לק ציפורניים
לק ציפורניים הוא ציפוי קוסמטי הנמרח על ציפורני אצבעות הידיים והרגליים לשם יופי וקישוט. צביעת לק ציפורניים היא לעיתים חלק מטיפולי מניקור ופדיקור. בתרבות המודרנית, צביעת ציפורניים מזוהה לעיתים עם נשים אך במקבץ מועט יותר גם עם גברים.
היסטוריה
צביעת ציפורניים החלה כנראה כבר לפני כ-5,000 שנה בתרבות המצרית והסינית. הסינים נהגו להכין לכה מתערובת של גומי ערבי, חלבון ביצה, ג'לטין ודונג. עוד עשו שימוש בתערובות של עלי כותרת ורדים, סחלבים ואלום (גופרת אשלגן האלומיניום). הותרת תערובת זו על הציפורניים במשך הלילה מותירה אותן צבועות בגוון הנע בין ורוד לאדום. המצרים השתמשו בחומרי צבע כדי לצבוע את ציפורניהם וכן את קצות אצבעותיהם. חומר הצבע בו השתמשו היה בגוון אדמדם-חום והופק מצמח החינה. היום, יש שעדיין עושים שימוש בצמח זה כדי לצבוע ציורים דמויי כתובת קעקע על העור.
לא ידוע הרבה על התפתחות צביעת הציפורניים מאז אותה תקופה קדומה ועד לתחילת המאה ה-19. בתחילת המאה ה-19 נפוץ המנהג של צביעת הציפורניים בצבע שמן אדום שהוברק אחר כך בעזרת פיסת עור. הרצון להשיג מראה מבריק של הציפורן הצבועה המשיך למאה ה-20. בשנות ה-20 של המאה ה-20, פיתוח צבע לק מבריק למכוניות עורר השראה בפיתוח צבע לק לציפורניים.
צבען ומצבן של ציפורני האישה היווה שנים ארוכות סימן למעמדה החברתי. כיוון שבנות המעמד הנמוך עסקו בדרך כלל בעבודות גופניות בידיהן, טיפוח ידיים וציפורניים היו בגדר מותרות לנשים אלה. ציפורניים מטופחות היו סימן היכר לנשים מן המעמד הגבוה.
רכיבים
רוב מוצרי הלק לציפורניים מורכבים מניטרוצלולוזה, שתפקידה ליצור את שכבת הברק, המומסת בממס, חומרים המגבירים את גמישות הלק (Plasticizers), שרף פולימר, וחומרים שמייצבים את התכשיר ומאפשרים הומוגניות ומריחה אחידה[1]. בלק שאינו שקוף נוסף לתמיסה גם פיגמנט צבעוני. בעבר, מוצרי הלק לציפורניים הכילו פורמלין, שהוא חומר רעיל ביותר הידוע כחומר מסרטן העלול לגרום לנזקים עצביים בגוף. כיום הוא מופיע בעיקר כשאריות זניחות ביותר כחלק מתהליך הייצור של שרף הפולימר.
הסרת הלק מתבצעת באמצעות אצטון, שידוע כמסיר מצוין ושעלול לגרום לתגובות יובש או גירוי בלבד. ישנם תחליפים אשר ידועים כמסירי לק נטולי אצטון או שמכילים אצטון בכמות נמוכה. מסירי לק אלה נחשבים יעילים ונעימים לשימוש בגלל ריחם, אך יעילותם לרוב פחותה מאשר האצטון, ולעיתים אף ייתכנו מצבים של תגובה אלרגית לחלק מהמרכיבים שבהם.
לק ציפורניים באופנה
לק ציפורניים מושם בדרך כלל על ידי נשים, על ציפורני אצבעות הידיים והרגליים. צבעי הלק המסורתיים הם אדום, ורוד וגווני העור (nude), אף-על-פי שלק נמכר היום במגוון רחב ביותר של צבעים. יש הטוענים[דרוש מקור] כי הסרט "ספרות זולה" החל באמצע שנות ה-90 גל אופנה של צבע לק אדום כהה. זאת לאחר שאומה תורמן צבעה ציפורניה בסרט בצבע "אדום שחור" (Rouge Noir) של שאנל. לק ציפורניים שחור או בצבע כהה אחר, אופנתי מאוד בתרבויות הנוער הגותית והפאנק מאז שנות ה-70.
יש אף גברים הנוהגים לצבוע בלק את ציפורניהם (בדרך כלל ציפורני רגליהם).
קיימים סוגי לק לציפורניים שיצרניהם טוענים כי הם יכולים לעודד את צמיחת הציפורן, או להפסיק כסיסת ציפורניים וכן סוגי לק היפואלרגניים, וזאת בגין תגובות אלרגיות, שעלולות להופיע לשימוש בלק, אשר הנפוצה בהן היא נסיגת עור הציפורן.
בשנים האחרונות גובר השימוש בלק מחומר ג'ל. בניגוד ללק הרגיל, הג'ל עמיד יותר ומחזיק מעמד על הציפורן כשלושה שבועות.[דרוש מקור]
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ערך מילוני בוויקימילון: לק |
- אבי סאייג, מדוע משתמשים באצטון ולא בכוהל על מנת להסיר לק מהציפורניים?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 6 ינואר 2011
- שקד אשכנזי, האם מסוכן להשתמש בלק?, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 22 במאי 2017
- תמיר פורשט, מה ההבדלים בין לק הג'ל לבין לק רגיל, במדור "שאל את המומחה" באתר של מכון דוידסון לחינוך מדעי, 22 במרץ 2022
הערות שוליים
- ^ Nail Structure and Product Chemistry, Douglas D. Schoon, second edition
