מוחמד בהשתי
 |
מוחמד חוסייני בהשתי (24 באוקטובר 1928 – 28 ביוני 1981) היה משפטן, פילוסוף, איש דת ופוליטיקאי איראני שהיה ידוע כאדם השני בהיררכיה הפוליטית של איראן לאחר המהפכה.[1] בהשתי נחשב לאדריכל העיקרי של החוקה של איראן לאחר המהפכה, כמו גם של המבנה המנהלי של הרפובליקה האסלאמית. כמו כן, בהשתי בחר והכשיר כמה פוליטיקאים בולטים ברפובליקה האסלאמית, כגון הנשיאים לשעבר חסן רוחאני ומוחמד חתאמי, עלי אכבר ולאיתי, מוחמד ג'וואד לאריג'אני, עלי פלאחיאן ומוסטפא פורמוחמאדי.[2] בהשתי שימש גם כמזכיר הכללי של מפלגת הרפובליקה האסלאמית, והיה ראש מערכת המשפט האיראנית. עוד כיהן כיושב ראש מועצת המהפכה האסלאמית ואספת המומחים. בהשתי סיים דוקטורט בפילוסופיה, ושלט באנגלית, גרמנית וערבית.
בהשתי חוסל ב-28 ביוני 1981, על ידי המוג'אהדין העממי של איראן (MEK), יחד עם יותר מ-70 חברי מפלגת הרפובליקה האסלאמית, כולל 4 שרי ממשלה ו-23 חברי פרלמנט.[3] ממשלת איראן האשימה את מוחמד רזא קולאהי כפעיל MEK המעורב בתקרית.[4]
ביוגרפיה
בהשתי נולד באספהאן בשנת 1928.[5] הוא למד הן באוניברסיטת טהראן והן אצל מוחמד חוסיין טבאטאבאי בקום. בין 1965 ל-1970, הוא הוביל את המרכז האסלאמי בהמבורג, שם היה אחראי על המנהיגות הרוחנית של סטודנטים איראנים דתיים בגרמניה ובמערב אירופה. בהמבורג עבד גם עם מוחמד חתאמי. מתחילת שנות ה-60 היה מעורב בפעילות נגד השאה ונעצר מספר פעמים על ידי המשטרה החשאית של השאה, ה-SAVAK.
בהשתי הצטרף לאייתוללה חומייני בנג'ף, עיראק.[6]
קריירה
בעקבות המהפכה האסלאמית הפך בהשתי לאחד החברים במועצת המהפכה של איראן ולאחר זמן מה היה למזכיר המועצה.[7][8] במחצית השנייה של 1979 נתמנה בהשתי לסגן נשיא מועצת המומחים עליה הוטלה המשימה ליצור חוקה חדשה לאירן.[9] כסגן נשיא, הוא מילא תפקיד חשוב במיוחד בקידום העיקרון של שלטון חכם ההלכה כבסיס לחוקה החדשה.
בהשתי היה ממקימי מפלגת הרפובליקה האסלאמית יחד עם עלי ח'אמנאי ומוחמד-ג'וואד באהונר,[10] והיה המזכיר הכללי הראשון של המפלגה וחבר הוועד המרכזי שלה[11].
בהשתי תכנן להתמודד על הנשיאות בבחירות הראשונות לנשיאות בתחילת 1980, אך פרש לאחר שהאייתוללה חומייני אמר למשלחת של רפסנג'אני וחמינאי כי הוא מעדיף שהנשיא לא יהיה איש דת.[12]
בהשתי הוביל את מפלגתו[13] לניצחון בבחירות למג'לס במרץ 1980[14][15] ונחשב לאיש החזק במג'לס.[16]
ביולי 1980 נתמנה בהשתי ליו"ר בית המשפט העליון של איראן.[17]
רֶצַח
ב-28 ביוני 1981 נהרג בהשתי בהפצצת האפט טיר במהלך ועידת המפלגה. דובר המשמרות המהפכניים של איראן אמר בראיון שחבר ב"מוג'הדין העממי של איראן", מוחמד רזא קולאהי, היה אחראי.[18][4] הוא נקבר ב-1 ביולי 1981, לאחר מספר ימים בהם ניתן להמונים לעבור על פני ארונו.[19]
לפי ג'יימס ביוקאן, הרפובליקה האסלאמית של איראן האשימה לראשונה את מפלגת טודה, SAVAK ואת המשטר העיראקי. יומיים לאחר מכן, רוחאללה חומייני האשים את ה-MEK.[20] כמה שנים לאחר מכן, הוצאו להורג באירן ארבעה "סוכנים עיראקים" בגין התקרית. בית דין אחר בטהרן הוציא להורג את מהדי תפארי בגין אותה תקרית. ב-1985 הודיע ראש המודיעין הצבאי לעיתונות שזו הייתה עבודתם של קציני צבא נאמני השאה. כוחות הביטחון של איראן האשימו את ארצות הברית ו"שכירי חרב פנימיים".[21]
יחד עם בהשתי מתו גם אנשי דת, שרים ופקידים רבים.[22] על פי הדיווחים, המנהיג העליון, רוחאללה ח'ומייני, התרגש מאוד ממותו של בהשתי.[23]
מדי שנה נערך באירן טקס זיכרון ביום רצח בהשתי.[24]
קישורים חיצוניים
- מוחמד בהשתי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ "BEHESHTI WAS SEEN AS NO. 2 FIGURE IN IRAN AFTER THE ISLAMIC REVOLUTION". The New York Times. 1981-06-29.
