מגפת הכולרה השנייה
| סוג | חיידקית |
|---|---|
| תקופת המגפה | 1826–1837 (כ־11 שנים) |
| במדינות או באזורים | אסיה, אירופה, אמריקה |
| פתוגן | Vibrio cholerae |
| מקור המגפה | דלתת נהר הגנגס, הודו |
| מקרי מוות | לא ידוע. סדר גודל מוערך באירופה בלבד – מאות אלפים |
מגפת הכולרה השנייה הייתה מגפה של כולרה, אשר התפשטה בין השנים 1826–1837[1] מהודו ברחבי אסיה, אירופה ואמריקה. זו הייתה המגפה השנייה בסדרה של שבע מגפות עולמיות של כולרה למן המאה ה-19, ובה הוכח שהמחלה מסוגלת להתפשט בארצות בעלות אקלימים שונים ביותר, מהודו הטרופית ועד רוסיה, נורווגיה וקנדה בצפון. המגפה גבתה את מותם של מאות אלפים ברחבי העולם.
רקע
מחלת הכולרה
ערך מורחב – כולרה
מחלת הכולרה היא מחלת מעיים זיהומית מדבקת מאוד שנגרמת על ידי חיידקים גראם-שליליים מהמין Vibrio cholerae. החיידקים מועברים באמצעות תווך מימי (שתיית מים וצריכת מזון מזוהמים) וגורמים לשלשולים חריפים שמובילים להתייבשות ואיבוד אלקטרוליטים[2]. המחלה אנדמית בהודו ועל פי רוב מתפרצת בחודשי האביב והקיץ ודועכת לקראת החורף עם הירידה בטמפרטורת המים בהם שוכנים החיידקים, היות שטמפרטורה נמוכה גורמת למותם[3][4][5].
חיידקי Vibrio cholerae פוגעים במערכת העיכול וגורמים לאיבוד מהיר מאוד של נוזלים (20–30 ליטר של נוזלים ביממה), דבר שעלול להוביל למצב מסכן חיים. כ-50% מהחולים שלא יקבלו טיפול אנטיביוטי הולם עלולים למות מהמחלה[6].
מגפת הכולרה הראשונה
- ערך מורחב – מגפת הכולרה הראשונה
מגפת הכולרה הראשונה, שהתחוללה בין השנים 1817–1824, פרצה באזור קולקטה והתפשטה ברחבי דרום אסיה והמזרח התיכון. בעוד כולרה היא מחלה אנדמית לדלתת נהר הגנגס, עם התפרצויות מקומיות מרובות, מגפת הכולרה הראשונה היא המגפה הראשונה המתועדת שהתפרצה מעבר לגבולותיה של הודו. התפשטות זו של המגפה התאפשרה, בין היתר, בגלל העברת המחלה על ידי חיילים בריטים.
מהלך המגפה השנייה
מקורות
ההערכה היא כי מקורה של המגפה השנייה, בדומה לראשונה, הוא בהתפרצויות בדלתת נהר הגנגס בהודו. משם התפשטה המגפה לאורך נתיבי הסחר בכל רחבי התת-יבשת ההודית. לקראת 1828 הגיעה המגפה גם לסין ובהמשך ליפן. במקביל המגפה התפשטה מערבה לאזור איראן דרך אפגניסטן וצפונה אל הקצה הדרומי של הרי אורל ב-1829.
שנות ה-30 של המאה ה-19
מרוסיה התפשטה המגפה ליתר חלקי אירופה. ב-1831 פגעה המגפה בערים הראשיות ברוסיה, ומשם עברה לפולין ולפרוסיה המזרחית על ידי חיילים רוסים. ברחבי האימפריה הרוסית התחוללו מהומות נגד מחדליו של השלטון בטיפול במגפה. הדיווחים על התפשטות המגפה ברוסיה הביאה את השלטונות הבריטיים להוציא צווי הסגר לספינות שהפליגו מרוסיה ועגנו בנמלים בריטיים. עם התפשטות המגפה בבריטניה, פרסמו רשויות הבריאות הנחיות לשרוף פריטים בעלי פוטנציאל העברה של המחלה, בהתאם לתאוריית המיאזמה ששלטה בכיפה.
