מנחם ארבר
מנחם ארבר (19 במאי 1898 – ז' באייר תשכ"א, 18 באפריל 1961) היה פעיל ציוני רוויזיוניסטי, ממייסדי תנועת בית"ר ונציבה בארץ ישראל, מראשוני הצה"ר והאצ"ל, ציר מטעם הצה"ר באספת הנבחרים השנייה והשלישית.
תולדותיו
מנחם ארבר נולד ללאה (לבית איכילוב) ולדוד דב באלכסנדרובסק, שבאוקראינה, באימפריה הרוסית.עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1905.[1] תחילה, התגוררה המשפחה במושבה ראשון לציון. ובה למד בבית הספר העברי "חביב". לאחר העתקת מגורי המשפחה ליפו, החל ללמוד בבית ספר "עזרה". שפת הלימוד בבית ספר זה הייתה גרמנית. והנער הצעיר שהיה גם בוגר המחזור הראשון שלו, השתתף ב"מלחמת השפות" יחד עם תלמידים נוספים במוסד, על אימוץ השפה העברית כשפת הלימוד בו. מאבק שהסתיים בהצלחה. בגיל 13 הצטרף לפעילות בסניף אגודת הספורט "מכבי", שפעל ביפו, והיה פעיל בקבוצת הכדורגל. למד בגמנסיה הרצליה והיה בוגר המחזור השישי שלה.
במלחמת העולם הראשונה, בגירוש הגדול של יהודי יפו ותל אביב על ידי השלטונות העות'מאנים בפסח תרע"ז (אפריל 1917), עברה משפחתו עם מגורשים רבים אחרים לפתח תקווה. הוא עבד בפרדסי המושבה ובשמירה על ביטחונם של התושבים, על רכושם ועל השטחים הנטועים. היה למבוקש לגיוס לצבא העות'מאני על ידי השלטונות. ו"הסתתר והצליח להמלט הודות לדרכיה (דרכון) מזויפת ו'בקשיש' (שוחד)", זמן מה, אולם נתפס פעמיים על ידי שוטרי הצבא העות'מאני.[2] בשנת 1917 עם התקדמותו של הצבא הבריטי בפיקודו של פילדמרשל אדמונד אלנבי וכיבושה של ארץ ישראל, נענה לקריאתו של המנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי מיוזמי הגדודים העבריים, והתגייס לגדוד ה-40 ("הגדוד הארצישראלי") והגיע בו לדרגת סמל. לאחר המלחמה היה מהפעילים להקמת צבא עברי סדיר, אך ללא הצלחה.[3]
אחר שחרורו מהגדודים העבריים, הצטרף למפעל המשפחתי לייצור לבנים, מרצפות ומדרגות. ולאחר פטירת האב, המשיך לנהל את המפעל. הוא יזם מוצרים חדשים, כגון צינורות ממלט שהחליפו את צינורות הברזל. והמציא שיטות השקיה חדישות. בשנת 1930 נשא את הדסה לבית זימן.
מראשית שנות העשרים, היה ארבר פעיל בתנועה הרוויזיוניסטית. הוא התמנה על ידי זאב ז'בוטינסקי (שהקים את בית"ר בשנת 1923), לעמוד בראש בית"ר בארץ ישראל. "בראשית אפריל 1927 נקבע הרכבה הזמני של המיפקדה הראשית: מפקד ראשי: מנחם ארבר; מדריך כללי: אברהם אל-חנני; מזכיר: אליעזר אדרי; סוכן כללי: חיים אליהו; רופא ראשי: ד"ר משה הר-אבן".[4] כמו כן היה ארבר חבר שלטון בית"ר העולמי. לפי חזונו של זאב ז'בוטינסקי, הייתה תנועת בית"ר המשך לגדודים העבריים, לאחר פירוקם במהלך חודש יולי 1921. היסטוריון האצ"ל, דוד ניב, אף ציין, כי "הטעמת הזיקה לגדודים שפוזרו והכמיהה לחידושם מצאו ביטוין גם בסמלי הברית ("המנורה"), המדים הצבאים-למחצה, שיטת תרגילי-הסדר וספורט המגן, נוסח הפקודות וכדומה".[5] לדעת חוקר האצ"ל יהושע אופיר, "זו הייתה החלטה חריגה, לא מקובלת במפלגות ציוניות אחרות, שכן לא מוסדות היישוב, לא התנועה הציונית ולא בתי-הספר, אף אחד מהם לא נתן דעתו לחינוך צבאי".[6] ארבר עמד בתכתובת רבה ומסועפת עם ז'בוטינסקי, ולא עשה דבר מבלעדי הוראתו.[7]
ב-1927 מינה ארבר את ד"ר משה הר-אבן לעמוד בראש הוועדה לעבודה תרבותית של בית"ר. בין חברי הקבוצה הראשונה שאירגן ארבר, היה הרב משה צבי סגל. במאורעות תרפ"ט עמד בראש קבוצות מגן של חניכי בית"ר, שהתארגנו, בנוסף לחניכי בית הספר למדריכים של בית"ר, להגנת תל אביב.[8]
במקביל היה ממייסדי הצה"ר בארץ ישראל. ושימש כמפקד הכללי של "סקציית הספורט" בצה"ר.[9] הוא נבחר לציר הצה"ר מארץ ישראל בקונגרס הציוני ה-17 בבזל בקיץ 1931. השתתף בקונגרס הייסוד של ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח) בנשיאותו של זאב ז'בוטינסקי, שהתקיימה בווינה בימים 7 – 12 בספטמבר 1935. יחד עם משה רוזנברג, איש בית"ר ומפקד האצ"ל (1937 - 1938), פיקד על "ברית החייל" בארץ ישראל.[10]
במהלך מאורעות תרצ"ו – תרצ"ט (1936 – 1939), ב-1937, נאסר על ידי השלטונות הבריטיים יחד עם ראשי בית"ר והצ"ח. ונכלא בכלא עכו, וזאת על פי חוקי החירום שפרסמו השלטונות הבריטים באותם ימים.
לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה, נבחר מטעם הצ"ח לעמוד בראש מחלקת הגיוס שלה לצבא הבריטי. ניהל את המחלקה לענייני החייל של המגויסים, ואת ענייני המשתחררים דרך מוסדות התנועה הרוויזיוניסטית.
ב-5 באוגוסט 1947, הוציאו השלטונות הבריטים אל מחוץ לחוק את תנועת בית"ר וארבר נעצר, ונשלח למחנה המעצר בלטרון ב' ל-70 יום, יחד עם ראשי היישוב ובהם ראשי הצה"ר.
נפטר בתל אביב ביום ז' באייר תשכ"א, 18 באפריל 1961.
שמו הונצח ברחוב בתל אביב.[11]
לקריאה נוספת
- ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר – קורות ומקורות, ירושלים ותל אביב: הוועד להוצאת ספר בית"ר, 1969 - 1976
- יהושע אופיר, ראשוני האצ"ל -ההגנה הלאומית, 1931 – 1937, תל אביב: הוצאת סטודיו יריב סתיו, תשס"ב 2002
- דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, חלק ראשון, תל אביב, הוצאת מוסד קלוזנר, 1965
- יוסף קיסטר, האצ"ל, תל אביב: משרד הביטחון – יחידת המוזיאונים, משרד הביטחון-הוצאה לאור,42005
קישורים חיצוניים
- דוד תדהר (עורך), "מנחם ארבר", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ב (1947), עמ' 1032
הערות שוליים
- ^ ראו: דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך שני, תל אביב: הוצאת ספרית ראשונים, 1947, עמ' 1032.
- ^ דוד תדהר, אנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו, כרך שני, תל אביב: הוצאת ספרית ראשונים, 1947, עמ' 1032.
- ^ ראו: יהושע אופיר, ראשוני האצ"ל 1931 – 1940, הוצאת סטודיו יריב סתיו, תל אביב 2002, עמ' 22.
- ^ ראו למשל: ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר - קורות ומקורות, כרך א: מן העם, ירושלים ותל אביב: הוועד להוצאת ספר בית"ר, עמ' 108, באתר מט"ח.
- ^ ראו: דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי, חלק ראשון, תל אביב: הוצאת מוסד קלוזנר, 1965, עמ' 125.
- ^ ראו: יהושע אופיר, ראשוני האצ"ל 1931 – 1940, הוצאת סטודיו יריב סתיו, תל אביב 2002, עמ' 22; דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי - ההגנה הלאומית 1931 – 1937, חלק ראשון, עמ' 124 - 125.
- ^ ראו למשל: מכתבו של זאב ז'בוטינסקי אל מנחם ארבר, איגרת 5337, 3.6.1928, תיק א 1 - 2/ 18/ 1, וכן תכתובת בתיקים: א 1 - 2/ 18/ 2, א 1 - 2/ 19/ 1, א 1 - 2/ 19/ 2, א 1 - 2/ 21/ 1, באתר ארכיון מכון ז'בוטינסקי בישראל.
- ^ ראו: דוד ניב, מערכות הארגון הצבאי הלאומי בארץ ישראל, חלק ראשון, תל אביב: מוסד קלוזנר, 1965, עמ' 154; יוסף קיסטר, האצ"ל, תל אביב: משרד הביטחון – יחידת המוזיאונים, 2005, עמ' 45.
- ^ ראו למשל: ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר - קורות ומקורות, כרך א: מן העם, ירושלים ותל אביב: הוועד להוצאת ספר בית"ר, 1969, עמ' 107-106, באתר מט"ח.
- ^ ח. בן-ירוחם, ספר בית"ר, כרך ב, חלק שני, ירושלים ותל אביב: הוועד להוצאת ספר בית"ר, 1976, עמ' 980.
- ^ מדריך רחובות תל אביב יפו/א בויקיטקסט
