משתמש:מהדורא קמא/אורז

שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה טעון שכתוב. אנא תרמו למכלול ועזרו לשכתב אותו. הסיבה היא ניסוח אנציקלופדי ונהיר, הגהה, מכלולזציה.

אורז

אורז הוא צמח המשמש כמזון עיקרי אצל יותר ממחצית אוכלוסיית העולם, האורז הוא הגידול השלישי בשכיחותו בעולם אחר החיטה והתירס.

החל מראשית האלף השני, עת שנדו עד בני האדם קצות ארץ והגיעו גם לסוף אסיה, ושם החלו לגדל שדות אורז דרך קבע כאמצעי מזון. בהמשך גדלה תפוצתו לרחבי אסיה ולכל העולם. החל ממחצית השניה של אלף הרביעי נכנס האורז למגוון מאכלי עם ישראל.

האורז בשער ההלכה

ערך מורחב – אורז (הלכה)

בדיני ברכות

ברכה ראשונה הכוסס את האורז, דהיינו שכססו וטחנו בפיו ואכלו חי; כשאינו ראוי לאכילה כלל: אין מברך עליו כלל לא לפניו ולא ואחריו וכשראוי לאכילה ובמקום שאין דרך לאכלו כך: שהכל נהיה בדברו וכשראוי לאכילה ובמקום שדרך לאוכלו כך: בורא פרי האדמה (שו"ע או"ח אורח חיים רח ז)

אפאו ועשאו לחם או כל מיני מאפה וכן בישלו ולדעת הרבה פוסקים בין כשנמעך על ידי הבישול ובין כשלא נמעך: מברכך בורא מיני מזונות(שו"ע אורח חיים רח ז). ולדעת הרבה פוסקים הוא-הדין בפתיתי אורז (פצפוצי אורז) הם בכלל מבושלים ומברכך עליהם בורא מיני מזונות(שערי הברכה עמ' תשכט ). ולדעת הרבה הוא הדין אף בעוגות אורז (פריכיות אורז)הם בכלל מבושלים ומברכך עליהם בורא מיני מזונות(ע' שערי הברכה עמ' תשכט בהערה נט' ד"ה אולם).

ברכה אחרונה לאחריו מברך בכל אופן בורא נפשות רבות, ואם בירך לאחר אכילת אורז על המחיה, יצא בדיעבד,(שע"ת שם ס,ק ה').

האורז במנהג

מנהג אשכנז לאסור כל מיני קטניות באכילה בפסח, ואף אורז בכלל (שו"ע תנג א;). ויש שכתב שאף הנוהגים היתר בקטניות, מכל מקום באורז נהגו איסור (פרי חדש אורח חיים תנג א; עקרי הד"ט אורח חיים סי' יט אות כ).

ובאמוראים בבל מצינו (פסחים דף קיד ע"ב) שפירשו על המשנה האומרת להביא שני תבשילים על השולחן בללי פסח, מה הם שני תבשילים המזכרים במשנה, אמר רב הונא למשל סלק ואורז, ומפני שרב הונא נקט כמשל סלק ואורז, רבא תלמידו משתדל היה לאכול בליל פסח דוקא סלק ואורז, בבל כל כך נתפשט האורז עד שמצאינו (פסחים נ' ע"ב)בדברי רב אשי שיש מקומות בבל שאוכלים אורז יותר מאשר אוכלים דגן, ומצינו שם שבבי חוזאי שבבבל היו מפרישים חלה מלחם אורז,

ספר חסד לאלפים סימן קעא

והזורקין קליות וקונפיטי"ש וכדומה לפני חתן וכלה, צריך ליזהר שלא יזרקו אלא במקום שאינם נמאסים, במקום נקי, וגם יכבדו אותם משם כדי שלא ידרסו עליהם (שם סעי' ה).^ ואותם הזורקים אורז או חיטים בכניסת הכלה לבית לסימנא טבא, אם אינם נזהרין בזה - בודאי לא מסמנא מילתא לעבור על דברי חכמינו זכרונם לברכה. ולמוכיחים ינעם, ועל השומעים תבוא ברכת טוב.

