מודיבו קייטה
מודיבו קייטה (בצרפתית: Modibo Keïta; 4 ביוני 1915 - 16 במאי 1977) היה פוליטיקאי מאלינזי, הנשיא הראשון של רפובליקת מאלי (1967-1960) ובזמנו ראש ממשלת הפדרציה של מאלי (1960-1959). תמך בצורה של סוציאליזם אפריקאי ובאחדות אפריקה. נודע בכישוריו כמתווך בסכסוכים בינלאומיים, כמו בסכסוך הגבול בין אלג'יריה ולמרוקו בשנת 1963.[1]
רקע משפחתי ושנותיו המוקדמות
מודיבו קייטה נולד ב-1915 בבמאקו-קורה, שכונה של במאקו, שהייתה אז בירת סודאן הצרפתית, במשפחה של מוסלמים מאמינים בני לאתניה מאלינקה. הוריו היו דאבה קייטה וחטומה לבית קמארה. כינויו בילדות היה "מוד" והצטיין מנעוריו בקומתו הגבוהה וגופו האתלטי. מאוחר יותר הנשיא שארל דה גול, שהיה ידוע בגובהו, סיפר שקייטה היה ראש המדינה היחיד שבשיחה איתו, הוא לא נצרך להנמיך את הראש.
קייטה התחנך בבית הספר היסודי העירוני קוראמה של במאקו בשנים 1925-1931, אחר כך בבית הספר התיכון "טראסון דה פוז'ר" (כיום התיכון "אסקיה מוחמד").אחרי שלוש שנים עבר ללמוד למשך שנתיים בבית הספר הגבוה "אקול נורמל סופרייר" ע"ש ויליאם פונטי בדקאר, שבו היה התלמיד המצטיין במחזורו.
לפי עדותו של המאני דיורי (לימים נשיא ניז'ר) אחד מעמיתיו ללימודים, ב-1 באפריל 1936 הציל מודיבו קייטה את אחד התלמידים מטביעה במים. גם תלמיד זה, אמיל דרלן-זנסו, עתיד היה להיבחר לראש מדינה, נשיא דהומיי (בימינו בנין) החל משנת 1936 מודיבו קייטה עבד כמורה בבמאקו, בסיקאסו ובטימבוקטו, החל מספטמבר 1938 עם הסמכה רשמית. מוריו התרשמו מכישוריו אך הזהירו מפני השקפתו הפוליטית ה"אנטי-צרפתית", כלומר אנטי-קולוניאליסטית.
התחלת פעילותו הפוליטית
בשנת 1937 הנחה קייטה קבוצת אמנות ותיאטרון, שב מסגרתה הציג מערכונים סאטיריים שבהם לעג לבורגנות ולשלטון הקולוניאלי. בתקופת שלטון "החזית העממית" בצרפת, תחת הסיסמה "שוויון מול הלבן", יזם יחד עם וואזין קוליבאלי מוולטה עילית את הקמתו של איגוד המורים מאפריקה המערבית הצרפתית. בשלב מסוים הצטרף לתא של קבוצות הלימוד הקומוניסטיות שפעל בבמאקו. כדי לעקוף את האיסורים לפעילות פוליטית, הקים יחד עם ממאדו קונאטה את "איגוד המשכילים של סודאן", ששינה מאוחר יותר את שמו ל"בית", או "הטרקלין של סודאן" (Foyer du Soudan). בשנת 1943 הקים קייטה את "ל'איי דה קנדוגו" (L'oeil de Kénédougou - "העין של קנדוגו"), מגזין בקורתי כלפי השלטון הקולוניאלי והחברה הפאודלית. שוב יחד עם קונאטה ייסד את הפדרציה של האיגודים המקצועיים של המורים. בעקבות פעילותו הפוליטית נידון בשנת 1946 לשישה חודשי מאסר. בסופו של דבר נכלא למשך שלושה שבועות בלבד -בין 21 בפברואר ובין 11 במרץ 1947 בבית הכלא "סאנטה"" בפריז
בשנת 1945 היה מועמד לבחירות לאספה החוקתית של הרפובליקה הצרפתית הרביעית, בתמיכת קבוצות הלימוד הקומוניסטיות (GEC) ושל המפלגה הדמוקרטית הסודנית. מאוחר יותר באותה שנה, יחד עם ממאדו קונאטה הקים את ה "גוש הסודני" ( Bloc soudanais), שהפך אחר כך ל"איחוד הסודני".
עלייתו בהיררכיה הפוליטית
באוקטובר 1946 בוועידה של נציגים מכל מושבות צרפת באפריקה שהתכנסה בבמאקו הוקמה קואליציית המפלגות RDA - "ההתכנסות הדמוקרטית האפריקאית" ובראשה פליקס הופואה-בואני. מודיבו קייטה נבחר למזכיר הכללי של RDA בסודאן הצרפתי. בשנת 1948 נבחר קייטה ל"יועץ כללי" באספה הטריטוריאלית מטעם סודאן הצרפתית. ב-10 באוקטובר 1953 נבחר לאספת האיחוד הצרפתי. ב-26 בנובמבר 1956 נבחר לראשות העיר במאקו ובאותה שנה נבחר לחבר באספה הלאומית של צרפת. יתרה מזו נבחר לסגן היושב ראש האפריקאי הראשון של הפרלמנט הצרפתי. פעמיים שימש כמזכיר מדינה בממשלות צרפת של מוריס בורז'ס-מונורי (יוני 1957) ושל פליקס גאיאר (נובמבר 1957).
