מבצר רושונווילה

שגיאות פרמטריות בתבנית:מבנה
פרמטרים [ מבנה קודם, המבנה הבא ] לא מופיעים בהגדרת התבנית

מבצר רושונווילה A8
Ouvrage de Rochonvillers

בלוק 5 של מבצר רושונווילה
מידע כללי
סוג	מבצר צבאי
על שם	העיירה רושונווילה (צר')
מדינה
בעלים	צבא צרפת
מייסדים	צבא צרפת
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	1930–1935 (כ־5 שנים)
חומרי בנייה	בטון מזוין
עלות	123 מיליון פרנק
מידות
עומק	30 מטר
קואורדינטות	49°24′07″N 6°02′15″E
(למפת צרפת מוגדלת)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי מבצר רושונווילה (למפת צרפת רגילה)   פריז מרסיי ליון טולוז ניס נאנט שטרסבורג מונפלייה בורדו ליל רן ריימס לה האבר סנט אטיין אנז'ה גרנובל דיז'ון קורסיקה ספרד שווייץ גרמניה בלגיה לו. איטליה הממלכה המאוחדת תעלת למאנש הים התיכון האוקיינוס האטלנטי מבצר רושונווילה

מבצר רושונווילה (בצרפתית: Ouvrage de Rochonvillers) הוא אחד מהמבצרים הגדולים של קו מאז'ינו. הוקם בצפון מזרח צרפת לאחר מלחמת העולם הראשונה. המבצר הופגז על ידי הגרמנים במהלך כיבוש צרפת ביוני 1940 אך לא נכבש. לאחר מלחמת העולם השנייה בוצעו בו שיפוצים והוא המשיך לשמש הן את צבא צרפת והן את ברית נאט"ו עד נטישתו בתחילת המאה ה-21. כיום נמצא עדיין ברשות צבא צרפת ומאז שנעזב הוא נעול. עדויות מצולמות מתוך המבצר מעידות שהנעילה לא הייתה הרמטית ושמבקרים הצליחו לחדור פנימה ולהותיר אחריהם נזקים רבים.

רקע

הדוקטרינה הצבאית שעמדה מאחורי בניית קו מאז'ינו הייתה של הגנה סטטית. גישה זו התקיימה בצרפת עוד מהמאה ה-17 כשסבסטיאן דה וובאן בנה את ביצורי וובאן.

צרפת המשיכה לדבוק בדוקטרינה זו גם בשלהי המאה ה-19, כשבעקבות התבוסה במלחמת צרפת–פרוסיה, הקימה בכל גבולותיה את מערכת הביצורים סרה דה ריבייר. על אף שמבצרים אלו היו כבר מיושנים במלחמת העולם הראשונה הם לקחו חלק במערכה זו וחלקם אף נהרס כליל מאש ארטילריה גרמנית כבדה.

ב-1920, לאחר המלחמה, המשיכו הצרפתים לדבוק בדוקטרינת ההגנה הסטטית כשתכננו את קו מאז'ינו. התכנון הובל על ידי "ועדת ארגון האזורים המבוצרים" (CORF) (צר') כשמבצר רושונווילה היה אחד ממבצרי קו זה שתוכנן על ידי הוועדה.

עקרונות בניית מבצרי קו מאז'ינו

מבצרי הקו נבנו לרוב לפי עקרונות שהתוותה ועדת CORF והם כללו:

• קיבוץ מבצרים לסקטורים
• מרחקים בין המבצרים המאפשרים הגנה הדדית בירי ארטילרי
• עמדות חיל רגלים בין המבצרים המרכזיים
• בנייה תת-קרקעית
• מרחק בין הכניסה למבצר והאזור המנהלי לאזור המבצעי כדי למנוע חדירת אויב לאזור המבצעי
• חלוקה לבלוקים כשכל בלוק כלל שילוב של תותחים, מקלעים ותצפיות (בהתאם להגדרתו כבלוק ארטילריה, רגלים או משולב).

מקום המבצר

מבצר רושונווילה נבנה מול גבול לוקסמבורג במחוז מוזל שבחבל גראנד אסט. כ-2 ק"מ מצפון לעיירה רושונווילה (צר'), כשני ק"מ מדרום לעיירה אנגווילה (Angevillers) וכ-15 ק"מ מצפון מערב לעיר המרכזית באזור, טיונוויל (שעל שמה נקרא הסקטור).

המבצר נועד להגן על המרחב בין נהרות מז ומוזל והוא נבנה בחלקו המערבי של "סקטור מבצרי ת'יונויל" (צר') שהגן על מץ.

