משתמש:ישראל מאיר ק./מאכלים שנוהגים שלא לאוכלם בפסח

עקב החומרות הרבות שנהגו ישראל בחג הפסח, משום חומרת החמץ שאוסר אפילו במשהו, וכן במה שחייבים עליו כרת, נהגו ישראל שלא לאכול מאכלים רבים, האשכנזים החמירו רבות בזה, עד שבספר מנהגי מהרי"ל ישנם הלכות מיוחדת בשם: "הלכות מאכלות אסורות בפסח' שם נמנים מאכלים רבים האסורים באכילה בפסח עקב חששות שונים הקיימים בהם. כמו כן נהגו שלא להשתמש בשמנים שונים להדלקה, וכן בכלים שונים.

החיד"א כותב כי אף שבאופן כללי בהלכה אין לו לאדם פשוט להחמיר, בענייני פסח כל אדם יכול להחמיר:

"אשר תאווה נפשו להחזיק בזה וכיוצא בו אין מזניחין אותו כי כולי עלמא ידעי דבפסח כל אחד מחמיר לעצמו ועושה גדרות סייגים כי רב הוא תוקף איסור חמץ החמור מכל איסורין שבתורה, ואינו יוהרא ולא דבר תמוה כי כל הם מקצה יודעים היו כמה מיני חומרות עושה כל אחד כאשר תאוה נפשו ובכי האי גוונא ליכא משום לעז."

המאכלים

דבש

סוכר

פירות יבשים

כרכום

שום וצנון

כתב הפרי מגדים כי יש שנוהגים שלא לאכול שום בפסח, אולם אינו יודע טעם בדבר, ומכל מקום אין להקל באכילתו בפני עם הארץ. לעומת זאת בחיי אדם כתב כי המנהג שלא לאכול שום וצנון אין בו טעם וריח וניתן להתיר דבר זה אף למי שנהג שלא לאכול.

קפה

השערי תשובה מביא בשם ספר טוב עין להחיד"א כי רבי אברהם ברודא היה מחמיר שלא לאכול קפה בפסח כיוון שההמון לא ידעו מה הוא וידמו שהוא מין קטניות, אף בשבות יעקב כתב חשש זה אלא שהוסיף כי אם יחרוך את הקפה קודם פסח אתי שפיר.

תה

השבות יעקב כתב כי אין להשתמש בתה בפסח כיוון שפעמים ויש מרמים ומוכרים תה שנשתמשו בו וחוזרים ומייבשים אותו, ויש לחשוש שנשתמשו בו בחמץ.

דגים

באזור מרמרוש לא היה ניתן להשיג דגים טריים. בכדי לשמור על טריות הדגים בעת שליחתם ליעדם, היו מניחים בפיהם לחם טבול ביין שרף. משום כך, נמנעו מאכילת דגים בפסח באזורים אלו, וכתחליף הכינו קציצות בשר הדומות לקציצות דג. בעקבות כך השתרש מנהג שלא לאכול דגים בפסח בחסידויות ויז'ניץ, קרעטשניף, ונדבורנה, שערש הולדתם במקומות אלו.

שמן זית

חלב

ירקות שיש בהם גרעינים

מים שלא סוננו מערב פסח