מלך ירושלים
מלך או מלכת ירושלים היו השליטים העליונים של ממלכת ירושלים - מדינת צלבנים שנוסדה בירושלים על ידי מנהיגי מסע הצלב הראשון. התפקיד הוקם לראשונה בשנת 1099. רוב המלכים היו זכרים, אך ב-5 מקרים היו גם נשים. גוטפריד מבויון היה ממנהיגי מסע הצלב הראשון ושליטה הראשון של ממלכת ירושלים. עם בחירתו לתפקיד סירב גוטפריד לקבל את התואר "מלך" בטענה כי "לא יחבוש כתר זהב בעיר בה המושיע חבש כתר קוצים".
הממלכה הפעילה מנגנון המשלב בין מונרכיה נבחרת למונרכיה העוברת בירושה. הממלכה הקימה גם בית-דין עליון שהורכב מכל הוואסלים של הממלכה.[1]
היסטוריה
ממלכת ירושלים אימצה דפוסים פיאודליים צרפתיים והחילה אותם בלבנט. המלך החזיק ברכוש רב ששולב בשטח הממלכה, והיקף הרכוש השתנה ממלך למלך. בנוסף, המלך היה המפקד העליון של הצבא.[2]
בתקופת הביניים בין עונת המלחמה של שנת 1101 לשנת 1102, בלדווין הורה על כיבוש רמלה בקרבות שכיום ידועות כקרבות רמלה.
לאחר נפילת ירושלים בשנת 1187, בירת הממלכה הועברה לעכו. הכתרות המלכים התקיימו בצור. קונראד השלישי, מלך ירושלים היה אחד מהמלכים האחרונים של הממלכה.
מלכים
בית בולון
בית רתל
בית אינגלגר
- פולק מאנז'ו
- בלדווין השלישי, מלך ירושלים
- אמלריך הראשון, מלך ירושלים
- בלדווין הרביעי, מלך ירושלים
- בלדווין החמישי, מלך ירושלים
- סיבילה, מלכת ירושלים
- גי דה ליזיניאן
- איזבל הראשונה, מלכת ירושלים
- קונרד ממונפראטו
- אנרי השני, רוזן שמפאן
- אמלריך השני, מלך ירושלים
בית אלרמיצי ובית ברין
בית הוהנשטאופן
בית לוזיון
ראו גם
קישורים חיצוניים
- Adam G. Beaver, A Holy Land for the Catholic Monarchy: Palestine in the Making of Modern Spain, 1469–1598, אוניברסיטת הרווארד
הערות שוליים
- ↑ יהושע פראוור, משטר וחברה במאה השתים־עשרה, תולדת ממלכת הצלבנים בארץ ישראל א, 1984, עמ' 361–431
- ↑ Adrian J. Boas, Jerusalem in the Time of the Crusades: Society, Landscape and Art in the Holy City Under Frankish Rule, Routledge, 2009-04, מסת"ב 978-0-415-48875-4. (באנגלית)
מלך ירושלים41664049Q693614