לדלג לתוכן

לנבכהאוס

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
לנבכהאוס
מידע כללי
סוג גלריה
מיקום מינכן
מדינה גרמניה
מפעיל Landeshauptstadt München
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1929
תאריך פתיחה רשמי 1891
אדריכל גבריאל פון זיידל
קואורדינטות 48°08′49″N 11°33′49″E / 48.1469°N 11.5636°E / 48.1469; 11.5636
http://www.lenbachhaus.de/
(למפת מינכן רגילה)
 
לנבכהאוס
לנבכהאוס

הלנבכהאוסגרמנית: Lenbachhaus) הוא מבנה שבו שוכנת הגלריה העירונית לאמנות במינכן, הממוקמת באזור האמנותי של העיר, הקונסטאראל.

המבנה

האגף המודרני החדש של לנבאכהאוס

הלנבכהאוס נבנה כוילה בסגנון פלורנטיני עבור הצייר פרנץ פון לנבאך בין השנים 1887 ל-1891, בתכנונו של גבריאל פון זיידל. המבנה הורחב בין השנים 1927–1929 על ידי האנס גרסל, ושוב בשנים 1969–1972 על ידי היינריך פלבּר ורודולף טֶנֶסֶן. חלק מהחדרים שמרו על עיצובם המקורי.

לצורך הרחבה ושימור של הלנבכהאוס, בתכנונו של האדריכל נורמן פוסטר. במסגרת העבודות, נהרס תוספת הבניין מ-1972 כדי לפנות מקום למבנה החדש. המוזיאון נפתח מחדש במאי 2013. האדריכל מיקם את הכניסה הראשית החדשה בכיכר המוזיאונים, מול שער הפרופילאה (אנ'). החזית החדשה מצופה בצינורות מתכת העשויים מסגסוגת של נחושת ואלומיניום, אשר ישתנו במראה החזותי עם הזמן עקב תהליכי בליה טבעיים.[1]

הגלריה

הגלריה העירונית בלנבכהאוס (Städtische Galerie im Lenbachhaus) כוללת מגוון יצירות של ציירים ממינכן ואמנים עכשוויים, בסגנונות כגון הפרש הכחול והאובייקטיביות החדשה.

ציירי מינכן

החל מציורים מאוחרים מהתקופה הגותית, מציגה הגלריה יצירות מופת של אמנים ממינכן, בהם יאן פולאק, כריסטוף שוורץ, ז'ורז' דסמרה (הגרפינה הולשטיין, 1754), וילהלם פון קובל, גאורג פון דיליס, קרל רוטמן (נוף סוער קוסמי, 1849), קרל שפיצווג ("חברים מילדות", סביב 1860), אדוארד שלייך, קארל פון פילוטי, פרנץ פון שטוק (שלומית, 1906), פרנץ פון לנבאך ("דיוקן עצמי עם אשתו ובנותיו", 1903), פרידריך אוגוסט פון קולבאך, וילהלם לייבל ("הווטרינר ריינדל בפרגולה", סביב 1890), וילהלם טריבנר והנס תומה.

במוזיאון מוצגות גם יצירות של חברי קבוצת הזצסיון במינכן, אשר נוסדה בשנת 1892 כאקט של ניתוק מהאמנות האקדמית השמרנית. בין חברי הקבוצה נמנים ציירים אימפרסיוניסטים בולטים כגוןלוביס קורינת (דיוקן עצמי עם שלד, 1896), מקס סלפוגט (דנאֵה, 1895) ופריץ פון אוהדה.

אסכולות הציור הגרמניות ואסכולת ברביזון.

בשנת 2012 סיכמו קרן כריסטוף היילמן, עיריית מינכן והלנבכהאוס על שיתוף פעולה הדוק, שבמסגרתו הועברו ללנבכהאוס כ־100 יצירות. נוסף על אסכולת הציור של מינכן (אנ'), מוצגות גם דוגמאות מייצגות מאסכולת הרומנטיקה של דרזדן, האסכולה של ברלין ואסכולת דיסלדורף. חשיבות מיוחדת ניתנת להצגה הראשונה של ציירי ברביזון מצרפת. במסגרת זו נוספה לאוסף של הלנבכהאוס יצירה מרכזית של גוסטב קורבה, שהופיע לראשונה בתערוכה במינכן בשנת 1851, לצד ציוריו של תאודור רוסו.

הפרש הכחול

ואסילי קנדינסקי, , "אימפרוביזציה של ערוץ הרים" 1914

הלנבכהאוס נודע במיוחד כאוסף הגדול ביותר בעולם של יצירות מקבוצת "הפרש הכחול", קבוצת אמנים אקספרסיוניסטים שהוקמה במינכן בשנת 1911. בין חברי הקבוצה נמנו, בין השאר, הציירים וסילי קנדינסקי ("אימפרסיה III (קונצרט)", 1911), גבריאלה מינטר ("טבע דומם עם גאורגיוס ה"קדוש"", 1911), פרנץ מארק ("הסוס הכחול I", (אנ')), אוגוסט מקה ("טיילת", 1913), מריאנה פון ורפקין ("דיוקן עצמי I", סביב 1910), אלכסיי פון יבלנסקי ("דיוקן הרקדן אלכסנדר זכרוב", 1909), אלפרד קובין ("הספינקס הזכרי", סביב 1903), פאול קלה ("רוח פן בגנו של פרנץ מארק", 1915). גבריאלה מינטר תרמה למוזיאון אלף יצירות הקשורות ל"פרש הכחול" לרגל יום הולדתה ה־80.[1]

אובייקטיביות חדשה

אמני האובייקטיביות החדשה כמו כריסטיאן שאד (מבצע 1929) ורודולף שליכטר (ברטולט ברכט c. 1926) מוצגים במספר חדרים.

