תחביר עברי
התחביר העברי הוא מערכת כללי התחביר (בניית משפטים) של השפה העברית. כללים אלה קובעים איזה רצף מילים מהווה משפט עברי תקין.
בעברית לכל חלק בעל תפקיד במשפט יש שם.
המשפט הפשוט וחלקיו
המשפט הפשוט מוגדר כמשפט שיש בו רק נשוא אחד. כל שאר סוגי המשפטים הם צירופים של משפטים פשוטים אחדים.
נושא
ערך מורחב – נושא (דקדוק)
הנושא הוא החלק המרכזי במשפט, בין אם מדובר במשפט שמני ובין אם מדובר במשפט פועלי. אין משפט ללא נושא. הנושא הוא הדבר המרכזי שעליו המשפט מדבר. דוגמה: במשפט הקודם המילה "הנושא" היא נושא המשפט.
נושא סתמי
סוג מיוחד של נושא הוא הנושא הסתמי. נושא סתמי הוא נושא שאינו מוגדר, כאשר איננו יודעים בדיוק מהו נושא המשפט. בדרך כלל הנושא הסתמי בא ביחד עם הנשוא, בפועל בגוף שלישי רבים, במשפטים מהסוג: "אומרים ש..." או "הודיעו ש..." ניתן לומר שהנושא הסתמי מקביל לשם הגוף הגרמני man.
נשוא
- ערך מורחב – נשוא
הנשוא הוא החלק השני במרכזיותו במשפט. מבחינים בין נשוא פועלי (שהוא פועל) לבין נשוא שמני (שהוא שם עצם, שם תואר, או צירוף מהסוג מילת יחס+שם עצם). בכל המקרים, הנשוא מדבר על הנושא, ומתאר משהו שקשור אליו. במשפטים פועליים הפועל הוא הנשוא. במשפטים שמניים הנשוא הוא מה שהמשפט מחדש לנו, ואם לא ניתן לעשות הבחנה, אז הנשוא הוא שם העצם המרכזי השני בסדר (הראשון יהיה הנושא). לדוגמה: במשפט "הטיגריס האסייתי הוא בעל חיים טרופי מסוכן ביותר" המילים המרכזיות הן "הטיגריס" ו"בעל חיים". מכיון שהמילה "בעל חיים" באה אחרי המילה "הטיגריס", היא תהיה הנשוא (אם כי במקרה הזה היא הנשוא גם משום שהיא אינה מיודעת, ו"הטיגריס" היא מילה מיודעת).
נשוא מורחב
סוג מסוים של נשוא הוא הנשוא המורחב. הנשוא המורחב מכיל יותר ממילה אחת, אך הוא מתאר פעולה אחת. לרוב נמצא את הנשוא המורחב במשפט הפועלי.
ישנם שלושה סוגים של נשואים מורחבים:
- צירוף מהסוג פועל+שם פועל, כמו: "רצה ללכת".
- ניב או ביטוי. ניבים המכילים פועל יכולים לשמש כנשוא מורחב.
- צירוף קבוע של שני פעלים המחוברים ביניהם בו"ו החיבור, כמו: "הלך והחריף".
לא כל צירוף של פועל+שם פועל הוא נשוא מורחב. כך, הצירוף "אסור לעשן" הוא משפט בפני עצמו ומנותח כך: "אסור" - נשוא, "לעשן" - נושא, וזאת משום שיש להפכו קודם ל"העישון אסור".
כמו כן, אם קיים קשר של תכלית בין הפועל לשם הפועל לא מדובר בנשוא מורחב. לדוגמה, "יצאתי לקנות ירקות" איננו נשוא מורחב, כיוון שניתן לומר "יצאתי כדי לקנות ירקות".
אוגד
- ערך מורחב – אוגד
האוגד מופיע אך ורק במשפטים שמניים (קרי, במשפטים שאין בהם פועל). האוגד הוא לרוב: הטיה של השורש הי"י - היה, היו; שם גוף - הם, הן; וכן פועל שמציין מעבר - נהיה, נהפך. המילה "אין" משמשת כאוגד כשהיא משמשת כשוללת שם-תואר ולא כשוללת קיום. "אין" ששוללת קיום, כמו במשפט "אין לי כלב" היא נשוא, וכך גם המילה "יש".