מועד לכל חי - סימן ב

יום טוב אחרון שחל להיות בשבת ונוהג לאכול אורז וגבינה ביום טוב אחרון, לא יבשל מערב שבת לשבת, כיון דבו ביום אינו יכול לאכול, אלא התיקון הוא אם ימצא אחר האוכל שיבשלנו, עיין בתשובות כנסת הגדולה, ובברכי יוסף, ומחזיק ברכה סימן תס"ז, ועיין נמי בהלק"ט, ולקט הקמח, וברכות המים סימן תמ"ו, ובספר ערוך השלחן סימן תג"ן אות ד', ובספרו הנורא חוקת הפסח שם אות א' בענין לבשל לאחרים, ועיין לקמן בדיני ראש השנה בעזר משדי:

כף החיים פלאגי - סימן כג

יזהר שלא יזרוק הפרוסה לפני המסובין, אי משום דהוי בזוי אוכלין, ואי משום דאינו כבוד שיזרוק לפני המסובין, אלא יניח לפני כל אחד ואחד עד מקום שידו מגעת, והחתן שזורק קונפ'יטים להכלה וגם אורז, יזהר שיהיה במקום נקי, עוד הזהיר הלבוש, דלא יאכל עם הפרוסה ללוקחו לכף, ועיין חסד לאלפים סימן קעא, דבכל פעם יאכל מעט מהלחם עצמו, יעויין שם:

פתיתי אורז

האורז בשער הדקדוק

השם האורז בלשון הקודש

האורז נקרא בלשון היוונים אורוזה , וכאשר הובא האורז על ידי היוונים לארץ הקודש העלו חז"ל מלשונם, ובחכמתם הקדושה חדשו בלשון הקודש את המילה "אורז".

ביום אלף החמישי נחלקו חכמי צרפת מהו מה הצומח הקרוא בלשון חז"ל אורז: יש שאומרו שהוא הצומח הנקרא בלשון צרפת "מיל" (רש"י ברכות לז א ד"ה אורז) ויש שאמרו שהוא הצומח הנקרא "ריז'ו", (יש אומרים בתוספות ברכות שם ד"ה רש"י,הריבמ"ץ שביעית ב ז;) דעת רוב הפוסקים היא שהעיקר כדעה השניה, ואורז הוא הנקרא בלשון צרפת "ריז'ו", ובאידיש הוא נקרא רייז (משנה ברורה שם ס"ק כה.)

השם "אורז" חודש (בשינוים קטנים) בכול הלשונות שהיו בקרבת מלכות יון, וכן הוא שמו עד היום הזה בלשון אדום: אורייזה, בלשון סרסרית ובלשון ישמעאל: רוז בלשון הארמנים: אוריז, בלשן צרפת: ריז'ו, בלשון אנגליה: ריכה בלשון אשכנז: ראיס ומלשון אשכנז לאידיש: רייז. ומזה אסמכתא לדעה שאורז הוא מה שמכונה באידיש רייז.

האורז בשער תולדות ישראל

בכל תקופת התורה שבכתב לא היה האורז בארץ הקודש והוא לא מזכר במפורש בכל התורה שבכתב, בתחילת יום אלף הרביעי נתן ה' ליוונים את המלכות בכיפה ואלכסנדר מוקדון יצא למסעות כיבוש, ובדרכו הפיץ בכל ארצות מסעותיו וכן בארץ הקודש צמחים רבים ובתוכם את האורז, וכך על ידו הביאו ה' את האורז לארץ הקודש לעלות את האורז להיותו חלק ממאכלי עם ישראל וכן במשך האלף החמישי והאלף השישי העלו בני ישראל את מנהגי הכנת מאכלי האורז של העמים שגלו תחת ממלכתם והנהגום בקהילתם בארץ גלותם.

