לדלג לתוכן

לובי פוליטי של חברות הטבק

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

לובי פוליטי של חברות הטבק הוא מונח המתאר את פעילות שדלנות וההשפעה של תעשיית הטבק על חקיקה, רגולציה ומדיניות ציבורית בתחום הטבק. תחומים אלה נוגעים לבריאות הציבור ונושאים כמו פרסום, שיווק, והגבלת צריכה של מוצרי טבק (כמו סיגריות, מקטרות, נרגילות, סיגריות אלקטרוניות ועוד), הן ברמות לאומיות והן בזירות בינלאומיות. לובי הטבק פועל מול זירות שונות - מול פוליטיקאים ומקבלי החלטות בממשל, מול מדענים ורופאים שעלולים להפיץ מידע מביך על סכנות העישון, מול עיתונאים וגופי תקשורת, ומול ארגוני בריאות והגבלת עישון.

בארצות הברית

בארצות הברית, תעשיית הטבק נחשבת לאחת מקבוצות הלובי המשפיעות ביותר בתחום המדיניות הבריאותית והכלכלית. השפעה זו התבססה על שילוב של לובי ישיר, מימון מחקרים, פעילות תקשורתית מתוחכמת, מבצעי יח"ץ, ושימוש בגורמי ביניים אקדמיים וציבוריים.

חברות הטבק השמשו לעיתים קרובות בגורמי תיווך: מכוני מחקר, ארגוני סחר, לוביסטים שהם עובדי ציבור לשעבר, ולעיתים גם ארגונים אזרחיים שנשאו מסרים תואמים לאינטרסים שלה. אסטרטגיה זו אפשרה לחברות הטבק להשפיע על השיח הציבורי והפוליטי מבלי להופיע תמיד כגורם הישיר שמאחורי העמדות המוצגות.

מבצעי השפעה על הקהל

כבר בראשית המאה ה־20 הפעילו חברות הטבק אסטרטגיות השפעה ציבורית מתוחכמות. בשנות ה־20 הושק קמפיין "לפידי החירות”, שקידם עישון בקרב נשים כסמל לשחרור ושוויון מגדרי, תוך שימוש מכוון בשיח פמיניסטי לצרכים מסחריים. בשנת 1954, עם הצטברות מחקרים שקשרו בין עישון לנזקי בריאות ופרסום שלהם בעיתונות הכללית פרסמו החברות את "הודעה כנה למעשנים" – מודעה מתואמת בעיתונות הארצית שנועדה להטיל ספק בממצאים המדעיים ולהציג את הסוגיה כנתונה במחלוקת.

מכון הטבק (Tobacco Institute)

אחד הגופים המרכזיים שפעלו מטעם תעשיית הטבק היה מכון הטבק (Tobacco Institute), שהוקם בשנת 1958 ושימש כזרוע הלובי ויחסי הציבור העיקרית של חברות הטבק בארצות הברית עד לפירוקו ב־1998. המכון פעל מול הקונגרס, רגולטורים מדינתיים ופדרליים, ומול התקשורת, בהפצת פסאודו-מדע במטרה לערער על מחקרים מדעיים שהצביעו על נזקי העישון ולעכב חקיקה להגבלת עישון. בין השאר, קידם המכון נרטיבים של “חוסר ודאות מדעית”, התנגד לאזהרות בריאות על חפיסות סיגריות, ופעל נגד חקיקה לאיסור פרסום ומגבלות עישון במקומות ציבוריים.

מימון מחקר ומכוני “מדע”

לצד הלובי הישיר, תעשיית הטבק הקימה ותמכה בגופים שנועדו להעניק לגיטימציה מדעית לעמדותיה. דוגמה בולטת היא Council for Tobacco Research, גוף שמימן מחקרים אקדמיים לכאורה, אך בפועל שימש כלי ליצירת ספק באשר לקשר בין עישון למחלות. מאוחר יותר נעשה שימוש גם בגופים כגון Advancement of Sound Science Center (TASSC), שפעלו לקידום ביקורת על רגולציה סביבתית ובריאותית בשם “מדע מאוזן”, אך מומנו בחלקם על ידי חברות טבק.

