מדע זבל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

מדע זבל (מאנגלית: Junk science) הוא ביטוי המשמש לתיאור נתונים מדעיים, מחקר מדעי או ניתוח הנחשב על ידי האדם המשתמש בביטוי להיות זיוף או הונאה. הרעיון משמש לעיתים קרובות בהקשרים פוליטיים או משפטיים. לביטוי יש בדרך כלל קונוטציה מזלזלת המייחסת למחקר אג'נדה פוליטית, אידאולוגית, כספית או אחרת, ולא מניעים מדעיים טהורים.

הקונספט נכנס ללקסיקון הציבורי ב-1990 ביחס לעדות מומחה בבית דין אזרחי. לאחרונה[דרושה הבהרה] הביטוי משמש כחלק מטקטיקה לביקורת על מחקר על מזיקים סביבתיים או השפעות פעילויות תאגידיות על בריאות הציבור, ומדי פעם בתגובה לביקורת הזאת. המונח נמצא בשימוש על ידי התומכים של שני הצדדים בוויכוחים בעלי אופן שכזה. הסופר דן אגין, בספרו "מדע-זבל", מתח ביקורת חריפה כלפי אלו אשר שוללים את ההנחה הבסיסית של התחממות כדור הארץ,[1] הפרשן לשעבר של רשת פוקס ניוז, סטיבן מילויי גינה בהרחבה מחקר אשר קישר את תעשיית דלקי המאובנים לסוגיית שינוי האקלים, באתר האינטרנט שלו junkscience.com.[2]

בכמה הקשרים, מדע זבל הוא ההפך מ"מדע מבוסס" אשר נועד לקדם את השקפת העולם האישית של המשתמש.[3] הדיכוטומיה הזו מקודמת בעיקר על ידי סטיבן מילויי והמרכז לקידום מדע מבוסס, אשר לפיה מדע זבל שונה במקצת מ-"פסאודו-מדע" ו "מדע שוליים".

היסטוריה

נראה כי הביטוי "מדע-זבל" היה בשימוש גם לפני שנת 1985. בשנת 1985 בדו"ח של מחלקת המשפטים של ארצות הברית על ידי קבוצת המדיניות טורט נכתב:

שימוש שכזה במדע שאיננו בר תוקף (ובשמו הנפוץ "מדע זבל"), גרם למציאות של נסיבתיות אשר איננה מוצדקת או מובנת מנקודת המבט של המדע המבוסס הנוכחי על המצב של ידע מדעי או רפואי אמין.

המקור באנגלית
Superintendent of Documents, US Government Printing Office. (ERIC Document Reproduction Service No. ED274437) p.39:

Another way in which causation often is undermined — also an increasingly serious problem in toxic tort cases — is the reliance by judges and juries on non-credible scientific or medical testimony, studies or opinions. It has become all too common for 'experts' or 'studies' on the fringes of or even well beyond the outer parameters of mainstream scientific or medical views to be presented to juries as valid evidence from which conclusions may be drawn. The use of such invalid scientific evidence (commonly referred to as 'junk science') has resulted in findings of causation which simply cannot be justified or understood from the standpoint of the current state of credible scientific and medical knowledge. Most importantly, this development has led to a deep and growing cynicism about the ability of tort law to deal with difficult scientific and medical concepts in a principled and rational way

— [4]

בשנת 1989, מדען האקלים ג'רי מלמן (מנהל המעבדה לגאופיזיקה של דינמיקת נוזלים) שאפיין את התאוריה כי התחממות גלובלית נגרמת בשל וריאציות סולריות (כמוצג במאמר "פרספקטיבות מדעיות על בעיית החממה" על ידי פרדריק סמית ושותפים). כ"מדע זבל רועש".[5]