סוגי מאכלם ומנהגי אכילת האורז בעם ישראל

ברוך אתה ה' אשר ברא מיני מעדנים לעדן בהם נפש כל חי ברוך אתה ה' על הארץ ועל מעדניה. ברכת רבי שמעון חסידא אחרי אכילת אורז (ירושלמי ברכות פ"ו ה"א)

אלו הם מאכלי האורז שעם ישראל נהגו לאכול בארץ הקודש ביום אלף הרבעי המוזכרים בדברי התנאים:

אורז חי	כסיסת גרגירי אורז חי	(ברכות ל"ז ע"א מתוספתא פ"ד)
אורז קלוי	אכילת שיבולי אורז קלויות	(ירו' חלה פ"א מ"א)
אורז מבושל	אכילת גרגירי אורז מבושלים .	(טבול יום פ"א מ"א)
אורז אפוי	טחנו אורז לקמח ואפו ועשו ממנו לחם .	(ברכות ל"ז ע"א ירו' חלה פ"א נז ע"ב)
אורז יין	מאכל אורז הטרוף ביין .	(תוספתא ברכות פ"ד י')

ואלו הם מאכלי האורז שעם ישראל נהגו לאכול בארץ הקודש במאה הראשונה לאלף החמישי המוזכרים בדברי האמוראים בירושלמי :

אורז בול	שנהיה גוש אחד,מלשון בול של מלח	(ירושלמי ברכות פ"ו ה"א)
אורז בריר	מבורר כל גרגיר לעצמו	(ירושלמי ברכות פ"ו ה"א)
אורז שליק	נתבשל כל כך עד שנתמעך	(ירושלמי ברכות פ"ו ה"א)
אורז טריף	נתבשל זמן רב יותר עד שנקרש .	(ירושלמי ברכות פ"ו ה"א)

ואלו הם מנהגי אכילת האורז שעם ישראל נהגו לאכול בגלות בבבל במאה הראשונה לאלף החמישי המוזכרים בדברי האמוראים בבבלי:

בני העיר חוזאי שבבל היו אכלים אורז כמזונם העיקרי והיו נהגים להפריש חלה מעיסת אורז. וכל כך היו רגילים באכילת אורז עד רב אשי הסתפק עם רוב אכילתם זה מאורז או מדגן (פסחים דף נ ע"ב)

ואלו הם מנהגי אכילת האורז שעם ישראל נהגו לאכול בגלות בקושטא במאה החמישית לאלף השישי המוזכרים בדברי ההפוסקים :

בסעודות גדולות ומצהלות חתנים בקושטא נהגו לאכול אורז שנתבשל בחלב שקדים ולהניחן על השלחן עם פירות ומגדנות אחר הסעודה והיו מביאין אותם ברוב פאר בקערות חרס סיני או קערות אחרות מיוחדות ויפות (מחזיק ברכה יו"ד - סימן פז בשם כנה"ג).

ואלו הם מאכלי האורז שעם ישראל נהגו לאכול בגלות בבבל במאה החמישית לאלף השישי המוזכרים בדברי ההפוסקים :

בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת פנחס

אורז מבושל תבשיל שקורין בערבי פלאו, או תבשיל שקורין בערבי שורבא

ספר בן איש חי - הלכות שנה ראשונה - פרשת דברים

שני מינים יחד, כגון אורז ועדשים, שקורין כגר"י המבשלים אורז ומניחים בו אפונים שקורין חומץ (חומוס),

ואלו הם מאכלי האורז שעם ישראל נהגים לאכול בגלות בארץ הקודש ובכל מקומות גלותם בביום אלף השישי המוזכרים בדברי ההפוסקים :

