מדעי החופש
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | מיכאל אברהם |
| סוגה | מדע פופולרי, פילוסופיה |
| הוצאה | |
| הוצאה | ידיעות ספרים |
| תאריך הוצאה | 2013 |
מדעי החופש הוא ספר המשלב מדע פופולרי ופילוסופיה משנת 2013 בהוצאת ידיעות ספרים שכתב הפיזיקאי והוגה הדעות הישראלי מיכאל אברהם[1]. מטרת הספר לאתגר את התפיסה הפיזיקליסטית-פטליסטית לבעיה הפילוסופית המכונה "הבעיה הפסיכופיזית".
במונחיו ובניסוחיו שלו, פורס אברהם את משנתו בעניין:
בפרקי הבסיס אברהם מציג תחילה ארבעה מצבים שנטען כי הם אפשריים במציאות, מפי מדענים ופילוסופים; דטרמיניזם מוחלט (פטליזם), דטרמיניזם חלקי עם בחירה חופשית (ליברטריאניזם), אקראיות טהורה (רנדומליזם)[א] וכן יכולת ניבוי (predictability) ומביא כי ישנו בלבול נפוץ בין מונחים אלה - גם בקרב מדענים ופילוסופים.
אברהם מבקר את אלו בעלי התפיסה הפיזיקליסטית מחד וקידוש החיים מאידך בטענה שתפיסת עולם פיזיקליסטית איננה יכולה להכיל מונחים כמו קדושת החיים, שכן לפי תפיסה כזו הכל במציאות פיזיקלי וכימי ותו לא.
בספר זה מבקש אברהם גם לספק הפרכות למגוון גרסאות של הקומפטביליזם.
ערך זה יתאר את הספר לפי הנושאים העיקריים בהם הוא עוסק, בדגש על סדר כרונולוגי.
פטליזם, ליברטריאניזם, רנדומליזם ויכולת ניבוי
לאורך המבואות בספר עולות שוב ושוב טענות אלה:
- קיים בלבול בין פטליזם לבין רנדומליזם.
- קיים בלבול בין רנדומליזם לבין ליברטריאניזם.
- קיים בלבול בין פטליזם לבין יכולת ניבוי: משמע, תיתכן מערכת פטליסטית לכאורה, אשר מוטה מרנדומליזם (ולכן אין בה יכולת ניבוי, לפחות לא מושלמת).
אברהם פעל להדגיש כי הבלבול בין מונחים אלה כה נפוץ כך שגם מדענים ופילוסופים ותיקים ומיומנים נופלים בו והוא הדגים זאת מדעתו בספר.
ליברטריאניזם
תמצית הליברטריאניזם (אנ') לפי אברהם היא שאדם יוכל לעשות דבר מה, או לא יכול לעשותו, בהתאם לתנאים אלה:
- שתי האופציות קיימות.
- שתי האופציות פתוחות בפני אותו אדם.
- אם האדם אולץ לפעולה אך חשב שהיא חופשית – הוא טועה ואינה חופשית (להבדיל מכאשר לא אולץ לפעולה אך עדיין ביצעה).
לפי אברהם, הגדרה זו של ליברטריאניזם לא מכריחה היעדר מצבים מסוימים של דטרמיניזם מוחלט בהם אין לאדם כל בחירה חופשית (כגון פגיעת ברק), אלא שבחירה חופשית, מתי שזו אפשרית, תלויה בהכרעה מבוססת שימוש בשפה במסגרתה הפרט יוכל להטיל וטו על דחף מסוים המתעורר בו.
עולה מדברי אברהם כי קומפטביליזם במובן הכללי של המונח הוא פטליזם פואטי וכי קומפטביליזם פרנקפורטרי[ב] מבחין בין רצייה מסדר ראשון ושני אך לדעת אברהם אין באמת מדובר בתפיסה לא קומפטביליסטית.
הנחות יסוד
לאחר הדיון שתואר לעיל, מביא אברהם ממצאים שונים מתחום הפיזיקה ומראה איך ניתן לפרשם כך שיאתגרו למעשה את התפיסה הפיזיקליסטית-פטליסטית (בעיקר זו המוקיעה רנדמוליזם).
