משתמש:המעמיק/בירורי הלכה לאיזורי הקטבים
קיום ההלכה באזורי הקוטב של כדור הארץ מציב ספקות ייחודיים, עקב אורך היום והלילה הקיצוני באזורים אלה.
רקע מציאותי
כל המצוות התלויות בזמן מותאמות להקפת השמש את כדור הארץ כל 24 שעות, מה שלא תואם לאורך הזמן באזורים הסמוכים לחוג הארקטי והחוג האנטארקטי, שם בשיא הקיץ אורך היום מגיע לחודשיים ושלושה רצופים, תופעה המכונה שמש חצות, וכן אורך הלילה בשיא החורף, דבר הנקרא ליל קוטב.
דבר זה עורר דיון הלכתי בהגדרת היום והלילה במקומות אלו: האם הגדרת "יום" תלויה בזריחה ושקיעה, אף שביניהן זמן ארוך מאוד, או ש"יום" הינו 24 שעות, כנהוג בשאר חלקי העולם, ללא התחשבות במצב השמש. נידון זה משפיע על היהודים החיים סמוך לחוג הקוטב או מבקרים שם.
הבעיה הוגדרה לראשונה במאה ה-18, כאשר יהודים רבים היגרו לחלקים הצפוניים של סקנדינביה. בספרות השו"ת מובאות דעות שונות לשאלה.[1]
היקף הבעיה
הגדרת היום והלילה באזורי הקוטב משפיעה על כל המצוות שהזמן גרמן, וכן על שמירת השבת והחגים, דבר התלוי בקביעת התאריך, שבדרך כלל מתחלף עם שקיעת החמה.
דוגמאות:
- תפילה: באם הגדרת היום והלילה הינה על פי הזריחה והשקיעה, הרי שבמשך הקיץ אין להתפלל ערבית, ובמשך החורף אין להתפלל שחרית ומנחה. לפי צד זה ייתכן גם שאין צורך להתפלל יותר מתפילת ערבית אחת במשך תקופת החורף, וכן במשך הקיץ די בתפילות שחרית ומנחה יחידות.
- תשלום שכר שכיר: באם היום והלילה מוגדרים על פי הזריחה והשקיעה, אין צורך לשלם שכר שכיר עד תקופת החורף (או הקיץ).
- שבת: באם היום מוגדר לפי הזריחה והשקיעה, יש לשמור שבת לאחר 7 מחזורי אור וחושך, דבר העשוי להתרחש רק לאחר שנים, ומצד שני השבת במקומות אלו עשויה להיות שנה שלמה.
רקע הלכתי
בגמרא אין התייחסות לנושא, כיון שבימיו לא היה יישוב אנושי מפותח בקוטב. אולם הפוסקים שנדרשו לשאלה הסתמכו על סוגיית ההולך במדבר שבמסכת שבת[2], שנפסקה בשולחן ערוך[3]
שם נאמר שההולך במדבר ואינו יודע מתי שבת, בוחר לו יום אותו ישמור כשבת, כדי שלא תשתכח ממנו תורת שבת. מותר לו לעשות מלאכה בכל הימים, אך רק מה שהכרחי לו כדי לחיות, מפני פיקוח נפש. והיום אותו בחר לשבת יתייחד בקידוש והבדלה. הגמרא מוסיפה שאם זוכר לפני כמה ימים יצא לדרך, מותר לו לעשות באותו יום בשבוע[4] איזה מלאכה שירצה, משום שבוודאי לא יצא לדרכו בשבת.
עם זאת, אין הדבר מתייחס לאדם שזוכר את התאריך בו הוא נמצא. אדם כזה ימשיך לנהוג על פי התאריך אותו הוא זוכר.
דעות הפוסקים
רבי ישראל ליפשיץ בפירושו תפארת ישראל[5] כתב שגם באזורי הקוטב היממה היא של 24 שעות, שהרי גם שם השמש מסתובבת מגובה השמיים בצהריים, לחלק הסמוך לאופק בחצות הלילה. אמנם, הוא לא מציע דרך למנות זאת בחודשי החורף, בהם השמש אינה נראית בקוטב.[6] דעתו היא שיש להתחיל למנות את היממה על פי השעה במקום ממנו בא.[7] לשיטה זו, אין זמן מוגדר לזריחה ושקיעה באזורי הקוטב, וייתכן ששני יהודים שיצאו משתי ערים שונות ישמרו שבת בזמנים שונים, על פי זמני השבת בארצות מוצאם.[8]
רבי פנחס אליהו הורביץ כתב[9] שבאזורים הסמוכים לקוטב כצפון סקנדינביה, יש למנות שש פעמים 24 שעות, ולאחר מכן לשמור שבת 24 שעות, וכן הדין בימי צום.
יש הסוברים כי יש לשמור את השבת בקוטב על פי אופק ירושלים.[8]
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ לדוגמא: מצוות באזורי הקוטב ובמסלול כדור הארץ, הרב יהודה דוד בלייך, בעיות הלכתיות עכשוויות, כרך ה, פרק ג, עמ' 75-128; מתי אתפלל כשאין יום, הרב דוד הבר באתר סטאר קיי
- ↑ דף ס"ט עמוד ב'
- ↑ אורח חיים, סימן שמ"ד
- ↑ דהיינו שבעה ימים לאחריו, 14 ימים וכו'.
- ↑ תפארת ישראל, מסכת ברכות, פרק א', בועז אות ג
- ↑ למעשה, כאשר תנאי מזג האוויר מאפשרים, ניתן למנות זאת בצפייה בסיבוב קבוצות הכוכבים סביב כוכב הצפון. דרך זו אפשרית באזור הארקטי בלבד.
- ↑ לא ברור האם הכוונה לעיר מגוריו או לנמל ממנו יצא לדרך, או אולי לנקודה האחרונה בה אורך היום היה כברוב העולם[דרושה הבהרה].
- ^ 8.0 8.1 בלייך עמ' 85-92
- ↑ ספר הברית השלם, חלק א', מאמר ד', פרק י"א.