פיטר וו הובר הפך את המונח לפופולרי ביחס לליטיגציה בספרו מ-1991, "נקמתו של גלילאו: מדע-זבל בבית המשפט". הספר צוטט בלמעלה מ-100 ספרי לימוד משפטיים והפניות; כתוצאה מכך, כמה מקורות מציינים את הובר כראשון להטביע את המונח. עד שנת 1997 המונח נכנס ללקסיקון המשפטי כפי שניתן לראות בחוות הדעת של בית המשפט העליון של ארצות הברית על ידי השופט ג'ון פול סטיבנס:

דוגמה של 'מדע זבל' אשר צריכה להיות פסולה תחת הלכת דאוברט היא עדותו של פרנולוג אשר מתיימר להוכיח את הסכנה העתידית המהווה נאשם בהתבסס על קווי המתאר של גולגולת הנאשם.

— [5]

בתי משפט נמוכים יותר לאחר מכן הגדירו קווים מנחים לזיהוי מדע זבל, כגון חוות הדעת משנת 2005 של בית המשפט האמריקאי לערעורים ממדרגה שביעית על ידי השופט איסטרברוק:

דיווחים חיוביים על טיפול מגנטי במים לא ניתנים לשכפול; זאת בנוסף לחוסר הסבר פיזי לאפקט כלשהו הן סימני ההיכר של מדע זבל.

— [6]

כפי שמרמזת כותרת המשנה של ספרו של הובר "מדע זבל בבית המשפט", הוא שם דגש על הניצול לרעה של עדויות מומחה בביתי דין אזרחיים. דוגמה בולטת לכך אשר צוטטה בספר היינה התדיינות על מגע מזדמן והתפשטות מחלת האיידס. בית ספר במחוז קליפורניה ביקש למנוע מנער צעיר עם איידס, ריאן תומאס, מלהשתתף בגן. בית הספר הפיק עד מומחה, סטיבן ארמנטראוט, שהעיד כי אפשרות קיימת כי האיידס יכול להיות מועבר לחברי כיתה דרך "וקטורים" שעוד לא התגלו. עם זאת, חמישה מומחים העידו מטעם תומאס כי איידס איננו מועבר באמצעות מגע מזדמן, ובית המשפט אישר את "המדע המוצק" (כפי שהובר קרא לזה), והוא דחה טענותיו של ארמנטראוט.[7]

בשנת 1999 פול ארליך ואחרים קידמו מדיניות ציבורית שנועדה לשפר את הפצת ידע מדעי ממשי בנושאי סביבה ולהניא מדע זבל:

דיווחי הפנל הבין ממשלתי לשינוי האקלים מציעים נוגדן למדע-הזבל שמסתובב בקונצנזוס הנוכחי בנושאי שינוי אקלים, על ידי התוויה של מידת אי-הודאות ותיאור של פוטנציאל התועלות והעלויות של המדיניות ביחס לשינוי האקלים.

— [8]

במחקר משנת 2003 על שינויים סביבתית לגבי הפארק הלאומי גלישר, ציין פנדינוסקי כי "מדע-זבל יכול לערער את אמינותו של המדע בקנה מידה רחב בהרבה מכיוון שמזג שווא על ידי קבוצות עניין מטילות ספק על טענות יותר מוגנות וחותרות תחת האמינות של המחקר ככלל".[9]

בספר משנת 2006, "מדע זבל",[10] דן אגין הדגיש שני גורמים עיקריים של מדע זבל: הונאה, ובורות. במקרה הראשון, אגין דן בזיוף תוצאות בפיתוחם של טרנזיסטורים אורגניים:

עד כמה שההבנה של מדע זבל רלונטית, ההיבט החשוב ביותר הוא שגם מעבדות בל, וגם הקהילה הפיזיקלית הבינלאומית הוטעו עד אשר מישהו הבחין בכך שתיעודי הרעש שפורסמו על ידי יאן הנדריק רבה במספר העיתונים היו זהים—כלומר בלתי אפשריים מבחינה פיזיקלית.