תיאור של ממצאים אלה והשלכותיהם[ג][ד]:
- הטלת מטבע או קובייה או יצירת אקראיות במחשב בכל טכנולוגיה לא קוונטית, איננה אקראית אלא פטליסטית כשלעצמה, שכן היא נקבעת לפי חוקי מכניקה ניוטונית (אם כי אברהם ציין שנעשים ניסיונות להשיג אקראית טהורה - קוונטית על ידי מחשב).
- מוסכם כי אקראיות טהורה אינה זמינה בעולם המאקרוסקופי, אלא אולי רק בעולם המיקרוסקופי תת-אטומי בכלל וקוונטי בפרט) שם כלל איננה מובנת; ההבחנה בין אקראיות ברמת המאקרו לאקראיות ברמת המיקרו היא בהתאם לחוק המספרים הגדולים; דוגמה פרקטית לכך היא העובדה שבמבט פולארי מטה מנקודת קוטב של כדור הארץ, ספין כדור הארץ הוא נגד כיוון השעון אך הספין של אלקטרונים של אטומים המהווים את כדור הארץ יכול להיות נגד כיוון השעון או עם כיוון השעון וזאת אולי דוגמה אפשרית לאקראיות אשר נעדרת, ככלל, ברמת המאקרו (הספין של כדור הארץ נבע מן המומנטום שלו עם היווצרותו).
טבעה של בחירה
אברהם הבחין בין השפעה לבין הכרעה (או לחלופין, החלטה); למשל, גנטיקה משפיעה על התנהגות אדם אך לא קובעת אותה - היא יכולה להשפיע מאד על הכרעה אך לא תקבע הכרעה כעיקרון.
לאורך הספר מצדד אברהם בגישת הדטרמיניזם החלקי (ליברטריאניזם), אשר נקשרת עם התנגדות לדחפים מסוימים:
- לעתים יכול אדם לבחור בין שתי אופציות איך מוטב לו לפעול ולאחר שהגיע למסקנה איך לפעול, אולי יפעל לפיה (למשל, להתנגד לדחף טבעי מסוים).
- לעתים יכול אדם לבחור כמה כוח להשקיע בבחירה כזו (למשל, להתנגד לדף טבעי מסוים) - זאת אברהם מגדיר כ"בחירה לבחור".
אם אדם בחר שלא לבחור, כלומר לא הפעיל די כוח, נוכל לשאול למה, אך ייתכן שדיון בכך יביאנו לרגרסיה אין סופית; מכאן ניתן להניח שני מצבים אפשריים במסגרת ליברטראיניזם:
1. פעולות כפויות: פעולות שפשוט נכפות על האדם, כמו התקף אפילפטי ובחירה להעלימן, כולל הבחירה בבחירה להעלימן, לא תסייע.
2. פעולה שדורשת שיקול דעת (בחירה לבחור) ואכן הופעל בה שיקול דעת.
2.א. פעולה שדורשת שיקול דעת אך לא הופעל בה שיקול דעת (למשל, השיקול להתנגד לדחף טבעי[ה]).
2.ב. פעולה שלא רלוונטי להפעיל בה שיקול דעת (התמסרות מרצון לדחף טופוגרפי, כגון, דחף נוירוביולוגי).
במצב 2.א. אולי ניתן לבחור-לבחור (להחליט להתנגד מספיק לדחף טבעי) וזהו הסבר אפשרי אחד לאיך שונה אדם מכלל שאר בעלי החיים.
דיון זה מלמדנו גם כי על אדם להבדיל בין חירות מ, לחירות ל.
דילמות
אמפיריציזם יומינאי מעיד כי קשר סיבתי (או יחס סיבתי) כולל רק רכיב לוגי ורכיב זמני; סביר שהכוח הוא סיבה והתוצאה היא תוצאה, אך זוהי פרשנות למשוואות שאינה מצויה במשוואת כשלעצמן.
