מחנה הריכוז קלוגה
 | |
| גופות בקלוגה, 1944 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג | מחנה עבודה |
| מדינה |
 אסטוניה |
| תאריכים | |
| תאריך הקמה | ספטמבר 1943 |
| תאריך סגירה | 19 בספטמבר 1944 |
מחנה קלוגה היה מחנה ריכוז ליד העיירה קלוגה (אסטונית: Klooga) בנפה הכפרית קיילה (אסטונית: Keila) שבמחוז האריו, במרחק של כ-50 ק"מ מערבית לטאלין בירת אסטוניה.
המחנה הוקם בספטמבר 1943, שימש כמחנה עבודה והיה חלק במערכת של 21 מחנות-ריכוז, שהמרכזי בה היה מחנה הריכוז ואיווארה, אשר נבנתה על ידי שלטונות הכיבוש הנאצי באסטוניה במהלך מלחמת העולם השנייה.
היסטוריה
מפקדי המחנה היו קציני אס אס. חיילי גדוד המשטרה האסטוני מספר 287 היו מופקדים על השמירה. מפקד המחנה האחרון היה אונטר-שטורמפיהרר וילהלם ורלה (גרמנית: Wilhelm Werle).
אסירים
במחנה הוחזקו כ-3,000 יהודים, נשים וגברים, שהובאו מהגטאות של וילנה וקובנה שבליטא, מאות אחדות של שבויי מלחמה סובייטים ואזרחי ברית המועצות שהובאו לעבודות כפייה ממחוז פסקוב ומחוז לנינגרד. בין האסירים הלא-יהודים היו גם קטינים.
בין מחנה הגברים לבין מחנה של הנשים היה מרחק של כ-600 מטר.
האסירים עבדו ב-3 משמרות בייצור לבנים, מלט ובבית-המלאכה לעיבוד עץ. חלק מהאסירים הועסקו בבניית המתקנים לצבא הנאצי. לפני הבאת היהודים למחנה, האסירים-האזרחים נלקחו מדי פעם על ידי האיכרים מהחוות הסמוכות לעבודות במשק.
המפורסם בין ניצולי מחנה קלוגה הוא הלל זיידל, שהיה חבר הכנסת ופעיל ציוני. ניצול אחר, בנימין אנוליק, הוציא בהוצאת יד ושם ספר הזכרונות "רוץ אל השער בני", בו בין היתר מסופר על שהייתו במחנה קלוגה בשנת 1944.
חיסול המחנה
ב-19 בספטמבר 1944, ימים ספורים לפני שחרור המחנה על ידי הצבא הסובייטי, מפקד המחנה הודיע, שעקב התקרבות המהירה של האויב נתקבלה ההחלטה לפנות את המחנה לגרמניה. מפקד המחנה הסתיר את העובדה שבגלל המחסור במשאיות וחוסר הזמן, הוחלט להרוג את כל האסירים. כאשר אנשי אס אס גרמנים ואסטונים שהגיעו למקום החלו בהרג שיטתי של היהודים, הם אילצו את האסירים לשכב על שורת בולי עץ ורצחו אותם בירי בעורף. הם הכריחו את אנשי הזונדרקומנדו לסייע להם. לאחר מכן הניחו שורה נוספת של בולי עץ ורצחו קבוצה נוספת של יהודים, וכך המשיכו עד להריגתם של כל אלה שנותרו במחנה, למעט כ-80 אסירים שהתחבאו בעליית הגג ובמרתף של הצריף. האסירים שהתחבאו בצריף, כעשרים, העזו לצאת מהמחבוא רק כששמעו קולות של קציני הצבא האדום.
אנשי זונדרקומנדו אולצו להצית את בולי העץ בניסיון לשרוף את הגופות וכך להשמיד את הראיות של הרצח ההמוני. במחנה נהרגו יותר מ-2,000 אסירים. הגרמנים נאלצו לברוח בחיפזון מפני הצבא הסובייטי המתקרב, ולא הספיקו לשרוף את רוב הגופות. הקצינים הסובייטיים תיעדו את המראות המזוויעים באמצעות המצלמות, ורק לאחר מכן קברו את הגופות בקבר ההמוני.
לאחר המלחמה
הנצחת המחנה
בתקופה בה אסטוניה הייתה שייכת לברית המועצות, הוקמה במקום אנדרטה לזכר הנספים, אך לא היה בה אזכור של היהודים. בלוח הזיכרון היה כתוב על האזרחים הסובייטים שנרצחו. עם חידוש העצמאות של אסטוניה בשנת 1991, הוחלף הלוח ולטקסטים בשפות האסטונית והרוסית הוסיפו כיתוב ביידיש. האנדרטה הייתה ממוקמת מעל קבר האחים, הייתה מרוחקת ממקום הרצח ההמוני ולא היו בה סמלים יהודים. לכן, ממשלת אסטוניה החליטה על הקמת אנדרטה חדשה במקום הירצחם של היהודים.
האנדרטה החדשה, שתוכננה על ידי האדריכל האסטוני ריין לופ (Rein Luup), נחנכה בשנת 1994. ביום הזיכרון הבינלאומי לשואה, שמציינים באסטוניה מדי שנה ב-27 בינואר החל משנת 2003, מתקיימים באתר המחנה טקסי זיכרון בהשתתפות נציגי הממשלה, דיפלומטים זרים ואנשי הקהילה היהודית.
לקריאה נוספת
- בנימין אנוליק, רוץ אל השער בני: קורותיו של נער בגטו וילנה ובמחנות באסטוניה 1941 - 1944, בית לוחמי הגטאות
קישורים חיצוניים
- על גירוש יהודים מגטאות בפולין ובליטא למחנה קלוגה, בתוך התערוכה "ירושלים דליטא: סיפורה של הקהילה היהודית בווילנה", באתר יד ושם
- סרט הסוקר את ביקור ועדת החיקור הסובייטית לאחר שחרור המחנה באתר יוטיוב
- מידע על המחנה באתר יד ושם
- מידע על רצח יהודים במחנה העבודה קלוגה בספטמבר 1944, באתר יד ושם
