מאגר DNA
מאגר DNA הוא מאגר מידע המכיל פרופילי DNA, המשמש בדרך כלל לחקר פגמים גנטיים, זיהוי פרופיל DNA בחקירה קרימינולוגית, או למטרות גנאלוגיה גנטית. מאגרי DNA יכולים להיות ציבוריים או פרטיים.
מאגרי DNA משמשים לעיתים קרובות לזיהוי פלילי, על ידי מציאת התאמה בין נתוני DNA מזירת פשע לאדם שפרופיל ה-DNA שלו מאוחסן במאגר לאומי. מחקר משנת 2017 שפורסם בכתב העת של האגודה האמריקאית לכלכלה הראה כי מאגרי DNA לזיהוי פלילי בארצות הברית מרתיעים עבריינים, מפחיתים את שיעורי הפשיעה, והם חסכוניים יותר מהשיטות הסטנדרטיות לאכיפת החוק[1].
סוגים של מאגרי DNA
מאגר DNA לאומי
מאגר DNA לאומי הוא מאגר המתוחזק על ידי הממשלה ובו פרופילי DNA של תושבים מהמדינה. המאגר משמש בעיקר לחקירות פליליות על ידי בדיקת מיקרוסטלייט.
ברוב מדינות העולם קיים מאגר DNA לאומי. בדרך כלל מאגרים אלה מכילים דגימות של כ-16 אזורים בגנום שהם בעלי אינדיבידואציה גבוהה.
בנוסף למאגרים הלאומיים, קיים מאגר DNA של האינטרפול המשמש לחקירות פליליות בינלאומיות. המאגר של האינטרפול נקרא DNA Gateway והוא מכיל פרופילי DNA שנמסרו על ידי 69 מדינות החברות בארגון, שמקורם בזירות פשע, גופות לא מזוהות ונתוני DNA של נעדרים. המאגר נוצר בשנת 2002, והוא מכיל מעל ל-140,000 פרופילי DNA. בניגוד למאגרי DNA לאומיים, המאגר של האינטרפול אינו כולל נתונים אישיים של הפרופילים המאוחסנים בו אלא משמש רק לשיתוף מידע והשוואה.
מאגר DNA לזיהוי פלילי
במאגר DNA לזיהוי פלילי נשמרים פרופילי DNA באופן המאפשר חיפוש והשוואה מול דגימות DNA שנאספו מזירות פשע. פרופילים מתאימים יכולים לספק ראיות תומכות בחקירות פליליות, וכן להוביל לזיהוי חשודים פוטנציאליים. רוב מאגרי ה-DNA הלאומיים משמשים למטרות זיהוי פלילי.
דוגמה למאגר DNA לזיהוי פלילי היא מאגר דגימות ה-DNA של משטרת ישראל. חוק סדר הדין הפלילי מסדיר את סמכות המשטרה ליטול מחשוד אמצעי זיהוי: דגימת רוק, דם ושיער. בשנת 2014 הורחבה רשימת העבירות המתירות ליטול דגימת DNA[2].
במקרים רבים פוענחו מקרי רצח בעזרת מאגר DNA לזיהוי פלילי, לאחר שנים רבות שבהן המקרים נחשבו ללא-מפוענחים. בין המקרים הידועים נמנים גילוי הרוצח מגולדן סטייט, פענוח רצח ורדית בקרקנוט ופענוח רצח נועה אייל[3].
מאגר גנאלוגיה גנטית
מאגר גנאלוגיה גנטית מכיל תוצאות של בדיקות DNA גנאלוגיות ומאפשר זיהוי רצף גנטי או קווי דמיון בין רצפים שונים, וכן למצוא ולאמת קשרים גנאלוגיים.
מאגר DNA רפואי
מאגר DNA רפואי הוא מאגר של פרופילי DNA בעלי חשיבות למחקר רפואי, הכוללים מידע רפואי והרגלים בריאותיים. מידע זה משמש לזיהוי קשרים בין הסביבה הגנטית למחלות שונות, בהן מחלות לב וכלי דם וסרטן, במטרה למצוא תרופות חדשות או טיפולים יעילים למחלות אלו.
כמו כן נערכים מחקרים על התאמות DNA בין תאומים זהים.
בישראל קיים מאגר DNA רפואי מאז שנת 2001 ובו דגימות של אלפי חולים[4].
מאגרי DNA של שירותי גנומיקה
חברות המעניקות שירותי גנומיקה אישית, בהן 23andMe ו-MyHeritage, מחזיקות מאגרי DNA ובהם פרטים של מיליוני נבדקים. החברות מוכרות נתונים גנטיים מצטברים ללא סימני זיהוי, של נבדקים שנתנו את הסכמתם, לחוקרים ולחברות תרופות, המשתמשות בנתונים למטרות מחקר. אחמד חרירי, פרופסור לפסיכולוגיה ומדעי המוח באוניברסיטת דיוק, המשתמש באחד מהמאגרים הללו לזיהוי 15 אזורים בגנום הקשורים לדיכאון.
