מערת סנטיממיניה
 | |
| הכניסה למערת סנטיממיניה | |
| מדינה |
 ספרד |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2008, לפי קריטריונים 1, 3 | |
| קואורדינטות | 43°20′48″N 2°38′12″W / 43.346667°N 2.636667°W |
מערת סנטיממיניה (בספרדית: Cueva de Santimamiñe) היא אתר ארכאולוגי במועצה העירונית קורטסובי (ספ') בקהילה האוטונומית חבל הבסקים בצפון ספרד. מערת סנטיממיניה היא חלק מהאזור הפרהיסטורי של אירופה האטלנטית (אנ'). בחבל הבסקים ישנם אתרים חשובים נוספים שמשלימים פנורמה רחבה של ציורי מערות שמתווספים לאלו של אסטוריאס, קנטבריה ואקיטן. ביולי 2008 נכללה המערה באתר המורשת העולמית "מערת אלטאמירה ואמנות המערות בתקופת האבן המוקדמת בצפון ספרד" של ארגון אונסק"ו.
מיקום ומקור השם
המערה ממוקמת בשכונת באסונדו (Basondo) בקורטסובי, עיירה קרובה לעיר גרניקה, למרגלות הר ארניוסר (monte Ereñozar) שגובהו 448 מטרים מעל גובה פני הים), בגובה 150 מטר מעל פני הים, באגן פארק הטבע אורדאיבי (ספ') בסמוך למבדד על שם מאמס הקדוש (אנ') מקייסרי (סנטי ממיניה בבסקית, מקור שם המערה). תחילה כונתה המערה "מערת באסונדו" (Cueva de Basondo), וכך היא מתוארת בפרסומים הראשונים על גילויה ובחקירותיה הראשונות. יש גם כמה התייחסויות ל"מערת קורטסובי". המערה שוכנת בתוך יער אומה (ספ'), המכונה גם יער אומה הקסום, מכיוון שהוא כולל את העבודות האמנותיות שביצע הצייר והפסל הבסקי אגוסטין איברולה (ספ').
גילוי המערה וחקירתה
בשנת 1916 יצאו כמה ילדים לחיפוש אחר הרפתקאות, והם טיפסו למערה (כיום יש עכשיו קו שחור המציין את הדרך שבה הלכו). הם שברו נטיפים גדולים וגילו מעבר סודי שלתוכו נכנסו ומצאו את הציורים. הם לא הקדישו להם חשיבות, אך זמן קצר לאחר מכן, ב-7 באוגוסט 1916, שהה המלחין חסוס גורידי (ספ') באתר נופש בקורטסובי. בנו של הבעלים, דון חוסה פ. בנגואצ'אה, אמר לו שבטיול בינואר אותה שנה עם כמה חברים, הם ראו רישומי איילים במערה באזור.
הסיפור עורר את המלחין הבסקי לארגן סיור עם בנגואצ'אה ושאר הילדים. ב-11 באוגוסט 1916 המלחין נכנס עימם למערה, ואימת שהם אכן ציורי מערות. גורידי סיפר על התגלית למנואל לוסאדה (Manuel Losada), חבר ועדת המונומנטים של ביסקאיה שמושבה בבילבאו, שלאחר שליווה את גורידי למערה הודיע רשמית לוועדה, בישיבה הכלולה בדו"ח מיום 15 במאי 1917 על המערה.
לאחר הגילוי, המערות נבדקו על ידי אנרי בריי, שהוזמן על ידי ועדת המונומנטים של ביסקאיה ב-16 בספטמבר 1917, והוא סיפק את האישור הרשמי הראשון של לכך שהציורים עתיקים. בהמשך בוצעו מספר מחקרים וחפירות. המחקר העיקרי בוצע בין 1917 ל-1918, בהשתתפותם של טלספורו דה ארנסדי (Telesforo de Aranzadi), חוסה מיגל דה ברנדיאראן (José Miguel de Barandiarán) ואנריקה אגורן (Enrique Eguren). במחקר זה נחפר אתר הכניסה למערה. מחקרים ופרסומים אחרים נערכו בשנת 1960 על ידי ח.מ. אפיאניס (JM Apellániz) ועל ידי חבייר גורוצ'טגי (Xabier Gorrotxategi) לצורך עבודת הדוקטורט שלו.
בשני העשורים האחרונים של המאה ה-20 נערכו מחקרים כדי לקבוע את הנזק שאירע לציורים. מחקרים אלה קבעו את הצורך להגביל את הגישה כדי להימנע משינוי בתנאים הסביבתיים של המיקרו אקלים הקיים במערה.