האמנם, עיקרון הסיבתיות אינו מתואר במשוואות ואינו בהכרח נלמד מהניסיון, אך אין זה אומר שאינו קיים גם אם אינו מתואר במערכת מושגית נתונה; נסביר זאת כך:
ראי הופך את ימין לשמאל וההפך, אך לא את העליון לתחתון; הסיבה היא שמבנה גוף האדם סימטרי בימין ובשמאל, אך לא בחלקו העליון ובחלקו התחתון.
לעומת זאת, מצב דומה יקרה עם כדור - אשר לו סימטריה מושלמת, והסיבה לכך היא שהמונחים ימין ושמאל טבועים במוחנו והם בלתי תלויים במונחים מזרח, מערב, צפון, ודרום.
בעוד אנו יצורים שכל המונחים הללו טבועים בהם, אין הכרח שיהיו טבועים ביצור אחר; על כן, אל לנו להיות שבויים במושגינו ובהתאם לכך, עלינו להודות שככלל לא ניתן להוכיח קשר סיבתי כזה ושהוא מונח אינטואיטיבית.
המונח אמרגנטיות מתאר תופעה שקיימת במאקרו אך לא במיקרו (כתוצר של שתיים או יותר תופעות ברמת המיקרו).
אמרגנטיות איננה מסבירה את קיום החוויה הנפשית (ובפרט הקווליה) אך היא כן מסבירה מדוע החוויה הנפשית מורכבת (לרוב החוויה הנפשית מושלמת אך אם המוח מתפקד חלקית, האמרגניות לוקה בחסר ולכן החוויה הנפשית מורכבת פחות); על כן, אמרגנטיות לא מחלצת פיזיקליסט מעמדתו.
אברהם מזכיר כי עמנואל קאנט מדד מוסריות במעשה ולא בתוצאה והתייחס בהרחבה לבעיה הקשה של היחס בין שופטים בבתי משפט לבין ראיות המוצגות בפניהם התומכות בגורמים דטרמיניסטיים שהביאו לכאורה פושע לבצע פשע.
עולה מן הספר כי לפחות לוגית ייתכן פטליזם במסגרת דואליזם (ניתן לדבר על כך בהקשר רוחני של שכר ועונש).
ביקורת על ממצאי ליבט ואלו אשר שחזרו את ניסוייו
אברהם מקדיש חלק ניכר מן הספר לניתוח וביקורת על מחקריו של בנג'מין ליבט ואלו אשר ניסו לשחזר את מחקריו, בשאלה המחקרית אם בכלל קיימת בחירה חופשית:
אברהם טוען כי לפי המדען קורנהובר, כל פעולה שאינה רפלקס, מלווה בפעילות אלקטרוכימית בקורטקס המוטורי במוח האדם שהיא פוטנציאל חשמלי הנקרא פוטנציאל מוכנות (Readiness Potential, ובקצרה, RP).
קורנהובר מצא כי ה-RP מגיע לשיאו אחרי חצי שנייה, אך הפעולה הקשורה בו מתחילה כבר בחציו, כלומר כרבע שנייה לאחר תחילתו.
ליבט הסתמך על ה RP בכדי לבחון שאלת הפטליזם. למשל, אם ה RP מופיע טרם קבלת החלטה לפעולה אזי הפעולה לכאורה נוירונית ופטליסטית. לעומת זאת, אם גישת הליברטריאניזם נכונה, אזי ההחלטה לפעולה צריכה להתקבל לפני ה RP.
כבר ראינו שתהליכים מנטליים הם לפחות במובן מסוים קווליה ולכן לפחות במובן זה, לא נגישים למכשירי מדידה.
ליבט מצא שפוטנציאל מוכנות משמעותי כבר כשליש שנייה לפני זמן קבלת ההחלטה.
עלתה ביקורת על ליבט שהסתכמות על שעון המסתובב במהירות רגילה אינו נכון שכן נדרש דיוק גבוה מרזולוציה של שנייה אחת.
אם כן "החלטה" היא אפיפניה שמתלווה להתהליך עצבי.