השפעה על חקיקה ורגולציה

השפעת הלובי באה לידי ביטוי בעיכוב ממושך של רגולציה פדרלית על תחומי הטבק. אף שהקשר בין עישון לסרטן ריאות הוכר רשמית כבר בשנות ה־60, עברו עשרות שנים עד שהוטלו מגבלות משמעותיות על פרסום, עישון במקומות ציבוריים וסמכויות פיקוח פדרליות על מוצרי טבק. לדוגמה עד שנת 2009, לא הייתה לרשות המזון והתרופות האמריקאית (FDA) סמכות רחבה להסדרת מוצרי טבק — מצב שמבקרי התעשייה ייחסו בין היתר ללחצי לובי מתמשכים.

דעיכה יחסית והמשך פעילות

בסוף שנות ה־90, בעקבות תביעות רחבות היקף התקבל בארצות הברית הסכם הפשרה המרכזי עם תעשיית הטבק. אחת ההשפעות של ההסכם היה חשיפת מיליוני מסמכים פנימיים של חברות הטבק וחשיפת שקרים ומניפולציות מצדן. בעקבות היבטים אלה נחלש מעמדו הציבורי של הלובי המסורתי, ומכון הטבק וארגונים דומים נוספים פורקו. עם זאת, חברות הטבק המשיכו בפעילות לובי באמצעים אחרים, לרבות דרך חברות־אם, לוביסטים פרטיים ומאבקים רגולטוריים סביב מוצרים חדשים כגון סיגריות אלקטרוניות ומוצרי ניקוטין מחוממים.

ארגון Action on Smoking and Health (אנ'), ביצע ניתוח של פעילות הלובי של תעשיית הטבק בארצות הברית. המחקר, המבוסס על מאגרי רישום פומביים ברמה הפדרלית והמדינתית, מצא כי בארבעת החודשים הראשונים של שנת 2023 השקיעה תעשיית הטבק כמעט 7 מיליון דולר בלובי פוליטי ברמה הפדרלית. 213 לוביסטים פעלו מטעם חברות טבק וקיימו כ-900 פגישות עם נציגי ממשל. חלק ניכר מהם היו עובדי ציבור לשעבר, דבר שעשוי להקל עליהם להשיג גישה לנבחרי ציבור ולמקבלי החלטות. בנוסף, בשנת 2023 נרשמו מאות פעילויות לובי פוליטי של חברות טבק במדינות שונות בארצות הברית, בהן פעילות נרחבת של תאגידים מרכזיים כגון אלטריה וריינולדס, שפעלו מול ממשלות מדינתיות רבות.[1]

אל מול פעילות הלובי של חברות הטבק, מתקיימות גם קמפיינים וארגוני אזרחים שמקדמים מודעות ורגולציות מחמירות נגד האינטרסים של תעשיית הטבק, כגון יוזמות לצמצום עישון בקרב בני נוער ומניעת השפעת חברות הטבק על חקיקה. דוגמה לכך היא ה-Truth Initiative (אנ') ארגון ללא מטרות רווח שמוביל קמפיינים ציבוריים לצמצום צריכת טבק ומודעות תקשורתית נגד פעילות חברות הטבק.

באוסטרליה

בשנת 2020 דוח שעסק באסטרטגיית החדירה של אייקוס באוסטרליה ציין כי פיליפ מוריס קיימה קמפיין לוביסטי מסיבי להפעלת לחץ על ממשלת אוסטרליה כדי לבטל רגולציה נגד טבק בחימום. במקביל תכננה החברה למכור את אייקוס באתרים פופולריים בקרב מבוגרים צעירים כגון בארים, מועדונים ופאבים מיד לאחר שיתקבל השינוי בחוק. לפי החוקרים ייתכן כי החברה מפעילה אסטרטגיה דומה במדינות נוספות במטרה להחליש חקיקה לפיקוח על טבק.[2]

בישראל

חברות הטבק פעולות בישראל מזה זמן רב בניסיון לבצע הכחשת נזקי העישון והכחשת היבטים אחרים הנוגעים לעישון כמו התמכרות לעישון כולל פעולות מול רופאים, עיתונאים ומקבלי החלטות בממשלה ובכנסת. כך לדוגמה מכתב פנימי משנת 1973 מעודד את נציגי חברת הטבק פיליפ מוריס להציג בפני חברי כנסת וגורמי בריאות את הסרט "עישון ובריאות" המציג (בצורה סלקטיבית) רופאים שמערערים על הקשר בין עישון לבין תחלואה.[3]

