הרעלת עופרת

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מחלה ריקה. הרעלת עופרת היא מצב רפואי בבני אדם ובחולייתנים אחרים המאופיין ברמות גבוהות של המתכת עופרת בגוף. לעופרת אין תפקיד פיזיולוגי, אך היא משפיעה על תהליכים פיזיולוגיים מגוונים ורעילה לאיברים שונים ביניהם הלב, העצמות, המעיים, הכליות, מערכת הרבייה ומערכת העצבים המרכזית וההיקפית. הסימפטומים והסימנים של ההרעלה כוללים, בין היתר, שינויים התנהגותיים, כאבי בטן, כאב ראש, בלבול, אנמיה, עצבנות ובמקרים חמורים יותר עלולים להוביל לתרדמת ולמוות.

סימפטומים, סימנים והשפעות פיזיולוגיות

באופן כללי: כאב ראש, רגזנות, קושי ללמוד ולהתרכז, התנהגות תוקפנית, התפרצויות זעם, אי יציבות, תשישות, קשיי הרדמות, כאבי בטן, עצירות, הקאות, בחילה, אובדן משקל, פגיעה בשמיעה, אנמיה, חוורון, גדילה איטית בגיל הילדות, נזק לכליות, אובדן תיאבון וחולשת שרירים, אנצפלופתיה ותרדמת. ייתכנו שילובים של סימפטומים וסימנים אלו בדרכים שונות ובאופן מגוון ושונה מאדם לאדם. כמו כן מסתמן שוני בין מבוגר לילד: חומרת הפגיעה ניכרת יותר בילדים מאשר במבוגרים, בפרט בגיל רך ובפרט במערכת העצבים המרכזית. זאת, משום אי-בשלותו של מחסום הדם-מוח בשלבי ההתפתחות המוקדמים. הילדים רגישים במיוחד לחשיפה לעופרת בשל תהליכי גדילה שמתרחשים בגופם. העופרת במצב זה נספגת מהר יותר, עקב הדמיון הכימי בין היסודות עופרת וסידן.

הסימפטומים העיקריים אצל מבוגרים הם כאבי ראש, כאבי בטן, אובדן זיכרון, כשל כלייתי, בעיות במערכת הרבייה ובתפקוד המיני, חולשה, כאב, ותחושת עקצוץ בגפיים ופגיעה במערכת העצבים.

סימנים מוקדמים אצל מבוגרים אינם ספציפיים וכוללים דיכאון, אובדן תיאבון, כאבי בטן, בחילה, שלשולים, עצירות וכאבי שרירים. כמו כן, ייתכנו עייפות, ליבידו מוגבר, תחושת טעם מוזר בפה ושינויים התנהגותיים.

טעמם של מלחי העופרת הוא מתוק. על כן ילדים בגיל האוראלי, עד גיל שנתיים בקירוב, נוטים להביא לפיהם וללקק חפצים וצבעים המכילים עופרת. עקב הסיכון המוגבר יש להימנע משימוש בצעצועים המכילים עופרת ומשימוש בצבעים המכילים עופרת[1].

בילדים תיתכן פגיעה במנת המשכל (IQ), פיגור שכלי, הפרעת קשב וריכוז, היפראקטיביות, תוקפנות, קושי בהבנת הקריאה ובשמיעה וכן ייתכנו בעיות בלימודים, חסכים התנהגותיים וחברתיים[2].

בעובר הנמצא ברחם אמו, כשבגופו עומס ניכר של עופרת, עלולה להתפתח הרעלת עופרת. מצב זה מגדיל את הסיכון ללידה מוקדמת ולידה במשקל נמוך[3].

נזק למערכת העצבים

מוחם של מבוגרים שנחשפו לעופרת הראה הפחתה בנפח בצילומי MRI. מערכת העצבים ההיקפית מושפעת באופן בולט יותר אצל מבוגרים ומערכת העצבים המרכזית מושפעת באופן בולט בילדים[4]. העופרת גורמת לניוון האקסון של תאי העצב, ולאבדן עטיפת המיילין. המוח הוא האיבר הרגיש ביותר לחשיפה לעופרת[4]. במוחם המתפתח של ילדים העופרת פוגעת במבנה הסינפסות בקורטקס המוחי ובהתפתחות נוירוכימית[5]. מצב זה גורם לאובדן עטיפת המיילין של הנוירונים, הפחתה של מס' הנוירונים, פגיעה בתקשורת בין הנוירונים והפחתת גדילת הנוירונים[6].

