מעלה עשן
מעלה עשן הוא אחד מהעשבים ששימשו בהכנת קטורת הסמים בבית המקדש. על פי חז"ל זהותו של העשב לא הייתה ידועה לרבים והיא נשמרה בסוד במשפחת בית אבטינס, מכיני הקטורת, ועם חורבן בית המקדש השני, לא נשתמרה מסורת בדבר זיהויו.
החוקרים בימינו העלו השערות שונות בדבר זהותו של העשב.
מקורו ותפקידו
הוספת עשב זה לקטרות אינה כלולה באחד עשר הסממנים המרכיבים את הקטורת, אך הוא נזכר בברייתא המבואת בתלמוד כתוספת להם:
תנו רבנן, פיטום הקטרת הצרי והציפורן והחלבנה והלבונה... מור וקציעה שיבולת נרד וכרכום... הקושט... קילופה... וקנמון... בורית כרשינה... יין קפריסין... מלח סדומית... מעלה עשן - כל שהוא
תפקידו היה לגרום לעשן שעלה מהקטורת להיתמר כלפי מעלה בצורה ישרה[1]. וכך מתואר בבריתא במסכת יומא:
נתן בה עיקר מעלה עשן היה מתמר ועולה כמקל עד שמגיע לשמי קורה כיון שהגיע לשמי קורה ממשמש ויורד בכותלים עד שנתמלא הבית עשן
הדבר נלמד מהצורך לכסות את הכפורת בשעת כניסת הכהן הגדול:
ומניין שנותן בה מעלה עשן? שנאמר: "וכסה ענן הקטורת את הכפורת".
ככה הענן התפשט מעל הארון והכפורת, ואחר כך ירד, דוגמת שכינת ה' שירד בענן לפגישה עם משה.[2]
דיניו
בתלמוד במסכת יומא[3] מבואר שאם לא נתן בקטורת את ה'מעלה עשן', חייב מיתה, ולמדו כן מהפסוק:
וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהוָה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת
באותה סוגייא בתלמוד מובא פסוק נוסף לחיוב נתינת עשב 'מעלה עשן': ”וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת” (ספר ויקרא, פרק ט"ז, פסוק ב'). בטעם שנצרכו שני פסוקים לדין זה, נאמרו בתלמוד תירוצים שונים, יש מהאמוראים שתירצו שפסוק אחד נצרך ליום כיפור, והפסוק השני נצרך ללמד על כל השנה, תירוץ נוסף הובא שפסוק אחד נצרך לאזהרה, והשני נצרך לעונש מיתה. עוד תירצו, ששני הפסוקים נצרכו ללמוד שיש לקחת הן מ'עלה מעלה עשן' והן מעיקר מעלה עשן (=מהענף).
וכך כתב הרמב"ם בדבר חיובו של ה'מעלה עשן': ”חסר מן הקטרת אחד מסמניה או מעלה עשן חייב מיתה עליה שנאמר ולא ימות כי בענן אראה על הכפורת וכן חייב מיתה על ביאתו בלא מצווה לפיכך אם שגג בביאה והזיד בקטרת או שנכנס בקטרת שלימה עם החסירה חייב מיתה:” (משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות עבודת יום הכפורים, פרק ה', הלכה כ"ה)
זהותו
זהותו של עשב זה - אף בזמן שבית המקדש היה קיים - לא הייתה ידועה לרבים, וכך הם דברי הרמב"ם בספרו משנה תורה:
ועשב אחד שמעלה עשן ולא היו יודעים אותו אלא אנשים ידועים והוא היה הלכה בידם איש מפי איש
בתלמוד מובא שבית אבטינס שהיו אחראים על עשיית הקטורת, היו מכירים עשב זה, כפי שעבר אצלם במסורת במשפחה, אך לא הסכימו לגלות את זהותו לאחרים שאינם בני משפחתם. על סירובם זה נאמר במשנה שנזכרו לגנאי.
בתלמוד הוסיפו לספר שכשראו חכמי ישראל שאין בית אבטינס רוצים ללמד את עשיית הקטורת לאחרים, שלחו להביא מומחים מאלכסנדריה שיעשו כן במקומם, אך על אף שהצליחו לעשות את כל סממני הקטורת, אך את העשב מעלה עשן לא הכירו, וכך מסופר:
ת"ר בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן של הללו מתמר ועולה כמקל של הללו מפציע לכאן ולכאן וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו שנאמר (משלי טז, ד) כל פעל ה' למענהו וחזרו בית אבטינס למקומן שלחו להם חכמים ולא באו כפלו להם שכרן ובאו בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה ר' יהודה אומר בכל יום עשרים וארבעה והיום ארבעים ושמונה אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד אמרו יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב אמרו שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך
בהמשך מובא שם סיפור שסיפר רבי עקיבא על שאירע עם רבי ישמעאל בן לוגא, שיצא פעם אחת ללקט עשבים יחד עם אחד מבני משפחת אבטינס וסיפר לו שראה תוך כדי שליקטו את העשב 'מעלה עשן', רבי ישמעאל ביקש ממנו שיראה לו את העשב, אך הוא סירב באומרו "שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם".
פיזיקה
לפי הפיזיקה, עלייה ישרה של עשן היא דוגמה של זרימה שכבתית כשהעשן עולה במהירות נמוכה. מהירות העלייה היא תוצאה של מאפיינים שונים של תערובת הקטורת, כמו דחיסות, רטיבות, נקודת התלקחות, וכמות השיירים שנוצרים בשריפה. בגלל מגוון הגורמים הרלוונטיים, קשה לזהות עשב ספציפי כמעלה העשן של חז"ל.
קישורים חיצוניים
- אביחי גמדני, "האם סלחו חכמים לבית אבטינס?", מעליות כט (טבת תשס"ט), עמ' 200–210, באתר ספריית אסיף.
הערות שוליים
- ^ פירוש רש"י בתלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נ"ג עמוד א'.
- ^ ספר שמות, פרק ל"ד, פסוק ה'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף נ"ג עמוד א'.
