מזאמה מרכז-אמריקנית
 מזאמה מרכז-אמריקנית
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | יונקים |
| סדרה: | מכפילי פרסה |
| משפחה: | אייליים |
| תת־משפחה: | איילי העולם החדש |
| סוג: | מזאמה |
| מין: | מזאמה אמריקנית |
| שם מדעי | |
 Mazama temama
| |
| תחום תפוצה | |
| |
מזאמה מרכז-אמריקנית (שם מדעי: Mazama temama; או בקיצור: מזאמה תיכונה), היא מין אייל בינוני בסוג מזאמה, אשר כפי שמרמז שמה, חיה ברחבי אמריקה המרכזית. היא תוארה מדעית לראשונה כבר בשנת 1792 על ידי הזואולוג הבריטי רוברט קר, ויש לה כ-3 תת-מינים. בעבר, היא נחשבה כתת-מין של מזאמה אדומה לצד מזאמות אחרות, אולם לבסוף, היא הוכרה כמין נפרד על בסיס מספר הכרומוזומים השונה שלה. המזאמה המרכז-אמריקנית, היא המזאמה הנפוצה ביותר באמריקה הצפונית, וטווח התפוצה שלה הוא הצפוני ביותר מבין המינים בסוג.
למזאמה זאת 3 תת-מינים מוכרים:
- M. t. temama - מקסיקו עד בליז
- M. t. cerasina - גואטמלה עד קוסטה ריקה
- M. t. reperticia - פנמה עד קולומביה
תיאור ואנטומיה
המזאמה המרכז-אמריקנית קטנה יותר מקרובתה המזאמה היוקטנית, ולמעשה, היא האייל הקטן ביותר באמריקה הצפונית. יש לה גוף מוצק וגב מקושת, רגליים דקיקות, זנב קצר, אוזניים עגולות ובינוניות וחרטום מוארך. מבנה הגוף שלה מותאם במיוחד לתנועה בסבך היער: רגליה הקדמיות הקצרות יחד עם הגוף הצר והראש הקטן, מסייעים לה לחדור בתנוחה שפופה מתחת לענפים הנמוכים ובין הצמחים המטפסים. הגולגולת שלה קצרה יותר מהמזאמה האפורה במיוחד מאחורי הקרניים. העיניים והאף שלה גדולים ושחורים, והלוע קטן וצר. גובה הכתפיים שלה 46–51 ס"מ, ומשקלה הוא 10–14 ק"ג. הנקבות כמעט זהות לזכרים בגודל ובמשקל.
הצבעוניות של הפרווה שלה נעה מחום אדמדם עד לחום כהה בדומה למזאמה האדומה, אך האחרונה עשויה להתאפיין בצבע אדום כהה יותר הנוטה לסגלגל, ואצל המזאמה המרכז-אמריקנית הצבע אחיד יותר. העורף שלה כהה יותר משאר הגוף, ולעיתים מתאפיין בפס שחרחר קצר. האזורים הלבנים-כתמתמים בגוף כוללים את תחתית הלסת, הגרון, המפשעה, פס צר על גב הרגליים הקדמיות, הירכיים והצד התחתון של הזנב. הצד החיצוני של האוזניים בצבע כהה - כמעט שחור, והצד הפנימי לבנבן, צהבהב או אף ורוד עקב דלילות השיער. העופרים מתאפיינים בכסות אדומה מנומרת בכתמים בהירים במהלך החודשים הראשונים לחייהם. צבע הראש הוא כתמתם בהיר, כאשר החרטום והמצח שחרחרים, וסביב העיניים יש משקפיים אדמדמות גדולות מאוד. השפתיים והסנטר צהבהבים.