המבצר מוספר כ-A8 ובהתאם לעקרונות ועדת CORF נבנה כך שהוגן על ידי אש תותחים ממבצר בראאן A6, ממבצר מולבאנז' A9 ומבצר סטריש A11. כמו כן נבנו בסביבותיו מצדיות מבוצרות לחיילי רגלים שהגנו על המרווחים עד המבצרים הבאים.

מבנה המבצר

מבצר רושונווילה נבנה כמבצר ארטילרי גדול וכלל 9 בלוקי לחימה. כמו רוב מבצרי קו מאז'ינו גם מבצר רושונווילה כלל שלושה חלקים:

• שערי הכניסה: שני שערי הכניסה למבצר (שער כניסת חיילים ושער כניסת תחמושת) נבנו בחלקו האחורי של המבצר (הפונה דרום מערבה) וכשני ק"מ מהבלוקים והאזור המבצעי. שער כניסת התחמושת כלל תשתית שאיפשרה גישה של רכבת משא קטנה (מסוג טרזינה) לנשיאת ארגזי התחמושת. המסילה המשיכה אל תוככי המבצר ואל המעליות שירדו למעמקיו. שני השערים נבנו במקום נמוך מבחינה טופוגרפית כך שלא נדרשה ירידה משמעותית לאזור השירות. שני השערים הוגנו על ידי מספר עמדות ירי:
  • שער כניסת התחמושת נשמר על ידי צריח משולב של מקלען ותצפיתן ועמדות למקלע כפול ותותח נ"ט 47 מ"מ.
  • שער כניסת החיילים נשמר על ידי עמדה למקלע כפול ותותח נ"ט 47 מ"מ ועוד שני צריחים משולבים של מקלען ותצפיתן.
• תשתיות השירות:
  • כלל תשתיות השירות של המבצר נבנו בעומק של כ-30 מטר מתחת לאדמה כשהגישה אליהם הייתה בעזרת מעליות וגרמי מדרגות. מערך השירות כלל מגורי חיילים וקצינים, מטבח, חדר אוכל ומחסני מזון, מרפאה, מכלי מים וסולר ומזון, מתקני אוורור וסינון אוויר, מחסני תחמושת ותחנת כוח שכללה ארבעה גנרטורים.
  • בהיותם המרכיב המסוכן של המבצר, נבנו מחסני התחמושת באופן מבוזר. בנקודה המוגנת ביותר, בלב המבצר, נבנה המחסן המרכזי (M1) ובקרבת בלוקי הלחימה נבנו מספר מחסני תחמושת משניים (M2).
  • כדי לשנע חיילים, ציוד ותחמושת בין חלקי המבצר הונחו מסילות ברזל ברוחב 60 ס"מ לאורך המסדרונות התת-קרקעיים של המבצר.
• בלוקי הלחימה:
  • בלוק 1 היה בלוק רגלים וכלל צריח מקלע בודד, צריח מקלע כפול וצריח משולב למקלע ולתצפיתן.
  • בלוק 2 היה בלוק ארטילריה וכלל צריח תותח 75 מ"מ דגם 1933 (צר')
  • בלוק 3 היה בלוק ארטילריה שכלל צריח תותח 75 מ"מ דגם 1932 (צר') ושני צריחים משולבים למקלע ותצפיתן. אחת מעמדות התצפית אובזרה בפריסקופ.
  • בלוק 4 היה בלוק תצפית שכלל צריח תצפית וצריח משולב למקלע ולתצפית.
  • בלוק 5 היה בלוק ארטילרי עם מצדיות מבוצרות בבטון עבור שלושה תותחי 75 מ"מ, מרגמה 135 מ"מ (צר'), צריח משולב למקלע ולתצפית וצריח לרומה רימונים.
  • בלוק 6 היה בלוק ארטילריה שכלל צריח לתותח 135 מ"מ (צר'), צריח משולב למקלע ולתצפית וצריח לרומה רימונים.
  • בלוק 7 היה בלוק ארטילריה שכלל צריח לתותח 135 מ"מ ושני צריחים משולבים למקלעים ותצפיות.
  • בלוק 8 היה בלוק רגלים שכלל מצדית משולבת לתותח נ"ט 37 מ"מ ולמקלע כפול, מצדית למקלע כפול, צריח מקלע ושני צריחים משולבים למקלעים ותצפיות.
  • בלוק 9 היה בלוק רגלים שכלל צריח מקלע וצריח משולב למקלע ולתצפית.

אחת המנהרות התת-קרקעיות הובילה מזרחה למצדית רגלים קטן בשם Abri du Grand Lot.

ההיסטוריה של המבצר

בניית המבצר

עבודות התכנון של מבצר רושונווילה החלו ב-1926 והגרסה הסופית של התכנון הוגשה ל-CORF ב-1929 ואושרה. המבצר נבנה בשנים 1930–1935 כמבצר ארטילרי מהגדולים בקו מאז'ינו כשעלות בנייתו הייתה כ-123 מיליון פרנק. בלוק 5 של המבצר היה הבלוק הגדול ביותר בזירה.

