לדלג לתוכן

איילה בגן המנזר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
איילה בגן המנזר
מידע כללי
צייר פרנץ מארק
תאריך יצירה 1912
טכניקה וחומרים צבע שמן, קנבס
ממדים בס"מ
רוחב 101 סנטימטר
גובה 75.7 סנטימטר
נתונים על היצירה
מספר יצירה G 13323

איילה בגן המנזרגרמנית: Reh im Klostergarten) הוא ציור שמן על קנבס מאת האמן הגרמני פרנץ מארק, שנוצר בשנת 1912. היצירה אינה מוצגת לציבור, והיא שייכת לאוסף העירוני של מינכן במסגרת קרן ברנהרד ואלי קוהלר. ממדי הציור הם 75.7 × 101 ס"מ, והוא חתום בחזיתו התחתונה הימנית: Marc, ובגב: Marc Sindelsdorf. הציור מהווה דוגמה מובהקת לשילוב בין סמלים טבעיים, הפשטה צורנית והשפעות מודרניסטיות, ומציג את שאיפתו של מארק להעניק לאמנות מימד מוסרי, רוחני ואוניברסלי.[1]

תיאור היצירה

הציור מתאר איילה הניצבת במרכז גן מנזר לילי, כשגופה משתלב בתוך צורה גאומטרית מופשטת, מבלי ששלמותו הגופנית תיפגע. האיילה מרימה את ראשה ופונה לאחור לעבר הירח, המופיע בצורת עיגול עמום וסטטי, מוקף בגוני כתום וכחול. זהו האלמנט השקט ביותר בנוף הסוער של הציור. הקומפוזיציה כולה בנויה מהפשטה צורנית קיצונית: צורות הטבע מפורקות ונבנות מחדש מתוך מקטעים צרים ומוזזים, ויוצרות יחד מארג של קווים, רשתות, מקטעים מעגליים ומשולשים. אלמנטים רבים חולקים ביניהם את אותה הצורה, כך שאין גבול ברור בין אובייקטים שונים. הצורות פועלות בתוך מערכת של קווים גאומטריים החוצה את המרחב, ויוצרות תחושת תנועה מתוחה. הציור עשוי להתבסס על חוויה ממשית של מארק, כפי שמוצע בפרשנות האמנותית: ייתכן כי בזמן טיול ערב ראה האמן איילה לרגע קצר לאור ירח בין הצמחייה הגבוהה של גן מנזר, אולי בבנדיקטבוירן. חוויה רגעית זו עובדה ליצירה מהורהרת ורוחנית, שבה הדמות החייתית מוצגת לא כייצוג ריאליסטי אלא כמרכיב במערכת מופשטת, הנובעת מראייה פנימית.[1]

הקשר סגנוני והיסטורי

הטיגריס, מאת פרנץ מארק. בציור זה, בניגוד ל-"איילה בגן המנזר", נעשה שימוש במבנים קוביסטיים גושיים. איילה בגן המנזר מציג פירוק מתקדם יותר של מרכיבי התמונה לפאסטות צרות ומוזזות, המשקפות שפה חזותית חדשה ורוחנית.[1]

"איילה בגן המנזר" מציינת שלב מתקדם במיוחד בשפתו האמנותית של מארק לשנת 1912, והיצירה נחשבת לחריגה מבחינה סגנונית גם ביחס לעבודות אחרות מאותה שנה. הציור משקף מעבר גמור מהריאליזם והקוביזם הגושני שבלט ביצירות קודמות שלו, כמו הטיגריס, לעבר הפשטה גאומטרית חדה יותר. האלמנטים הצורניים כאן מפורקים אף יותר – לא רק לקוביות, אלא לפאסטות צרות ודינמיות, היוצרות תחושת תנועה ועומק מבני.

ביצירה ניתן לזהות גם השפעות חיצוניות, ובראשן זו של הפוטוריסטים האיטלקיים. מארק הכיר את יצירתם לראשונה דרך קטלוג תערוכת "הסערה" (Sturm) בברלין, במאי 1912. הרעיונות המרכזיים של הפוטוריזם – תנועה, אנרגיה, קצב ומבנה דינמי – באים לידי ביטוי גם בציור זה, אך מארק עיבד אותם לשפה אישית שבה האלמנטים אינם מבטאים רק פעולה פיזית אלא מהווים מטפורה לתודעה פנימית, רגשית ואף רוחנית.

השפעה משמעותית נוספת נובעת ממפגשו של מארק עם האמן הצרפתי רובר דלונה. באוקטובר 1912 ביקר מארק יחד עם אוגוסט מאקה בסטודיו של דלונה בפריז, ושם נחשף לראשונה ל"ציורי חלונות" של דלונה – יצירות מופשטות לחלוטין, אשר יצרו "פוגות צליליות" באמצעות צבע, קצב ומקצב צורני. במכתב לקנדינסקי תיאר מארק את עבודותיו של דלונה כציורים קונסטרוקטיביים חסרי כל אובייקט – אמנות של צבע טהור.

אף על פי ש-"איילה בגן המנזר" צוירה, ככל הנראה, עוד לפני ביקור זה, מארק כבר הכיר את יצירתו של דלונה. בתערוכה הראשונה של הפרש הכחול הוא ראה את סדרת מגדלי אייפל (Eiffeltürme), שהיו עשירות בתנועה, צבע וזוויות מתנגשות. כמו כן, אחד מציורי הסדרה La Ville פורסם באלמנך של הפרש הכחול, בליווי מאמר על אמנותו של דלונה.

בעוד שדלונה הפך את הצבע והאור לנושא בפני עצמו – מעין מוזיקה של צבע – אצל מארק משמשים אלמנטים אלה ככלים לביטוי של ראייה פנימית. ראיית העולם "בעיני החיה", כפי שתיאר זאת, היא ניסיון לייצוג טרנסצנדנטי של טבע הדברים. בקרני האור החוצות את הציור – שאינן נובעות רק מהירח אלא ממקורות בלתי מזוהים – זיהה החוקר פרדריק ס. לוין ביטוי לתחושת איום סמויה. ואכן, בעבודותיו המאוחרות של מארק משנת 1913 ואילך ניכרת נוכחות של סכנה קיומית, תחושת חרדה וגילוי מוקדם של שבר עולמי, ברוח התקופה שקדמה למלחמת העולם הראשונה.[1]

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא איילה בגן המנזר בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Franz Marc, Reh im Klostergarten, 1912, www.lenbachhaus.de (בגרמנית)

איילה בגן המנזר41167053Q46160923