- ^ "Mohammad Hosayn Beheshti". britannica. נבדק ב-24 באוקטובר 2003.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Rubin, Barry M.; Rubin, Judith Colp (2008), Chronologies of Modern Terrorism, M.E. Sharpe, p. 246, ISBN 9780765622068,
In Tehran, Iran, a bomb set by the Mujahideen-e Khalq (MEK), a leftist group with a philosophy combining Marxism and Islam, explodes at the headquarters of the ruling Islamic Republican Party, killing 73 people, including the party's founder, chief justice Ayatollah Mohammad Beheshti, four cabinet ministers and 23 parliament members.
- ^ 4.0 4.1 "IRANIAN GOVERNMENT EXECUTES 27 IN CRACKDOWN ON LEFTIST GROUPS (1981)". The New York Times. 7 ביולי 1981.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Jessup, John E. (1998). An Encyclopedic Dictionary of Conflict and Conflict Resolution, 1945-1996. Westport, CT: Greenwood Press. p. 62. אורכב מ-המקור ב-10 באוקטובר 2017. נבדק ב-5 בספטמבר 2017.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Samii, Abbas William (1997). "The Shah's Lebanon policy: the role of SAVAK". Middle Eastern Studies. 33 (1): 66–91. doi:10.1080/00263209708701142.
- ^ 13 שוחררו בשגרירות בטהראן, מעריב, 19 בנובמבר 1979
- ^ מייקל וייסקופף, ילדים שהקימו ממשלה בתוך ממשלה, מעריב, 7 בפברואר 1980
- ^ הסגירו לידינו השאה, מעריב, 5 בנובמבר 1979
- ^ נבחר מזכ"ל למפלגת השלטון באיראן, דבר, 2 בספטמבר 1981
- ^ Asayesh, Hossein; Adlina Ab. Halim; Jayum A. Jawan; Seyedeh Nosrat Shojaei (במרץ 2011). "Political Party in Islamic Republic of Iran: A Review". Journal of Politics and Law. 4 (1). doi:10.5539/jpl.v4n1p221. נבדק ב-29 ביולי 2013.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Rouleau, Eric (1980). "Khomenei's Iran". Foreign Affairs. 59 (1): 1–20. doi:10.2307/20040651. JSTOR 20040651.
- ^ פיליפ הירו, אירן - שיא עולמי בבחירות, דבר, 2 במרץ 1980
- ^ חומייני הבטיח חנינה לרוב אסירי המהפיכה האיראנית, מעריב, 19 במרץ 1980
- ^ האייתאללה מוחמד בהשתי (תמונה), מעריב, 27 במאי 1980
- ^ בסין ובברית־המועצות חדלו ללגלג על רייגן, מעריב, 20 ביולי 1980
- ^ נשיא איראן באני סדר (תמונה), מעריב, 23 ביולי 1980
- ^ Boffey, Daniel (14 בינואר 2019). "Death of an electrician: how luck run out for dissident who fled Iran in 1981". the guardian. נבדק ב-14 בינואר 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ קריאה להתקוממות 14 מליון תורכים איראניים, דבר, 2 ביולי 1981
- ^ James Buchan (2013). Days of God: The Revolution in Iran and Its Consequences. Simon & Schuster. p. 293. ISBN 978-1416597773.
- ^ "33 HIGH IRANIAN OFFICIALS DIE IN BOMBIMG AT PARTY MEETING; CHIEF JUDGE IS AMONG VICTIMS", The New York Times, 1981-06-29
- ^ Ganji, Manouchehr (21 בספטמבר 2017). Defying the Iranian Revolution: From a Minister to the Shah to a Leader of Resistance. Greenwood Publishing Group. ISBN 9780275971878 – via Google Books.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ Video Iran Negah
- ^ Mahtafar, Tara (28 ביוני 2009). "Beheshti's Ghost". PBS. Tehran. נבדק ב-1 באוגוסט 2013.
{{cite news}}: (עזרה)