מאגרי DNA נוספים
פרויקט הגנוגרפיה היה פרויקט בתחום הגנטיקה האבולוציונית האנושית שנועד לחקור את דפוס התפשטות האדם על פני כדור הארץ בעזרת דגימות DNA שנשלחו על ידי כמיליון משתתפים. הפרויקט נמשך משנת 2005 עד 2019.
בשנת 2020 עלתה יוזמה להקים בישראל מאגר DNA לכלבים, שבאמצעותו יהיה ניתן לאתר את הבעלים שלא אסף צואה אחרי כלבו. נעשו מספר ניסיונות להקמת מאגר כזה בהוד השרון, פתח תקווה, ירושלים ונתניה, אך כל הניסיונות לא צלחו[5].
מאגרי DNA והזכות לפרטיות
שימוש במאגרי DNA עלול לפגוע בזכות לפרטיות. מידע אישי הכלול במאגרים, כגון סמנים המזהים מחלות גנטיות שונות ותכונות גופניות והתנהגותיות, יכול לשמש ליצירת פרופיל מפלה, ואיסוף נתונים אלו עלול להוות פגיעה בפרטיות. כמו כן, ניתן להשתמש ב-DNA כדי לקבוע אבהות ולזהות ילדים מאומצים. בנוסף לכך קיימות בעיות של אבטחת מידע העלולות לגרום לדליפת הנתונים לגורמים בלתי-מורשים[6].
במדינות רבות, בהן ישראל, נחקקו חוקים המגבילים ומסדירים את איסוף המידע הגנטי ושמירתו במאגרים[7]. על אף זאת, רחל ארידור הרשקוביץ מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מציינת מקרים בהם שותפו נתוני DNA מבלי לגבש מתווה ברור בחוק להבטחת הזכות לפרטיות ואבטחת המידע, וקוראת לביצוע חקיקה מתאימה[8].
בית הדין האירופי לזכויות אדם קבע בשנת 2008 שהמשטרה הבריטית הפרה את זכויותיהם של חשודים בכך ששמרה את נתוני ה-DNA וטביעות האצבע שלהם. בית הדין קבע כי שמירת נתונים אלה "לא יכולה להיחשב כהכרחית בחברה דמוקרטית."[9]
בשנת 2015 נחקק בכוויית חוק המאפשר לקחת דגימות DNA מכל תושבי המדינה. חוק זה נחקק לאחר הפיגוע במסגד השיעי בכוויית (2015) (אנ'), שבוצע על ידי דאעש. החוק בוטל על ידי בית המשפט לחוקה, שפסק כי הוא אינו חוקתי מכיוון שהוא מפר את הזכות לפרטיות[10].
מאגרי DNA וירידה בפשיעה
בשנת 2009 החל איסוף דגימות DNA של עצורים בממלכה המאוחדת. אחד השוטרים אמר: "מדובר באסטרטגיית לחימה בפשע ארוכת טווח. המטרה היא לשכנע עבריינים צעירים שאין עתיד בקריירה של פשע, אם למשטרה יש את נתוני ה-DNA שלך."[11]
מחקר משנת 2017 שפורסם בכתב העת של האגודה האמריקאית לכלכלה הראה כי מאגרי DNA לזיהוי פלילי בארצות הברית מרתיעים עבריינים, מפחיתים את שיעורי הפשיעה, והם חסכוניים יותר מהשיטות הסטנדרטיות לאכיפת החוק[1].
מחקר משנת 2021 שנעשה בדנמרק מצא כי רישום עבריינים פליליים במאגר DNA הפחית באופן משמעותי את ההסתברות לביצוע עבירות חוזרות, וכן סייע בזיהוי עבריינים במקרי פשע[12].
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Jennifer L. Doleac, The Effects of DNA Databases on Crime, ינואר 2017 (באנגלית).
- ^ חדשות 2, אושר: מאגר ה-DNA של המשטרה יורחב, באתר מאקו, 27 במאי 2014.
- ^ נינה פוקס, פריצות הדרך בחקירות: דגימות DNA מפענחות תעלומות, באתר ynet, 14 בדצמבר 2019.
- ^ שירות הידען, המלצה להקים מאגר ד-נ-א לאומי ורשות מפקחת, באתר "הידען", 10 בינואר 2003.
- ^ נעה פישר, הסוף לגללים ברחוב? יוזמה למאגר DNA לכלבים, באתר ynet, 7 ביוני 2020.
- ^ Caitlin Curtis, James Hereward, It's time to talk about who can access your digital genomic data, The Conversation (באנגלית)
- ^ למשל חוק מידע גנטי, התשס״א–2000 בישראל.
- ^ רחל ארידור הרשקובי, הדנ"א של הפרטיות, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, 28 באפריל 2019.
- ^ DNA database 'breach of rights', באתר ה-BBC, 4 בדצמבר 2008 (באנגלית).
- ^ Kuwait's plans for mandatory DNA database have been cancelled, באתר New Scientist, 9 באוקטובר 2017 (באנגלית).
- ^ יוסי גורביץ, טכנולוגי על הבוקר: מס האינטרנט הראשון, באתר כלכליסט, 7 ביוני 2009.
- ^ The Effects of DNA Databases on the Deterrence and Detection of Offenders, אוקטובר 2021 (באנגלית).