עם סיום הבנייה אוכלס המבצר על ידי 730 חיילים ו-26 קצינים מרגימנט הרגלים ה-169 (צר') ומרגימנט הארטילריה ה-151 (צר'). כדי לאפשר לחיילי המבצר מנוחה, בימי רגיעה, נבנה מחנה צבאי מדרום למבצר, לייד העיירה אנגווילה (Angevillers).

מלחמת העולם השנייה

1940

ב-10 במאי 1940 החל המערכה על צרפת ועל ארצות השפלה כשצבא גרמניה פלש לצרפת דרך הארדנים, בלגיה ועקף בכך את רוב מבצרי קו מאז'ינו. מבצר רושונווילה לא היה מעורב בשלבים הראשונים של המערכה אך עם הרחבת ראש הגשר הגרמני החלו הגרמנים לאגף את "סקטור מבצרי ת'יונויל" (צר'). בעקבות סיכון לבידוד המבצרים קיבלו חיילי המבצר הוראה, ב-17 ביוני, לפנות את המבצר אך ההוראה בוטלה לפני מימושה.

ב-21 ביוני התפוצץ תותח 75 מ"מ בבלוק 5 והרג חייל. ב-22 ביוני פתחו הגרמנים בירי כבד על המבצר ופגז חדר לבלוק 5 והתפוצץ שם. באותו יום נחתם הסכם שביתת הנשק בין גרמניה הנאצית וצרפת אך חיילי המבצר, כמו רבים מהיחידות שאיישו את מבצרי קו מאז'ינו, סירבו להיכנע ומפקדיהם ניסו לנהל משא ומתן עם הגרמנים על תנאי הכניעה. בסופו של דבר נכנעו החיילים רק ב-30 ביוני.

לאחר כיבוש המבצר השתמשו הגרמנים בצריפים ובאזורי המחסנים של המבצר כמגורי חיילים. בנוסף לשימוש במבצר עצמו בנו הגרמנים מבנה בטון מסיבי בסמוך למבצר שכונה "קומפלקס ברונהילדה" (Anlage Brunhilde) ונטען שמבנה זו הוכן עבור אדולף היטלר כמפקדה קדמית אך אין הוכחות שהיטלר שהה בו.

1944

באוגוסט 1944, במקביל לשחרור פריז על ידי כוחות צרפת החופשית, התקדמו הכוחות האמריקאים לכוון גבול צרפת-גרמניה והחלו לשחרר את מבצרי קו מאז'ינו. לאחר שמבצר רושונווילה שוחרר השתמשו הכוחות האמריקאים בחלק מהביצורים שלו (בלוקים 5,6,7) כדי לבחון את יעילותה של תחמושת חודרת שריון חדשה לקראת המערכה לפריצת קו זיגפריד.

המלחמה הקרה

בשנות ה-50 התחוללה המלחמה הקרה וצרפת, שחששה מפלישת כוחות ברית ורשה, החליטה לשפץ חלק ממבצרי קו מאז'ינו כקו הגנה מפני פלישה אפשרית זו. מבצר רושונווילה נבחר ב-1951 לאחד מהמבצרים שישופצו ובמסגרת זו צויד בלוק 5 הגדול בתותחים בקוטר 105 מ"מ ו-135 מ"מ ובמקלעים בקוטר 12.7 מ"מ ובבלוק 6 תוקן צריח תותח ה-135 מ"מ. בנוסף בוצעו איטום וציפוי קירות של המנהרות. רוב פרויקט שיקום המבצר הסתיים עד 1956.

מרכז פיקוד של נאט"ו

בשנות ה-60 הצטיידה צרפת בנשק גרעיני שהיווה חלופה הגנתית לקו מאז'ינו המשופץ. ב-1960 החל צבא צרפת בדיונים פנימיים ועם חברות ברית נאט"ו האחרות לגבי שימוש בביצורי קו מז'ינו כמחסני אחסון או כמרכזי פיקוד.

ב-1961 החליטה צרפת להעמיד את מבצר רושונווילה (והמבצרים השכנים: מבצר מולבנז' ומבצר סואטריך ) לראשות נאט"ו שהפכה את מחסן התחמושת הראשי של רושונווילה למרכז פיקוד ושליטה של קבוצת הארמיות המרכזית של נאט"ו (CENTAG) ) וזאת בהשקעה של כ-380 מיליון פרנק.

ב-1967 העבירה נאט"ו את פיקוד CENTAG להולנד והמבצר הוחזר לרשות צבא צרפת.