בשנת 2008 חשף העיתונאי שאול אמסטרדמסקי ב"כלכליסט" כי ח"כ יצחק וקנין מש"ס נמנע מלדווח לועדת הכלכלה שדנה בפרסום לסיגריות, שהעמותה שבראשה עמד, קיבלה בשנת 2006 תרומה מיצרנית הסיגריות פיליפ מוריס בסך 67 אלף ש"ח. בדיונים על חוקים להגבלת הפרסום על עישון שהתקיימו בכנסת באותה שנה, תמך וקנין בעמדות שסייעו לחברות הטבק וקרא להגיע להסכמות עם נציגי חברות הסיגריות.[4]

בשנת 2017, חברות הלובי הפוליטי שמייצגות חברות טבק בכנסת ישראל כללו את:

  • חברת 'פוליסי' - מייצגת את 'פיליפ מוריס'
  • חברת 'גורן עמיר' - מייצגת את חברות ג'יימס ריצ'רדסון, דובק, איגוד לשכות המסחר – רשתות השיווק
  • חברת 'כהן-רימון-כהן' - מייצגת את גלוברנדס
  • חברת 'גלעד יחסי ממשל ולובינג' - מייצגת את 'חטיבת יצרני הסיגריות באיגוד לשכות המסחר'
  • חברת 'קלינר אסטרטגיה ולובינג' - מייצגת את פורום יבואני הסיגרים.

חברת פיליפ מוריס שהיא חברת הטבק הגדולה בישראל, מעסיקה את חברת הלובי הגדולה בישראל, פוליסי, בבעלות בוריס קרסני. פוליסי החלה את דרכה בלובי בישראל עבור פיליפ מוריס ומשם התרחבה לחברות רבות נוספות.[5] במקביל לייצוג חברת הטבק הגדולה, מייצגת פוליסי גם גופי חברות ישראליות חשובות אחרות, והערכה היא שרבע מכלל העסקים הגדולים במשק הם לקוחות של החברה. בין היתר החברה מייצגת חברות מזון גדולות, בנקים, וגורמי בריאות.[5] הקישור הרחב של החברה יכול לאפשר לה שיתופי פעולה עם חברות, פעילי מפלגות, אנשי עסקים, פקידים ופוליטיקאים שחייבים לה טובות שונות.

שלוש החברות הגדולות ביותר ללובי פוליטי בישראל - פוליסי, גלעד יחסי ממשל וגורן עמיר מייצגות כולן חברות טבק. במקביל, החברות הללו מייצגות חברות וארגוני בריאות. דבר זה מעלה חשש לניגוד אינטרסים של חברות הלובי. אם חברת הלובי תצטרך לעסוק בחוק שנוגע לעישון ובריאות חלק אחד מהעובדים שלה יעבוד לקידום החוק בעוד חלק אחר שלה יפעלו נגדו. חברת פוליסי, מייצגת את חברת פיליפ מוריס ובמקביל היא מייצגת גורמי בריאות שונים כגון מכבי שירותי בריאות, אסותא, איגוד חברות התרופות בהתאחדות התעשיינים (המייצג בין השאר את טבע, אוניפארם ופריגו). גלעד יחסי ממשל ולובינג. מפעילה לובי עבור "חטיבת יצרני הסיגריות באיגוד לשכות המסחר", ובמקביל גם לובי עבור הסתדרות הרפואית בישראל, אילקס מדיקל, רוש פרמצבטיקה, סופר פארם, כצ"ט, מגן דוד אדום, קופ"ח מאוחדת, העמותה הישראלית לסרטן הריאה, וארגון "בטרם" לבטיחות ילדים. חברת 'גורן עמיר' - שמייצגת את חברות ג'יימס ריצ'רדסון, דובק מייצגת במקביל גם את פייזר ישראל (חברת תרופות), שחל שירותי רפואה, ושירותי בריאות כללית. גם חברת 'כהן-רימון-כהן' - מייצגת שמייצגת את חברת הטבק גלוברנדס מייצגת במקביל את גורמי הבריאות הבאים - Boehringer Ingelheim (בריאות), Abbvie (בריאות), חץ - ארגון ישראלי לבריאות הכבד, עמותת חולי HS, קואליציית המחלות האוטואימוניות "משלבים ידיים", עמותת חולי HS.