הצעדים שננקטו אז, בשנת 1997, היו להגביל את הקיבולת היומית ל-75 מבקרים ולסגור את חדר הציורים הראשי.
ב-2006 נסגרה המערה לחלוטין לציבור וננקטו פעולות לשימורה. פעולות השימור הללו כללו פירוק מתקני התאורה והגבלת הביקורים בפרוזדור הכניסה, שם בוצעו חפירות ארכאולוגיות. חלל המערה הושאר בחושך ונגיש רק למחקר ותחזוקה.
המערה
אורכה של מערת סנטיממיניה הוא 365 מטרים שהיה ניתן לבקר בהם לפני שהמערה נסגרה לציבור בשנת 2006. במערה יש שפע ספלאותמים, בהם כמות גדולה של נטיפים וזקיפים שיוצרים צורות יוצאות דופן. בנוסף, וילונות של סידן פחמתי בצבעים שונים, הנגזרים מהתחמוצות המומסים במים.
כ-60 מטר מהכניסה נפתחת שמאלה גלריה צרה והיא מתרחבת לשני חלקים: הראשון הוא חדר הכניסה לציורים והשני הוא החדר הראשי.
הציורים
האתר שנמצא בכניסה למערה סיפק ממצאים שנעו בין התקופה הפלאוליתית העליונה לתקופת האימפריה הרומית. הציורים משתייכים לתקופת התרבות המגדלנית, שסגנון הציורים והתחריטים מזהים אותה. נמצאה קונכייה המעידה על חשיבותם של סרטנים בתזונה של התושבים פרהיסטוריים.
במערה כולה 47 ציורים; כולם מייצגים בעלי חיים. נמצאו 32 ביזונים, שבע עזים, שישה סוסים, איילים ודוב. כל הדמויות מיוצרות בצבע אחד, שחור. החומר ששימש לביצועו היה פחם.
הדמויות הראשונות נמצאות בחדר המרכזי, סמוך לכניסה, כעשרה מטרים אחרי האולם. בהמשך, במה שמכונה האזור העמוק, מאה מטרים משם, יש מערכת דמויות נוספת שביניהן בולטים ביזון וסוס.
בחדר הקדמי יש קבוצה גדולה של דמויות במצב שימור גרוע, בהן בולטים סוסים וביזון. בהמשך, בחדר הראשי, בעל צורת ריבוע שממדיו אורך 4 מטרים רוחב 3 מטרים וגובה 3.5 מטרים, הוא המקום המרהיב ביותר של האתר כולו. ליד הכניסה יש קבוצה של ביזונים חרותים וצבועים. בלוח הראשי, למעלה ומימין לנטיף החרוטי בו נמצאות הדמויות הקודמות יש 8 ביזונים, סוס וקו קשתי.
הידרדרות
מהמחקר שנערך בסוף המאה העשרים, אומתה השבריריות של האוסף המונומנטלי וננקטים אמצעים להגבלת הביקורים ולסגירת חדר הציורים הראשי. אומת גם כי התשתיות שיושמו במערה כדי להקל על ביקורי הציבור פוגעות מאוד, בעיקר תאורה, המעוררת את צמיחת מושבות המיקרואורגניזמים והצמחייה, במיוחד באזורים המוארים דרך קבע. התאורה משפיעה גם על הטמפרטורה במערה. מבני מתכת מייצרים חמצון והתעבות שיש להימנע מהם.
גורם מזיק נוסף שאותר בו הוא העלייה בפחמן דו-חמצני המיוצר על ידי המבקרים, אליו מתווספת העלייה בכמות העפר, חלקית מבחוץ, וחלקית מהאבק שעולה בפנים.
סנטיממיניה, נוף עתיק יומין
מחלקת התרבות של המועצה המחוזית של ביסקאיה השיקה את הפרויקט התרבותי "סנטיממיניה, נוף בן אלף שנה" (Santimamiñe, un paisaje milenario), בו מתבצע מופע בתלת ממד וירטואלי המתרחש בחלל שהוכן למטרה זו במבדד על שם סנטי ממיניה.
הצופים במופע יוצאים לטיול במערה דרך משקפיים מיוחדים שבו הם מקבלים הסברים בשפות שונות. השחזור נעשה בזכות עבודות קודמות בסריקת המערה וצילום תמונות דיגיטליות בהבחנה גבוהה, מהן הושג דגם תלת ממדי שלם של החלל כולו.
קישורים חיצוניים
