משפט בוכנוואלד

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מה היו פסקי הדין וגזרי הדין במשפט?.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. מה היו פסקי הדין וגזרי הדין במשפט?.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
הקצינים האמריקאים של בית הדין הצבאי האמריקני במשפטם של אנשי צוות המחנה לשעבר בבוכנוואלד. משמאל: לוטננט קולונל (סא"ל) מוריס, קולונל (אל"ם) רוברטסון, קולונל אקרמן, בריגדיר ג'נרל (תא"ל) קיל, לוטננט קולונל דוונל, קולונל פירס, קולונל דאנינג ולוטננט קולונט ווקר.

משפט בוכנוואלד או ארצות הברית נגד יוזיאס, נסיך הכתר של ולדק ופירמונט ואחרים. (המכונה גם תיק 000-50-9) היה משפט על פשע מלחמה, שנערך על ידי צבא ארצות הברית שהקים בית דין צבאי למשפטי דכאו, באזור הכיבוש האמריקאי. המשפט התקיים בין 11 באפריל ל-14 באוגוסט 1947 במחנה המעצר של דכאו, שבו שכן מחנה הריכוז דכאו עד סוף אפריל 1945. במשפט זה הואשמו 31 אנשים בגין פשעי מלחמה הקשורים למחנה הריכוז בוכנוואלד ומחנות הלוויין שלו. כולם הורשעו. משפט בוכנוואלד היה חלק ממשפטי דכאו, שהתקיימו לאחר תום מלחמת העולם השנייה והשואה בין 1945 ל-1948. [1]

רקע

סוהר אס אס שלכאורה התעלל באסירים זוהה ב-14 באפריל 1945 על ידי אסיר-לשעבר סובייטי בבוכנוואלד.
27 במאי 1945: אסיר בוכנוואלד לשעבר מראה לחייל האמריקני ג'ק לוין מיכל עם איברים אנושיים שרופאים נאצים הוציאו מהאסירים במחנה.
חברי קונגרס אמריקאים ביקרו בבוכנוואלד ב-24 באפריל 1945.

"החזירים באורוות ה-SS קיבלו מזון טוב יותר, בהשוואה למזון האסירים."

—  פיטר זנקל, אסיר בוכנוואלד לשעבר, עדות במשפט בוכנוואלד מאמצע אפריל 1947.[2]

כשהגיעו כוחות אמריקאים למחנות הריכוז של הרייך הגרמני בשלבים האחרונים של מלחמת העולם השנייה, הם לא היו מוכנים, בין השאר בגלל הלחימה המתמשכת, להתמודד עם הזוועות במחנות הריכוז. הטיפול ב"מוזלמנים" הכחושים והחולים וקבורתם של אלפי אסירים שנספו מרעב או מירי בצעדות המוות היוו משימה קשה עבור צבא ארצות הברית. לאחר לכידת מחנה הריכוז אוהרדרוף, תת-מחנה של בוכנוואלד, ועוד לפני שחרור מחנה הריכוז בוכנוואלד ב-11 באפריל 1945, צילמו החיילים האמריקנים תמונות הממחישות את הנסיבות הנוראיות של פינוי המחנה.[3] כבר ב-12 באפריל 1945 המפקד העליון של כוחות בעלות הברית, דווייט אייזנהאואר, ביקר במחנה הריכוז אוהרדרוף. בגלל תנאי המחנה הנוראים, ביקש מפוליטיקאים אמריקאים ובריטים, נציגי האו"ם והעיתונות האמריקאית, שיבואו לצפות במחנה.[4] ב-16 באפריל 1945, 1,000 איש מוויימאר, תחת פיקוד אמריקאי, חויבו לבקר בבוכנוואלד, שם חזו בעקבות ההשמדה ההמונית. במקום אחר נאלצו התושבים הסמוכים לקבור את הקורבנות מצעדות הפינוי.[3]

בהקשר זה, כחלק מתוכנית המשפט של ארצות הברית לפשעי מלחמה, תוכנית ארצות הברית ליצירת סטנדרטים משפטיים ומערכת משפט להעמדה לדין של פשעי מלחמה בגרמניה, החלו חוקרים אמריקאים מיד בחקירה כדי לזהות את האחראים לפשעים אלה. [5] עד מהרה נתפסו עבריינים ונעצרו, כולל המפקד האחרון של מחנה הריכוז בוכנוואלד, הרמן פיסטר, שנעצר ביוני 1945 על ידי חיילים אמריקאים במינכן. צוות הפיקוד נכלא במחנה שבויים בבאד אייבלינג ונחקר זמן קצר לאחר סיום המלחמה ב-1945 על ידי חיל המודיעין. [6] לפחות 450 אסירים לשעבר בבוכנוואלד זומנו כעדים, כולל הרמן בריל, וחומר תיעודי ממפקדת המחנה, בהיקף שהועלה על שתי משאיות, שימש כראיות. בגלל פרוטוקולי ועדת הייעוץ האירופאית (ה-EAC, ר"ת של European Advisory Commission), שהתקיימה בין השנים 1943–1945, העביר ב-1 ביולי 1945 הצבא האמריקני בתורינגיה חומר זה לידי הממשל הצבאי הסובייטי בגרמניה (SMAD). לאחר חקירות ראשוניות נגד יותר מ-6,000 בני אדם עד סתיו 1945, נעצרו כ-250 חשודים. עם זאת, לעיתים קרובות עדים לא היו זמינים עוד לזיהוי או שתמונות מפלילות לא הוקצו כראוי, וכמה חשודים הצליחו לברוח.[4] [7]