טחנו ואפאו ועשאו לחם, ואחר כך בישלו והפרוסות קיימות, שלא נימוחו בבשולן, או שאפאו ועשאו פת, ולא בישלו אחר כך (רא"ש ברכות פרק ז סי' ח), מברך בתחילה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות (דעת חכמים ברכות לז א; רי"ף ורא"ש ורשב"א ושיטה מקובצת ותוספות רבי יהודה החסיד שם; רמב"ם ברכות ג י; טוש"ע אורח חיים רח ז). והוא-הדין ביחס לפתיתי [פצפוצי] אורז, ואורז תפוח ממותק העשוי מקמח אורז, שכן הם עוברים תהליך בישול במים (שו"ת אגרות משה אבן העזר ח"א סי' קיד; ספר וזאת הברכה פי"ב עמ' 108; פסקי תשובות סי' רח אות יב).

הכוסס את האורז, דהיינו שאכלו חי, מברך בורא פרי האדמה (ברכות לז א; טוש"ע או"ח רח ז). והוא הדין על פריכיות אורז, שאין האורז עובר תהליך בישול כלל ורק נתפח בחום (וזאת הברכה פי"ב עמ' 108, בשם הגרש"ז אויערבאך, הגרח"פ שיינברג והגר"מ שטרנבוך; שו"ת אור לציון ח"ב פי"ד סכ"א).

תולדות גידול האורז בארץ הקודש

שדות בחולת אנטוכיה. שם גידלו אורז ברציפות תקופת חז"ל ועד ת"ר לאלף השישי

ביום אלף הרביעי גידלו בארץ הקודש מין "אורז לבן מאוד" שעליו אמרו בירושלמי (דמאי פ"ב הל"א) "שאין כיוצא בהן בחוץ לארץ" בחוץ לארץ היו מגדלים "אורז אדום", בסמוך לגבלות הארץ בחולת אנטוכיה היו מגדלים גם אורז אדום וגם אורז לבן מאוד (דמאי פ"ב הל"א וברמב"ם בפרושו למשנה שם) והמשיכו לגדל שם אורז גם למשך האלף החמישי . ונמשך שם גידול האורז האדום אפילו עד בשנות ה-ת"ר לאלף השישי ומשם היו מביאים אורז לעיר הקודש צפת ולעיר הקודש טבריה (תבואת הארץ עמ' סד )

מלאכות גידול האורז בארץ הקודש

א)יזרע אורז וישריש
ב)מירוס
ג)יטע אורז וישריש
ד)כיסוח
ירושלמי שביעית פ"ב ה"ב
משנה שביעית פ"ב מ"י

האורז בשער הבחינה

חכמת ה' בצמח האורז

האורז הוא צמח המגיע לגובה של בין אמה לאמה ושלש טפחים, והעלים שלו צרים (ברוחב חצי אגודל) ומחוספסים, גוון פריחתו ירוק, וצורת פריחתו כמקבץ של אשכולות המסתעפים מקנה צר וארוך, בעל שיבולות שטוחות ובעל עלה זרע אחד. ענפי הפריחה נושאים שיבליות שהן זקופות בעונת הפריחה ונוטות ומשתלשלות כלפי מטה לאחר ההפריה.

חכמת ה' במלאכות גידול האורז

גידול האורז לרוב נעשה בשדות שהם מוצפים מים בדרך כלל בעומק של טפח ומחצה (ישנם מיני אורז המכונים "אורז צף" שיכולים לגדול במים שעומקם מגיע עד ל-ד' אמות.) שדות אלו מכונים בלשון לעז "פאדיז". שפע המים בשדה מונע צמיחת עשבים שוטים בשדה. כיום ביום אלף השישי מגדלים האורז גם באדמה יבשה, בעזרת משמידי עשבים הרכביים מעשי ידי אדם.