עופרת יוצרת נזק לתאים בהיפוקמפוס, חלק של המוח המעורב בזיכרון. היפוקמפוס של חולדות שנחשפו לעופרת הראה נזק מבני כמו גרעינים במבנה לא סדיר ושינוי מבנה ברקמת המיילין[7].

נזק לכליות

קיימות עדויות לנזק לכליות גם כתוצאה מחשיפה נמוכה[8].

נזק למערכת הקרדיו-וסקולרית

עדויות מצביעות על כך שחשיפה לעופרת מקושרת עם לחץ דם גבוה. ומחקרים מצביעים גם על קשר בין הרעלת עופרת לבין מחלות לב קורונריות, שינויי קצב לב ומוות משבץ, אך העדויות לכך מוגבלות[9]. אנשים שנחשפו לעופרת בריכוז גבוה יהיו בסיכון גבוה לאי תפקוד אוטונומי של הלב (cardiac autonomic dysfunction) בימים בהם ריכוז האוזון וחלקיקים הקטנים באוויר עולה[10].

נזק למערכת מערכת הרבייה

עופרת משפיעה על מערכת הרבייה הזכרית והנקבית. כאשר ריכוז העופרת בדם עולה על 40 מיקרוגרם לדציליטר ספירת הזרע יורדת, חל שינוי בנפח ויכולת התנועה של הזרע פוחתת[11].

באשה הרה, שיעורים גבוהים של עופרת עלולים לגרום להפלה, לידה מוקדמת, משקל נמוך של העובר ובעיות התפתחותיות לאורך הילדות[12]. העופרת יכולה לחדור לתוך השליה וגם לחלב האם. בהתאם לכך רמות העופרת אצל אמהות ועוברים נוטות להיות זהות[13]

עובר עלול ללקות בהרעלת עופרת אם עופרת תועבר מעצמות האם בתהליכי מטבוליזם. צריכת סידן מוגברת עלולה להקל על תופעה זו[14].

העופרת כמחוללת סרטן ומחלות אחרות

חשיפה לעופרת הוכחה כגורמת בעיקר לסרטן ריאות, סרטני המעי הגס והכליות, וסרטן שלפוחית השתן[15].

מנגנון פיזיולוגי

הגורם העיקרי לרעילות העופרת היא היכולת שלה להתקשר למגוון גדול של אנזימים. לעופרת יש יכולת להתחלף עם מתכות האחרות החיוניות לתפקידים ביולוגיים מגוונים[16]. אך מכיוון שהתכונות הכימיות של העופרת שונות משל המתכות אותן היא מחליפה, היא לא ממלאת תפקיד ביולוגי. חלק מהמתכות אותן יכולה העופרת להחליף הן סידן, ברזל ואבץ. אחת ההשפעות העיקריות של עופרת נובעת משיבוש פעילות אנזים delta-aminolevulinic acid dehydratase -ALAD. אנזים החשוב לתהליך סינתזה של תרכובות אורגניות המצויות בהמוגלובין[17]. תרכובות אלו מכונות heme והם בעלות חשיבות ביולוגית רבה. עופרת מונעת גם את יצורו של אנזימים אחרים המעורבים בתהליך יצור heme.

חשיפה לעופרת

כמות העופרת בדם וברקמות, יחד עם זמן החשיפה קובעים את מידת הרעילות. הרעלת עופרת עשויה להיות חמורה עקב חשיפה קצרה ומשמעותית לרמות גבוהות או כרונית בשל חשיפה בריכוזים נמוכים לפרק זמן ארוך. הרעלה מסוג זה היא הנפוצה יותר. כמו כן, תיתכן חשיפה של עופרת בתרכובות אורגניות ובתרכובות אנאורגנית. תרכובות אורגניות הן כאלו המכילות פחמן. חשיפה מסוג זה הצטמצמה באופן יחסי בשל מדיניות של ממשלות אשר מגבילה את השימוש בחומרים אורגניים המכילים עופרת, בין היתר הוגבל שימוש בדלקים המכילים רכיב עופרת. כמו כן, סוג חשיפה זה נחשב למסוכן יותר בשל אופיים ויכולתם של החומרים האורגניים להשתלב בפעילויות ביולוגיות, ולהשפיע באופן מהיר יותר.