לברית המועצות היו הכי הרבה קורבנות (כ-15,000) בבוכנוואלד בהשוואה לשאר המדינות המעורבות, וככל הנראה חשודים אחרים שהו באזור הכיבוש הסובייטי או היו שם במעצר, הממשל הצבאי האמריקאי בגרמניה (OMGUS) שקל להותיר את ברית המועצות אחראית על ההליך המשפטי. ב-9 בנובמבר 1945, הגיש סגן המושל הצבאי לושיוס קליי הצעה לראש הממשל הצבאי הסובייטי בגרמניה, וסילי סוקולובסקי, להעביר את משפט בוכנוואלד לממשלה הסובייטית. לאחר משא ומתן ממושך ובדיקה בתיקי החקירה, הצד הסובייטי הביע עניין בהליך רק ביחס להרג ההמוני בגרדלגן (אנ'), שם נשרפו 1,000 אסירים בחיים. לאחר העברת החקירה של 22 הנאשמים לשלטונות הצבא הסובייטיים, הוסכם לבצע אותו הליך עבור הנאשמים במחנה הריכוז בוכנוואלד ובדורה-מיטלבאו, לשעבר מחסן מרכזי בוכנוואלד ומאוקטובר 1944 מחנה ריכוז עצמאי. 3 בספטמבר 1946 נקבע כתאריך להעברת העצורים והראיות הנרחבות לגבי בוכנוואלד ודורה-מיטלבאו. נציגים של הממשל הצבאי הסובייטי לא הופיעו בנקודת המפגש באזור הגבול. לאחר 14 שעות של המתנה, האסירים והראיות נלקחו חזרה לבית המעצר בדכאו. ייתכן שהסובייטים לא נענו להצעה מכיוון שהשתמשו במחנה הריכוז לאחר ההשתלטות כ"מחנה מיוחד 2" ואולי חששו מהאשמות עתידיות בפשעי מלחמה בעצמם. [8]

משא ומתן בנוגע לתקפותם של הליכי בוכנוואלד התעורר בגלל הביקורת הבינלאומית המעוכבת. ועדת האומות המאוחדות לפשעי מלחמה, ועדה של מדינות בעלות הברית לתביעה בעוון פשעי מלחמה שבוצעו על ידי כוחות הציר, דרשה כבר בתחילת 1946 משפט עבור סגל בוכנוואלד בפני בית משפט בינלאומי. לאחר שרשויות הצבא הסובייטי לא גילו עניין, הודיעו רשויות המשפט הצרפתיות והבלגיות על רצונן לבצע את המשפט. אפשרות זו נדחתה על ידי הצד האמריקאי בהתחשב בעבודת התרגום העצומה שהייתה צריכה להיעשות. החוקר הראשי בצבא ארצות הברית כפה את תחילת התהליך. עד סוף דצמבר 1946 הושלמה ההכנה לתהליך. [9]

תביעה וביסוס משפטיים

רוב הנאשמים היו חברי סגל המחנה, אך גם נגד מפקד האס אס והמשטרה יוזיאס, נסיך הכתר של ולדק ופירמונט הוגש כתב אישום, משום שמחנה הריכוז בוכנוואלד היה בשטח השיפוט שלו. נגד מפקד המחנה, הרמן פיסטר, ואנשי צוות הפיקוד, וכן אלמנתו של המפקד הראשון, אילזה קוך, הוגשו כתבי אישום. כמו כן, שלושה מרופאי המחנה וקציני הרפואה הבכירים של האס אס נאלצו לעמוד לדין. הועמדו לדין גם מנהיגי בלוק, מפקדי יחידות, שלושה פונקציונרים אסירים ועובד אזרחי. [10]

הבסיס המשפטי של התהליך היה "מנהל המשפט והעונשין" ממרץ 1947, המבוסס על צווי הממשל הצבאי. חוק מועצת הבקרה מס' 10 מיום 20 בדצמבר 1945, לפיו ניתן להרשיע כל אדם שהוגש נגדו כתב אישום בגין פשעי מלחמה, פשעים נגד השלום ופשעים נגד האנושות, לא מילא תפקיד משמעותי בתהליך זה. [11]

