מעמדה המשפטי והבין-לאומי של רמת הגולן
 |
||
| יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים. |
רמת הגולן כאזור גאופוליטי היא השטח שנמצא בידי ישראל מתום הקרבות בחזית הסורית במלחמת ששת הימים ב-1967, והוחל עליו החוק הישראלי ב-1981 בחקיקת חוק רמת הגולן. שטח זה שייך מנהלית לנפת גולן ומונה 1,154 קמ"ר. הוא כולל כשני שלישים מרמת הגולן הגאולוגית, וכן את חלקו הישראלי של הר חרמון. מעמדה החוקי של רמת הגולן, על פי חוק רמת הגולן, הוא שרמת הגולן היא חלק ממדינת ישראל. מבחינה בינלאומית מעמדה של רמת הגולן מורכב, ונתון במחלוקת.
עמדות והסדרים בינלאומיים על רמת הגולן במאה ה-20 עד 1967
בשנת 1916 נחתם הסכם סייקס–פיקו בין בריטניה לצרפת על חלוקת אזורים במזרח התיכון ביניהם. בועידת סן רמו נקבע כי המנדט לבריטניה על ארץ ישראל יכלול את הצהרת בלפור. בשנת 1920 נחתם הסכם בין הבריטים לצרפתים, לפיו שטח רמת הגולן נחלק בין השטח הבריטי לשטח הצרפתי והשטח הבריטי כלל שטחים נרחבים בגולן בהם נחל חרמון והחצבני.
בשנת 1923 נחתם בין הבריטים לצרפתים הסכם חדש שכונה "הסכם ניוקומב-פולה", בו הועברו חלקים נרחבים מהגולן שהיה בידי הבריטים, בהם נחל חרמון והחצבני, לידי הצרפתיים. קו הגבול החדש נקבע, בין היתר, לפי עמדת התושבים הבדואים שחיו באזור.
בשנת 1946 הסתיים המנדט הצרפתי, וסוריה הוקמה ונכללו בשטחה כל השטחים בגולן שהוחזקו בידי הצרפתיים מ-1923.
במלחמת העצמאות כבשה סוריה שטחים נופים ברמת הגולן (מעבר לקווי 1923), ואלו הוחזקו בידה עד 1967[1].
המעמד של רמת הגולן במשפט הישראלי
ערכים מורחבים – חוק רמת הגולן, חוק יסוד: משאל עם
החוק היחיד הנאכף ברמת הגולן הוא החוק הישראלי. ב-14 בדצמבר 1981 חוקקה הכנסת את "חוק רמת הגולן, התשמ"ב-1981" ובו נקבע כי "המשפט, השיפוט והמינהל של המדינה יחולו בשטח רמת הגולן". החוק שהביא לסיומן 14 שנים של ממשל צבאי ברמת הגולן.
ב-1999 התקבל בכנסת "חוק סדרי השלטון והמשפט (ביטול החלת המשפט, השיפוט והמינהל), התשנ"ט-1999" שזכה לכינוי "חוק שריון רמת הגולן", אשר לפיו החלטת ממשלה לוותר על שטח של המדינה תדרוש אישור של רוב חברי הכנסת (61 או יותר) וכמו כן אישור הוויתור על ידי רוב המצביעים במשאל עם, אך נקבע שסעיף זה יחול רק כאשר יחוקק חוק יסוד המסדיר משאל העם בישראל.
במהלך כהונת הכנסת השבע עשרה הציעו חברי כנסת רבים תיקון לחוק זה, ולפיו ועדת הבחירות המרכזית היא שתתקין תקנות לעניין עריכת משאל עם, ובכך תתייתר חקיקתו של חוק יסוד. ההצעה עברה בקריאה טרומית ב-16 במאי 2007 והכנסת הקימה ועדה משותפת לוועדת הכנסת ולוועדת חוקה, חוק ומשפט. הוועדה קיימה דיונים רבים בסעיפי החוק והחליטה להגיש אותו לקריאה ראשונה ולכלול בחוק עצמו את ההוראות לקיום משאל העם. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה ב-30 ביוני 2008 והוועדה המשותפת קיימה מספר דיונים נוספים בנושא, אך לא סיימה את דיוניה עד התפזרות הכנסת לקראת עריכת הבחירות לכנסת השמונה עשרה. ממשלת ישראל השלושים ושתיים, שקמה לאחר הבחירות, החליטה לתמוך בהחלת דין רציפות על הצעת החוק, והדיון בהצעת החוק בוועדה המשותפת נמשך גם בכנסת השמונה עשרה. לבסוף החליטה הממשלה לתמוך בהצעת החוק בכפוף לארבע הסתייגויות שהציעה (בין היתר דרשה הממשלה שאם הוויתור יאושר ברוב של 80 חברי כנסת, לא יהיה צורך במשאל עם), וב-22 בנובמבר 2010 אישרה הכנסת את "חוק משאל העם"[2], ברוב של 65 תומכים לעומת 33 מתנגדים, עם ההסתייגויות של הממשלה[3]. ב-12 במרץ 2014 אישרה הכנסת את חוק יסוד: משאל עם.
