מיגו מממון לממון
| תלמוד בבלי | מסכת בבא מציעא, דף ב', עמוד א'; מסכת בבא בתרא, דף ל"ג, עמוד א' |
|---|---|
מיגו מממון לממון הוא כלל הלכתי השנוי במחלוקת לפיו טענת מיגו אינה מועילה באופן שהיה באפשרותו לזכות בממון על ידי שהיה טוען טענה טובה על ממון אחר.
המחלוקת
במשנה במסכת בבא מציעא[2] מובא שבמקרה ששניים אוחזין בטלית וכל אחד טוען שהטלית שייכת לו, בעלי הדין חולקים בטלית, ובאופן שאחד טוען שכל הטלית שייכת לו ואחד טוען שחצי מהטלית שייך לו ובחצי השני מודה ששייך לשני, הטוען שכולה שלו יקבל את החצי, ובחצי השני חולקים. והקשו הראשונים מדוע הטוען חציה שלי אינו נאמן במיגו שהיה יכול לטעון כולה שלי ולקבל חצי מהטלית.
ותירצו רבנו תם[3], התוספות רבינו פרץ[4], ההגהות אשרי[5], הכריתות[6], הר"ן[7] והרשב"א[8] שמיגו מועיל רק באופן שהיה יכול לטעון טובה יותר באותו הממון, אך באופן שהיה יכול לטעון שממון אחר שייך לו ובאופן עקיף לזכות גם בממון זה לא מועילה טענת מיגו, וכן כתב רבנו יונה[9].
אך השר מקוצי[10] הקשה על דבריהם מקושיית הגמרא[11] מדוע מודה במקצת חייב שבועה ולא נאמן במיגו שהיה יכול לכפור בכל הממון ולהיפטר משבועה, והרי אם לא אומרים מיגו מממון לממון מדוע הגמרא לא יישבה שאינו נאמן במיגו מכיוון שהטענה שהיה יכול לטעון היא על ממון אחר, ולא על הממון עליו הם דנים. עקב קושייה זו, חולק השר מקוצי על כלל זה, וסובר שטענת מיגו מועילה אף מממון לממון, וכך סובר רבינו יואל[5].
מכוח קושיה זו, כתב רבנו תם שבכדי להיפטר משבועה בלבד מועילה טענת מיגו אף מממון אחר[א][ב].
טעם הכלל
בטעם הכלל, כתבו הנמוקי יוסף[4] והר"ן[4] שיתכן שמעיז לשקר רק באותו ממון, אך בממון אחר לא מעיז לשקר, ולכן לא מועילה טענת מיגו.
אך האחרונים[13] ביארו שטעם דין מיגו הוא שעל ידי שהיה באפשרותו לטעון טענה טובה יותר, טענתו מקבלת כוח זהה לכוחה של הטענה שהיה באפשרותו לטעון, וסברא זו אינה שייכת בטענה שהיה באפשרותו לטעון על ממון אחר.
ראו גם
לקריאה נוספת
- הערך "מיגו מממון לממון", באתר ויקיסוגיה.
- מתיבתא מסכת בבא מציעא, ילקוט ביאורים עמ' כא-כג.
ביאורים
- ↑ והנצי"ב (בספר מרומי שדה) כתב שבאופן שאחד מבעלי הדין חייב להשבע מתקנת חכמים ולא מדאורייתא יכול להיפטר משבועה על ידי מיגו אף ממון לממון.
- ↑ והנחלת דוד יישב שהגמרא לא הקשתה מדוע לא פטור מטעם מיגו, אלא מדוע לא פטור מטעם משיב אבידה.
וראה תירוץ נוסף בברכת אברהם[12] שהביא מרבו הגרי"ז מבריסק בשם אביו רבי חיים מבריסק.
הערות שוליים
- ↑ הובאו דבריו במרדכי
- ↑ דף ב', עמוד א' מובא שבאופן ששניים אוחזים בחפץ וכל אחד אומר שהחפץ שייך לו, בעלי הדין חולקים בחפץ, ובאופן שאחד טוען שכל החפץ שייך לו, והשני טוען שחצי שייך לו ובחצי הוא מודה ששייך לחבירו, הטוען כולה שלי מקבל שלושה רבעים, והאומר חציה שלי מקבל רבע, דהיינו חצי מטענתו. והקשו הראשונים מדוע אינו מקבל חצי על ידי מיגו שהיה יכול לטעון כולה שלי. ותירצו רבנו תם[1], התוספות רבינו פרץ, הרשב"א
- ↑ הובאו דבריו במרדכי.
- ^ 4.0 4.1 4.2 בבא מציעא דף ב' עמוד א
- ^ 5.0 5.1 הובאו דבריו בשו"ת מהר"י וייל סימן כ"א
- ↑ לשון לימודים שער ג אות קעח.
- ↑ בבא מציעא דף ב' עמוד א', באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי.
- ↑ בבא בתרא דף ל"ב עמוד ב', באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- ↑ בבא בתרא דף ל"ג עמוד א'
- ↑ הובאו דבריו בתוספות רבינו פרץ
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ג', עמוד א'.
- ↑ מסכת בבא מציעא דף ב' עמוד א' (עמוד ה')
- ↑ שיעורי רבי שמואל בבא מציעא אות י"ט, ברכת אברהם בבא מציעא עמ' ד, שעורי רבי אליהו ברוך בבא מציעא אות נא (עמוד סא) ועוד.