בין אם בשדות לחים ובין אם באדמה יבשה, האורז זקוק לכמות גדולה של מים בהשוואה לצומחים אחרים. עד כדי כך שבממלכות מסוימים ישנה מחלוקת בין אזרחי הממלכה סביב גידול האורז, כמו למשל בארצות הברית ובאוסטרליה, שם מגדלי האורז משתמשים בשבעה חלקים מתוך מאה החלקים של המים של הממלכה בכדי לעשות רק שני חלקים מתך עשר אלף חלקים של ממעשה ידי הממלכה. לעומת זאת, בממלכות בהן ישנן עונות גשמים עזות ושיטפונות, משמשים שדות האורז דווקא כאמצעי לשמור על מאזן מים יציב וכדי למנוע משיטפונות ולהגיע לידי סכנה.

הודי מעבד שדה אורז.אורז הנקרא בלשון ערבי ארוז והוא נכבד מאד וערב מן החטה ועושה דם טהור והוא מאכל אנשי הודו ואין להם חטה ונעשו ממנו תבשילים וזה האורז ישגא מאד כאשר יבושל בחלב והכלל כי המעט ממנו משביע והוא כבד במשקליו וגרגיריו דקין מאד ואינן עגולין ותולדתו חמה ולחה (אבן עזרא על דניאל פרק א פסוק טו )

חכמת ה' במיני האורז

כ"ג מיני אורז בראה ה' בחכמתו, מיני האורז ממוינים לרוב לפי צורת הגרעין. לדוגמה, אורז יסמין תאילנדי או סיאמי הוא בעל גרעין ארוך והוא אינו דביק יחסית, שכן אורז ארוך-גרעין מכיל פחות עמילן מהמינים קצרי-הגרעין. מסעדות סיניות מגישות לרוב ארוך-גרעין כאורז מאודה ולא מתובל. אורז יפני ואורז דביק סיני הם קצרי-גרעין. הסינים משתמשים באורז דביק כדי להכין כופתאות אורז.

ישנם מינים שונים של אורז הודי. בסמטי ארוך-גרעין (אותו מגדלים בצפון הממלכה), פטנה בעל אורך גרעין בינוני, ומסורי קצר-הגרעין. מין אחד, אותו ניתן להשיג במדינת קרלה בדרום הודו נקרא בדרך כלל באנגלית boiled rice (אורז מורתח). מכינים אורז זה על ידי הרתחתו זמן קצר לאחר שהוא נאסף, בסירים ענקיים, בדרך כלל מעל אש קליפות אגוזי קוקוס, כדי להשמיד פטריות או כל זיהום אחר. לאחר ההרתחה מייבשים את האורז, ורק אז מסירים את הקליפה. לאורז זה טעם מעושן.

בשנת ה'תשכ"א אזרחי ממלכת הודו היו על קרובים לרעב המוני. ממלכת הודו הזמינה חכמים גדולים בחכמת האורז, והחכמים עשו במעשה ידי אדם מין אורז מחומר מזוכך ביותר, אורז זה יש בכוחו להצמיח גרעיני אורז רבים מאוד לכל צמח, כפול עשר יותר מכול אורז רגיל. ומאז רעב המוני בהודו, דבר שהיה נחשב בכל השית אלפי שנין כדבר בלתי נמנע, לא חזר עוד, וכינו את שמו "אורז הפלא".

חכמת ה' במאכלים ומשקאות מעשה אורז

ה' נתן מחכמתו לבשר ודם להשתמש באורז מרכיב בסיסי במאכלים רבים, בתערובת עם מרכיבים נוספים, זרעיים או בשריים. בין מאכלי האורז: ג'מבלאיה, צ'לאו, פאייה, מג'דרה, אבס קון ארוז, פייז'ואדה, פילאף, פודינג אורז, ריזוטו וסושי.

משקאות שבסיסם אורז הם סאקה, לאו לאו, סוג'ו וחלב אורז.

