רצח נועה אייל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

רצח נועה אייל הוא פרשיית רצח שהתרחשה ב-22 בפברואר 1998 בירושלים. הפשע פוענח על ידי משטרת ישראל בשנת 2014 לאחר 16 שנים שבהם למשטרה לא היה קצה חוט וזאת לנוכח שכלול בחינת סימני DNA שנאספו מגופת הקורבן. הרצח פוענח בעקבות פריצת דרך בתיק הרצח של ורדית בקרקנוט אשר נרצחה בשנת 1993 ביער כסלון. צוות החקירה בתיק ורדית יזם פעולת חקירה לבדיקת אשר מטרתה לבדוק האם DNA של קרוב משפחתו של הרוצח נמצא במאגר המשטרתי. הבדיקה אשר לא הולידה תוצאות בתיק הרצח של בקרקנוט הביאה לתוצאות בתיק נועה אייל. במסגרת החקירה בתיק נועה אייל חוקרי היחידה דגמו חשודים, רובם ערבים.

הרצח

נועה אייל, נערה כבת שבע-עשרה משכונת רמות בירושלים, לא חזרה לביתה בליל 22 בפברואר 1998. באותו לילה אייל וחברהּ צפו בסרט בסינמטק ירושלים, ולאחר מכן צעדו לעבר כיכר הדוידקה. בשעה 23:45 לערך נפרדו השניים. אייל המתינה לאוטובוס האחרון בקו 36 המגיע לביתה בשכונת רמות, הצפוי להגיע בקירוב לחצות, אייל נותרה לחכות בתחנת האוטובוס. היא נראתה בפעם האחרונה בחיים בשעה 23:56, כשנכנסה למכונית לבנה מסוג "פורד אסקורט" (לימים לאחר פיענוח הרצח הוכח כי זה היה רכב רנו), כפי שהעיד אדם שנכח בתחנת האוטובוס יחד עם אייל טרם עלייתה לרכב. לפי עדותו של האדם שהמתין לאוטובוס עם אייל היו גם שני בחורים חרדים שהמתינו לאוטובוס, מכונית הרנו הלבנה המתינה בתחנה, לפי עדותו של האיש בחקירה אייל דיברה עם בעל הרכב, ואף ייתכן שהכירה אותו, לפי מה ששמע האדם בעדותו אמרה אייל לאדם שישב ברכב הרנו: "תחכה שהאוטובוס יגיע ותיסע אחריו" (כנראה לאחר ששאל אותה איך להגיע לאזור שכונת רמות), לאחר כשתי דקות נוספות שהמתינה בתחנה, החליטה אייל לעלות על הרכב, שתי דקות בלבד לפני הגעתו של האוטובוס האחרון לתחנה, שעליו הייתה צריכה לעלות. למחרת בשעה 19:15 נמצאה גופתה של אייל ביער רמות הסמוך לשכונת רמות, שכונת מגוריה, כשעליה סימני אלימות קשים.[1]

בפרטים מתוך הכרעת הדין שבית המשפט התיר לפרסם מתוארות נסיבות הרצח: "הנאשם הוביל את המנוחה ברכבו ליער רמות, ... ובהמשך רצח אותה, בכך שרוצץ את גולגולתה באמצעות חפץ קהה."[2]

החקירה ופענוח הרצח

המשטרה מינתה צוות חקירה. בידי החוקרים היו דגימות DNA שנאספו בזירת הרצח מגופתה ומבגדיה של אייל, מספר פיסות בד ועדות שנמסרה בו מספר הרכב של המכונית עליה עלתה.

הרצח לא פוענח במשך שש עשרה שנים על ידי המשטרה על אף המאמץ החקירתי. במאגר ה-DNA לא נמצאה התאמה, לא נמצא רכב שעונה לתיאור עד הראייה, ופרופיל פסיכולוגי של הרוצח שנבנה בעזרת קרימינולוגים שהובאו מחו"ל לא סייע בחקירה.

בשנת 1998 בוצע שחזור הרצח של נועה אייל, בתוכנית הטלוויזיה "בשידור חוקר", דבר שלא העלה דברים חדשים, ולא קידם את חקירת המשטרה למציאת הרוצח.

פריצת הדרך בפענוח הרצח הושגה בזכות טכנולוגיה חדשה של המשטרה אשר נוסתה תחילה בתיק הרצח של ורדית בקרקנוט. טכנולוגיה זו מאפשרת למצוא במאגר דגימות ה-DNA של המשטרה קשרים בין בני משפחה. צוות החקירה בתיק רצח ורדית בקרקנוט ביצע את שתי הבדיקות לשני התיקים יחדיו. בבדיקה נמצא שדגימת ה-DNA שנאספה בזירת הרצח של אייל, קרובה לדגימת DNA שנלקחה בשנת 2007. המשטרה הצליבה את המידע בתיק החקירה עם דגימת ה-DNA שנלקחה ב-2007, והסיקה שהאדם בעל ההסתברות הגבוהה ביותר לביצוע הרצח הוא בנו של בעל דגימה זו, דניאל נחמני, תושב ירושלים, נשוי ואב לשתי בנות העובד במוסך בירושלים כחשמלאי רכב. נחמני גדל בשכונת רמות בירושלים, שם התגוררה גם נועה אייל. לנחמני היה היסטוריה של הרשעות וחשדות פליליים מהתקופה שטרם הרצח.[3]