אמנות עכשיווית

המוזיאון מציג מבט רחב על האמנות העכשווית הבינלאומית, עם יצירות מאת אמנים כגון פרנץ אקרמן, דניס אדמס, כריסטיאן בולטנסקי, מוניקה בונווינצ'יני, ג'יימס קולמן, תומאס דמנד, אולאפור אליאסון, ואלי אקספורט, דן פלאווין, גינתר פֶרְג, גינתר פרוּהטרונק, רופרכט גיגר, איסה גנצבּקֶן, ליאם גיליק, קתרינה גרוסה, מייקל הייזר, אנדי הופ 1930 (אנדראס הופר), ג'ני הולצר, שטפן הובר, אסגר יורן, אלסוורת' קלי, אנסלם קיפר, מיכאלה מליאן, גֶרְהַרד מרץ, מאוריציו נאנוצ'י, רומן אופלקה, זיגמר פולקה, ארנולף ריינר, גרהרד ריכטר, מיכאל זיילשטורפר, ריצ'רד סרה, קתרינה זיברדינג, אנדי וורהול, ג'ורג'יה או'קיף, לורנס ויינר ומרטין וורל, וכן אמנים הקשורים לאקטיוניזם הווינאי.

עם פתיחת הבניין החדש נוספו למוזיאון גם מיצבים אמנותיים, בהם פסל של אולאפור אליאסון. הלנבכהאוס חיזק באופן משמעותי את השקעתו באמנות עכשווית באמצעות רכישת יצירות רבות, ובמיוחד בעבודותיו של יוזף בויס, ביניהן "Zeige deine Wunde" ("הצג את פצעך"), 1974/75.

אמנים צעירים מוצגים ומקודמים במסגרת תערוכות המתקיימות בקונסטבאו (Kunstbau) — חלל תצוגה משויך למוזיאון, הממוקם מעל תחנת הרכבת התחתית Königsplatz.

סטפני ובר אצרה תערוכת יחיד של האמן מארק בולוס וכן סדרת סרטים של צ'ארלס סימונדס וכריסטוף שלינגנזיף. במסגרת פעילותה במוזיאון הזמינה מופעים מאת טום ת'ייר וסי. ספנסר יה, והוסיפה לאוסף יצירות מאת ויטו אקונצ'י, ואלי אקספורט ומרתה רוזלר. בנוסף, עבדה על רטרוספקטיבה של האמנית הפמיניסטית לאה לובלין, ילידת פולין, שנפתחה בקיץ 2015.[2]

ב־26 ביולי 2017 הסתיים מאבק משפטי סביב ציורו של פאול קלה, "אגדת הביצה" משנת 1919, שהוחרם בשנות ה־30 על ידי המשטר הנאצי כ"אמנות מנוונת". הצדדים הגיעו להסדר, שסיים את הסכסוך סביב הבעלות על היצירה.


גלריית תמונות

הלנבכהאוס עורך בדיקה שיטתית של מקורם של יצירות אמנות שנוצרו לפני 1945 ונכנסו לאוסף לאחר 1933. לצד בחינה של פריטי האוסף הקיימים, מתקיימות גם סקירות מוקדמות של רכישות פוטנציאליות חדשות, וכן של קבלות בהשאלה קבועה או תרומות.

המוזיאון נמנה עם כמה מוסדות בגרמניה החוקרים את פועלו של אספן האמנות קרל הוימן (1886–1945), אשר בנה בשנות ה־20 וה־30 אוסף חשוב של הדפסים גרמניים ואוסטריים מהמאה ה־18 וה־19. בעקבות מוצאו היהודי, נרדף הוימן בתקופת המשטר הנאצי. הלנבכהאוס פנה לצאצאיו של הוימן בניסיון למצוא פתרון צודק והוגן בנוגע ליצירות מאוספו שהגיעו לידי המוזיאון.[3][4]

בשנת 2017 הגישו יורשיו של רוברט גוטשלק לוונשטיין ואחותו וילהלמינה הלנה לוונשטיין תביעה להשבת היצירה "חיים ססגוניים" מאת וסילי קנדינסקי. באותה שנה הסתיים גם מאבק משפטי ממושך בנוגע לציור "אגדת הביצה" מאת פאול קלה, בהסכם פשרה עם יורשיה של סופי ליסיצקי-קופרס.[5][6]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא לנבכהאוס בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 Hickley, Catherine (2013-05-08). "Norman Foster Turns Munich Villa into Home for Kandinskys". Bloomberg. נבדק ב-2021-04-23.
  2. Boucher, Brian (2015-03-17). "25 Women Curators Shaking Things Up". Artnet News. נבדק ב-2015-09-12.
  3. "Provenienzforschung". www.lenbachhaus.de (בגרמנית). ארכיון מ-2021-06-05. נבדק ב-2021-10-16.
  4. "Lenbachhaus – Erinnerung leben". www.lenbachhaus.de (בגרמנית). ארכיון מ-2021-04-14. נבדק ב-2021-10-16.
  5. "A 26-Year-Old Legal Battle Over a Nazi-Looted Paul Klee Painting Reaches Settlement | artnet News". 2017-07-26. אורכב מ-המקור ב-26 ביולי 2017. נבדק ב-2025-01-31. {{cite web}}: (עזרה)
  6. Hickley, Catherine (2017-07-26). "After 26 Years, Munich Settles Case Over a Klee Looted by the Nazis". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2025-01-31.

לנבכהאוס41877398Q262234