בינואר 2017 חשף תחקיר של חיים ריבלין מערוץ 2, קשרים בין חברות הטבק לבין שר הבריאות יעקב ליצמן. התחקיר חשף כי דרך תשלום של כמה אלפי שקלים בודדים, לעיתונאי בעיתון חרדי "המודיע", הצליחו התחקירנים שהתחזו לנציגים של חברת סיגריות אלקטרוניות מיפן לארגן פגישות עם צמרת משרד הבריאות ועם ליצמן בתוך מספר שבועות. ליצמן צולם במצלמה נסתרת שהוא "לא מתעסק בעישון". דבר זה ספג ביקורת בגלל התרומה המשמעותית של עישון לתחלואה ותמותה בישראל. בניגוד להצהרה זו, ליצמן פעיל בקידום אינטרסים של חברות הטבק. בניגוד לעמדות של הדרג המקצועי במשרד הבריאות ליצמן נפגש עם חברות הטבק, קידם הקלות לחברות והתנגד לחקיקה שמגבילה עישון.[6]

בקדנציה שלו כשר הבריאות, לא קידם ליצמן שום חוק או תקנה לצמצום נזקי העישון. על פי ערוץ 2, הצעות שהועלו על ידי הדרג המקצועי בסוגיות הנוגעות להגבלת עישון – או שנדחו על הסף או שהתמסמסו בטיעונים שונים. המתווך מטעם עיתון המודיע שיזם את הפגישה טען כי השר לא יפעל נגד סיגריות אלקטרוניות, בעקבות פרסום התחקיר טען ליצמן כי משרד הבריאות נמצא בלב תהליך לעדכון חקיקה בנושא.[7] ההתנהלות הזו לצד הפגישות עם נציגים של חברות טבק, הן חלק מדפוס פעולה של ליצמן בכל הנוגע לנושא העישון.[8]

אמנת המסגרת לפיקוח על טבק שהיא אמנה בינלאומית שישראל חתומה אליה, מחייבת שקיפות בעניין פגישות של שרים ופקידים עם נציגי חברות טבק. אך לפי דו"ח מבקר המדינה משנת 2018, עולה כי ליצמן נפגש פעמיים, כסגן שר הבריאות וכשר הבריאות, עם נציגי חברות טבק. בניגוד להוראות שנקבעו באמנה לא הביא עובדה זו לידיעת הציבור. מבקר המדינה מעיר כי "חשיפה לציבור של פגישות כאלו יש בכוחה למנוע מחברות הטבק להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות לקבל החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם הצורך בשמירה על בריאות הציבור. כמו כן, הסתרת הפגישות עם חברות הטבק נוגדת את הצורך החיוני בשקיפות".[9]

בינואר 2026 פרסם שבי גטניו תחקיר עיתונאי בגוף התקשורת שקוף על פעילותה של חברת Juul בישראל על סמך מסמכים פנימיים של החברה. התחקיר חושף כי במהלך פעילותה בישראל ב-2018–2019 ניהלה החברה מערך לובי שהגיע למפגשים רבים עם שרים וחברי כנסת, ובחלק מהמקרים עם נציגי לשכת ראש הממשלה, במטרה להשפיע על רגולציה של מוצרי אידוי וטבק. בין הדמויות המעורבות על פי המסמכים היו מספר חברי כנסת ממפלגת הליכוד. חבר הכנסת מיקי זוהר שהיה יו"ר ועדת הכנסת, נפגש עם לוביסטים של החברה מספר פעמים בניסיון לטרפד חקיקה להגבלת טעמים במוצרי אידוי; כמו כן דווח על פגישות עם ח״כ אוסנת מארק, שנערכו במסגרות שונות ובהן ניסו לקדם עמדות שמיטיבות עם החברה. בנוסף התקיימו פגישות של נציגי החברה עם שר המדע והטכנולוגיה אופיר אקוניס ונציגים בלשכת ראש הממשלה לשעבר, לרבות יועצים במערכת התקשורת של ראש הממשלה, במסגרת דיונים על רגולציה ושיווק המוצר. נציגי החברה התקשרו גם עם חברי כנסת נוספים, בהם אמיר אוחנה, נורית קורן, לאה פדידה, דוד ביטן, דודי אמסלם, עבד אל-חכים חאג' יחיא ועיסאווי פריג', כחלק ממאמצי הלובי להשפיע על החלטות הכנסת בנוגע לשוק מוצרי האידוי והטבק.[10]