זרעי האורז נטחנים כדי להסיר את הקליפה החיצונית של הגרעין; ומזה נהיה אורז חום. ניתן להמשיך בתהליך זה ולהוריד את שארית הקליפה וכך לעשות אורז 'לבן'. את האורז הלבן ניתן לצבוע בגלוקוזה או אבקת טלק, לבשלו למחצה, או לעבדו לקמח. השכבה השומנית הפנימית, המכונה בעברית "נוקה" (nuka) מחוממת לשם הסרת רוב השמן ואז משמשת להכנת ירקות מוחמצים.

זרעי האורז המעובדים מורתחים או מאודים כדי להפכם לאכילים, אז ניתן לטגנם בשמן או בחמאה.

חכמת ה' בסירחון ובגרירה של האורז

שגיאות פרמטריות בתבנית:להשלים
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו. יש לכותבו מחדש בלשון הקודש.

בכל קמח יש שלושה גורמים:
א. עמילן.
ב. חלבונים.
ג. אנזימים, המעוררים תסיסה.
תהליך החימוץ אחד האנזימים נקרא בֶּטַה-עמילז. אנזים זה, מפרק את העמילן לגלוקוז (סוכר), ואחר כך הגלוקוז הופך לכוהל. כאשר הכוהל יוצא ומתנדף (ודבר זה יוצר את הריח הנעים), הבצק תופח. בטה-עמילז, עמילן, גלוקוז, כוהל. גם באורז יש את שלושת המרכיבים הכללים של חמשת מיני דגן: עמילן, חלבונים ואנזמים. אך בניגוד אליהם חסר בו האנזים בטה-עמילז. האנזימים האחרים יוצרים תהליך איטי של חימוץ, ועד שזה מתרחש, הבצק מסריח כתוצאה מאנזים אחר (הנמצא גם הוא בבצק חטים, אלא שהבצק טופח לפני שהוא מספיק להסריח). מסיבה זו אמרו חז"ל שאורז אינו בא לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

חכמת ה' בסוגו האחרון של האורז

מיני אורז

הסוג האחרון של האורז הוא סוג האחרון דומה לדגן אין האורז בכלל סוג האחרון דגן ואין הוא בכלל סוג האחרון קטניות אלא הוא סוג האחרון לעצמו "דומה לדגן".

וזאת אף שברוב תכונותיו של האורז הוא דומה ממש לתכונות המגדירות של סוג האחרון דגן, מכל מקום אחד מהתכונות המגדירות של סוג האחרון דגן הוא שיש מבריאתו בהרכב של הנפש הצומחת שלהו כח המחמץ, מה שאין כן אורז וכן שאר המינים שבכלל סוג האחרון דומה לדגן אין מבריאתם בהרכב של הנפש הצומחת שלהם כח המחמץ, ועל כן אין לכלול אותם בכלל דגן אלא יש להגדירם בסוג האחרון עצמי.

ומכיוון ששאר תכנותיהם הם ממש כתכונות המגדירות של הדגן יש לתאר את שם הסוג האחרון שלהם בשם 'דומה לדגן'.

בחכמות בשר ודם, חכמי אומות העולם, לא נכנסו לחלק חלוקה זו וכללו את הסוג האחרון דגן והסוג האחרון דומה לדגן בסוג האחרון אחד 'דגן' וזאת מפני שבלשונות העמים נתפשת השם דגן על כל המאכלים שיש בכוחם לזון מזון שלם את האדם ובני אדם ניזונים מהם מזון שלם באחת מארצות מושבותיהם וכן הם קוראים 'דגני בוקר' לכל מיני מאכלים אלו ומזה נתפשט אף לעברית השם 'דגני בוקר'

