מכשירי אוכל נפש
מכשירי אוכל נפש הוא מושג תלמודי שמשמעותו היא: מלאכות הנעשות בדברים המשמשים להכשרת אוכל נפש. קיימת מחלוקת תנאים האם בכלל ההיתר לעשות מלאכת אוכל נפש ביום טוב כלול גם מלאכות המאפשרות שימוש במכשירי אוכל נפש או לא, וכן מחלוקת ראשונים כדעת מי מהם נפסקה ההלכה, כאשר רוב הראשונים והפוסקים סוברים שלהלכה מלאכת מכשירי אוכל נפש מותרת, אך אין מורים כן לרבים.
מחלוקת התנאים במלאכת מכשירי אוכל נפש
נחלקו התנאים בתלמוד הבבלי במסכת ביצה[1] האם מותר לבצע מלאכת מכשירי אוכל נפש ביום טוב. לדעת חכמים (תנא קמא)- הדבר אסור, כי רק מלאכת אוכל נפש הותרה, ולא דברים המסייעים לאוכל נפש. ולדעת רבי יהודה- מותר, כי כל שהוא למטרת מלאכת אוכל נפש הותר ביום טוב. שורש מחלוקתם תלוי בהבנת ולימוד הפסוקים:
"תניא: אין בין יום טוב לשבת אלא אוכל נפש בלבד. ר' יהודה מתיר אף מכשירי אוכל נפש. מאי טעמא דתנא קמא? אמר קרא (שמות יב, טז): 'הוא לבדו יעשה לכם', 'הוא' - ולא מכשיריו. ור' יהודה, אמר קרא: 'לכם', 'לכם' - לכל צרכיכם. ותנא קמא הא כתיב 'לכם'! אמר לך: ההוא 'לכם' ולא לנכרים. ואידך נמי הא כתיב 'הוא'! אמר לך, כתיב 'הוא' וכתיב 'לכם' ולא קשיא: כאן במכשירין שאפשר לעשותן מערב יו"ט, כאן במכשירין שאי אפשר לעשותן מערב יו"ט"
עמדת הגמרא ביחס להכרעה במחלוקת התנאים הזו אינה חד משמעית. מצד אחד מביאה הגמרא את דברי רב חסדא שאמר שהלכה כרבי יהודה. אולם בהמשך מספרת על אמוראים שסברו שכך הלכה, אבל לא הורו זאת לשואלים[2]. מאידך, במקום אחר[3] מובא שהיו אמוראים שהורו למעשה על פי חכמים שלא לכבות בקעת (עץ מבוקע ומחוטב) כדי שלא יתעשן הבית (ומסביר רש"י שם, שצורך הבית הוא מכשירי אוכל נפש, שלא ישב בחום או בקור ויצטנן).
ארבעת התנאים להיתר מכשירי אוכל נפש
בגמרא ובראשונים הובאו ארבעה תנאים הנדרשים כדי להתיר מלאכת מכשירי אוכל נפש לשיטת רבי יהודה:
א. כאשר אפשר היה לתקן את המכשיר בערב יום טוב, אסור מהתורה לתקנו ביום טוב[4].
ב. כאשר התיקון אינו הכרחי, כי בדוחק אפשר להכין את המאכלים גם בלא תיקון, אסור לתקן את המכשיר, מפני שזו טרחה יתירה שאין בה הכרח[5].
ג. רק מכשיר אוכל נפש מותר, אבל 'מכשירי מכשירים' אסורים. ולכן, לדוגמה, אסור ליישר מפתח כדי לפתוח בו מחסן שיש בו מאכלים, מפני שהמפתח אינו מכשיר את האוכל עצמו, אלא רק מכשיר את האפשרות להגיע אל האוכל.
ד. לדעת כמה פוסקים[6], כל ההיתר הוא בתנאי שאין עושים תיקון גמור, אבל תיקון גמור אסור. במקרים רבים קשה להכריע אימתי הוא תיקון חלקי ואימתי הוא תיקון גמור. למשל, נחלקו לגבי השחזת סכין, ולדעת רבים[7] השחזת סכין אסורה מפני שהיא נחשבת כעשיית כלי גמור.