ההבדל היחיד בין הזכרים לנקבות, בא לידי ביטוי בכך שלזכרים זוג קרניים קצרות ופשוטות ללא סיעופים אשר דומות לדוקרנים, ואורכן נע מ-1.5 עד 6 ס"מ לכל היותר. הקרניים גדולות כלפי מעלה מתוך עצמות בולטות בגולגולת, והן מקבלות זווית קלה כלפי קו הפנים. במקרים נדירים ניתן לצפות בזכרים עם קרן אחת או שתיים בעלות סיעוף נוסף, אך מדובר בתופעה מאד לא שגרתית. הקרניים אינן נושרות באופן קבוע כרוב האיילים, והן עשויות להישמר על מצח המזאמה מעל לשנה.
תפוצה ואקולוגיה
המזאמה המרכז אמריקנית כשמה, נפוצה בכל רחבי אמריקה המרכזית. טווח התפוצה שלה משתרע החל מדרום מקסיקו באמריקה הצפונית, בליז, גואטמלה, ניקרגואה, קוסטה ריקה, הונדורס, אל סלוודור, פנמה ועד הקצה הצפוני של קולומביה הנמצא כבר בתחומי אמריקה הדרומית. במקסיקו, היא נפוצה במדינות המקסיקניות הבאות: קמפצ'ה, קינטנה רו, יוקטן, צ'יאפס, אואחאקה, וראקרוס, פואבלה, אידלגו, סן לואיס פוטוסי, קרטרו, טלקסקלה וטמאוליפס המהווה את הגבול הצפוני ביותר שלה; התפוצה שלה ברחבי מקסיקו אינה ברורה דיה, ובגבול הדרומי בקולומביה לא ברור היכן היא מתחלפת במזאמה האדומה. לצורך כך נדרשים מחקרים גנטיים של מזאמות באזורי החפיפה כדי לקבוע זאת.
המזאמה המרכז-אמריקנית מאכלסת סוגים שונים של יערות הרריים בגובה רב אשר מתאפיינים בצמחייה סבוכה במיוחד, ביניהם: יער עננים, יער גשם טרופי, יער רב שנתי, יער תת-שנתי ויער יבש נמוך. אף על פי שניתן למוצאה גם ביערות משניים הסמוכים לשדות חקלאיים, באזורים מסוימים היא נמנעת מלגשת ליערות שחוו כריתה או שנזרעו בקרבתם גידולים חקלאיים. באזורים עם לחץ ציד גבוה, המזאמה דרה גם ביערות מוצפים אשר הציידים מתקשים לנוע בהם. ההעדפה שלה לאזורים סבוכים, מהווה אסטרטגיית הגנה, שכן באזורים כאלה היא יכולה להסתתר בצמחייה בשקט אפילו בסמוך לטורף, או שתוכל לרוץ בטופוגרפיה המורכבת מבלי להיתפס. הטמפרטורות בתחומי מחייתה 20–30 מעלות, וכמות המשקעים הממוצעת היא 6,000-250 מילימטר לשנה.
בהתחשב בתצפיות והצילומים שלה, נראה שמזאמה זאת פעילה לאורך היממה הן ביום, הן בלילה והן בשעות הדמדומים. היא נראית לעיתים רחוקות וכמעט ולא מוכרת עקב הביישנות והזהירות המופלגת שלה. לעיתים קרובות, כאשר תחוש בסכנה היא תקפא על מקומה ללא תזוזה בתקווה שהטורף לא יבחין בה. התנהגות זאת נובעת מכך שלמזאמה המרכז-אמריקנית סיבולת נמוכה המקשה עליה לרוץ למרחק גדול, ואף כלב בית ממוצע יוכל להשיגה בנקל. מאידך, המזאמה היא שחיינית מצוינת המסוגלת לחצות נהרות גדולים בקלות. התזונה שלה כוללת פירות שנפלו מהעצים, זרעים, עשבים, גפנים ומזונות צמחיים אחרים שבהישג ידה. המזאמה התיכונה חיה לרוב בבדידות, להוציא מקרה של נקבה והצאצא שלה. מעבר לכך, הזכר והנקבה נפגשים לזמן קצר כדי להתרבות, וחוזרים לחיות בבדידות עד הפעם הבאה. לאחר תקופת הריון של 225 ימים, נולד עופר יחיד ולעיתים תאומים אשר חיים לצד אימם בשנה הראשונה לחייהם. נקבות יכולות להתרבות החל מגיל שנה. פרט אחד שחי בשבי מת בגיל 14 שנים, אך תוחלת החיים בטבע קצרה יותר.
