מברישניים
 מברישניים
| |
|---|---|
מברישן נקבה Palystes castaneus
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | פרוקי-רגליים |
| מחלקה: | עכבישנים |
| סדרה: | עכבישאים |
| משפחה: | מברישניים |
| שם מדעי | |
 Sparassidae
| |
| תחום תפוצה | |
 | |
מברישניים (שם מדעי: Sparassidae) הם משפחה של עכבישים הידועים גם בשמות עכבישים ציידים בשל מהירותם והאופן שבו הם צדים. הם קרויים גם עכבישי סרטן ענקיים בשל מראם וגודלם. מינים גדולים יותר מוכרים גם בשם עכבישי עץ בשל העדפתם להתגורר במקומות שבהם יש גזעי עצים כגון יערות, מכרות, ערימות עצים ובקתות עץ. הסוג Palystes מדרום אפריקה ידוע גם בשם עכבישי גשם או עכביש אוכל-לטאות.[1] לעיתים נוטים לבלבלם עם טרנטולה מסוג Harpactirinae, אם כי הם אינם קרובים במיוחד.
משפחת המברישניים כוללת יותר מאלף מינים הנפוצים ברוב האזורים החמימים עד טרופיים בעולם, כולל רוב אוסטרליה, אפריקה, אסיה, אגן הים התיכון ושתי האמריקות.[2]
מראה
המברישניים הם בעלי שמונה עיניים המסודרות בשתי שורות של ארבע הפונות קדימה. ישנם מינים הגדלים לממדים גדולים. זכרים מהמין הטרופודה מאקסימה מלאוס מגיעים למוטת רגליים של 30-25 ס"מ ומברישימון הערבה הוא העכביש הגדול ביותר במזרח התיכון. מי שאינם בקיאים בעכבישים נוטים לבלבל את המברישניים עם הפרווניתיים (טרנטולות), אך בדרך כלל ניתן לזהות את המברישניים לפי צורת רגליהם המופנות קדימה בצורה המזכירה את זו של סרטן.
חלקם העליון של המברישניים מתאפיין בגוונים דהויים של חום או אפור. צידם התחתון של מינים רבים מפוספס בשחור לבן, ואזור הפה מתאפיין בכתמים אדומים. רגליהם של המברישניים מתאפיינות בזיפים (ומכאן שמם העברי), ויתר גופם מכוסה פרווה אחידה. הם חיים בדרך כלל מתחת לסלעים או גזעים ובמקומות מסתור דומים. ההיתקלויות עם בני אדם מתרחשות בעיקר בבקתות, מחסנים ומקומות דומים שבהם ישנה מינימום התערבות של בני האדם.
חוש הראייה של המברישניים איננו טוב כמו זה של הקופצניים, אך הוא מספיק כדי לאתר ממרחק אדם או חיה גדולה מתקרבים.
סביבת מחיה ותפוצה
המברישניים נפוצים ביבשת אוסטרליה ובמקומות בעלי אקלים חמים עד טרופי ברחבי העולם. מינים שונים הובאו בטעות על ידי האדם לחלקים שונים בעולם כמו סין, הפיליפינים, יפן, הודו וחלקים דרומיים בארצות הברית כמו פלורידה ופוארטו ריקו. ניתן למצוא מברישניים בהוואי, שם הוא ידוע בשם עכביש הקנה. ניתן למצוא מברישניים בכל מקום בעולם שאליו הם עשויים להגיע כנוסעים סמויים ובלבד שלא מדובר באזורים קרים מכדי שיוכלו לשרוד בהם בחורף. בדרום אפריקה ידועים מספר מינים בשם הכולל עכבישי גשם עקב נטייתם לחפש מחסה מפני סופות גשם זמן קצר לפני תחילתן, נטייה המובילה אותם להיכנס לעיתים תכופות למגורי אדם.[3][4]
מברישניים בוגרים אינם בונים רשתות, אלא צדים את טרפם: מזונם כולל בעיקר חרקים וחסרי חוליות אחרים, ולעיתים יגוונו את הדיאטה שלהם בלטאות קטנות כגון שממיות או חומטיים. המברישניים חיים בעיקר בנקיקים וסדקים בגזעי עצים, אך לעיתים קרובות יתעו לבתי מגורים או מכוניות. המברישניים מסוגלים לנוע מהר במיוחד, ונוטים לקפוץ תוך כדי ריצתם. הם מסוגלים ללכת על קירות ואף על תקרות. נטייתם לתפוס בחוזקה בזמן שמרימים אותם מקשה לנער אותם ומגבירה את הסיכון לנשיכה. הנקבות יגנו בחירוף נפש על שקי הביצים ועל האבקועים הצעירים. בדרך כלל יתחילו בהפגנת איום, אך אם יחושו שהסכנה נמשכת יתקיפו בנשיכה. שק הביצים שונה מאוד בין הסוגים השונים. לדוגמה; נקבות מהסוג Palystes תולות שקי ביצים גדולים בשיחים. השק מחוזק בעלים מתים ובחומרים דומים. אם השק נבנה בתוך בית מגורים ישמשו לעיתים פיסות נייר לאותה מטרה.
סוגים אחרים יוצרים שקי ביצים שונים. Pseudomicrommata בונים את קיניהם בעשבים מסוג Eragrostis ולכן מוגבלת תפוצתם לאזורים בהם צומח סוג זה של עשב.[5] נקבות של מספר סוגים נושאות את שק הביצים בפיהן.