מקורות החשיפה

עופרת היא מזהם סביבתי נפוץ וחומר נפוץ בתעשייה. ניתן להחשף אליה בעבודה, כמו במפעלים לייצור סוללות עופרת, מגני קרינה, ציוד רפואי, מנועי סילון, מעגלים אלקטרוניים, זכוכית, גומי, הדפסות, שריפת פסולת מוצקה ופיתוח סרטי צילום רפואיים. כמו כן, תהליכים אלו בתעשייה עלולים להשפיע על הסביבה ובין היתר לגרום לזיהום עופרת של הקרקע, ושל מקורות המים. פיגמנטים של צבעים מסוימים מכילים עופרת, כך שמיכל צבע או דלק המכיל עופרת אשר נשפכים בטעות עלולים לגרום לזיהום סביבתי בעופרת. שימוש בנשק חם מגדיל את רמת החשיפה לעופרת בשל הקליעים אשר ברובם מיוצרים מעופרת. ציד ואכילת בשר בעל חיים שנורה בקליע עופרת נחשבת גם כן לגורם חשיפה.

חשיפה מתרחשת על ידי שאיפה, עיכול או מגע עורי או מגע ישיר עם הפה, אף או עיניים או חתכים בעור. עופרת ממקור אורגנית נכנסת גם דרך מערכת העיכול. שיעור העופרת המגיע אל זרם הדם בכל דרכי החשיפה הללו משתנה. חלקי הגוף העיקריים המאכסנים עופרת הם הדם, רקמות רכות ועצמות. מחצית אורך החיים של העופרת ברקמות אלו נמדד בשבועות בדם, חודשים ברקמות רכות ושנים בעצמות[18]. עופרת בעצמות, שיניים, שיער וציפורניים מקובעת היטב ונחשבת ללא מסוכנת. האיברים עם ריכוז העופרת הגבוה ביותר בגוף הם המוח, הטחול, הכליות הכבד והריאות. העופרת מפונה מזרם הדם באיטיות רבה, בעיקר דרך שתן, ובאופן משני דרך צואה, שיער, ציפורניים וזיעה[19].

אבחון

ניתן לאתר עופרת בדם על ידי איתור שינויים בתאי הדם תחת מיקרוסקופ או בצילום רנטגן לעצמות ילדים. אולם השיטה היעילה ביותר היא בדיקת רמת עופרת בדם. בדיקה זו מוצאת את רמת העופרת במחזור הדם ולא רמת העופרת המאוחסנת על ידי הגוף.

היחידה למדידת רמת העופרת בדם: מיקרוגרם לדציליטר (100 גרם).

הטיפול בהרעלה

הטיפול בהרעלת עופרת יהיה על ידי הרחקת מקור החשיפה, וטיפול כלציה- chelation שמאפשר את הפרשתה של העופרת ממחזור הדם. העיקרון בטיפול בתכשירי כלציה הוא בהגברת פינוי עופרת בשתן, וסילוקה מרקמות ואיברים בגוף בהם היא שקעה[20].

הפיכות המחלה

באופן כללי, השפעת העופרת על הכליות וכלי הדם הן הפיכות[21]. ההשפעות על מערכת העצבים המרכזית הן בלתי הפיכות[22]. בילדים נצפות על פי רוב לקויות קוגניטיביות, רגשיות והתנהגותיות גם בבגרות[23].

מניעה

הימנעות מחשיפה לעופרת נעשית על ידי מאמצים אישיים להימנע ממוצרים המכילים עופרת, וגם לעיתים על ידי מדיניות ממשלתית שמגדירה ואוסרת רמות עופרת במוצרים, בקרקע, במים, במקום העבודה וכו'. מדיניות ממשלתית כזו למשל, ננקטה על ידי ממשלת ארצות הברית מחייבת עובדים שנחשפים לעופרת בערכים מסוימים לעבוד מעקב. כמו כן, אוסרת על שימוש בדלק המכיל עופרת.

