משרד הרבנות לעדת ישראל בירושלים
משרד הרבנות לעדת ישראל בירושלים הוקם בשנת 1918, והורכב מרבנים אשכנזים וספרדים בני היישוב הישן בירושלים. מטרתו הייתה לייצג את יהודי ירושלים בנושאים דתיים. המשרד מומן על ידי התנועה הציונית. הוא פסק מלפעול בשנת 1921, בעת הקמת הרבנות הראשית לישראל.
תולדותיו
בשנת 1918 נערכו בחירות בירושלים, ונבחר ועד העיר ליהודי ירושלים על מנת שייצג את התושבים היהודים בעיר בפני השלטון הבריטי. אנשי היישוב הישן לא השתתפו בבחירות אלו אלא הקימו ארגונים משלהם, וביניהם ועד הרבנים המאוחד בירושלים שהוקם ב-2 באפריל 1918, ומטרתו הייתה לשמש הנהגה רוחנית לתושבי העיר. הוא הורכב ברובו מרבנים החברים בבתי הדין האשכנזים והספרדים, ובראשו עמדו הרב יצחק ירוחם דיסקין וסגנו הרב חיים משה אלישר.[1]
לקראת הדיון של ועד הרבנים המאוחד בירושלים שהתקיים ב-4 באוגוסט 1918 ובו עלה לדיון עניין שיתוף הפעולה עם ועד הצירים, פרשו הרב דיסקין והרב זוננפלד מוועד הרבנים.[2] התנגדותם למגעים עם ועד הצירים נבעה מחשש להשפעה של התנועה הציונית החילונית על העולם התורני.[3] בדיון הוחלט כי הרב צבי פסח פרנק והרב יונה ראם, חברי בית הדין הפרושי, יחד עם הרב חיים משה אלישר חבר בית הדין הספרדי, יקיימו דיונים עם ועד הצירים.[4] ב-12 בדצמבר 1918 נחתם הסכם בין ועד הרבנים ובין ועד הצירים להקמת משרד הרבנות לעדת ישראל בירושלים, שכלל גם בית דין לערעורים. ועד הצירים באמצעות ועד העיר ליהודי ירושלים קיבל על עצמו לממן את אחזקת משרד רבנות זה.[5]
חברי משרד הרבנות מטעם העדה ספרדית היו הרבנים: חיים משה אלישר, אליהו פאניז'ל, דוד פאפו, בנימין אלקוצר; מטעם העדה האשכנזית היו הרבנים: צבי פסח פרנק, יונה ראם, דוד ליפמאן, פישל ברנשטיין.[6]
משרד הרבנות הגדיר את תפקידיו: "א. משה"ר הוא הגוף המייצג את כל יהודי ירושלים בעייני דת. ב. משה"ר ישמש כבית דין לערעורים." אולם, משרד הרבנות לא החליף את בתי הדין העדתיים הקיימים.[7] הכרזת משרד הרבנות גם כבית דין לערעורים נעשתה, כיון שהשלטון הבריטי לא היה מוכן להעביר סמכויות לגבי ענייני ממון לידי בתי הדין היהודיים הדתיים כל עוד לא היה קיים בית דין לערעורים על החלטות בתי דין אלו.[8]
הרב זוננפלד ראה את הקמת משרד הרבנות כ"תריז הראשון והמסוכן שהוכנס בחומת היהדות החרדית אשר פילג את היישוב הישן".[9] לדעתו, הקמת בית דין לערעורים נגדה את ההלכה.[10]
פעולותיו
השלטון הבריטי לא הכיר במשרד הרבנות באורח רשמי, ולא אפשר לו גבית מס שירותים עבור שירותיו. בדרך זו נמנעה ממנו היכולת להגיע לעצמאות תקציבית, והיה עליו להמשיך להסתמך על סיוע של ועד הצירים.[11]
רבני תנועת המזרחי והרב עוזיאל תמכו במשרד הרבנות וסייעו לו לכנס אספה ראשונה בהשתתפות 50 מרבני ארץ ישראל בתחילת חודש מאי 1919. משרד הרבנות פעל בענייני ציבור בתחומים שונים. בשנת תרע"ט הוא לקח חלק במינויים של ארבעה רבנים למושבות: זכרון יעקב, יבנאל, רחובות וראש פינה. משרד הרבנות שלח שליחים לקבוצות חקלאיות ביהודה ושומרון כדי שיתקנו את יבולם בתרומות ומעשרות. בעקבות מאורעות תר"פ קרא משרד הרבנות לצום כללי. המשרד שמר על קדושת הכותל המערבי בעת שהוקף המוסלמי עשה בו תיקונים בחודש אייר תרפ"א. שמירת השבת תפסה מקום מיוחד בעבודתם. בעקבות פגישתם עם הרברט סמואל, הוצאה פקודה רשמית המאפשרת לכל פקיד יהודי בממשלת המנדט לשבות ממלאכה ביום השבת. נעשו פניות להקדמת שעת הפסקת עבודה במשרדים הממשלתיים בערבי שבתות וחגים. משרד הרבנות היה מעורב גם בענייני שמירת השבת, המועדים והכשרות בגדודים העבריים.[12]
בשנתו הראשונה של משרד הרבנות הוא קיים 122 ישיבות, קיבל 895 פניות, ועסק ב־393 עניינים שהובאו לטיפולו. הרב קוק, שתמך בהקמת משרד הרבנות, השתתף בעצמו בכמה מישיבותיו וראה בו גוף המאחד בין חכמי אשכנז לחכמי ספרד.[13]
משרד הרבנות שהחל לפעול ב-12 בדצמבר 1918 התקיים עד ליום 24 בפברואר 1921, יום בו נבחרה הרבנות הראשית לישראל.[14]
הערות שוליים
- ^ אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ ישראל – יסודה וארגונה, ירושלים תשל"ג עמוד 19
- ^ אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ ישראל – יסודה וארגונה, ירושלים תשל"ג עמוד 21
- ^ שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה – כרך שלישי, ירושלים תשל"ח, עמוד 148
- ^ משה בלוי, על חומותיך ירושלים, בני ברק תשכ"ח, עמוד סט ראה גם שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה – כרך שלישי, ירושלים תשל"ח, עמוד 155
- ^ אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ ישראל – יסודה וארגונה, ירושלים תשל"ג עמוד 25
- ^ שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה – כרך שלישי, ירושלים תשל"ח, עמוד 155
- ^ אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ ישראל – יסודה וארגונה, ירושלים תשל"ג עמוד 26
- ^ אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ ישראל – יסודה וארגונה, ירושלים תשל"ג עמוד 27
- ^ שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה – כרך שלישי, ירושלים תשל"ח, עמוד 158
- ^ שלמה זלמן זוננפלד, האיש על החומה – כרך שלישי, ירושלים תשל"ח, עמוד 156
- ^ אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ ישראל – יסודה וארגונה, ירושלים תשל"ג עמוד 28
- ^ אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ ישראל – יסודה וארגונה, ירושלים תשל"ג עמוד 32, לגבי מינוי הרבנים ראה הארץ מתאריך 21/9/1919
- ^ המזרחי, מתאריך 26 בפברואר 1920
- ^ אריה מורגנשטרן, הרבנות הראשית לארץ ישראל – יסודה וארגונה, ירושלים תשל"ג עמוד 32