— [10]

במקרה השני, הוא מצטט דוגמה שמוכיחה בורות של עקרונות סטטיסטים בעיתונות הכתובה:

כיוון שבלתי אפשרי להוכיח (כי מזון מהונדס גנטית הוא לא מזיק), המאמר ב "ניו-יורק טיימס" היה מה שנקרא "הצגה שלילית" כנגד משרד החקלאות האמריקאי, הצגה שלילית שהתבססה על אמונת מדע-הזבל כי ניתן להוכיח השערת אפס.

— [10]

אגין מזמין את הקורא לקחת צעד אחורה מן הרטוריקה, כיוון ש"איך שהדברים מתוארים לא הופך מדע למדע זבל."[10] במקום זאת, הוא מציע כי מדע-זבל מונע בסופו של דבר על ידי הרצון להסתיר אמיתות לא רצויות מהציבור.

שימוש ביחסי ציבור של תאגידים

ג'ון סטאובר ושלדון רמפטון מ"משמר יחסי הציבור" אומרים שהמושג "מדע זבל" החל להיות מופעל בניסיונות לביטול ממצאים מדעיים אשר עומדים בדרכם של רווחים קצרי טווח לתאגידים. בספרם, "תסמכו עלינו, אנחנו מומחים" (2001), הם כותבים כי תעשיות השיקו קמפיינים במיליוני דולרים במטרה לייצג תאוריות מסוימות כמדע-זבל במוחו של הציבור, ולעיתים קרובות נכשלים בהעסקת השיטה המדעית בעצמם. לדוגמה, תעשיית הטבק תארה מחקר המדגים את ההשפעות המזיקות של עישון ועישון פסיבי כמדע-זבל, באמצעות שימוש בקבוצות דשא מלאכותי שונות.

תאוריות נוחות יותר לפעילות חברות מוצגות כ"מדע מבוסס", דוגמאות עבר בהם אותו "מדע מבוסס" שומש כוללים את המחקר על הרעילות של עלאר, אשר עבר ביקורת קשה על ידי מתנגדי רגולציה, ומחקרו של הרברט נידלמן על הרעלת עופרת במינונים נמוכים. נידלמן הואשם בהונאה, והותקף באופן אישי.[3]

פרשן חדשות פוקס סטיבן מילויי לעיתים קרובות מפעיל את המושג של מדע זבל על מנת לתקוף את התוצאות של אמין מחקר מדעי על נושאים כמו התחממות כדור הארץ, הידלדלות שכבר האוזון, עישון פסיבי. האמינות של אתרו של מילויי junkscience.com נחקרה על ידי פול די תאקר, כתב ה"ניו ריפבליק", בעקבות ראיות כי מילויי קיבל מימון מפיליפ מוריס, RJR טבק, ואקסון מוביל.[11][12][13] תאקר גם ציין כי מילויי היה מקבל כמעט 100,000$ לשנה כדמי ייעוץ מבית פיליפ מוריס בזמן בו הוא מתח ביקורת על ראיות לגבי הסכנות של עישון פסיבי כמדע-זבל. בעקבות פרסום מאמר זה, מכון קאטו, אשר אירח את האתר junkscience.com, הפסיק את הקשר עם האתר והסיר את מילויי מרשימת העורכים הנספחים שלו.

מסמכים מתעשיית הטבק חושפים כי פיליפ מוריס מנהלים הגה את "פרויקט ההלבנה" בשנת 1980 בתגובה להופעתם של נתונים מדעיים על נזקם של עישון פסיבי.[14] המטרה של הפרויקט, כפי שנהגה על ידי פיליפ מוריס ועוד חברות הטבק, היה צריך להשתמש ב"יועצים מדעיים" כביכול עצמאיים כדי להפיץ ספק בעיני הציבור לגבי נתונים מדעיים באמצעות הפעלת מושגים כמו מדע-זבל.[14] על פי האפידימולוג דייוויד מייקלס, עוזר השר לאנרגיה, הסביבה, בטיחות, ובריאות בממשל קלינטון, תעשיית הטבק המציאה את תנועת ה"מדע המבוסס" בשנת 1980 כחלק מהקמפיין נגד רגולציה של עישון פסיבי.[15]

