מילדרד כהן
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. מילדרד כהן (באנגלית: Mildred Cohn; 12 ביולי 1913 – 12 באוקטובר 2009) הייתה ביוכימאית אמריקאית-יהודית, שהגיעה לחזית ההבנה של תגובות אורגניות ותגובות כימיות ברמה האטומית, תוך שימוש בטכנולוגיות חדישות כמו ספקטרומטר מסה ותהודה מגנטית גרעינית. המחקרים שלה כללו מחקרים מטבוליים, חקר מכניקות של תגובות אנזימיות, חקר הספין האלקטרוני וחקר תגובות האדונזין התלת – זרחתי (ATP). ב-1982 היא קיבלה את המדליה הלאומית למדעים – הפרס הגבוה ביותר בעולם המדע האמריקאי.[1]
קורות חייה
מילדרד כהן, נולדה בניו יורק ב-12 ביולי 1913 לאיזידור וברתה כהן, מהגרים רוסים - יהודים. אביה הוסמך כרב ברוסיה, והפך ל"אתאיסט לוחם" שהיה מעורב בתנועת היידישיזם בניו יורק ובנוסף, עבד בתעשיית הטקסטיל והדפוס. לכהן אח אחד, אלברט, הגדול ממנה בשנתיים.[1]
כהן קפצה מספר רב של כיתות וסיימה את לימודיה בגיל 14 בבית ספר ציבורי בניו –יורק. היא התמחתה בכימיה במכללת האנטר תוך כדי שלקחה את כל הקורסים הזמינים בפיזיקה. היא קיבלה תואר ראשון ב-1931 ושנה לאחר מכן, קיבלה תואר שני בפיזיקה מאוניברסיטת קולומביה.[2]
כהן החלה לעבוד בוועדה הלאומית המייעצת לאווירונאוטיקה, קודמתה בתפקיד של סוכנות נאס"א. ניתנה לה עמדה נמוכה מזו שהוסמכה אליה ולבסוף אף נאסר עליה להיכנס למעבדות עקב היותה אישה. למרות זאת, היא המשיכה בתכנון ניסויי הזרקת דלק שבוצעו על ידי אחרים.[1]
כהן לבסוף חזרה לאוניברסיטת קולומביה, שם עבדה תחת הרולד יורי. היא השתמשה באיזוטופים על מנת לחקור את המכניקה של תגובות כימיות. ב-1937 קיבלה את הדוקטורט שלה, בעקבות עבודתה על מעקב אחר תזוזת אטומי הפחמן בתא.[2]
אף על פי כן, עדיין התקשתה למצוא עבודה. לפי ד"ר כהן, תאגידים שחיפשו עובדים באוניברסיטת קולומביה פרסמו במודעותיהם: "מראיינים את כל המועמדים בעלי דוקטורט, זכרים ונוצרים". למרות זאת, וינסנט דו ויניו שכר אותה ככימאית פיזיקלית, תחילה באוניברסיטת וושינגטון ולאחר מכן במרכז הרפואי של אוניברסיטת קורנל. היא החלה לעבוד בשנית על איזוטופים, בהתמקדות על מדידת תכולת הדאוטריום ("מימן כבד") במים. תשע שנים עברו עד שיכלה לבחור נושא מחקר לעצמה, ועשרים ואחת שנים עברו עד שקיבלה מעבדה.[1] כהן התייחסה לכך בהמשך, באומרה:
לא התכוונתי להיות עוזרת לשארית חיי; אז יצרתי תחום מחקר חדש
— מילדרד כהן
ב-1946 חזרה כהן לאוניברסיטת וושינגטון, שם עבדה עם קרל וגרטי קורי, צוות של זוג נשוי שאפשרו לכהן להתחיל מחקר עצמאי. בין שאר מאמציה, היא ניתחה תגובות של אנזימים כזרזים ובנתה ספקטרומטר מסה, וב-1958 היא קיבלה את התואר פרופסורית משנה.[1]
ב-1960 הפכה כהן לחברת פקולטה באוניברסיטת פנסילבניה, ותוך שנה הפכה לפרופסורית מן המניין. ב-1964, לאחר שהפכה לאישה הראשונה שקיבלה את פרס הקריירה של אגודת הלב האמריקאית, החלה האגודה לספק לה תמיכה עד 1978, אז מינתה אותה האוניברסיטה ל"פרופסורית אמריטה" – תואר הניתן לפרופסורית בפרישה.[1]
לאחר פרישתה, כהן תפקדה כחברה ותיקה במרכז פוקס צ'ייס לחקר הסרטן. היא גם חזרה לעבודת המחקר באוניברסיטת פנסילבניה על בסיס חלקי והמשיכה עד 1998.[3]
מילדרד כהן נפטרה ב-12 באוקטובר 2009, בגיל 96.[2]
הישגים
- האישה הראשונה בוועד העורך של כתב העת היוקרתי "המגזין לכימיה ביולוגית".
- מדליית גרוון-אולין של האגודה האמריקנית לכימיה.
- מדליית קרסון של מכון פרנקלין.
- פרס הביוכימיה של ארגון הנשים העולמי.
- פרס הקריירה של אגודת הלב האמריקאית.[4]
- מדליית צ'נדלר של אוניברסיטת קולומביה.
- הנשיאה האישה הראשונה של הארגון האמריקאי לביוכימיה וביולוגיה מולקולרית.
- המדליה הלאומית למדעים.[5]
- חלק מהיכל התהילה הלאומי לנשים.[3]
חיים אישיים
ב-1938, נישאה ד"ר כהן לפיזיקאי הנרי פרימקוב, אך לא שינתה את שם משפחתה. לכהן ובן זוגה שלושה ילדים: שתי בנות, נינה ולורה שגדלו להיות פסיכותרפיסטיות, ובן בשם פול, שגדל להיות מדען. [1]
קישורים חיצוניים
שגיאות פרמטריות בתבנית:בריטניקה
פרמטרי חובה [ 1 ] חסרים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 בטי ברר, מילדרד כהן, באתר ארכיון הנשים היהודיות
- ^ 2.0 2.1 2.2 ויקטוריה מ. אינדיברו, גברת ראשונה של כימיה, באתר הקרן למורשת הכימיה, קיץ 2010
- ^ 3.0 3.1 מילדרד כהן, באתר היכל התהילה הלאומי של הנשים, 2009
- ^ דאגלס מרטין, מילדרד כהן, ביוכימית, נפטרה בגיל 96, הניו יורק טיימס, 11 בנובמבר 2009
- ^ תומאס ה. מאו, מילדרד כהן נפטרה בגיל 96, הלוס אנג'לס טיימס, 13 באוקטובר 2009