לפי סון (Soon, 2008), החלטה להרים יד מתקבלת כשנייה לפני הרמת היד בשני אזורים שונים במוח - באחד מתוכנן מתי להרימה ובשני איזו יד להרים;
בהמשך התברר שה-RP באזור שקובע מתי תהיה הפעולה התחיל כבר 6 שניות לפני הביצוע (כלומר 5 שניות לפני ההחלטה) וה-RP באזור שקובע איזו יד תורם 8 שניות.
לפי אברהם, מדידות כאלו ניתן למדוד עם שעון רגיל.
לסיכום עד פה, על פניו ה RP מקדים פעולות והן פטליסטיות.
הביקורת
הביקורת על הניסויים שנזכרו לעיל בספר היא שכלל ועיקר אינם מודדים רצון חופשי; ביקורת זו הובאה ב-3 טיעונים עיקריים:
טיעון ראשן – טיעון הווטו
ליבט טען שנכון ש-RP מקדים החלטה אך זו לא תמיד מתממשת. כלומר נבדקים שונים דיווחו כי הטילו וטו על מה שנראה כתוצאת ה-RP.
ליבט הראה פעילות עצבית מקבילה, אך לא מקדימה. כלומר אין vetoRP שיבטל את תוצאת ה-RP הייעודית. מחקרי המשך אישרו זאת ולכן שאלת הפטליזם לפחות בהקשר זה נותרה פתוחה.
יתרה מכך, מוסכם כי כדי לאשש פטליזם נדרשת 100% עקביות ב-RP. אף ליברטריאן לא מכחיש תוצאות ליבט אלא מציין יכולות של האדם להתנגד לדחפים כאלה.
טיעון שני – טיעון הליקוט לעומת בחירה
גם במקרה תאורטי של היעדר מוחלט של vetoRP אין אישוש הכרחי לפטליזם כי ניתן להתפלסף ולטעון שבכל המקרים האדם החליט שלא להטיל וטו;
זה דומה לכך שפרדיקטיזם אינו מעיד בהכרח על פטליזם וממילא זה סובייקטיבי, אם כי זוהי פילוסופיה מאולצת ודחוקה.
כמה ממבקרי ליבט טענו שניסוייו על לחיצת כפתור גם כלל לא בדקו בחירה אלא ליקוט, ובמקרה כזה אין שיקול דעת ממשי אלא לכל היותר החלטה פשוטה אבל וודאי שלא הכרעה (שעשויה לכול גם היא RP) ולכן איננה מחזיקה מים במבט כולל. בניסוי הטרולי המשוכלל ביקשו להחליט איזו יד להרים, ולא רק להרים יד מכאן שבדקו הכרעה ולא רק החלטה (כלומר בקרה קוגניטיבית מטרימה את ההחלטה של כן או לא לבצע הפעולה וראו על כך בטיעון השלישי בהמשך). אלו שהכריעו להטות הטרולי הופיע אצלם RP בהתאם ואלו שהחליטו שלא היה אצלם אות עצבי אחר.
אברהם הזכיר כדרך אגב כי המהר"ל מפראג זיהה הכרעה, כמעלה של האדם בה הוא מתדמה לאלוקים.
טיעון שלישי – עיתוי קבלת החלטות ערכיות
ניתן לטעון שבחירה בערכים יסודיים נעשתה בעבר וכעת ישנו רק יישום טכני שלהם שהיא אכן פטליסטית; ה-RP קובע מה יינקט בהתאם למידע שכבר התגבש בתקופה קריטית או רגישה בה הייתה בחירה חופשית בגיבוש עמדה. טעינה פילוסופית מאולצת זו יכולה לתקבל על ידי ליברטריאן.
ביקורת על הטענה כי נפגעי מוח חצוי מוכיחים שאין רצון חופשי
אברהם מקדיש פרק עיקרי בספר לבקר את הטענה לפיה נפגעי מוח חצוי מוכיחים שאין רצון חופשי.
מוח חצוי הוא מצב בו נותק הקשר בין ההמיספרות:
חוקרים טוענים שבדרך כלל ההמיספרה השמאלית שולטת בימנית (כל עוד המוח לא מאורגן הפוך).