דייוויד מייקלס טען כי מאז פסיקת בית המשפט העליון בארצות הברית במשפט "דוברט נגד מראל דאו תרופות בע"מ", השופטים הפכו ל"שומרי הסף" של עדות מדעית, וכתוצאה מכך מדענים מכובדים לעיתים לא יכולים להגיש עדות, כך שקואופרטיבים במגננה נהיו "יותר אמיצים" להאשים את יריביהם בשימוש במדע זבל.[16]

שימוש על ידי מדענים

ב-1995, האיחוד של מדענים מודאגים השיק את יוזמת המדע המבוסס, רשת ארצית של מדענים המחויבים לחשיפה של מדע זבל באמצעות תקשורת הסברה, שתדלנות, ופיתוח משותף של אסטרטגיות להשתתפות בפגישות מועצה או דיונים ציבוריים.[17] עלון האיחוד על מדע והטכנולוגיה בקונגרס, האגודה האמריקאית לקידום המדע גם זיהתה את הצורך להגברת ההבנה בין מדענים ומחוקקים: "אמנם רוב האנשים יסכימו כי מדע מבוסס עדיף על פני על מדע זבל, פחות יזהו מה שעושה מחקר מדעי 'טוב' או 'רע'.".[18] איחוד התזונה האמריקאי, בהעברת ביקורת על טענות שיווקיות אשר נעשו בשביל מוצרי מזון יצר רשימה של "עשרה דגלים אדומים למדע זבל."

חוקרים עצמאיים נוספים העלו גם הם את הרעיון באופן נפרד.[19][20][21][22]

ראו גם

לקריאה נוספת

  • Goldacre, Ben (2008). Bad Science. ISBN 978-0-00-724019-7.
  • Agin, Dan (2006). Junk Science: How Politicians, Corporations, and Other Hucksters Betray Us. ISBN 0-312-35241-7.
  • Huber, Peter W. (1993). Galileo's Revenge: Junk Science in the Courtroom. ISBN 0-465-02624-9.
  • Milloy, Steven J. (2001). Junk Science Judo: Self-defense Against Health Scares & Scams. Washington, DC: Cato Institute. ISBN 1-930865-12-0. OCLC 47283040.
  • Mooney, Chris (2005). The Republican War on Science. ISBN 0-465-04675-4.
  • Kiss Sarnoff, Susan (2001). Sanctified Snake Oil: The Effect of Junk Science on Public Policy. ISBN 0-275-96845-6.

