מקס מנהיימר
מקס מנהיימר (6 בפברואר 1920 - 24 בספטמבר 2016) היה סופר, צייר וניצול שואה, שהקדיש את חייו למלחמה באנטישמיות בגרמניה שלאחר מלחמת העולם השנייה.[1]
קורות חייו
מקס נולד בעיירה נובי יצ'ין שבמחוז מורביה שבצ'כוסלובקיה (כיום צ'כיה) למרגארט ויעקב והיה הגדול מבין חמשת ילדיהם.
במהלך אירועי ליל הבדולח, ב-10 בנובמבר 1938, נעצר אביו של מקס על ידי צבא גרמניה הנאצית, לאחר סיפוח חבל הסודטים באוקטובר 1938. מקס ומשפחתו גורשו מביתם, לאחר שהממשל הגרמני בצ'כיה התנה את שחרור האב ממעצר בעזיבתם את החבל.
ב-2 בפברואר 1943, גורשו מקס, אשתו ומשפחתו למחנה ההשמדה אושוויץ, לאחר מעבר במחנה הריכוז טרזיינשטט. באוקטובר 1943, נשלחו מקס ואחיו אדגר לגטו ורשה.
ביולי 1944, צעד מקס בצעדות המוות למחנה הריכוז דכאו, אליו הגיע ב-6 באוגוסט 1944. כעבור שלושה שבועות הועבר למחנה "Allach", אשר מוקם בתחומי דכאו, שם עבד במפעל של חברת BMW. בתחילת שנת 1945, הועבר מקס למחנה העבודה "מולדורף", אשר היווה שלוחה של מחנה דכאו.
ב-28 באפריל 1945, פונו מקס ויתר אסירי המחנה באמצעת רכבת, אשר שוחררה על ידי כוחות מהצבא האמריקאי ב-30 באפריל 1945. מקס, יחד עם אחיו אדגר, היו מבין היחידים ממשפחתו ששרדו את השואה: הוריו, אשתו, שתי אחיותיו ואחיו נרצחו בתאי הגזים באושוויץ.
לאחר המלחמה, שקל מקס לעזוב את גרמניה, אך לבסוף נשא גרמנייה בשם אלפרידה איסלט, הקים עמה משפחה ונותר לגור במינכן, אליה עבר בשנת 1946.[2] במשך שנים רבות נמנע מקס מעיסוק בעברו ובחוויותיו במחנות, ואף החל לעסוק בציור במהלך שנות ה-50, בניסיון להתמודד עם חוויותיו בשואה.[3]
בשנת 1985, החל להקדיש את זמנו להוראת השואה ולמאבק באנטישמיות, והיה לאחד מנושאי דגל המאבק בימין הקיצוני בגרמניה. באותה שנה אף פרסם ספר זיכרונות בגרמנית בשם "יומן מאוחר" (Spätes Tagebuch), בו תיאר את קורותיו במהלך המלחמה.
במהלך השנים, העביר מקס הרצאות לאלפי תלמידים וסטודנטים בבתי ספר, באוניברסיטאות ובאתרי הזיכרון במחנות. הוא עמד בראש עמותת אסירי דכאו והיה דמות מוכרת מאוד בקהילה היהודית הגרמנית ובחיי החברה והתרבות שלה. בזכות פועלו, זכה מקס בפרסי הוקרה רבים, בהם "צלב הכבוד הפדרלי הגרמני" ועיטור "לגיון הכבוד" הצרפתי.[4]
שנת 2013, ליווה מקס את קנצלרית גרמניה אנגלה מרקל בביקור באתר הזיכרון במחנה דכאו, שהיה הפעם הראשונה בה קנצלר גרמניה מבקר במחנה. בשנת 2015, ליווה לסיור דומה את סגן נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן.
בספטמבר 2016 נפטר מנהיימר כשהוא בן 96. לאחר מותו ספדה לו קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל. היא והדגישה את תרומתו למען שימור זיכרון השואה.[5]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ סוכנויות הידיעות, הניצול שהקדיש את חייו למלחמה באנטישמיות הלך לעולמו, 24 בספטמבר 2016, באתר ynet
- ^ עופר אדרת, מקס מנהיימר, מנושאי דגל המאבק באנטישמיות, מת בגיל 96, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2016
- ^ סוכנויות הידיעות, גרמניה: מקס מנהיימר, ניצול השואה שנאבק באנטישמיות, מת בגיל 96, באתר וואלה, 25 בספטמבר 2016
- ^ Ruth bender, Max Mannheimer, Holocaust Survivor, Dies at 96, wsj.com, September 24, 2016
- ^ חדשות 2, הקדיש את חייו לזכר הקרבנות: ניצול השואה מקס מנהיימר נפטר בגיל 96, באתר חדשות 2, 24 בספטמבר 2016