מושא
- ערך מורחב – מושא
המושא הוא השלמה מוצרכת לנשוא הפועלי. זהו בעצם הדבר שעליו מתבצעת הפעולה שמובעת בפועל. הדוגמה הטריוויאלית ביותר למושא היא המשפט "יוסי אכל תפוח". אם נשמיט את המילה "תפוח", ייווצר אצלנו הרושם כאילו המשפט חסר דבר-מה. אנחנו נרצה לדעת את מה בדיוק יוסי אכל. לכן, המילה "תפוח" היא מושא. גם דוגמה זו אינה מדויקת, משום שבמקרים מסוימים (במיוחד אם המשפט הוא חלק מקטע ארוך יותר), המשפט "יוסי אכל" יכול להוות משפט שלם - אם הוא מתאר את תהליך האכילה כשלעצמו, לדוגמה.
מבחינים בין שני סוגי מושאים:
- מושא ישיר הוא מושא המצטרף לנשוא ישירות, או באמצעות המילית "את". לדוגמה:
- "יוסי בנה בית",
- "יוסי בנה את הבית".
- מושא עקיף הוא מושא המצטרף לנשוא באמצעות "מילת יחס מוצרכת", כלומר מילת היחס היחידה שיכולה לבוא עם פועל זה, או כזו שמשפיעה על משמעותו. לדוגמה:
- "יוסי הקשיב למוזיקה",
- "יוסי הודה לחברו",
- "יוסי הודה במעשה" .
תיאור
- ערך מורחב – תיאור
התיאור הוא השלמה של הנשוא הפועלי, שאינה מוצרכת. מבחינים בין תשעה סוגי תיאורים:
- תיאור זמן: אכלנו במסעדה אתמול.
- תיאור מקום: אכלנו במסעדה אתמול.
- תיאור מידה (כמות): איש זה תרם רבות למפעל ההתיישבות.
- תיאור סיבה: החלונות נשברו מפאת הסערה.
- תיאור תכלית: הלכתי למשרד כדי לתרום.
- תיאור תנאי: בלי קמח לא תהיה עוגה.
- תיאור ויתור: למרות איומי ההסתדרות בשביתה, התוכנית הכלכלית יצאה לפועל.
- תיאור מצב: "חזרנו מהטיול עייפים" ניתן גם לומר: "חזרנו מהטיול כשאנו עייפים".
- תיאור אופן: אכלנו בחופזה את הדג.
לוואי
- ערך מורחב – לוואי
כל תוספת לא-מוצרכת לשם עצם היא לוואי. מבחינים בין סוגי לוואים שונים, כגון לוואי מידה, לוואי תואר, וכו'. שרשרת הלוואים המצטרפים אחד לשני יכולה להיות ארוכה ביותר. לוואי גם משמש לתיאור שם העצם אליו הוא מתקשר בכל בנייני הלשון.
לוואי תמורה
- ערך מורחב – תמורה
התמורה היא סוג של לוואי. ככזו היא מהווה משלים לשם העצם.
לתמורה הקלאסית יש שלוש תכונות:
- יחס של זהות בין התמורה לבין השם אותו היא ממירה.
- ניתן להחליף את מיקומה עם מיקום שם עצם.
- ניתן להשמיטה מבלי לפגוע במשמעות המשפט.
לפי כללי הפיסוק החדשים של האקדמיה ללשון, יש להפריד את התמורה משאר המשפט בפסיק אחד או בזוג פסיקים. כמו כן, ניתן להפריד את התמורה בזוג קווים מפרידים, בעיקר כאשר מדובר בתמורה מפרטת באמצע משפט. עם זאת, כאשר התמורה קצרה או צמודה במהודק לשם העצם היא לא תופרד בפסיקים.
דוגמה: "ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, שב אתמול מביקור בארצות הברית". במשפט זה "בנימין נתניהו" הוא תמורה ל"ראש ממשלת ישראל", כיוון ששניהם מציינים את אותו הדבר.
זוטות
- ערכים מורחבים – מילת קריאה
בנוסף לכל אלה, במשפט ישנם עוד מספר חלקים זוטרים.
- מילת קריאה - כשמה כן היא. דוגמה למילת קריאה: "הידד!"
- פנייה - פנייה לאדם בתוך משפט. הפנייה מופרדת משאר המשפט בפסיקים.
- הסגר (מאמר מוסגר) - הערה קטנה במשפט, המופרדת בשני פסיקים. דוגמאות להסגרים: "דני, כמובן, מאד חכם".