בשנת 1958 הפך מודיבו קייטה ליושב ראש האספה החוקתית של הפדרציה של מאלי ואחר הבחירות במרץ 1959 לראש הממשלה של הפדרציה, שכללה את סודאן הצרפתית ואת סנגל[2]. ב-3 ביולי 1959 הקים בדקאר את "מפלגת הפדרציה האפריקאית" והיה למזכיר הכללי שלה, בעוד לאופולד סדאר סנגור היה אמור להיות ליושב ראשה. בסופו של דבר סנגור ויתר על התפקיד לטובת ממאדו דיה. ב-20 ביוני 1960 הוכרזה העצמאות של הפדרציה של מאלי.[3] ב-20 ביולי 1960 נבחר שוב לראש הממשלה של הפדרציה של מאלי. אולם באוגוסט 1960 פרץ קרע ביחסים עם סנגל ועם הנשיא סנגור וסנגל עזבה את הפדרציה.
נשיא מאלי
אחרי התפרקות הפדרציה של מאלי, הסניף המאלי של ה"התכנסות הדמוקרטית האפריקאית" הכריז על עצמאותה המלאה של רפובליקת סודאן (הצרפתית לשעבר) תחת השם "רפובליקת מאלי". מודיבו קייטה היה ב-22 בספטמבר 1960 לנשיאה הראשון של המדינה העצמאית החדשה. בינואר 1961 נבחר שוב לנשיא הרפובליקה על ידי האספרה הלאומית של מאלי שהצביעה בעדו בפה אחד.
כאוהד הרעיונות הסוציאליסטים, הוביל קייטה את ארצו אל סוציאליזציה הולכת וגוברת של כלכלתה. תהליך זה התחיל בתחום החקלאות והמסחר, עם הקמתה באוקטובר 1960 של "החברה המאלית ללייבוא ולייצוא" SOMIEX, שזכתה למונופול על ייצוא תוצרתה של מאלי, על הפצתה ברחבי המדינה, על ייבוא המוצרים התעשייתיים ומוצרי המזון (למשל, סוכר,תה, אבקת חלב ועל הפצתם במדינה. הקמת המטבע הלאומי - הפרנק המאלי, בשנת 1962 וקשיי האספקה גרמו לאינפלציה חמורה ולאי שביעות רצון גוברת בקרב האוכלוסייה, במיוחד האיכרים ואנשי העסקים.
ביוני 1961 ערך מודיבו קייטה ביקור ממלכתי בבריטניה, ובהזדמנות זו עוטר על ידי המלכה אליזבת השנייה בצלב הגדול של מסדר ה"קדושים" מיכאל וג'ורג' עם דרגת אביר. למרות שנחשב בארצות הברית לסוציאליסט, הבהיר קייטה באופן ברור כי הוא מעוניין ביחסים טובים עם וושינגטון. בספטמבר 1961 נסע לארצות הברית יחד הנשיא האינדונזי סוקרנו ופגש את הנשיא קנדי.
תמיכתו באחדות אפריקה
מודיבו קייטה הקדיש חלק רב מפעילותו לשאיפה לאחדות אפריקה. החוקה של מאלי בהנהגתו כללה את הסעיף 48, שבו צויין:
רפובליקת מאלי יכולה לחתום עם כל מדינה באפריקה הסכמי התחברות או שותפות הכוללים ויתור חלקי או מוחלט של הסוברניות לשם הגשמת האחדות האפריקאית
.יחד עם לאופולד סדאר סנגור הוא שיחק תפקיד חשוב בהקמת הפדרציה של מאלי. אחרי התפרקותה התרחק מסנגור השמרן יותר, (בין היתר תוך חילוקי דעות לגבי התמיכה במאבק האלג'ירי נגד צרפת)[4] כדי להתקרב אל המנהיגים ה"מתקדמים" סקו טורה, נשיא גינאה ואל קוואמה נקרומה, נשיא גאנה, איתם ייסד במאי 1961 במפגש קונאקרי, את "האיחוד של מדינות מערב אפריקה". הוא היה פעיל במסגרת תנועת המדינות הבלתי מזדהות והשתתף באופן אקטיבי בוועידת ראשי המדינות הבלתי מזדהות בבלגרד בשנת 1961. בדצמבר 1961 התקיים מפגש חוזר של קייטה, טורה ונקרומה כדי להוקיע את המצב שנוצר בקונגו הבלגית לשעבר.
יחד עם מצרים ומרוקו, מאלי, גינאה וגאנה הקימו את "קבוצת קזבלנקה" שתמכה בהחזית הלאומית לשחרור אלג'יריה והתנגדה לניסויים גרעיניים הצרפתים בסהרה.
