מוזיאון דה יאנג
 |
מוזיאון דה יאנג, (באנגלית:de Young Museum) הוא מוזיאון לאמנויות יפות בסן פרנסיסקו שבקליפורניה. המוזיאון הוא חלק ממוזיאוני האמנויות היפות של סן פרנסיסקו, יחד עם מוזיאון לגיון הכבוד. בשנת 2024 דירג הוושינגטון פוסט את שני המוזיאונים המאוחדים במקום ה-15 ברשימת המוזיאונים הטובים ביותר לאמנות בארצות הברית.[1]
היסטוריה
המוזיאון נפתח בשנת 1895 באחד המבנים שנבנו במקור עבור תערוכת אמצע החורף הבינלאומית של קליפורניה בשנת 1894. הוא שכן במבנה בסגנון התחייה המצרית ששימש בעבר כבניין האמנויות היפות ביריד. הבניין ניזוק קשות ברעידת האדמה בסן פרנסיסקו (1906), ונסגר למשך שנה וחצי לשיפוצים.
עד מהרה, נדרש למוזיאון חלל חדש כדי לשרת טוב יותר את קהל היעד הגדל שלו. העיתונאי ואיש העסקים מייקל דה יאנג הקים לשם כך בניין שישמש כליבה של מוזיאון דה יאנג לאורך המאה ה-20. לואי כריסטיאן מולגארדט, מתאם האדריכלות של התערוכה הבינלאומית פנמה-פסיפיק בשנת 1915, תכנן את הבניין בסגנון ספרדי-פלאטרסקי. המבנה החדש הושלם בשנת 1919 והועבר רשמית על ידי דה יאנג לנציב הפארקים של העיר. בשנת 1921 הוסיף דה יאנג אגף מרכזי, יחד עם מגדל שהיה לסימן ההיכר של המוזיאון, והמוזיאון החל לאמץ את התצורה הבסיסית עליה שמר עד שנת 2000. מאמציו של דה יאנג זכו להכרה עם קריאת המוזיאון על שמו. תוספת נוספת הושלמה בשנת 1925, שנת מותו של דה יאנג. בשנת 1929 הוכרז הבניין המקורי בסגנון המצרי כלא בטוח ונהרס.
עד 1949, עיטורי הבטון היצוק המורכבים של דה יאנג המקורי נקבעו כמפגע והוסרו משום שהאוויר המלוח מהאוקיינוס השקט החליד את הפלדה התומכת.
הבניין ניזוק קשות ברעידת האדמה לומה פריאטה בסן-פרנסיסקו (1989). המבנה נהרס והוחלף בבניין חדש, שנפתח בשנת 2005, והאלמנטים המקוריים היחידים שנותרו מבית דה יאנג הישן הם האגרטלים והספינקסים שהיו ממוקמים ליד הבריכה.
אוספים
כחלק מההסכם שיצר את מוזיאוני האמנויות היפות של סן פרנסיסקו בשנת 1972, הועבר אוסף האמנות האירופית של דה יאנג למוזיאון לגיון הכבוד. כפיצוי, קיבל דה יאנג את הזכות להציג את עיקר האוסף האנתרופולוגי של המוזיאון המאוחד. אוסף זה כולל יצירות פרה-היספניות משמעותיות מטאוטיווקאן ומפרו, וכן אמנות שבטית ילידית מאפריקה שמדרום לסהרה.
בנוסף, מציג מוזיאון דה יאנג אמנות אמריקאית מהמאות ה-17 עד ה-21, אמנות אפריקאית, אמנות אוקיאנית, אמנות עכשווית בין-לאומית, טקסטיל ותחפושת, צילום ופיסול. חלק מהאוסף נגיש באתר האינטרנט של המוזיאון ובאתר Google Arts and Culture.[2]
אמנות אמריקאית
אוסף האמנות האמריקאית מורכב ממעל 5,000 פריטים, כולל 1,000 ציורים,[3] 800 פסלים ו-3,000 פריטי אמנות דקורטיבית.[4] הוא כולל יצירות שנוצרו החל משנת 1670.
התצוגה הכרונולוגית של דה יאנג על אמנות אמריקאית כוללת גלריות המוקדשות לאמנות בתחומים הבאים: אמנות אינדיאנית וקולוניאליזם ספרדי; אמנות אנגלו-קולוניאלית; אמנות נאו-קלאסית; ריאליזם ואמנות ויקטוריאנית; טבע דומם בסגנון טרומפ-לויל; אסכולת נהר הדסון, טונליזם; אימפרסיוניזם אמריקאי ואסכולת אשקן; אמנויות ואומנויות; מודרניזם; סוריאליזם והפשטה; ביט, פופ ארט, פיגורטיבי ועכשווי.
גלריות האוסף הקבוע משלבות פריטי אמנות דקורטיבית עם ציורים ופסלים, תוך הדגשת ההקשר האמנותי, החברתי והפוליטי של היצירות המוצגות. אף על פי שהמיצב הוא כרונולוגי בעיקרו, הוא מציב זה לצד זה יצירות מתרבויות ותקופות זמן שונות כדי להדגיש את הקשרים ההיסטוריים בין היצירות באוסף. בין הציירים שעבודותיהם מוצגות במוזיאון נמנים: מרי קאסאט, ג'ון סינגלטון קופלי, ג'ון ונדרלין, תומאס קול, תומאס היל, תומאס ווד, ג'ון פטו, צ'יילד האסאם, אדמונד צ'ארלס טרבל, ג'ורג' היצ'קוק, לואיז נבלסון, מיינרד דיקסון, אוטיס אולדפילד, ג'ורג'יה או'קיף, גרנוויל רדמונד, אליזבת קטלט, תומאס הארט בנטון, קיקי סמית, ריצ'רד דיבנקורן, ומל ראמוס.