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ LaFee, Scott (2006-10-22). "'Junk' food for thought". San Diego Union Tribune. נבדק ב-2016-02-14.(הקישור אינו פעיל)
  2. ^ DeMelle, Brendan (2014-03-06). "Climate Denier Steve Milloy Now Director at Coal Giant Murray Energy, On CPAC Global Warming Panel Today". Huffington Post. נבדק ב-2016-02-14.
  3. ^ 3.0 3.1 Neff RA, Goldman LR (2005). "Regulatory parallels to Daubert: stakeholder influence, "sound science," and the delayed adoption of health-protective standards". Am J Public Health. 95 Suppl 1: S81–91. doi:10.2105/AJPH.2004.044818. PMID 16030344.{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: שימוש בפרמטר authors (link)
  4. ^ "Report of the Tort Policy Working Group on the causes, extent and policy implications of the current crisis in insurance availability and affordability" (Rep. No. 027-000-01251-5). (1986, February). Washington, D.C..
  5. ^ 5.0 5.1 Roberts, L. (1989). "Global warming: Blaming the sun". Science. 246 (4933): 992–993. doi:10.1126/science.246.4933.992. PMID 17806372.
  6. ^ Huber, P. W. (1991). Galileo's revenge: Junk science in the courtroom (2001 ed.). New York: Basic Books. p. 191.
  7. ^ Charles H. Sanderson v. Culligan International Company, No. 04-3253, slip op. at 3 (7th Cir. July 11, 2005).
  8. ^ Ehrlich, P. R.; Wolff, G.; Daily, G. C.; Hughes, J. B.; Daily, S.; Dalton, M.; et al. (1999). "Knowledge and the environment". Ecological economics. 30: 267–284. {{cite journal}}: Explicit use of et al. in: |author7= (עזרה)
  9. ^ Pedynowski, D (2003). "Toward a more 'Reflexive Environmentalism': Ecological knowledge and advocacy in the Crown of the Continent Ecosystem". Society and Natural Resources. 16: 807–825.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 Agin, Dan (2006). Junk Science — How Politicians, Corporations, and Other Hucksters Betray Us (reprint ed.). St. Martin's Griffin (פורסם ב-בדצמבר 2007). ISBN 978-0-312-37480-8. {{cite book}}: (עזרה)
  11. ^ "Smoked Out: Pundit For Hire", published in The New Republic, accessed 24 November 2010.
  12. ^ Rampton, Sheldon; Stauber, John (2000). "How Big Tobacco Helped Create 'the Junkman'" (PDF). PR Watch. Vol. 7, no. 3. Center for Media and Democracy.
  13. ^ Activity Report, R.J. Reynolds Tobacco Co., December 1996; describes R.J.R. Tobacco's direct input into Milloy's junk science website. Legacy Tobacco Documents Library at the University of California, San Francisco. Accessed 5 October 2006.
  14. ^ 14.0 14.1 Minutes of a meeting in which Philip Morris Tobacco discusses the inception of the "Whitecoat Project" (אורכב 13.10.2007 בארכיון Wayback Machine). Accessed 5 October 2006.
  15. ^ Michaels, David (2008). Doubt is Their Product: How Industry's Assault on Science Threatens Your Health. New York: Oxford University Press. p. 3. ISBN 978-0-19-530067-3.
  16. ^ Michaels, David (2005). "Scientific Evidence and Public Policy". American Journal of Public Health. 95 (S1): 5–7. doi:10.2105/AJPH.2005.065599. PMID 16030339.
  17. ^ "Sound science initiative". ASLO Bulletin. Union of Concerned Scientists. 7 (1): 13. Winter 1998.
  18. ^ "Sound Science for Endangered Species" (PDF). Science and Technology in Congress. American Association for the Advancement of Science. בספטמבר 2002. אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 בספטמבר 2006. נבדק ב-12 בנובמבר 2006. {{cite journal}}: (עזרה)
  19. ^ Merrow, J. (23 בפברואר 2005). "Unlearning Bad Science". The Merrow Report (from Education Week). Public Broadcasting Service. אורכב מ-המקור ב-4 במרץ 2005. נבדק ב-7 באוגוסט 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ Baron, L. A. F. (בפברואר 2001). "The Influence of 'Junk Science' and the Role of Science Education". Imprimis. Hillsdale College. 30 (2). אורכב מ-המקור ב-31 במאי 2004. נבדק ב-7 באוגוסט 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Murray, B. (12 בנובמבר 2006). "The Methods of Science and Journalism". FACSNET, science and technology. Foundation for American Communications. אורכב מ-המקור ב-23 ביוני 2007. נבדק ב-12 בנובמבר 2006. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ Hill, C. T. (2001). "Fifty Years of Science and Technology Policy in Ten Minutes" (PDF). AAAS Science and Technology Policy Yearbook. American Association for the Advancement of Science: 107. אורכב מ-המקור (PDF) ב-24 ביוני 2006. נבדק ב-12 בנובמבר 2006. {{cite journal}}: (עזרה)
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=מדע_זבל&oldid=2003433"