משה בלוי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
משה בלוי
הרב משה בלוי (משמאל), לשמאלו הרב ד"ר יצחק ברויאר, בעת שהעידו בפני ועדת החקירה האנגלו-אמריקאית לענייני ארץ ישראל, בתחילת שנת 1946 .

משה אורי בלויא (י"ט בכסלו ה'תרמ"ו, 27 בנובמבר 1885ח' בסיוון ה'תש"ו, 7 ביוני 1946) היה מנהיג העדה החרדית בירושלים, מראשי אגודת ישראל בארץ ישראל ועורך העיתון החרדי קול ישראל.

קורות חייו

נולד בירושלים. היה בנם הבכור של שלמה יצחק בלוי ואסתר שיינה (שיינדל), בת רבי ישעיה אורנשטיין[1], דור חמישי בירושלים למשפחה שעלתה לארץ-ישראל בשלהי המאה ה-18. בפרעות תר"פ התגורר משה בלוי בבית ויטנברג ברובע המוסלמי. הוא מתאר את הפרעות: "ראינו דרך חלונות הבית... ערבים עוברים עם מקלות וסכינים וצועקים "על היהודים". ביצרנו את החצר. היינו תשעה בוגרים וגם בית הכנסת נמצא בחצר, ומשם ראינו את הערבים פורצים את דלתות ישיבת 'תורת חיים'. כעבור כמה רגעים שמענו יללות, וראינו את הערבים מוציאים את רהיטי הבית ושלל היהודים לחצר. שמענו את הדפיקות בשער החצר שגרנו בו, וחשבנו שבא קצנו. ר' ירחמיאל הזקן, אחד השכנים, יעץ להתוועד בבית הכנסת ולומר וידוי. עשינו ככה, כינסנו גם את הטף ויחד אמרנו 'וידוי'. כעבור שעה, שנדמה היה לנו כזמן אין קץ, ראינו מכונית חיילים מתקרבת מרחוק, מיהרנו לפתוח את שער החצר וביקשנו מהקצין הבריטי שיציל אותנו. הוא ציווה עלינו לשוב אל החצר והאוטו נסע. מיהרנו שוב לסגור את שער החצר, ופחדנו גדל עוד יותר, מאחר שמציאותנו נתגלתה לערבים שעמדו ברחוב, ואמנם התחילו לזרוק אבנים גדולות לתוך החצר וראינו שמתכוננים לשבור את שער החצר. נואשנו, כמובן, מחיינו וחיכינו לנס. והנה לא אחר הנס לבוא: כעבור איזה רגעים נעצרה על יד פתח החצר מכונית צבא בריטית. פתחנו את השער ויצאנו, הוגד לנו שבאו לקחת אותנו לחוץ לעיר, אולם רק את הנפשות. מיהרנו להידחק 29 נפשות באוטו משא אחד אל קירבו...".[דרוש מקור]

הרב בלוי נשא את רבקה זיסל בת דודו יעקב אורנשטיין, ראש ישיבת אהל משה. לאחר שחמיו נפטר העביר סבו רבי ישעיה אורנשטיין את ניהול הישיבה אליו. היה תלמידו ועוזרו הראשי של הרב יוסף חיים זוננפלד, מנהיגה של ועד העיר האשכנזי-העדה החרדית בירושלים שלפני קום המדינה. משנת התרפ"ד שימש כמנהל המרכז הירושלמי של אגודת ישראל. היה חבר הוועד הפועל העולמי של התנועה.

בשנות השלושים, לאחר שאחיו הצעיר רבי עמרם בלוי נטש את תנועת צעירי אגודת ישראל והקים עם רבי אהרן קצנלנבוגן את נטורי קרתא, החליף אותו רבי משה כעורכו של "קול ישראל", ביטאון אגודת ישראל. הוא כיהן בתפקיד זה ארבע שנים לסירוגין, עם משה גליקמן פרוש, שותפו בהנהגת אגודת ישראל בארץ ישראל באותם הימים.

הרב בלוי שימש במקביל כמנהיג העדה החרדית וכראש הסניף הירושלמי של אגודת ישראל. לאחר מותו של הרב זוננפלד ב-1932, כאשר החל פירוד בין הגופים, היה מאלה שניסו למנוע את הפילוג על רקע פתיחותו לשינויים בתחום החינוך החרדי. ב-1933 הוא הזמין לירושלים את הרב יוסף צבי דושינסקיא על מנת שיחליף את הרב זוננפלד. ביולי 1945, בעת ששהה בלונדון, נערכו בחירות להנהלת "ועד העיר האשכנזי - העדה החרדית", והוא הצליח להיבחר שוב לראשות העדה החרדית ברוב קטן. יתר נציגי אגודת ישראל הפסידו לטובת נציגי נטורי קרתא ובשל כך פרש הרב בלוי מן העדה ונותר באגודת ישראל.

הרב בלוי שיתף פעולה עם מנהיגי היישוב הציוני במשא ומתן עם המנדט הבריטי לשמירת האינטרסים של הציבור היהודי בארץ. הוא ייצג את אגודת ישראל בפני מספר ועדות בריטיות ובינלאומיות. אחיו הצעיר היה רבי עמרם בלוי, לימים מנהיג נטורי קרתא, ואחיינה של אשתו יעקב אורנשטיין היה ממנהיגי ברית הבריונים.

ב-1946 חלה על סיפונה של ספינה כשהיה בנסיעה לחו"ל במסגרת עבודתו, והורד בבית החולים במסינה שבאיטליה. תוך ימים ספורים הוא נפטר, והובא למנוחות בהר הזיתים כעבור תשעה ימים. בניו של בלוי ייחסו את מותו לשיברון לב כתוצאה מהפילוג בין העדה החרדית ואגודת ישראל[דרוש מקור].

צאצאיו

לבלוי היו שתי בנות, אחת מהן היתה נשואה לרב אליקים שלזינגר, ראש ישיבת 'הרמה' בלונדון, והשניה לרב צבי אריה זייבלד.

חיבוריו

  • "עמודא דנהורא" - תולדות חייו של רבי יוסף חיים זוננפלד.
  • "על חומותיך ירושלים" - רשימות אוטוביוגרפיות וזכרונות.
  • "כתבי רבי משה בלוי" - אוסף מאמריו ובסופו דברי תורה מרבי יוסף חיים זוננפלד.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הרב אורנשטיין היה חתנו של הרב משה ריבלין.
  2. ^ כונה "עמרם הלבן" (דער וויסער) להבדיל מדודו רבי עמרם בלוי, שכונה "דער שווארצער", בעל הזקן השחור. ראו "כמה ר' עמרם בלוי ידעה העיר ירושלים" באתר "בחדרי חרדים".
  3. ^ עולה המתח בבחירות לאסיפה המכוננת, דבר, 12 בינואר 1949
Logo hamichlol.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0