הארמייה הראשונה

ב-1980 שופץ המבצר והפך למרכז הפיקוד והשליטה של הארמייה הראשונה של צבא צרפת. העבודה כללה החלפת מערכות האוורור והסינון, בניית קיר הגנה מול הכניסה הראשית, שיפוץ תחנת הכוח, כיסוי חזיתות בטון באדמה והסבת צריחי הבלוקים למתקני אנטנות. המטרה של הצבא הייתה ליצור מרכז תקשורת חסין מהשפעות אלקטרומגנטיות, התקפה בנשק כימי וקרינה רדיואקטיבית ולאכלס בו 500 חיילים. ב-1989 אף הועברה מפקדת הארמייה הראשונה משטרסבורג למץ כדי להיות קרובה למבצר.

ב-1989, עם נפילת הגוש הסובייטי, העריך צבא צרפת שהסיכון לצרפת ממזרח קטן והשימוש במבצר כמחנה צבאי הופסק. הצבא המשיך לתחזק את המבצר עד 2001.

המבצר כיום

המבצר עדיין בבעלות צבא צרפת. לאחר הפסקת תחזוקת המקום ב-2001 נעל הצבא את שערי הכניסה למבצר ולא ניתן להיכנס אליו.

מבצר הרגלים הקטן Abri du Grand Lot, שחובר למבצר רושונווילה במנהרה, לא הוגדר כאתר צבאי וניתן לבקר בו בתיאום מראש.

ב-2014 פורסם על כוונה של עמותה בשם "לוריין לאורך המאות" (La Lorraine à travers les siècles) לשפץ את המבצר. בהמשך נכתב באותו מקור כך:

לאחר שרוקן לחלוטין, נשדד, הושחת והוצת, מבצר רושונווילר הוא כעת צל בלבד של עצמו, הריסות עצובות ובלתי ניתנות לשחזור. עוד חלק מקו מאז'ינו שנעלם

— kcb0958.webmo.fr, אוגוסט 2015

.

גלריה

• 
  השער שהציב צבא צרפת בכניסה לשטח המבצר
• 
  צריח תותח 135 מ"מ במבצר
• 
  אחד משערי הכניסה למבצר. משמאל לשער ניתן לזהות עמדת מקלע
• 
  צריח משולב למקלע ותצפיות שמוצב במבצר
• 
  מנגנון להעלאה והורדה של צריח תותח בתוך המבצר
• 
  מסדרון בתוככי המבצר. על הרצפה פסי הרכבת, בתקרה תעלות אוורור שהותקנו לאחר המלחמה, הקירות כנראה שחורים משרפה שהציתו ונדליסטים
• 
  החלק במבצר בו נעשה שימוש על ידי נאט"ו וצבא צרפת. ניכר הנזק שהותירו אחריהם הונדליסטים.

לקריאה נוספת

• Allcorn, William. The Maginot Line 1928-45. Oxford: Osprey Publishing, 2003. מסת"ב 1-84176-646-1.
• Kaufmann, J.E. and Kaufmann, H.W. Fortress France: The Maginot Line and French Defenses in World War II, Stackpole Books, 2006. מסת"ב 0-275-98345-5
• Kaufmann, J.E., Kaufmann, H.W., Jancovič-Potočnik, A. and Lang, P. The Maginot Line: History and Guide, Pen and Sword, 2011. מסת"ב 978-1-84884-068-3
• Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 1. Paris, Histoire & Collections, 2001. מסת"ב 2-908182-88-2
• Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 2. Paris, Histoire & Collections, 2003. מסת"ב 2-908182-97-1
• Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 3. Paris, Histoire & Collections, 2003. מסת"ב 2-913903-88-6
• Mary, Jean-Yves; Hohnadel, Alain; Sicard, Jacques. Hommes et Ouvrages de la Ligne Maginot, Tome 5. Paris, Histoire & Collections, 2009. מסת"ב 978-2-35250-127-5

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא מבצר רושונווילה בוויקישיתוף

• ניק קטפורד, מבצר רושונווילה ומרכז הפיקוד הגרעיני, באתר Subterranea Britannica subbrit.org.uk
• מבצר רושונווילה, באתר pop.culture.gouv.fr (בצרפתית)
• מבצר רושונווילה, באתר wikimaginot.eu (בצרפתית) (בארכיון)
• מבצר רושונווילה, באתר lignemaginot.com (בצרפתית)
• מבצר רושונווילה, באתר alsacemaginot.com (בצרפתית)
• מבצר רושונווילה, באתר vergesseneprojekte.de (בגרמנית)
• מבצר רושונווילה, באתר ace-high-journal.eu (בגרמנית)
• מבצר רושונווילה, באתר abandonedspaces.com

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

מבצר רושונווילה41673810Q3358739