הרחבות של המשפט הפשוט
המשפט הכולל
המשפט הכולל הוא משפט פשוט שיש בו חלקים כוללים. חלק כולל הוא מרכיב במשפט הפשוט, אשר במקום שיהיה מוצב בו איבר אחד, מוצבים בו מספר איברים בקשר של הוספה, ניגוד, ברירה או הפחתה, צמצום. אם מופיעה מילת יחס או אות שימוש לפני חלק כולל, יש לחזור עליה לפני כל אחד מאיבריו. לדוגמה, יש לכתוב "בשישה ימים ברא אלוקים את השמים ואת הארץ ואת כל צבאם", ולא "בשישה ימים ברא אלוקים את השמים, הארץ וכל צבאם".
מילות קישור אופייניות לכל קשר לוגי:
הוספה: ו, וגם, בנוסף ל, לא רק, אלא גם.
ניגוד: לא.., אלא..., ולא, בניגוד ל..
ברירה: או, ספק... ספק...
הפחתה/צמצום: פרט ל, חוץ מ, זולת, למעט, מלבד...
יש להבחין בין " פרט ל" המהווה חלק כולל לבין "בפרט" שהיא תמורה מצמצמת.
דוגמה: כל חבריי, ובפרט יעל יצליחו בבגרות בלשון- תמורה מצמצמת
כל חבריי, פרט ליעל יצליחו בבגרות בלשון- נושא כולל.
דוגמאות
- משפט עם נושא כולל: "לא דני ויוסי, אלא גדי שבר את הצלחת." כאן "לא דני ויוסי, אלא גדי" הוא הנושא הכולל, כאשר איברי הנושא הכולל מחוברים הן בקשר של הוספה והן בקשר של ניגוד.
- משפט עם נשוא כולל: "דן אכל ושתה." אין לבלבל בין נשוא כולל לבין נשוא מורחב.
- משפט שמני עם נשוא כולל: "האוטו שלנו גדול וירוק." "גדול וירוק" הוא במקרה זה נשוא (שמני) כולל, כיוון שלכל אחד שמות התואר הללו תפקיד תחבירי זהה - שניהם מתארים את הנושא (האוטו שלנו).
- משפט עם מושא כולל: "ביקרתי אצל דודתי ואצל סבתי." המשפט "נסעתי מתל אביב לחיפה" אינו משפט עם מושא כולל, משום ש"תל אביב" ו"חיפה" תופסים עמדות שונות במשפט. "תל אביב" מציין את נקודת ההתחלה, ו"חיפה" - את נקודת הסוף. על-מנת שבמשפט עם פועל שדורש שני מושאים יהיה מושא כולל, אנו צריכים להכניס שני מושאים באותו התפקיד. אם ניקח את הפועל נסע, המשפט "נסעתי לצפת ולטבריה" ייחשב משפט כולל, משום שהן צפת והן טבריה מציינים את מטרת הנסיעה.
- משפט עם תיאור כולל: "מדפנה ומחניתה אל המגדל הביטה". במקרה זה מדובר בתיאור מקום כולל.
משפט ייחוד
משפט ייחוד הוא משפט שאחד מחלקיו התחביריים מופרד משאר המשפט ומועבר לראש המשפט לשם הדגשה. החלק שהועבר לראש המשפט נקרא "חלק ייחוד", וגוף המשפט מתייחס אליו באמצעות מילת יחס מוטית, כינוי מושא או כינוי קניין, הנקראים "כינוי מוסב". תפקידו התחבירי של חלק הייחוד זהה לתפקידו במשפט המקורי. : ניתן להפריד את חלק הייחוד מיתר המשפט באמצעות קו מפריד או פסיק.
דוגמאות
- משפט שחלק הייחוד שלו הוא המושא: "הגורם - בו יש להילחם."
- משפט שחלק הייחוד שלו הוא לוואי: "החכם - עיניו בראשו".
- ניתן להפוך משפט פשוט למשפט ייחוד בדרך הבאה: עלינו לחפש מילת יחס/ כינוי מושא / כינוי קנין במשפט המקורי. אותה מילה המופיעה אחרי כינוי זה, יכולה לעבור לראש המשפט לשם הדגשה- והיא תהיה חלק הייחוד. לדוגמה: "את כתבה המורה על ". ישנן שתי אפשרויות להמרה: 1. - אותם רשמה המורה על הלוח. "שיעורי הבית"- חלק ייחוד (מושא). 2. -המורה רשמה עליו את שיעורי הבית. "הלוח"- חלק ייחוד (תיאור מקום).