אך בלשון הקודש שם דגן חל אך ורק על מאכלים שהם מאותו סוג האחרון של מאכלים מגידוליה החשובים של ארץ הקודש שיש בכוחם לזון מזון שלם את האדם, והם רק חמשת מיני דגן שרק הם בכלל מיני "לחם הארץ" של ארץ הקודש ולא שאר הצומחים שבעולם, ואף שרוב התכונות המגדירות שלהם הם כתכונות המגדירות של על חמשת מיני דגן ואף יש בכוחם לזון מזון שלם את האדם ובני אדם ניזונים מהם מזון שלם באחת מארצות מושבותיהם, מכל מקום כיוון שאינם מהסוג האחרון של חמשת מיני דגן, והם שונים בתכונה המגדירה אחת מכל חמשת מיני דגן, והיא שאין מבריאתם בהרכב של הנפש הצומחת שלהם כח המחמץ, לכן אין שם דגן חל עלהם בלשון הקודש. ועל כן בלמינו של חכמת התורה הקדושה יש חילוק בין סוג האחרון דגן לסוג האחרון דומה לדגן.

וכן אין האורז וכן שאר המינים שבכלל סוג האחרון דומה לדגן בכלל סוג האחרון קטניות ואין עליהם בלשון הקודש שם קטניות כלל, מפני שבתכונותיהם הם דומים ממש לתכונות המגדירות של סוג האחרון דגן ולא דומים כלל לתכונות המגדירות של סוג האחרון קטניות , ורק לענין המנהג של איסור אכילת קטניות בפסח בלשון משאל ועל דרך הכללה כללו הפוסקים את האורז וכן שאר המינים שבכלל סוג האחרון דומה לדגן עם הקטניות וכינו אותם קטניות, וזאת מפני שהקטניות דומים בדמיון רחוק לדגן חששו ואסרום בפסח כמו דגן ובכלל איסורם כללו מכל שכן את האורז ואת כל שאר המינים שהם בגדר דומה לדגן ממש ואסרום באיסור אחד. ע"ע בערך דומה לדגן בהרחבה

וכן לענין כלאים האורז ושאר המינים שבכלל סוג האחרון דומה לדגן הם בכלל הקטנית, וזה מפני שלענין כלאים אין הלכים אחר חלוקת המינים לפי בריאתם וטבעם, אלא רק אחר מראה העין וכמו שכתב הרמב"ם וז"ל: כן אם יש שם זרעים ואילנות אחרות אע"פ שהן שני מינין בטבען הואיל ועלין של זה דומין לעלין של זה או פרי של זה דומה לפרי של זה דמיון גדול עד שיראו כשני גוונין ממין אחד לא חששו להן לכלאים זה עם זה שאין הולכין בכלאים אלא אחר מראית העין(כלאים פרק ג הלכה ה')

חכמת ה' בתולדות התפשטות האורז

בראשית האלף השני אחר שנולד נח וניתנחמה האדמה מהקללה אשר אררה ה', לבני האדם שנעו ונדו עד קצות ארץ ונתישבו בסוף חלק אסיא ונתישבו על גדות נהר הפנינה, נתן ה' מחכמתו חכמה לזכך את צמח האורז על ידי מלאכת גידול שדות אורז, והם החלו לראשונה לגדל שדות אורז ולזון את עצמם מאורז בדרך קביעות, ומשם נתפשט גידולו בכול חלק אסיא ואחר כך נתפשט מחלק אסיא לכל העולם כולו.

לבחלק אפריקא נתפשט במחצית הראשונה של האלף השלישי.

לחלק המרכז ולחלק אירופא ביום האלף הרבעי על ידי אלכסנדר מוקדון.

לחלק התחתון הוא בה על ידי בני אירופא אחרי חצות אלף השישי.

וכך הוא נתפשט כל כך עד שכיום והוא הגידול השלישי בשכיחותו בעולם, אחרי חיטה וחיטי תוגרמה, ובשנת תש"ע לאלף השישי הייתה כמות תבואת האורז בכל העולום כולו: תרצ"ו אלף אלפים, ו-שכ"ד אלפים, ו-שצ"ד מאות כור , ברוך שכך לו מעולמו'.

.

השלמות

עין עוד

• דוחן
• דגן

הערות

הבסיס לשער הבחינה באדיבות ויקיפדיה [[קטגוריה:מאכלים]]