מוחמד-ג'וואד באהונר
 | |||||
| באהונר בסוף שנות ה-70 | |||||
| לידה | כרמאן, המדינה האימפריאלית של איראן | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| מקום קבורה | קבר ה-7 ביולי | ||||
| מפלגה | מפלגת הרפובליקה האסלאמית | ||||
| |||||
מוחמד-ג'וואד באהונר (בפרסית: محمدجواد باهنر 5 בספטמבר 1933 – 30 באוגוסט 1981) היה פוליטיקאי איראני, שכיהן כראש ממשלת איראן בין ה-4 באוגוסט 1981 ל-30 באוגוסט 1981. קודם לכן כיהן כשר התרבות וההדרכה האסלאמית תחת ממשלתו של מוחמד עלי רג'אי, והיה בתפקיד זה ממרץ 1981 ועד אוגוסט 1981, אז נרצח על-ידי המוג'אהדין ח'לק. באותו פיגוע התנקשו גם בחייהם של ראש הממשלה עלי רג'אי וחברים אחרים בממשלתו[1][2].
בהונאר היה ממייסדי מפלגת הרפובליקה האסלאמית ואף היה חבר במועצת המומחים האיראנית[3].
ביוגרפיה
ג'וואד בהונאר נולד ב-3 בספטמבר 1933 בכרמאן שבמדינה האימפריאלית של איראן[4]. אביו היה סוחר פשוט שהחזיק בחנות בכרמאן[5]. לג'וואד בהונאר היה אח בכור וחמישה אחים צעירים ממנו.
ב-1953 הוא נסע לסמינר שבקום ושם השתתף בשיעור של רוחולה ח'ומייני, שלימים יהפוך להמנהיג העליון של איראן[6][7]. בהונאר סיים תואר דוקטורט באוניברסיטת טהראן[8] ואף היה חבר בסגל של האוניברסיטה.במסגרת עבודתו שם העביר שיעורי דת ותאולוגיה אסלאמית[9].
בהונאר היה ממתנגדי השאה מוחמד רזא שאה פהלווי ואף הפגין נגדו כמה פעמים. בעקבות פעילות זו הוא נכלא לראשונה ב-1963, מכיוון שלקח חלק במחאה נגד המהפכה הלבנה אותה קידם השאה פהלווי.הוא שוחרר מיד לאחר מכן, אך תוך שנה נכלא בשנית. ב-1975 נכלא בפעם השלישית.
לאחר שחרורו ב-1975 חדל בהונאר לעסוק באקטיביזם עד המהפכה האיראנית שבעקבותיה יצא השאה לגלות בינתיים, ובמקומו עלה לשלטון ח'ומייני, שהפך תוך זמן קצר למנהיג העליון של איראן. בהונאר היה בינתיים חלק מהצוות שאכלס את המשרד לתרבות והכוונה אסלאמית. עם הזמן הועלה לתפקידי צמרת וכבר ב-1981 היה אחראי על הצנזורה באיראן, שבמסגרתה צונזר כל כלי תקשורת שלא אושר על ידי צוות מנהיגים מוסלמים. מלבד זאת, בהונאר "טיהר" כל השפעה של גורמים חילוניים באוניברסיטאות איראניות[10]. יחד עם מוחמד עלי רג'אי טיהרו השניים את האוניברסיטאות האיראניות לא רק מהשפעות של גורמים חילוניים אלא מהשפעות אמריקניות ואירופיות.
לאחר ההתנקשות במוחמד בהשתי, שהתרחשה ב-28 ביוני 1981, מונה בהונאר למזכיר הכללי של מפלגת הרפובליקה האסלאמית. בהונאר כיהן כשר התרבות וההדרכה האסלאמית וזאת עם בחירתו של מוחמד עלי רג'אי לנשיאה השני של איראן, ב־5 באוגוסט 1981. עלי רג'אי בחר בבהונאר לכהן כראש ממשלתו.[11]
בהונאר נרצח ביחד עם רג'אי וחברים נוספים במפלגה הרפובליקנית האסלאמית. הפיגוע התרחש לאחר שהארגון המחתרתי מוג'אהדין ח'לק הטמין מטעני חבלה במשרדי המפלגה שבטהראן. הפיצוץ ב-30 באוגוסט 1981 גרם לרציחתם של כל יושבי המשרדים, בהם בהונאר.[12][13]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ Robin B. Wright (2010). The Iran Primer: Power, Politics, and U.S. Policy. US Institute of Peace Press. p. 221. ISBN 978-1-60127-084-9.
- ^ The Editors of Encyclopædia Britannica. "Mohammad Javad Bahonar (Prime minister of Iran)". Britannica. נבדק ב-31 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה);|author=has generic name (עזרה) - ^ Asayesh, Hossein; Adlina Ab. Halim; Jayum A. Jawan; Seyedeh Nosrat Shojaei (במרץ 2011). "Political Party in Islamic Republic of Iran: A Review". Journal of Politics and Law. 4 (1). נבדק ב-29 ביולי 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Michael Newton (17 באפריל 2014). Famous Assassinations in World History: An Encyclopedia [2 volumes]. ABC-CLIO. pp. 27–28. ISBN 978-1-61069-286-1.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "An index of memories of Mohammad Javad Bahona". Maryrdom and Sacrifice. אורכב מ-המקור ב-18 בינואר 2010. נבדק ב-2 בפברואר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ The Editors of Encyclopædia Britannica. "Mohammad Javad Bahonar (Prime minister of Iran)". Britannica. נבדק ב-31 במאי 2016.
{{cite web}}: (עזרה);|last=has generic name (עזרה) - ^ Baqer Moin (1999). Khomeini: Life of the Ayatollah. I.B.Tauris. p. 242. ISBN 978-1-85043-128-2.
- ^ "Joint Crisis: Supreme Defense Council of Iran, 1980" (PDF). Harvard Model United Nations. אורכב מ-המקור (PDF) ב-5 באוקטובר 2013. נבדק ב-3 באוקטובר 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ John H. Lorentz (14 באפריל 2010). The A to Z of Iran. Scarecrow Press. p. 44. ISBN 978-1-4617-3191-7.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Michael Newton (2014). "Bahonar, Mohammad-Javad (1933–1981)". Famous Assassinations in World History: An Encyclopedia. Vol. 1. ABC-CLIO. p. 27. ISBN 978-1-61069-286-1.
- ^ Glenn E. Curtis; Eric Hooglund (18 ביולי 2008). Iran: A Country Study. Government Printing Office. p. 63. ISBN 978-0-8444-1187-3.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ The Pearson General Knowledge Manual 2010 (New Edition). Pearson Education India. 1 בינואר 2010. p. 1. ISBN 978-81-317-2790-4. נבדק ב-3 בפברואר 2013.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Nikou, Semira N. "Timeline of Iran's Political Events". United States Institute of Peace. נבדק ב-27 ביולי 2013.
{{cite web}}: (עזרה)
