פזל-אללה זאהדי
 | |||||||
| לידה |
17 במאי 1892 המדאן, השושלת הקאג'ארית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
2 בספטמבר 1963 (בגיל 71) ז'נבה, שווייץ | ||||||
| מקום קבורה |
 קבר משפחת זאהדי, ריי | ||||||
| בת זוג | חדיג'ה תול-מולוכ | ||||||
| השתייכות | |||||||
| תקופת הפעילות | 1920–1953 (כ־33 שנים) | ||||||
| דרגה | לוטננט גנרל | ||||||
| עיטורים | |||||||
| |||||||
| תפקידים אזרחיים | |||||||
| |||||||
פזל-אללה זאהדי (בפרסית: فضلالله زاهدی, תעתיק מדויק: פָטַ'ל-אַלְלָה זְאַהָדִי; 17 במאי 1892 – 2 בספטמבר 1963) היה לוטננט גנרל בכוחות המזוינים של איראן וראש ממשלת איראן בין השנים 1953–1955, לאחר ההפיכה באיראן של שנת 1953, שהונהגה בידי מוחמד רזא שאה פהלווי נגד מוחמד מוסאדק. שירותו של פזל-אללה בבריגדת הקוזאקים הפרסית קישרה אותו עם רזא שאה פהלווי ויורשו, שליטי שושלת פהלווי האיראנית. לאחר ירידתו מתפקיד ראש הממשלה, הפך פזל-אללה לשגריר איראן באומות המאוחדות.
ביוגרפיה
זאהדי נולד בעיר המדאן, השושלת הקאג'ארית, בשנת 1892. למשפחתו היה מעמד גבוהה בפוליטיקה המדינית בחצר המלוכה של נאסר א-דין שאה קאג'אר וזאהדי החל מוקדם בקריירה צבאית. הוא סיים את לימודיו באקדמיה הצבאית האיראנית בשנת 1916. הוא הצטרף לבריגדת הקוזאקים הפרסית (תחת פיקוד צבא האימפריה הרוסית) ובגיל 25 – בתפקיד מפקד בריגדה – התבדל על ידי השמדת מרד כורדי במערב איראן במסגרת פעילויות של בדלנות כורדית באיראן. שלוש שנים מאוחר יותר הוא דיכא תנועת אוטונומיה ערבית בראשות השייח' חזאל ח'אן, בח'וזסתאן בתמיכתו של שר המלחמה ומפקד הצבא בפועל, רזא ח'אן.
זמן קצר לאחר הפלת המרד בח'וזסתאן, הפך רזא ח'אן לשאה החדש והסדיר את שושלתו, שושלת פהלווי בשלטון על איראן בשנת 1925. רזא ח'אן, (או רזא שאה פהלווי בשמו המלוכני) מינה את זאהדי למושל צבאי במחוזות ח'וזסתאן ואספהאן, תפקיד שמילא עד ספטמבר 1942, כאשר הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן הביאה לפיטורו מתפקידו. שלטונות הצבא הבריטי חשדו בזאהדי כי זמם תמיכה עם גרמניה הנאצית, והוא הוגלה מאיראן ונעצר במנדט הבריטי, וחזר לאיראן בשנת 1945, בסיומה של מלחמת העולם השנייה. בנובמבר 1949 מונה למושל הצבאי ומפקד המשטרה בטהראן. באותה תקופה הוא גם היה חבר בסנאט החדש שנוצר בהוראת מוחמד רזא שאה פהלווי (בנו ויורשו של רזא ח'אן).
לאחר רצח ראש הממשלה חאג' עלי רזמארא בשנת 1951, זאהדי מונה לשר הפנים בקבינט של ראש הממשלה החדש, חוסיין עלא, תפקיד ששימש בקבינט הראשון של מוחמד מוסאדק. עקב אי הסכמה עם מדיניותו של מוסאדק, זאהדי התפטר בדצמבר 1951 ובאוקטובר 1952 הואשם על ידי ראש הממשלה בתכנון הפיכה. במאי 1953 מצא זאהדי מקלט במג'לס (פרלמנט), שם הוגן על ידי דובר הפרלמנט, אייתוללה אבו אל-קאסים קשאני. לאחר שקשאני איבד את תפקידו במשרד הדובר ביולי 1953, עזב זאהדי לזמן קצר את איראן.
מאבק הכוחות המחריף בין מוסאדק ומוחמד רזא שאה פהלווי, כמו גם פלגים שונים במג'לס הגיע לשיאו ב-16 באוגוסט 1953, כאשר השאה ברח מאיראן. אולם לפני צאתו מינה השאה – בדחיפת נציגי סוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית – את ראש ממשלת זאהדי להחליף את מוסאדק. ב-19 באוגוסט הכוחות שהונהגו על ידי זאהדי התארגנו ביחד עם אשרף פהלווי והוציאו לפועל את ההפיכה באיראן; הפילו את ממשלתו של מוסאדק, קיבלו על עצמם כוח וסמכות מדינית וקראו לשאה לשוב ארצה. בליל 19 באוגוסט נעצר מוסאדק ומוחמד רזא שאה שב לאיראן.
השאה, שחשש כי קצין הצבא הפופולרי עלול להוות איום על עמדתו שלו, דחק בזאהדי מתפקידו בשנת 1955, ושלח אותו לשמש כשגריר באו"ם במטה האירופי של הארגון בז'נבה. זאהדי שירת בתפקיד זה עד לפטירתו בשנת 1963. הוא נקבר בחלוקת משפחתו בבית קברות בריי.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- פזל-אללה זאהדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה
- ההפיכה של 1953, באתר אנציקלופדיה איראניקה
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