העמידו מול נבדק חצוי מוח תמונה חצויה (גבר מימין ואישה משמאל) ושאלוהו מה ראה; הוא השיב "גבר" משום שאזורי הדיבור נמצאים בהמיספרה השמאלית (המידע הוויזואלי הגיע מעין ימין שמשויכת להמיספרה השמאלית).
כמו כן, ביקשוהו להצביע על מה שהוא ראה אך אז הצביע על האישה מפני שהאזור המטפל בהצבעה נמצא בצד ימין.
זהו אתגר ללבירטריאן אשר עשויים לחשוב שהוא חושב שהכל תמונה אחת אחידה אך הליברטריאן אינו כופר בכך שתסכול מעלה הסיכוי לתוקפנות או שחינוך לסובלנות עשוי למתנה או ש RP דוחף האם ללחוץ על כפתור.
גישות
לפי אברהם, מצד אחד, הפטליזם גורס כך:
נסיבות > עיבוד מוחי > פעולה.
מצד שני, התמונה השגויה היא שליברטריאניסטים רואים זאת כך:
רצון הנפש > עיבוד מוחי > פעולה.
מצד שלישי, עולה כי עלינו לראות זאת כך.
נסיבות > עיבוד מוחי > רצון הנפש (או הנשמה) והחלטה > עיבוד מוחי > פעולה.
באדם עם מוח לא טיפיקאלי הנתונים מתפרשים אחרת (טופוגרפיה שונה) ולכן ההחלטות שונות אך אין זה מכריח אמרגנטיות פטליסטית או היעדר ליברטריאניזם.
דילמת השוקולד
אברהם מביא את דילמת השוקולד (בהקשר חצויי מוח) בכדי להסביר למה סתירות תוך נפשיות בכלל, אינן מכריחות היעדר ליברטריאניזם:
נדמיין אדם האומר "אני רוצה שוקולד כי הוא טעים" אך לאחר מכן אומר "אני לא רוצה שוקולד כי הוא משמין"; אלו לא שתי נפשות, אלא שני רצונות והשקלול והתוצאה לא סותרת אף אחת מהן.
ביקורת על הטענה כי הלוקים בפיצול אישיות מוכיחים שאין רצון חופשי
לפי אברהם, גם המחקר על פיצול אישיות (אדם עם פצלים שונים של אותה אישיות) מפריך את טענת האמרגנטיות הפטליסטית: לאדם אחד פצל אישיות עיקרי ופצליי אישיות משניים - לכל אחד יכולות אובייקטיביות אחרות, כגון יכולת לנגן בפסנתר, יכולת לדבר באופן שונה, עיוורון ועוד; במקרה נדיר כזה, זהו פיצול של הנפש גרידא, לא של המוח.
לפי אברהם, הממד הנוירונלי אינו מציע הסבר סביר לתופעות אלה. לדוגמה, שינוי של המוח ממצב בו האדם יודע לנגן בפסנתר למצב שכן אינו נראה כשינוי של חוקי פיזיקה שפתאום הביאו האדם בדיוק לשם.
אברהם מעיר כי במקרי מוח החצוי לעומת זאת, אין יכולות אובייקטיביות שונות.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ במובן התאורטי המקובל בתחום הפיזיקה הקוונטית
- ^ Harry Frankfurt, "alternate possibilities and moral responsibility".
- ^ הסתברות (probability) היא חישוביות פטליסטית גסה; במקום לחשב את כל הגורמים שיביאו לקבלת תוצאה בהטלת קובייה, נסתפק בקביעה שאם נטילה מספיק פעמים, ההתפלגות תהיה אחידה (סיכוי שווה לכל פאה).
- ^ אברהם מביא את עמדתו של דייוויד יום שהציע שהתעופפות כדור מבעיטה בו אינה מוכיחה קשר סיבתי בין הבעיטה לתעופה אלא רק את קיום המצב שלאחר הבעיטה הכדור עף.
- ^ דחף לא מרוסן