השפעה בינלאומית

תעשיית הטבק פועלת גם בזירה הבינלאומית כדי להשפיע על מדיניות ממשלות וחוקים במדינות מתפתחות ומפותחות. גופים רב־לאומיים משתמשים בשיטות שונות להשפעה – כולל לובי ישיר מול נציגי מדינות, מימון קבוצות אינטרס לשם יצירת תמיכה למטרותיהן, והשתתפות בדיונים בינלאומיים הקשורים לרגולציה, מסחר וחקיקה. פעילות זו ספגה ביקורת מצד ארגוני בריאות בינלאומיים, שמדגישים את הסכנה שבאין הפרדה בין אינטרסים מסחריים למדיניות בריאות הציבור.

במשך שנים הותקפו חברות הטבק הרב־לאומיות בידי פוליטיקאים ועורכי דין במדינות דמוקטיות מערביות, כולל ארצות הברית, אוסטרליה וצרפת.[11] המוניטין הציבורי של בכירי תעשיית הטבק מדורג בעקביות בתחתית סקרי דעת קהל. צמיחת שיעורי העישון בשווקים המפותחים נבלמה או אף נמצאת בירידה. בארצות הברית ירד שיעור הגברים המעשנים מ־52 אחוזים בשנת 1965 לכמחצית מכך עד שנת 2012. מצבה של התעשייה נראה כה קשה, עד שקבוצת ייעוץ אחת קבעה כי מכירת טבק מהווה "סביבת הפעילות הגרועה ביותר בעולם".[11] מוצרי תעשייה הטבק הם הגורם הבודד הגדול ביותר בעולם למוות הניתן למניעה. על פי ארגון הבריאות העולמי, בין השנים 2005 ל־2030 ייגרמו מחלות הקשורות בטבק למותם של עד 176 מיליון בני אדם ברחבי העולם.[11]

מאז שנת 2003 חתמו לפחות 171 מדינות, שבהן חיים כ־90 אחוזים מאוכלוסיית העולם, על האמנה הבינלאומית לפיקוח על הטבק של ארגון הבריאות העולמי (WHO Framework Convention on Tobacco Control — WHO FCTC) – תקן בינלאומי מחייב משפטית, שבאמצעותו יכולות ממשלות להגביל שיווק טבק ולהפחית צריכה באמצעות צעדים שונים כמו אזהרות בריאות והעלאת מיסים על סיגריות ומוצרי טבק אחרים.[11] סעיף 5.3 של האמנה קורא למדינות לנקוט צעדים להגנת המדיניות הציבורית שלהם מפני מניפולציות והשפעות שאינן לטובת בריאות הציבור.

נוכח כל הלחצים הללו, אנשים רבים חושבים כי "חברות הטבק הגדולות" (Big Tobacco) מצויה בדעיכה אולם תמונה זו אינה מדויקת.[11]בחמישה עשורים של מאבק מול פעילי בריאות הציבור סביב סכנות העישון (מאז שנות ה-60), תעשייה הטבק פעלה בנחישות להגן על פעילותה, והיא מגבירה את מכירות מוצרי הטבק במדינות מתפתחות.[11] בשנת 2008 הגיעו הכנסות חברות הטבק לסכום של כ־300 מיליארד דולר בקרב חמש החברות הגדולות. סכום הגבוה מהתוצר המקומי הגולמי של כל המדינות למעט 40 המדינות העשירות בעולם.[11]