ארס ותוקפנות
כמו רוב משפחות העכבישים למעט Uloboridae, וחלק מה-Liphistiidae ו-Holarchaeidae,[6] מברישניים משתמשים בארס כדי לשתק את טרפם ולסייע בתהליך העיכול. ידועים מקרים שבהם הם נשכו לצורך הגנה, אך נשיכותיהם אינן נחשבות מסוכנות לאדם בריא.[7] המברישניים נחשבים מועילים לאדם מאחר שהם ניזונים מחרקים מזיקים כמו תיקנאים.
ישנם דיווחים על מקרים שבהם ננשכו בני אדם על ידי סוגים שונים של מברישניים, ביניהם Palystes,[8] Neosparassus (שהיו ידועים בעבר בשם Olios) וסוגים נוספים. ההשפעות היו שונות וכללו בין השאר נפיחות וכאב מקומיים, מלווים לעיתים בבחילה, כאבי ראש, הקאות, אי סדירות בקצב הלב ופרפורים המעידים על השפעות מערכתיות נוירולוגיות מסוימות, בעיקר במקרים של נשיכות חמורות או רבות. יחד עם זאת, המחקר המדעי על נשיכות עכבישים בעייתי ורווי בקשיים כמו זיהומים בלתי צפויים, נשיכות יבשות (ללא ארס), שוק ואפקט נוצבו. מחקר על נשיכות עכבישים (ובעיקר מברישניים) באוסטרליה לא מצא כי לנשיכות עכבישים מאומתות יש השפעה חמורה או יוצאת דופן, גם במקרים של נשיכות סוגים "ידועים לשמצה" כמו Neosparassus.
לא תמיד ברור מה גורם לעכבישים ממשפחת המברישניים לנשוך בני אדם. ידוע כי נקבות של חלק ממיני המברישניים יגנו בחירוף נפש על שק הביצים ועל צאצאיהן אל מול מה שנתפש על ידן כאיום. תדירות הנשיכות ומיקומן מעלה כי כפי הנראה רוב הנשיכות היו מקריות כתוצאה ממגע לא מכוון עם העכבישים.[2] נשיכות מברישניים אינן מחייבות בדרך כלל קבלת טיפול רפואי. במחקרים שצוינו כאן לא היו עדויות לנקרוזה כתוצאה מהנשיכות.
הפקת קול
לאחרונה התגלה כי זכרים מהמין Heteropoda venatoria הנפוץ ברחבי העולם יוצרים קול הנישא באמצעות משטחים כשהם מזהים פרומון שהשאירה אחריה נקבה בת מינם. הזכרים מעגנים את עצמם למשטח שעליו זחלו ואז משתמשים ברגליהם על מנת להעביר תנודות מגופם אל המשטח. רוב הצליל מופק מתנודות חזקות של הבטן. [9]
רשימת סוגים
בתרבות
מברישניים מהמין Delena Cancerides שימשו בסרטים כמו ספיידרמן וארכנופוביה.
קישורים חיצוניים
- מברישניים, באתר ITIS (באנגלית)
- מברישניים, באתר NCBI (באנגלית)
- מברישניים, באתר Animal Diversity Web (באנגלית)
- מברישניים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- מברישניים, באתר GBIF (באנגלית)
- Fact sheet on Huntsman Spiders from the Australian Museum
- Badge Huntsman Spider at Victorian Museum
- Varieties of Sparassidae University of Southern Queensland – pictures & descriptions
- Remarkable Australian Lichen Huntsman at American Arachnological Society
- Heteropoda venatoria at University of Florida Institute of Food and Agricultural Sciences
Video of Olios sp. from Costa Rica, סרטון באתר יוטיוב- Abdullah Bayram & Sevda Özdağ (2001). "Micrommata virescens (Clerck, 1757), a new species for the spider fauna of Turkey (Araneae, Sparassidae)" (PDF). Turkish Journal of Zoology. 26: 305–307. אורכב מ-המקור (PDF) ב-2006-07-20. נבדק ב-2013-03-27.
הערות שוליים
- ^ Norman Larsen. "Palystes (rain spiders, lizard-eating spiders)". Iziko Museums of Cape Town. Biodiversity Explorer. נבדק ב-2 במאי 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 2.0 2.1 Geoffrey K. Isbister & David Hirst (2003). "A prospective study of definite bites by spiders of the family Sparassidae (huntsmen spiders) with identification to species level". Toxicon. 42 (2): 163–171. doi:10.1016/S0041-0101(03)00129-6. PMID 12906887.
- ^ Jon Fouskaris. "The African Huntsman Spider". CentralPets.com. אורכב מ-המקור ב-2004-12-10. נבדק ב-8 בפברואר 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ P. M. C. Croeser (1996). "A revision of the African huntsman spider genus Palystes L. Koch, 1875 (Araneae: Heteropodidae)". Annals of the Natal Museum. 37: 1–122. אורכב מ-המקור ב-2012-04-24. נבדק ב-2013-03-29.
- ^ Filmer, Martin (1997). Southern African Spiders. City: BHB International / Struik. ISBN 1-86825-188-8.
- ^ Rainer Foelix and Bruno Erb, Mesothelae have venom glands. Journal of Arachnology 38(3):596-598. 2010 doi: http://dx.doi.org/10.1636/B10-30.1
- ^ S. H. Skaife (1963). A Naturalist Remembers. Longmans South Africa.
- ^ D'Ewes, Dudley; Wayward naturalist, Chapter 12; Howard Timmins, Cape Town, 1967
- ^ Jerome S. Rovner (1980). "Vibration in Heteropoda venatoria (Sparassidae): a third method of sound production in spiders" (PDF). Journal of Arachnology. 8 (2): 193–200.
