מלחמת רוסיה–פרס (1826–1828)
| תאריכי הסכסוך | 1826–1828 (כשנתיים) | |||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מלחמה לפני | מלחמת רוסיה-פרס (1804–1813) | |||||||||||||
| מקום | אזרבייג'ן וארמניה של היום | |||||||||||||
| תוצאה | ניצחון רוסי | |||||||||||||
| ||||||||||||||
מלחמת רוסיה–פרס (1826–1828) פרצה ביוזמת ממלכת פרס, מתוך רצונה להחזיר לעצמה את השטחים שאיבדה במלחמה קודמת בין הצדדים. הסיבה הישירה למלחמה היו ידיעות שהגיעו לפרס בהקשר למרד הדקבריסטים ופורשו בצורה שגויה בחצר החאן. יורש העצר הנמרץ שעמד בראש הצבא, אבאס מרזה, חשב שיצליח לגבור על האימפריה הרוסית.
ב-31 ביולי 1826 הצבא הפרסי שכלל כ-35 אלף חיילים נכנס לשטחי רוסיה, כבש את יליזבטפול, החל מצור של שושה ובכך איים על טביליסי שהייתה המרכז השלטוני של רוסיה בקווקז.
לרשות הרוסים היו באזור כששת אלפים חיילים בלבד. מושל האזור, גנרל אלכסיי ירמולוב ידע שלא יוכל להילחם בכוח כה עודף ולכן החל בנסיגה מאורגנת. ב-15 בספטמבר 1826 נערך קרב בין הכוח הרוסי שכלל כ-4,500 חיילים לבין כוח פרסי שכלל כ-10,000 חיילים. הקרב הסתיים בניצחון מוחץ של הרוסים שאילץ את הפרסים להפסיק המצור על שושה ולשחרר את יליזבטפול. בינתיים הגיע תגבורת משמעותית לצבא רוסי באזור. בראש הכוח שכלל עתה כשמונת אלפים חיילים הועמד גנרל איוואן פסקביץ'. הוא הצליח להביא לנסיגה פרסית מעבר לנהר אראס. בהתאם לכך, כל השטח שהיה לפני המלחמה בשליטה רוסית שוחרר, אך הלחימה נמשכה.
באביב 1827 הרוסים החלו להתקדם לכיוון ירוואן. לאחר קרבות עזים שנמשכו 6 ימים העיר נכבשה. הרוסים כבשו את כל שטחה של מזרח ארמניה ואף התקדמו לכיוון פרס עצמה תוך כיבוש תבריז. בהמשך הכוחות הרוסים התקדמו עד לאזור של ימת אורמיה ועוררה בהלה בחצר החאן הפרסי.
ב-2 בפברואר 1828 נחתם הסכם טורקמנצ'אי. בהתאם להסכם הועברו לרוסיה שטחים במזרח ארמניה. במהומות שפרצו בטהרן ב-11 בפברואר 1828, בעקבות עימות דיפלומטי הקשור באחד מסעיפי ההסכם, נכבשה השגרירות הרוסית ורוב עובדיה נהרגו. בין ההרוגים היה גם השגריר הרוסי אלכסנדר גריבוידוב.
תוצאות המלחמה עיצבו את הגבול הדרומי של האימפריה הרוסית באזור והגבולות הדרומיים של ארמניה ואזרבייג'ן של היום.
קישורים חיצוניים