בעשור הראשון של המאה ה-21 הפנו חברות הטבק הרב־לאומיות יותר ויותר משאבי לובי פוליטי שלהן מול ממשלות חלשות במדינות בעלות צמיחה מהירה. מומחים לבריאות הציבור מעריכים כי מטרת לובי חברות הטבק הוא סיכול חקיקה נגד עישון ואיסורי פרסום במדינות עתירות פוטנציאל למעשנים חדשים, במיוחד בקרב נשים ובני נוער.[11] עבור תעשיית הטבק מדובר בהזדמנות לשמר ואף להגדיל את הכנסותיה.[11]

מדד התערבות תעשיית הטבק בפעילות הממשל

הסביבה הבינלאומית כולל גם יוזמות מדידה של רמת השפעת התעשייה על ממשלות. אחת מהן היא מדד התערבות תעשיית הטבק והניקוטין בפעילות הממשל, Global Tobacco Industry Interference Index. זהו אינדקס שפותח בשנת 2019 ומודד את רמת התערבות תעשיית הטבק במדיניות ציבורית במדינות שונות לפי קריטריונים מבוססי סעיף 5.3 של ה-WHO FCTC. דירוגים אלו מבוססים על מידע זמין לציבור בנוגע לאופן שבו ממשלות מגיבות לניסיונות השפעה של תעשיית הטבק, והם מספקים תמונת מצב של רמת ההתערבות והתגובות במדינות שונות ברחבי העולם. מדדים אלה מדווחים כי מספר מדינות, כולל ארצות הברית, מתמודדות עם רמות גבוהות של התערבות מצד חברות הטבק במאמצי רגולציה בתחום בריאות הציבור.[12]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ 200 tobacco lobbyists have made 900 visits to the US government, Taylor Daily Press, 24 ביולי, 2023
  2. ↑ Watts, Christina; Burton, Suzan; Freeman, Becky (2020-11-08). "Creating a market for IQOS: analysis of Philip Morris' strategy to introduce heated tobacco products to the Australian consumer market". Tobacco Control (באנגלית). doi:10.1136/tobaccocontrol-2020-056057. ISSN 0964-4563. PMID 33191270.
  3. ↑ מכתב פנימי של פיליפ מוריס על הסרט "עישון ובריאות" שמעודד הקרנה שלו לחברי כנסת ולגופי בריאות כדי לערער את הקשר בין עישון לתחלואה, 1973, ארכיון הטבק.
  4. ↑ שאול אמסטרדמסקי, תחקיר "כלכליסט": מסך העשן של ח"כ וקנין, באתר כלכליסט, 29 במאי 2008
  5. ^ 5.0 5.1 אבי עמית, בוריס קרסני - איש הצללים החזק במשק: כך פועלת חברת השדלנות המשפיעה בישראל, "המפצח", פינה בתוכנית המגזין עם אושרת קוטלר, ערוץ 10, 11.3.2017, מאורכב בארכיון האינטרנט
  6. ↑ חיים ריבלין, מעטפות הכסף, המאכער ושר הבריאות, באתר מאקו, 9 בינואר 2017
  7. ↑ חיים ריבלין, החברה הפיקטיבית והפגישה עם השר, באתר מאקו, 10 בינואר 2017
  8. ↑ חיים ריבלין, איך השר ליצמן מקל על חברות הטבק?, באתר מאקו, 11 בינואר 2017
    חיים ריבלין, כך חברות הטבק סיכלו חוקים בכנסת, באתר מאקו, 12 בינואר 2017
  9. ↑ אבי טמקין, ‏"ליצמן התנגד ליישום פעולות לצמצם את מספר המעשנים", באתר גלובס, 8 במאי 2018
  10. ↑ שבי גטניו, חשיפה: מאחורי מסך העשן של ההון-שלטון, שקוף - גוף התקשורת של הציבור, 20/01/2026
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 11.5 11.6 11.7 11.8 The tobacco lobby goes global, הקונסורציום הבינלאומי של עיתונאים חוקרים, 16 במרץ, 2012
  12. ↑ מדד התערבות תעשיית הטבק והניקוטין בפעילות הממשל, המיזם למיגור העישון

לובי פוליטי של חברות הטבק42732391

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=לובי_פוליטי_של_חברות_הטבק&oldid=3635549"