מצב
_Ecuador_pudu_%26_Central_American_brocket.png)
הרשימה האדומה של IUCN, לא הצליחה לקבוע את מצב השימור של המין, לאור אי וודאות לגבי הטקסונומיה וטווח התפוצה האמיתי של המין, כמו גם מחסור במידע לגבי האיומים על בית הגידול שלו. עם זאת, הארגון מציין שהמין בוודאות מאוים במידה זו או אחרת. עד שיהיה מידע מעודכן לגבי היחס הטקסונומי בין המזאמה המרכז-אמריקנית לבין המזאמה האדומה ובאיזה מקום מסתיימת התפוצה שלה, לא יהיה ניתן להכליל אותה באחת מהקטגוריות המאוימות של הרשימה האדומה. עקב כך, המין נחשב כיום כמין חסר נתונים (DD). ארגון IUCN, מביע דאגה רבה בנוגע להשפעות האיומים הרבים על המזאמה המרכז-אמריקנית: באזורים מסוימים היא קיימת רק בתוך אזורים מוגנים, מה שמצביע על ציד רציני שמתרחש ברחבי אמריקה המרכזית. לכן, רק כאשר טווח התפוצה יהיה ברור יותר, ניתן יהיה להעריך בוודאות את מידת ההשפעה של הציד על המזאמה. אף על פי שבשנים האחרונות התקבל מידע נוסף לגבי גודל האוכלוסיות והתפוצה של המזאמה, עדיין הערכה של מצב השימור בעייתית, שכן אף על פי שהמזאמה מאכלסת יערות גשם טרופיים, היא גם מצויה באזורים עם צמחייה משנית, ולא ברור מה מידת ההשפעה של ההפרעות האנושיות על המזאמה. בנוסף, לא ידוע האם צפיפות האוכלוסין של המזאמה נמוכה באופן טבעי או אם ישנם גורמים האחראים לכך. באזורים מסוימים במקסיקו, ציד המזאמה חוקי עקב היותה מזיקה לגידולים חקלאיים כדוגמת השעועית, ומלבד זאת התפוצה שלה צומצמה באזורים מסוימים בדרום-מזרח מקסיקו עקב שריפות יער.
פעילות חקלאית בבית הגידול של המזאמה לצד רעיית בעלי חיים, הם בין הגורמים העיקריים לירידה באיכות בית הגידול של המזאמה ומשפיעים עליה לטווח הארוך. חמור מכך, אסונות טבע עשויים לגרום לשינויים חסרי תקדים בבתי גידול ששימשו כמעוזים עבור המזאמות. הציד לבשר הוא איום חמור בעיקר סביב אזורים מוגנים, ויש גם איום מצד ציד תרבותי כחלק מאמונות עממיות או עתיקות וכן הריגה בתור מזיק לגידולים חקלאיים.
המזאמה המרכז-אמריקנית רשומה בנספח III של אמנת CITES עבור אחד מתת-המינים של המזאמה החי בגואטמלה. פעולות שימור מומלצות על ידי IUCN, כוללות מחקרים אודות מצב בית הגידול, התפוצה והצפיפות של המין, וכן ביצוע מחקר אקולוגי. הארגון ממליץ גם לבצע קמפיינים לחינוך המקומיים בדבר חשיבות בעלי החיים, וכן תוכניות חקיקה ברמה לאומית או בינלאומית.
קישורים חיצוניים
- מידע על האנטומיה והאקולוגיה של המזאמה המרכז-אמריקנית
- מזאמה מרכז-אמריקנית באתר scielo
- מידע על היקף התפוצה של המזאמה המרכז-אמריקנית במדינת פבאלה שבמקסיקו
הערות שוליים