הנאשמים בתמונות צבא ארצות הברית מאפריל 1947

מקורות

  • Buchenwald-Hauptprozess: Deputy Judge Advocate’s Office 7708 War Crimes Group European Command APO 407. (United States of America v. Josias Prince zu Waldeck et al. – Case 000-50-9). Review and Recommendations of the Deputy Judge Advocate for War Crimes, November 1947 (PDF)(הקישור אינו פעיל)
  • Ludwig Eiber, Robert Sigl (Hrsg.): Dachauer Prozesse –NS-Verbrechen vor amerikanischen Militärgerichten in Dachau 1945–1948. Göttingen: Wallstein, 2007, מסת"ב 978-3-8353-0167-2
  • Manfred Overesch: Buchenwald und die DDR – oder die Suche nach Selbstlegitimation. Vandenhoeck & Ruprecht, 1995, מסת"ב 978-3-525-01356-4.
  • Katrin Greiser: Entsetzen der Befreier: Das US-War Crimes Program.In: Die Todesmärsche von Buchenwald. Räumung des Lagerkomplexes im Frühjahr 1945 und Spuren der Erinnerung. Göttingen: Wallstein, 2008, מסת"ב 978-3-8353-0353-9, S. 370–450.
  • Ute Stiepani: Die Dachauer Prozesse und ihre Bedeutung im Rahmen der alliierten Strafverfolgung von NS-Verbrechen. In: Gerd R. Ueberschär: Die alliierten Prozesse gegen Kriegsverbrecher und Soldaten 1943–1952. Frankfurt: Fischer, 1999, מסת"ב 3-596-13589-3.
  • Robert Sigel: Im Interesse der Gerechtigkeit. Die Dachauer Kriegsverbrecherprozesse 1945–48. Frankfurt: Campus, 1992, מסת"ב 3-593-34641-9.
  • Wolfgang Benz, Barbara Distel, Angelika Königseder: Der Ort des Terrors: Geschichte der nationalsozialistischen Konzentrationslager. Vol. 3: Sachsenhausen und Buchenwald. Munich: Beck, 2006, מסת"ב 3-406-52963-1.
  • תיקי בוכנוואלד
  • "Der SS-Staat – Die Henker aus dem Totenwald" . בתוך: דר שפיגל . מס' 16, 19 באפריל 1947, עמ'. 5. (בגרמנית)

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא משפט בוכנוואלד בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ Ute Stiepani: Die Dachauer Prozesse und ihre Bedeutung im Rahmen der alliierten Strafverfolgung von NS-Verbrechen. In: Gerd R. Ueberschär: Die alliierten Prozesse gegen Kriegsverbrecher und Soldaten 1943–1952.Frankfurt am Main 1999, S. 227ff.
    Buchenwald-Hauptprozess: Deputy Judge Advocate’s Office 7708 War Crimes Group European Command APO 407: (United States of America vs Josias Prince zu Waldeck et al. – Case 000-50-9), November 1947
  2. ^ Dr. Peter Zenkl, the 62-year-old deputy Czechoslovak Prime Minister as the first witness in the Buchenwald trial, Der Spiegel 16, 1947, עמ' 5
  3. ^ 3.0 3.1 Cf. Katrin Greiser: Die Dachauer Buchenwaldprozesse – Anspruch und Wirklichkeit – Anspruch und Wirkung. In: Ludwig Eiber, Robert Sigl (Hrsg.): Dachauer Prozesse – NS-Verbrechen vor amerikanischen Militärgerichten in Dachau 1945–1948. Göttingen 2007, S. 160f.
  4. ^ 4.0 4.1 Cf. Robert Sigel: Im Interesse der Gerechtigkeit. Die Dachauer Kriegsverbrecherprozesse 1945–1948. Frankfurt am Main 1992, S. 111f.
  5. ^ Robert Sigel: Im Interesse der Gerechtigkeit. Die Dachauer Kriegsverbrecherprozesse 1945–1948. Frankfurt am Main 1992, p. 16 ff.
  6. ^ From the affidavit of August Bender in Kreuzau of 8 November 1948.
  7. ^ Cf. Manfred Overesch: Buchenwald und die DDR – oder die Suche nach Selbstlegitimation. 1995, 206f.
  8. ^ Cf. Manfred Overesch, 1995, p. 207ff.
    Cf. Katrin Greiser, 2007, p. 162.
  9. ^ Cf. Katrin Greiser, 2007, S. 163.
  10. ^ Buchenwald-Hauptprozess: Deputy Judge Advocate’s Office 7708 War Crimes Group European Command APO 407: (United States of America vs Josias Prince zu Waldeck et al. – Case 000-50-9), November 1947
  11. ^ Cf. Robert Sigel: Im Interesse der Gerechtigkeit. Die Dachauer Kriegsverbrecherprozesse 1945–1948. Frankfurt am Main 1992, p. 36f.
Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0