ליאו הרמן
 |
ערך ללא מקורות
| |
| ערך ללא מקורות |
 |
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה וניסוח.
| |
| יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: מכלולזציה וניסוח. |
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה. ליאו הרמן (נולד ב-1888 בלנדסקרון, אוסטריה-הונגריה; נפטר ב-1951 בירושלים) היה מנהיג ציוני ועיתונאי יהודי צ'כי.
ביוגרפיה
ליאו הרמן היה בן דודו של הסופר הוגו הרמן. הוא למד משפטים באוניברסיטת קארל בפראג. בשנת 1906 הפך הרמן לחבר באגודת הסטודנטים היהודים באוניברסיטה בפראג, היא אגודת 'בר כוכבא'. הוא היה יושב הראש שלה ב-1908/1909 כשהזמין את מרטין בובר לפראג, לשאת שם את שלושת נאומיו על היהדות. הרמן היה עורך השבועון הציוני סלבסטווהר בין השנים 1910–1913. הוא כתב גם עבור ה-Jüdische Volksstimme בברנו ו-Jüdische Zeitung בווינה.
בשנת 1913 עבר לברלין, שם עבד כמזכיר ההסתדרות הציונית העולמית. כיורשו של הוגו הרמן, הוא הפך לעורך הראשי של העיתון Jüdische Rundschau. ב-1914 פרסם הרמן קונטרס על נתן בירנבאום ואת החוברת 'במערכה על השפה העברית'. אוסף המאמרים שלו Die Treue פורסם ב-1916. הוא נתן חסות למגזין "Der Jude" של מרטין בובר, שהופיע לראשונה ב-1916. לאחר תום המלחמה השתייך הרמן למשלחת הצ'כוסלובקית בועידת השלום בפריז.
בשנת 1920 חבר לאו הרמן לברתולד פייבל בייסודה של קרן היסוד הציונית, והפך למזכירה הכללי של הקרן, תחילה בלונדון ומאז שנת 1926 בירושלים המנדטורית. ליאו הרמן היה אחראי להפקתם של כמה סרטי תעמולה על ה'יישוב' היהודי בארץ ישראל המנדטורית, ביניהם: הסרט 'לחיים חדשים' (1934/35).
היות שרוב רובו של המחנה הציוני דחה ואף החרים את רעיון המדינה דו-לאומית (האידאולוגיה של תנועת ברית שלום) בו תמך, לאו הרמן איים ב-1929 שיתפטר מניהולה של קרן היסוד, אך בסופו של דבר נשאר במשרתו זו.
מחיבוריו
Nathan Birnbaum: sein Werk und seine Wandlung (נתן בירנבאום: פועלו ושינויו). ברלין: הוצאת ספרים יהודית, 1914
ההון הלאומי בבניין הבית הלאומי היהודי: תעודתה ומפעלה של קרן היסוד. ירושלים: קרן היסוד, 1941 תש"א