- משפט שחלק הייחוד שלו הוא תיאור: "ירושלים - הרים סביב לה." בדוגמה זו המשפט המקורי היה: "[יש] הרים סביב לירושלים." "סביב לירושלים" הוא במקרה זה תיאור מקום.
משפט חסר
ככלל, לכל משפט יש נושא ונשוא. בלעדי אחד מהם, אין משפט. אך לעיתים יש מצב, במיוחד במשפט מחובר, שבהם באחד מהמשפטים המשניים חסר הנושא או הנשוא, והמשפט בכל זאת שלם. זה קורה כאשר הנושא או הנשוא של המשפט החסר נרמז במשפט הקודם. דוגמה קלאסית למקרה כזה היא המשפט המחובר "הדלת תיסוב על צירה, ועצל - על מיטתו". בצלע השנייה של המשפט חסר הנשוא, אך הוא ידוע לנו מהמשפט הקודם - בשתי הצלעות הנשוא הוא "תיסוב / ייסוב". בהתאם לכך יש לנתח את הצלע השנייה: "עצל" - נושא, "על מיטתו" - תיאור מקום.
המשפט המורכב
- ערך מורחב – משפט משועבד
המשפט המורכב הוא משפט פשוט, שאחד או יותר מחלקיו מורחב לכדי משפט שלם, עם נשוא ונושא משלו. החלק המורחב נקרא "פסוקית" או "משפט טפל", ושאר המשפט נקרא "החלק העיקרי" או "משפט עיקרי". הפסוקית מתחילה לרוב במילת שעבוד, והיא מסווגת לפי התפקיד התחבירי שלה. לדוגמה: "פסוקית נושא" מרחיבה את הנושא במשפט המורכב, "פסוקית נשוא" מרחיבה את הנשוא וכן הלאה.
לפי "כללי הפיסוק החדשים" של האקדמיה ללשון העברית אין הכרח לרשום פסיק לאחר משפט משועבד. עם זאת, לאחר משפט משועבד ארוך יבוא בדרך כלל פסיק. כמו כן, משפט ארוך במיוחד יופרד בשני פסיקים - אחד בתחילתו ואחד בסופו.
המשפט המחובר
המשפט המחובר הוא משפט, שמורכב ממספר משפטים שחוברו יחדיו. כל חלקי המשפט המחובר הם עצמאיים ושווים אחד ביחס לשני (בעוד שבמשפט המורכב, הפסוקית משועבדת למשפט העיקרי). החיבור בין חלקיו של משפט מחובר יכול להיות חיבור של הוספה, ניגוד, ברירה או סיבה-ותוצאה.
דוגמאות
- דוגמה ראשונה: סיבה ותוצאה
- אביעד נתקל באבן ברחוב
- אביעד נפל בעוצמה
ניתן לשים לב שהמשפט השני הוא תוצאה של המשפט הראשון כך שאם מאחים מקבלים: "אביעד נתקל באבן ברחוב, ולכן נפל בעוצמה."
- דוגמה שנייה:
- האם שותה קפה בשעות הצהריים
- הילדים משחקים בצעצועיהם
אין קשר בין המשפטים ולכן חיבור ביניהם הוא הדרך היחידה לאחות את המשפט: "האם שותה קפה בשעות הצהריים, והילדים משחקים."
- דוגמה שלישית:
- ישראל נמצאת במזרח התיכון
- ארצות הברית נמצאת באמריקה
הקשר בין שני המשפטים הוא קשר של ניגוד כפי שניתן לראות "המזרח התיכון - אמריקה" וכך ניתן לאחות את המשפט עם מילת ניגוד: " ישראל נמצאת במזרח התיכון, ואילו ארצות הברית באמריקה."
לקריאה נוספת
- עוזי אורנן, המשפט הפשוט, אקדמון, 1979.
- משה אזר, שטח ועומק בתחביר, אוניברסיטת חיפה, תשל"ז.
- אליעזר רובינשטיין, המשפט השמני, הקיבוץ המאוחד: אוניברסיטת תל אביב, תשכ"ט.
- אליעזר רובינשטיין, הצירוף הפעלי, הקיבוץ המאוחד: אוניברסיטת תל אביב, תשל"א.
קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
 ספר לימוד בוויקיספר: לשון/תחביר ושחבור |
- תחביר עברי, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
- תורת התחביר בסנונית
- רונית גדיש, דו-משמעות בהוראת תחביר ושחבור אתר עמלנט
- חלקי המשפט הפשוט, אתר "מילונית"
