ליאון קמחי
 | |
| ליאון קמחי (1942) | |
| לידה |
1898 מונסטיר,  האימפריה העות'מאנית |
|---|---|
| פטירה |
1943 (בגיל 45 בערך) מחנה ההשמדה טרבלינקה |
| מדינה | ממלכת יוגוסלביה |
| פעילות בולטת | יו"ר הקהילה היהודית בביטולה והתנועה הציונית בעיר, סגן יו"ר התנועה הציונית בממלכת יוגוסלביה |
| תקופת הפעילות | 1918–1943 (כ־25 שנים) |
| בת זוג | פרידה (1909, סלוניקי - 1943, טרבלינקה) |
ליאון משה קַמחִי (במקדונית: Леон Камхи, בסרבו-קרואטית: Leon Kamhi; 1898, מונסטיר, האימפריה העות'מאנית – סוף מרץ 1943, מחנה ההשמדה טרבלינקה) היה איש ציבור יהודי, יו"ר התנועה הציונית בביטולה לאחר מלחמת העולם הראשונה, סגן יו"ר התנועה הציונית בממלכת יוגוסלביה ומנהיג יהודי ביטולה. כן כיהן כחבר מועצת עיריית ביטולה ויושב ראשה. נרצח עם קהילתו במחנה ההשמדה טרבלינקה.
קורות חייו
ראשית חייו ופעילותו הציבורית
ליאון קמחי נולד בביטולה לאסתר ומשה במשפחה בת 7 נפשות. הוא רכש השכלה תיכונית בעירו. קמחי אמור היה לצאת ללימודי משפטים בפריז אך פרוץ מלחמת העולם הראשונה מנע זאת. בתקופת המלחמה עבר עם משפחתו לפלורינה וממנה לסלוניקי, ולאחריה שב לעיר. הוא עסק במסחר והיה קָניין של מספר חברות.[1] קמחי הצטרף לתנועה הציונית בעירו והתבלט כפעיל מרכזי. ב-1919 הקים קמחי 2 אגודות נוער, אשר התאגדו בהמשך ביחד עם אגודת מכבי לתנועה אחת בשם "התחייה". כן הוקמה אגודה ציונית לנשים בשם "שרה אהרונסון". במסגרת פעילותו בתנועה פעל להעלאת יהודים לארץ ישראל במסגרת הקצאת הסרטיפיקטים ליהודי יוגוסלביה.
ב-1926 ביקר קמחי בארץ ישראל, ועם שובו הגביר הפעילות לעליית יהודים ובכלל זה מבצעי התרמה לקניית השקל הציוני. תפישת עולמו של קמחי הייתה שעתידם של יהודי ביטולה יובטח רק בארץ ישראל, וזה היה לב פעילותו במסגרת הקהילה וברמה הארצית. מינוי של שבתאי ג'אין לרב הראשי ב-1924 סייע להאצת פעילות התנועה הציונית ולקידום החינוך בקהילה. הוא הטיף לעלייה לארץ ישראל ופעל להבאת מורים וגננות דוברי עברית לקהילה.[2] קמחי פעל לקידום העלייה בקרב בני הנוער וכן קידם הקמת סניפים של התנועה הציונית בסקופיה ובשטיפ. בשל פעילות זו עלו לארץ ישראל עד פרוץ מלחמת העולם השנייה מאות מיהודי ביטולה. במחצית השנייה של שנות ה-20, נבחר לסגן יו"ר התנועה הציונית ביוגוסלביה. קמחי כיהן כחבר במועצת עיריית ביטולה וכיושב ראשה.