בשנת 1963 תרם לניסוח מסמך יסוד של הארגון לאחדות אפריקה.
בשנת 1963 הזמין לבמאקו את מלך חסן השני של מרוקו ואת נשיא אלג'יריה, אחמד בן בלה, בתקווה להשיג את סיום מלחמת החולות, סכסוך גבולות בין שתי מדינות אלה. יחד עם הקיסר היילה סלאסי הביא קייטה לחתימת הסכמי במאקו ששמו לבסוף קץ לסכסוך זה. כתוצאה מכך זכה באותה שנה לפרס לנין לשלום.
בשנים 1966-1963 השיג מודיבו קייטה נורמליזציה ביחסי מאלי עם סנגל, וולטה עילית (כיום בורקינה פאסו) וחוף השנהב .
סוף שלטונו
ב-13 במאי 1964 נבחר שוב לנשיא. במישור הפנימי דיכא מודיבו קייטה את האופוזיציה וכלא מנהיגים שלה כמו פילי דאבו סיסוקו. החל משנת 1967 הכריז על "מהפכה פעילה" (Révolution active) ביטל את החוקה והקים את ה"וועד הלאומי להגנת המהפכה" (CNDR). אלימות חברי "המיליציה העממית" (של ה US-RDA) ופיחות הפרנק המאלי בשנת 1967 עוררו מהומות כלל ארציות. קייטה פיזר את הלשכה הפוליטית של המפלגה השלטת והקים ועד לאומי להגנת המהפכה. אחרי פיזור הפלרמנט בינואר 1968 ועד זה בהנהגתו קיבל את רוב הסמכויות בניהול המדינה. ניסה להחזיר את היציבות לכלכלה על ידי חזרת מאלי לאזור הפרנק הצרפתי וחתימת כמה הסכמים עם צרפת. אולם התרעומת בקרב העם לא שככה.[5].
ב-19 בנובמבר 1968 הקולונל מוסא טראורה, בן 32, אירגן הפיכה צבאית נגד הנשיא קייטה, שנעצר ונשלח לכלא בעיר הצפונית קידאל, באזור מדברי, כ-1500 קילומטר מבמאקו. לא נשפט כלל והוחזק בהסגר כמעט מוחלט. אושר לו לקבל ארבעה משלוחים בשנה.
אחרי שבפברואר 1977 הובל חזרה לבמאקו במסגרת מה שהממשלה הצבאית תיארה כמחוות פיוס לאומי, לקראת שחרורו הקרוב מן הכלא. ב-8 במאי התקיימה ברחובות במאקו הפגנה שבו הושמעה הקריאה "יחי מודיבו!". כעבור שבוע נפטר מודיבו קייטה, עדיין במאסר, ב-16 במאי 1977, בנסיבות שנשארו מסתוריות. יש אומרים אחרי שקיבל זריקה וניתן לו לאכול מנת דייסת דוחן.[6]. הרופא פנאן סמאקה שנתן לו את הזריקה האחרונה התאבד בשנת 1978.[7] . השלטון הודיע במודעה קצרה כי "המורה בדימוס מודיבו קייטה נפטר בעקבות בצקת ראות חריפה".[8]. מודיבו קייטה הובא לקבורה בבית הקברות המדלה בבמאקו. בניגוד לרצון המשטר הפכה הלווייתו למפגן אדיר של הרבה אלפים של מוקיריו. חלק מהמשתתפים הבולטים בלווייה נעצרו.[9]
שמו טוהר בשנת 1992 בעקבות נפילת משטרו של מוסא טראורה ובחירתו לנשיאות של אלפא אומר קונארה.
פרסים ואותות כבוד
- הצלב הגדול של המסדר מיכאל ה"קדוש" וג'ורג' ה"קדוש" בדרגת אביר
- 1963 פרס לנין לשלום ולאחוות העמים - מטעם המועצה העולמית לשלום
הנצחה
- 6 ביוני 1999 הוקם אתר לזיכרונו של מודיבו קייטה
- האצטדיון המרכזי של במאקו נושא את שמו
- יום מותו של מודיבו קייטב, 16 במאי, הפך לתאריך חשוב בלוח השנה של המאלינזים.
ביבליוגרפיה נוספת
- . TAYLOR, Sidney (ed)- The new Africans. a guide to the contemporary history of emergent Africa and its leaders
Paul Hamlyn, London, 1967
לקריאה נוספת
- Modibo Diagouraga, Emile-Derlin Zinsou Modibo Keita, un destin L'Harmattan, Paris 2005
קישורים חיצוניים
- קטעי אודיו מהאלבום המוקדש למודיבו קייטה בסדרה "האבות המייסדים של עצמאות האפריקאים" (בצרפתית)
- אתר AMEMOK האיגוד למען זכרו של מודיבו קייטה
- הערך מאת Bernard Nantet על מודיבו קייטה ב Encyclopedia Universalis, 1978,העמודים 600-601,באתר הממוריאל מודיבו קייטה
הערות שוליים
| ראשי המדינה של מאלי | ||
|---|---|---|
|