המשטרה עקבה אחרי נחמני ואספה דגימת רוק שלו, אחרי שירק ברחוב. בבדיקת הדגימה נמצאה התאמה מלאה בין ה-DNA שלו לזה שנמצא בזירת הרצח. בנוסף בוצע איכון של המכשיר הסלולרי שלו במועד הרצח, ונמצא כי בליל הרצח היה במקום בו אייל עלתה לרכב. נבדקה שוב עדות שטרן ונמצא שמספר רכבו של נחמני שונה מזה שמסר עד הראייה בדיווח הראשוני שלו בשתי ספרות בלבד מתוך שבע, וכן נמצא שנחמני נהג לחבוש כובע קסקט כפי שהעיד עד הראיה בעדותו הראשונה. לאחר מכן נעצר נחמני שוב עד תום ההליכים והוגש נגדו כתב אישום.[3]

המשטרה חקרה את נחמני לגבי הרצח, והוא הכחיש כל קשר לאייל.

בהמשך החקירה ידידה של נחמני העידה ששהו יחד ביער רמות, בסתירה לטענתו כי מעולם לא היה במקום. גם אשתו של נחמני הכחישה פרט שמסר על אורחות חייו והסכימה להעיד בבית המשפט.[4]

המשפט

משפטו של דניאל נחמני נפתח ב-2015. באוקטובר החל שלב ההוכחות במשפט.[5] ביוני 2016 הסתיים שלב הצגת הראיות של התביעה.[6]

ב-3 בינואר 2019 הורשע נחמני ברצח ומעשים לא ראויים, וזוכה מחמת הספק מחלק מהעבירות.[2] ב-29 באפריל 2019 גזר בית המשפט המחוזי על נחמני מאסר עולם על הרצח ועוד 16 שנים. כן חויב נחמני לשלם פיצוי כספי בסכום של 258 אלף ש"ח למשפחת הנרצחת.[7] נחמני המשיך לטעון לחפותו והודיע כי יגיש ערעור לבית המשפט העליון,[8] ובהמשך אותה שנה הגיש את ערעורו לבית המשפט. במוקד הערעור של נחמני הטענה כי המשטרה לא הייתה רשאית לערוך את ה"חיפוש המשפחתי" במאגר ה-DNA מבלי שניתנה לכך הסמכה מפורשת בחוק. לטענת הסנגורים, הרחבת ה"חיפוש המשפחתי" פוגעת בפרטיות קרובי משפחה של חשודים, מאחר שברגע שה-DNA של קרוב משפחה נכנס למאגר, הוא הופך אותם לחשודים פוטנציאליים.[9] ב-18 במרץ 2021 דחה בית המשפט העליון את ערעורו של נחמני, והותיר את ההרשעה והעונש על כנם.[10]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נועם (דבול) דביר, רצח נועה אייל פוענח בזכות יריקה, באתר ynet, 11 בנובמבר 2014
  2. ^ 2.0 2.1 דרור ליבה, ישי פורת וענבר טויזר, דניאל נחמני הורשע ברצח נועה אייל ב-1998, באתר ynet, 3 בינואר 2019
    תפח (י-ם) 28279-11-14 מדינת ישראל נגד דניאל נחמני, ניתן ב-3 בינואר 2019
  3. ^ 3.0 3.1 נועם (דבול) דביר ומיכל מרגלית, כובע אדום, מספר רכב, DNA ואיכון סלולרי: התובע מציג את הראיות בתיק רצח נועה אייל, באתר ynet, 13 בנובמבר 2014
  4. ^ אביעד גליקמן, אשתו של הנאשם ברצח נועה אייל תעיד נגדו בביהמ"ש, באתר של "רשת 13", 13 בנובמבר 2014 (במקור, מאתר "nana10")
  5. ^ בש"פ 625/16 מדינת ישראל נ' דניאל נחמני, ניתן ב-3 בפברואר 2016
  6. ^ אמרי סדן‏, הנאשם ברצח נועה אייל העיד לראשונה: "לא פגשתי אותה מעולם", באתר וואלה!‏, 06 בספטמבר 2016
  7. ^ תפ״ח 28279-11-14 מדינת ישראל נגד דניאל נחמני, ניתן ב-29 באפריל 2019
  8. ^ מאיה הורודניצ'אנו‏, "המיט שבר ואסון": מאסר עולם ועוד 16 שנים לרוצח הנערה נועה אייל, באתר וואלה!‏, 29 באפריל 2019
  9. ^ יעל פרידסון, העליון ידון ב"חיפוש DNA משפחתי" שהוביל לפענוח רצח נועה אייל, באתר ynet, 22 באוקטובר 2020
  10. ^ גלעד מורג, נדחה ערעורו של רוצח נועה אייל בת ה-17: "עברה תופת ברגעיה האחרונים", באתר ynet, 18 במרץ 2021
    ע"פ 4039/19 דניאל נחמני נ' מדינת ישראל, ניתן ב-17 במרץ 2021
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0