העופרת הוגדרה בישראל כרעל לפי חוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג- 1993. אחסונה ואחזקתה יהיו בהתאם לסעיף 6 בחוק העוסק באחסון רעלים:

"החסנת רעלים רעלים יאוחסנו תחת מנעול ובריח ויישמרו בנפרד מחמרים לא רעילים. על מכלים וצרורות המכילים רעלים יותוו ברורות שמו של החומר והמילה "רעל" בעברית, בערבית ובאנגלית.לא יאוחסנו, לא יוצגו למכירה ולא יימכרו צורכי מזון ומשקה בבית עסק רשוי לסחר ברעלים.." הרעלת עופרת הוכרה כבר בשנת 1954 כמחלת מקצוע בתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח מפני פגיעה בעבודה), התשי"ד – 1954. הרעלת עופרת הוכרה גם כמחלת מקצוע, החל משנת 1956, בתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז – 1956. על פי החוק, על כל העובדים בעופרת או החשופים לעופרת חובה לקיים בדיקות רפואיות תקופתיות[24][25].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הרעלת עופרת בוויקישיתוף
  • Binns, H.J.; Ricks, O.B. "Helping Parents Prevent Lead Poisoning". ERIC Digest.{{cite web}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  • Agency for Toxic Substances and Disease Registry (20 באוגוסט 2007). "Lead Toxicity". Environmental Health and Medicine Education. U.S. Department of Health and Human Services. Course: WB 1105. {{cite web}}: (עזרה)
  • National Pollutant Inventory. "Lead and compounds: Health effects". Fact Sheets. Canberra, Australia: Department of Sustainability, Environment, Water, Population and Communities. אורכב מ-המקור ב-2012-03-20. נבדק ב-2013-11-23.
  • National Institute for Occupational Safety and Health. "Lead". NIOSH Workplace Safety & Health Topics. Centers for Disease Control and Prevention.
  • Katz, N.L. (26 ביוני 2007). "City payout to Brooklyn family largest ever in lead poisoning". NY Daily News. {{cite news}}: (עזרה)
  • Karalus, Daniel E (2010). "Review: The Great Lead Water Pipe Disaster". Electronic Green Journal. 1 (29).
  • הרעלת עופרת, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים

  1. ^ Gilbert, SG; Weiss, B, A rationale for lowering the blood lead action level from 10 to 2 μg/dL, Neurotoxicology. 27 (5): 693–701
  2. ^ הפנייה לויקי- רפואה: http://www.wikirefua.org.il/index.php/עופרת_-_Lead
  3. ^ יורם פינקלשטיין, הרעלת עופרת, באתר האיגוד הישראלי לנוירוטוקסיקולוגיה, ‏1998
  4. ^ 4.0 4.1 http://www.plosmedicine.org/article/info:doi/10.1371/journal.pmed.0050112
  5. ^ Mycyk, Hryhorczuk, Amitai (2005) p. 462
  6. ^ Pearson H.A.; Schonfeld, D.J. (2003). "Lead". In Rudolph, C.D. Rudolph's Pediatrics (21st ed.). McGraw-Hill Professional. מסת"ב 0-8385-8285-0.
  7. ^ ^ Jump up to: a b Xu, J; Yan, HC; Yang, B; Tong, LS; Zou, YX; Tian, Y (2009). "Effects of lead exposure on hippocampal metabotropic glutamate receptor subtype 3 and 7 in developmental rats". Journal of negative results in biomedicine 8: 5. doi:10.1186/1477-5751-8-5. PMC 2674876. PMID 19374778.
  8. ^ ^ Jump up to: a b Grant (2009) p. 789
  9. ^ ^ Navas-Acien, A; Guallar, E; Silbergeld, EK; Rothenberg, SJ (2007). "Lead Exposure and Cardiovascular Disease—A Systematic Review". Environmental health perspectives 115 (3): 472–82. doi:10.1289/ehp.9785. PMC 1849948. PMID 17431501.
  10. ^ ^ Park, SK; O'Neill, MS; Vokonas, PS; Sparrow, D; Wright, RO; Coull, B; Nie, H; Hu, H et al. (2008). "Air Pollution and Heart Rate Variability: Effect Modification by Chronic Lead Exposure". Epidemiology (Cambridge, Mass.) 19 (1): 111–20. doi:10.1097/EDE.0b013e31815c408a. PMC 2671065. PMID 18091001.
  11. ^ ^ Grant (2009) p. 792
  12. ^ Jump up to: a b c d e Cleveland, LM; Minter, ML; Cobb, KA; Scott, AA; German, VF (2008). "Lead hazards for pregnant women and children: part 1: immigrants and the poor shoulder most of the burden of lead exposure in this country. Part 1 of a two-part article details how exposure happens, whom it affects, and the harm it can do". The American journal of nursing 108 (10): 40–9; quiz 50. doi:10.1097/01.NAJ.0000337736.76730.66. PMID 18827541.
  13. ^ ^ Jump up to: a b c d e f g h i Dart, Hurlbut, Boyer-Hassen (2004) p. 1426
  14. ^ ^ Bellinger, DC (2005). "Teratogen update: lead and pregnancy". Birth defects research. Part A, Clinical and molecular teratology 73 (6): 409–20. doi:10.1002/bdra.20127. PMID 15880700.
  15. ^ ^ http://www.wikirefua.org.il/index.php/עופרת_-_Lead
  16. ^ ^ Jump up to: a b c d e f g h i Dart, Hurlbut, Boyer-Hassen (2004) p. 1426
  17. ^ ^ Jump up to: a b c d e f g h i j k l m n o p Patrick, L (2006). "Lead toxicity, a review of the literature. Part 1: Exposure, evaluation, and treatment". Alternative medicine review : a journal of clinical therapeutic 11 (1): 2–22. PMID 16597190.
  18. ^ ^ Jump up to: a b c d e f g h Karri, SK; Saper, RB; Kales, SN (2008). "Lead Encephalopathy Due to Traditional Medicines". Current drug safety 3 (1): 54–9. doi:10.2174/157488608783333907. PMC 2538609. PMID 18690981.
  19. ^ ^ Jump up to: a b Kosnett (2006) p.238
  20. ^ http://www.wikirefua.org.il/index.php/ויקירפואה:אודות_ויקירפואה
  21. ^ ^ Chisolm (2004) p. 223
  22. ^ ^ Jump up to: a b c Rubin, Strayer (2008) p. 267
  23. ^ Y. Finkelstein, M. E. Markowitz, J. F. Rosen, Low-level lead-induced neurotoxicity in children: an update on central nervous system effects, Brain Research. Brain Research Reviews 27, July 1998, עמ' 168–176
  24. ^ הפנייה לויקי- רפואה:http://www.wikirefua.org.il/index.php/עופרת_-_Lead
  25. ^ המועצה הציבורית למניעת רעש וזיהום אוויר בישראל http://www.malraz.org.il/?CategoryID=254&ArticleID=3986
התייחסויות
  • Chisolm, J.J. (2004). "Lead poisoning". In Crocetti, M.; Barone, M.A.; Oski, F.A. (ed.). Oski's Essential Pediatrics (2nd ed.). Lippincott Williams & Wilkins. ISBN 0-7817-3770-2.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: editors list (link)
  • Dart, R.C.; Hurlbut, K.M.; Boyer-Hassen, L.V. (2004). "Lead". In Dart, RC (ed.). Medical Toxicology (3rd ed.). Lippincott Williams & Wilkins. ISBN 0-7817-2845-2.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  • Grant, L.D. (2009). "Lead and compounds". In Lippmann, M. (ed.). Environmental Toxicants: Human Exposures and Their Health Effects (3rd ed.). Wiley-Interscience. ISBN 0-471-79335-3.
  • Kosnett, M.J. "Lead". In Olson, K.R. (ed.). Poisoning and Drug Overdose (5th ed.). McGraw-Hill Professional. p. 2006. ISBN 0-07-144333-9.
  • Rubin, R.; Strayer, D.S., ed. (2008). "Environmental and nutritional pathology". Rubin's Pathology: Clinicopathologic Foundations of Medicine (5th ed.). Lippincott Williams & Wilkins. ISBN 0-7817-9516-8.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: editors list (link)
Logo hamichlol 3.png

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=הרעלת_עופרת&oldid=1972659"