דעות הראשונים
מבין הראשונים, יש הסוברים שהלכה כר' יהודה הלכה למעשה[8], ויש סוברים שהלכה כחכמים[9]. ודעת רובם הגדול של הראשונים, שהלכה כר' יהודה, אך אין מורין כן לשואלים[10]. ולדעת רמב"ן (במלחמות) העיקר להלכה כר' יהודה אלא שכאשר אין בדבר צורך גדול, אין מורין כן. לכן התירו לכתחילה גריפת תנור כי זה דבר נחוץ מאד (ראה להלן); ואילו השחזת סכין, שאינה נחוצה כל כך, הותרה במקצת לפי שאין מורין כן. כיבוי בקעת כדי שהבית לא יתעשן, וכיבוי נר מפני דבר אחר (תשמיש המיטה), שאינם קשורים במישרים לאוכל נפש – לא הותרו כלל, שמא יבואו מתוך כך להקל בדברים אסורים[11].
בפועל, מאחר שנוספו עוד ספקות, מפני שהתירו רק תיקון שאינו גמור ורק תיקון שיש בו הכרח, ואין אדם יודע תמיד מה הוא תיקון גמור ומתי יש בו הכרח, מיעטו הפוסקים השתמש בהיתר לתקן מכשירי אוכל נפש. וכך עולה מהשולחן ערוך, שכתב במפורש שהלכה כר' יהודה[12], והתיר לגרוף תנור[13], ומנגד אסר לתקן שיפוד ולהשחיז סכין[14].
הלכה למעשה
למעשה, אף אם התקיימו כל התנאים הנזכרים, לא הורו הפוסקים היתר באופן פומבי, שמא יבואו להתיר את המלאכה גם אם אפשר לעשותה מערב יום טוב ויעברו באיסור תורה[15]. אמנם במקרה שאדם למד את ההלכה כסדר, רשאי להתיר לעצמו כפי לימודו, כי אין חשש שינהג היתר בדבר שהיה יכול להיעשות מערב יום טוב.
מקרה חריג שהקילו בו חכמים לכתחילה
כאשר התיקון היה נחוץ מאד לצורך אוכל נפש, הורו חכמים במפורש להקל[16]. לכן הקילו לגרוף את הטיח שנפל לתנור וגרם לחריכת הפת או הצלי, ובתנאי שבעל התנור לא היה יכול לעשות זאת בערב יום טוב, כגון שהטיח נפל ביום טוב עצמו או שבעל התנור לא ידע שהטיח נפל בערב יום טוב[17]. כפי הנראה סברו חכמים שההיתר בזה הוא מובן, ואין חשש שיבואו ללמוד ממנו היתר לדברים אסורים.
בחול המועד
בחול המועד מותר השימוש בציוד להכנת מזון וטיפול בצרכי הגוף, וכן לשם רפואה והיגיינה. גם תיקון הציוד מותר, ומותר לעשותו בשכר לאחרים. אך אם תכנן מראש מלאכתו למועד, מותר רק מעשה הדיוט[18].
מכשירי מכשירים, כגון תיקון רשתות שצדים בהם עופות מותר לעשות בהם רק מלאכת הדיוט ולא מלאכת אומן[19].
הערות שוליים
- ^ כח, ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ח א-ב
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ב עמוד א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ח עמוד ב'
- ^ רמ"א תקט, א
- ^ רז"ה ור"ן
- ^ ביניהם שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"ט, סעיף ב'
- ^ ראב"ד, ריא"ז
- ^ אור זרוע, וכן הסביר המגיד משנה את הרמב"ם
- ^ כ"כ בה"ג, רז"ה, יראים וסמ"ג. וכך משמע מרי"ף ורמב"ם (לפי רוב המפרשים)
- ^ כמבואר בביצה כב, א. וכן דעת רשב"א, ר"ן, רא"ש ועוד רבים, וכ"כ הרבה אחרונים
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תצ"ה, סעיף א'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"ז, סעיף ד'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"ט, סעיף א'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ח עמוד ב', רמ"א אורח חיים תקט, א
- ^ רמב"ן
- ^ תלמוד בבלי, מסכת ביצה, דף כ"ח עמוד ב', שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"ז, סעיף ד'
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תק"מ, סעיף ח' ומשנה ברורה, סימן תק"מ, סעיף קטן כ"ז.
- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקמ"א, סעיף א' ומשנה ברורה, סימן תקמ"א, סעיף קטן ב', על פי המגן אברהם. כעין דבריו ראו בחידושי הרמב"ן למועד קטן.