בינואר 2017 הודיע המוסד על רכישת 62 עבודות של 22 אמנים אפרו-אמריקאים עכשוויים.[12].
טקסטיל ותלבושות
אוסף הטקסטיל של מוזיאוני האמנויות היפות[5] מתהדר ביותר מ-13,000 פריטי טקסטיל ותלבושות מרחבי העולם. זהו אחד האוספים הגדולים והמקיפים ביותר מסוגו בארצות הברית. הוא כולל תלבושות ואביזרים; טקסטיל ארוג בנול ; בדים לא ארוגים; וחפצים שעיטורם העיקרי מיוצר באמצעות טכניקות כגון חרוזים ורקמה.
בסתיו 2018, ארגן דה יאנג את אירועי האופנה המוסלמית העכשווית. התערוכה בחנה קודי לבוש של נשים מוסלמיות מקהילות, תרבויות ופרשנויות דתיות שונות, החל מתחילת המילניום.[6] זו הייתה התערוכה הראשונה בקנה מידה גדול של הנושא במוסד אמנות,[7] וכלל מעצבים ואמנים מתחילים וותיקים מאירופה, המזרח התיכון, דרום מזרח אסיה וארצות הברית.[8] התערוכה נדדה למוזיאון Angewandte Kunst בפרנקפורט בשנת 2019.[9]
אפריקה, אוקיאניה והאמריקות
יותר מ-1,400 דוגמאות ממזרח סודן, חוף גינאה, מערב ומרכז אפריקה, מזרח ודרום אפריקה, וממקומות אחרים ביבשת כלולות באוסף האמנות האפריקאית של מוזיאוני האמנויות היפות [10] במוזיאון דה יאנג. אוסף האמנות האפריקאית מוצג באופן נושאי ולא גאוגרפי, תוך הדגשת האיכויות האסתטיות והאקספרסיביות של האמנות.
עבודות נבחרות
-
-
ג'ורג' הנרי דורי -
ויליאם האן
אדריכלות
הבניין הנוכחי הושלם על ידי האדריכלים הרצוג ודה מרון וחברת ארופ. השטח והפעילות הסייסמית בסן פרנסיסקו היוו אתגר עבור האדריכלים, כדי לסייע בעמידה בפני רעידות אדמה עתידיות נבנה הבניין על מערכת של לוחות הזזה בעלי מיסבים כדוריים מה שמאפשר לבניין לזוז עד 91 סנטימטרים.
מבנה מוזיאון חדש הממוקם באמצע פארק עירוני עורר בתחילה מחלוקת. מצביעי סן פרנסיסקו דחו פעמיים הצעות להנפקת איגרות חוב שהיו אמורות לממן את פרויקט המוזיאון החדש. לאחר ההצבעה השנייה, תכננה הנהלת המוזיאון להעבירו למיקום ברובע הפיננסי. עם זאת, מאמץ בהובלת תומכים נדיבים הצליח לשמר את מיקום המוזיאון בפארק שער הזהב.
המתכננים היו רגישים למראה הבניין בסביבתו הטבעית. החלק החיצוני מצופה נחושת, אשר צפויה להתחמצן ולקבל גוון פטינה ומרקם ייחודי שיהדהדו את עצי האקליפטוס הסמוכים. מגדל תצפית ייחודי ומתפתל בגובה 44 מטרים מאפשר למבקרים לראות חלק ניכר מאולם המוזיקה של פארק שער הזהב מתנשא מעל צמרות העצים של הפארק ומספק נוף של שער הזהב.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מוזיאון דה יאנג- סיור וירטואלי במוזיאון דה יאנג באמצעות גוגל אומנויות ותרבות
הערות שוליים
- ↑ Sebastian Smeeand ,Philip Kennicott (24 באוקטובר 2024). "The 20 best art museums in America". www.washingtonpost.com. נבדק ב-24 בדצמבר 2024.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "De Young museum, San Francisco, CA, United States".
- ↑ "American Painting". de Young. 26 בינואר 2010. אורכב מ-המקור ב-2 בינואר 2017. נבדק ב-16 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "American Sculpture & Decorative Art". de Young. 26 בינואר 2010. אורכב מ-המקור ב-1 בינואר 2017. נבדק ב-16 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Textile Arts". de Young. 3 בפברואר 2010.
{{cite web}}: (עזרה) - ↑ "Beyond the burkini — exploring 21st-century Muslim style". Financial Times. 26 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Jori Finkel (25 בספטמבר 2018). "Mediating Faith and Style: Museums Awake to Muslim Fashions - The New York Times". The New York Times. נבדק ב-2020-03-28.
{{cite news}}: (עזרה) - ↑ Borrelli, Laird (2018-09-21). ""Contemporary Muslim Fashions" Opens at the de Young Museum". Vogue. נבדק ב-2020-03-28.
- ↑ "Contemporary Muslim Fashions / Museum Angewandt Kunst". Museumangewandtekunst.de. אורכב מ-המקור ב-2019-01-11. נבדק ב-2020-03-28.
- ↑ "African Art". de Young. 27 בינואר 2010. אורכב מ-המקור ב-2 בספטמבר 2018. נבדק ב-16 ביוני 2010.
{{cite web}}: (עזרה)
מוזיאון דה יאנג41153672Q1470276