המעמד של רמת הגולן במשפט הבינלאומי
טיעונים התומכים בזכותה של ישראל על רמת הגולן
- על בסיס ההחלטה שהתקבלה בועידת סן רמו בנוגע לארץ ישראל. ההחלטה איחדה, הלכה למעשה, את הצהרת בלפור עם משטר המנדטים, ולמעשה היא מסמך היסוד שכונן את המנדט הבריטי - אמנה בינלאומית מחייבת, שזכתה לאשרור חבר הלאומים והאו"ם ושעל בסיסו נדרש היה לקבוע את גבולו הצפוני והמזרחי של הבית הלאומי היהודי-מדינת ישראל.[דרוש מקור]
- רמת הגולן משום היותה משך דורות רבים חלק בלתי נפרד מארץ ישראל אסם תבואתה ומקור מימיה.[דרוש מקור]
- נחיצותה הביטחונית לקיומה של מדינת ישראל לנוכח תוקפנות העבר וביתר שאת העתיד העגום הצפוי לאזור.[דרוש מקור]
טיעונים נגד זכותה של ישראל על רמת הגולן
- על בסיס ההסכם הבריטי-צרפתי מ-1923.[דרוש מקור]
- העובדה שרמת הגולן עברה לידי ישראל במלחמה. נימוק זה היווה בסיס להחלטה 497 של מועצת הביטחון של האו"ם, הקובעת שהחלטת ישראל להחיל את חוקיה, סמכויות השיפוט והמינהל על רמת הגולן, היא בטלה ומבוטלת ואין לה כל תוקף משפטי בינלאומי[4].
העמדה הבינלאומית
מועצת הביטחון קיבלה את החלטה 497 ששללה הכרה בהחלטת ישראל על סיפוח רמת הגולן.
ב-21 במרץ 2019 הצהיר נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ כי "לאחר 52 שנים הגיע הזמן שארצות הברית תכיר באופן מלא בריבונות הישראלית ברמת הגולן, דבר חשוב מבחינה אסטרטגית וביטחונית לישראל וליציבות האזורית".[5]. ב-25 במרץ חתם הנשיא טראמפ על צו נשיאותי שבו ארצות הברית מכירה באופן רשמי בריבונות ישראל על רמת הגולן[6]. האיחוד האירופי, רוסיה, מצרים ומדינות נוספות הודיעו שהן אינן מכירות בריבונותה של ישראל שם[7].
בעקבות הצהרת טראמפ התכנסה הליגה הערבית בתוניסיה והודיעה כי היא שוללת את ההכרה בריבונות ישראל ברמת הגולן[8]. לאחר ביקורו של מזכיר המדינה של ארצות הברית מייק פומפאו ברמת הגולן בנובמבר 2020 מסרה הליגה הערבית הצהרה לפיה סיפוח רמת הגולן בידי ישראל "מבוטל ואין לו שום מעמד חוקי."[9]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- צבי האוזר ואיציק צרפתי, "סוריה ורמת הגולן: עת לאסטרטגיה לאומית", השילוח 10, יוני 2018
הערות שוליים
- ^ צבי האוזר ואיציק צרפתי, "סוריה ורמת הגולן: עת לאסטרטגיה לאומית", השילוח 10, יוני 2018
- ^ חוק משאל העם
- ^ ההצבעה בקריאה שלישית באתר הכנסת
- ^ החלטה 497, באתר האו"ם (באנגלית)
- ^ "הצהרה היסטורית של הנשיא טראמפ: "הגיע הזמן שארצות הברית תכיר בריבונות ישראל בגולן"
- ^ אורלי אזולאי, וושינגטון, טראמפ חתם על ההכרה ההיסטורית בריבונות ישראל בגולן | משדר מיוחד, באתר ynet, 25 במרץ 2019.
- ^ יאסר עוקבי, האיחוד האירופי: "עמדתנו לא השתנתה, לא מכירים בריבונותה של ישראל בגולן", באתר מעריב אונליין, 22 במרץ 2019
- ^ הליגה הערבית התכנסה בתוניסיה: "שוללים את ההכרה בריבונות ישראל בגולן", באתר וואלה!, 31 במרץ 2019
- ^ Arab League: Israel's annexation of Golan Heights 'null and void', באתר "Middle East Monitor" (באנגלית).