בין ספטמבר 1831 לינואר 1832 השתוללה המגפה באזור שפכי נהרות הפרת והחידקל. כמחצית מתושבי העיר שושתר מתו מכולרה. הקהילה המנדעית נפגעה קשות, וכל כוהני הדת מתו במגפה.
באוקטובר 1831 הגיעה המגפה לבריטניה, עת בסנדרלנד היא נישאה על ידי נוסעים שהגיעו בספינה מהים הבלטי. סך הכול בלונדון המגפה גבתה 6,536 קורבנות. בפריז מתו כ-20 אלף איש מתוך כ-100 אלף בכל צרפת. כתוצאה מהמגפה חוקק בבריטניה חוק בריאות הציבור של 1848, אשר הקים את לשכות הבריאות המקומיות במדינה.
ב-1832 חצתה המגפה את האוקיינוס האטלנטי והגיעה לקוויבק, לאונטריו ולנובה סקוטיה שבקנדה, כמו גם לניו יורק ולדטרויט בארצות הברית. בשנים הבאות המגפה גם הגיעה לחוף המערבי. דיווח אחד מתאר מוות של 57 מהגרים אירים, אשר עסקו בהנחת מקטע מסילת ברזל כ-50 ק"מ מערבית לפילדלפיה, וכולם חלו בכולרה.
הסיבות שניתנו באותה העת למגפה
במהלך המגפה השנייה נחלקה הקהילה המדעית באמונותיה לגבי הגורמים לכולרה. בצרפת רופאים האמינו שכולרה קשורה בעוני. הרוסים האמינו שהמחלה מידבקת, אם כי הרופאים לא הבינו כיצד היא מתפשטת. בארצות הברית האמינו שהכולרה הובאה על ידי מהגרים, במיוחד האירים, והאפידמיולוגים חשדו שהם נושאים מחלות מנמלים בריטיים. הבריטים חשבו שייתכן שהמחלה הופיעה כתוצאה מהתערבות א-לוהית.
מורשת
המשורר הנורווגי הנריק ורגלנד כתב מחזה בהשראת המגפה שהגיעה גם לנורווגיה. המחזה, שנקרא "הכולרה ההודית" (Den indiske Cholera), מתרחש בהודו הבריטית, ובו הוא מותח ביקורת על התגובה העלובה של הרשויות למגפה.
כתוצאה מהמגפה התקדמה הקהילה הרפואית צעד משמעותי עם ההמצאה של עירוי תמיסת מלח תוך-ורידי. עירוי זה פותח הודות לעבודתו של תומאס לאטה מהעיר לית' שליד אדינבורו שבסקוטלנד. לאטה הראה שעירוי תמיסת מלח שיפר מאוד את מצבם של החולים והציל חיים רבים על ידי מניעת התייבשות, אך הוא היה אחד מאנשי הצוות הרפואי הרבים שמתו במגפה.
הערות שוליים
- ^ Richard J. Evans, EPIDEMICS AND REVOLUTIONS: CHOLERA IN NINETEENTH-CENTURY EUROPE, Past & Present, Volume 120, Issue 1, August 1988, Pages 123–146
- ^ Richard A. Finkelstein. Chapter 24: "Cholera, Vibrio cholerae O1 and O139, and Other Pathogenic Vibrios". Medical Microbiology (4th ed.), University of Texas Medical Branch at Galveston, 1996, מסת"ב 0-9631172-1-1. PMID 21413330.
- ^ Jo N. Hays. Epidemics and Pandemics: Their Impacts on Human History. ABC-CLIO, 2005, p.193. מסת"ב 978-1851096589.
- ^ Jo N. Hays. Epidemics and Pandemics: Their Impacts on Human History. ABC-CLIO, 2005, p.195. מסת"ב 978-1851096589.
- ^ Singleton FL, Attwell R, Jangi S, Colwell RR. (1982). Effects of temperature and salinity on Vibrio cholerae growth. Applied and Environmental Microbiology. Nov;44(5):1047-58. PMID 6295276.
- ^ Sack DA, Sack RB, Nair GB, Siddique AK. (2004). Cholera. The Lancet. Jan 17;363(9404):223-33. PMID 14738797.