באמצע שנות ה-30 התעתד קמחי לעלות לארץ ישראל המנדטורית אך המצב הקשה בו הייתה נתונה הקהילה, גרם לו להישאר בביטולה. הוא נבחר ליו"ר התנועה הציונית בעירו ובהמשך ליו"ר הקהילה. קמחי כיהן תקופה מסוימת בתפקיד הרשמי של יו"ר הקהילה, אך בהמשך פעילותו ולהעדפתו כיהן כסגן יו"ר הקהילה. עם זאת היה מנהיגה בפועל של הקהילה עד לשואה. הוא פרסם שורה ארוכה של מאמרים בעיתונות היהודית ביוגוסלביה אם למען הרעיון הציוני או במסגרת ניסיונותיו לסייע לקהילת ביטולה. כן נבחר לחבר הוועד הפועל של איגוד 117 הקהילות היהודיות בממלכה.
אחריתו
ב-6 באפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. ב-18 באפריל הועבר אזור מקדוניה ובכלל זה העיר ביטולה לחזקת בולגריה. באפריל 1942 נעצרו ראשי הקהילה, ובהם ליאון קמחי, זאת בעקבות מעצר עקב הלשנה של קבוצת קומוניסטים יהודיים מקרב בני הקהילה אשר תמכו באופן פעיל במחתרת. מעצר ראשי הקהילה הותיר את הקהילה באנדרלמוסיה. ב-1 בדצמבר 1942 לפנות בוקר גורשו ראשי הקהילה לסופיה. ב-10 במרץ 1943 הודיעו השלטונות לראשי הקהילה כי הם משוחררים ממעצרם ומורשים לחזור לביטולה. בהגיעם ברכבת מסופיה לסקופיה, נעצרו שוב בידי שוטרים בולגריים והובלו למחנה המעצר "מונופול" בסקופיה. ב-11 במרץ ביצעו הבולגרים אקציה בביטולה ועצרו 3,351 נפשות שהובלו למחנה "מונופול". העצורים גורשו ב-3 טרנספורטים לטרבלינקה אשר יצאו מסקופיה ב-22, 25 ומרביתם בטרנספורט האחרון שיצא ב-29 במרץ 1943.[3][4]
ליאון קמחי היה נשוי לפרידה ואב לבתיה (1938 - 1943). הוא ומשפחתו כולל אימו אסתר נספו בטרבלינקה. אחותו מטילדה עלתה לישראל ב-1934 והתגוררה בשער העמקים.[1]
הנצחתו
ב-1965 נטעו נציגי קק"ל וועד הפעולה להנצחת זכרם של יהודי מונסטיר חורשה לזכרו של ליאון קמחי, הממוקמת בתוך יער בן-שמן כמה מאות מטרים דרומית מערבית למצפה מודיעין. עיריית ירושלים הקימה גן לזכרו של ליאון קמחי שממוקם ברחוב הברון הירש בקריית משה בירושלים. הגן נחנך בטקס חגיגי בהשתתפות ראש העיר דאז טדי קולק ואחותו של ליאון קמחי, מטילדה ברמן קמחי.[5]
קישורים חיצוניים
- ליאון קמחי, באתר הספרייה היהודית הווירטואלית (באנגלית)
- זיווה פוזנר, יער זיכרון לקהילת מונסטיר - ביטולה, מקדוניה וליאון קמחי 1965, מעיזבונו של משה ישי, באתר יוטיוב
[6] - יעקב קלדרון, העלייה ממונסטיר, הד-המזרח, 12 באוקטובר 1945
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 אורי אורן, עיר ושמה מונסטיר, הוצאת נאור, 1972 עמוד 12, 61, 117.
- ^ Mark Cohen, Last Century of a Sephardic Community, pages 19-42
- ^ הקהילה היהודית בביטולה, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, 1988, עמודים 44, 48-47, 54-51.
- ^ Mark Cohen, Last Century of a Sephardic Community, Foundation for the Advancement of Sephardic Studies and Culture, New York, 2003, pages 168-169.
- ^ אנדרטות יהודי ביטולה-מונסטיר במקדוניה, באתר holocaust-s.org.
- ^ משה ישי (1919 - 2012) בן קהילת ביטולה. עלה לישראל ב-1932. פעיל מרכזי בהנצחת הקהילה, אירגן את טקסי האזכרה השנתיים ומיוזמי נטיעת היער. זיווה פוזנר היא ביתו.
