משתמש:מהדורא קמא/מצה בחג הפסח (אגדה)
שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
מצה בחג הפסח באגדה היא מכלול הפירושים שנאמרו בעניין אכילת מצה בחג הפסח בחלק האגדה שבתורה ועל פי דרכי הפרד"ס התורה.
מצה בחג הפסח באגדה
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת הַמַּצּוֹת כִּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹצֵאתִי אֶת צִבְאוֹתֵיכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם
— שמות יב יז
וַיֹּאפוּ אֶת הַבָּצֵק אֲשֶׁר הוֹצִיאוּ מִמִּצְרַיִם עֻגֹת מַצּוֹת כִּי לֹא חָמֵץ כִּי גֹרְשׁוּ מִמִּצְרַיִם וְלֹא יָכְלוּ לְהִתְמַהְמֵהַּ
— שמות יב לט
שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ
— דברים טז ג
מַצָּה עַל שׁוּם שֶׁנִּגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִצְרַיִם
— משנה פסחים י' ה'
מַצָּה זו שאנו אוֹכְלִים עַל שׁוּם מָה עַל שׁוּם שֶׁלֹא הִסְפִּיק בְּצֵקָם שֶׁל אֲבוֹתֵינוּ לְהַחֲמִיץ עַד שֶׁנִּגְלָה עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּגְאָלָם
— הגדה של פסח
דרך הפשט
זכר ליציאה
זכר למעשה היציאה ממצרים, לפי שבעת יציאת מצרים לא הספיק בצקם שהכינו כדי לאפותו להחמיץ עד שנחפזו לצאת מהר ממצרים.[1] יש אומרים שלולי החפזון היו הם אופים אותו חמץ כי לא נאסרו אותו דור באיסור אכילת חמץ רק בליל ט"ו. [2] ויש אומרים שלא היו רשאים לאפותו חמץ אך מכל מקום הוה המצה שפיר זכר ליציאה בחפזון, כיון שגם אם היו רוצים לאפותו חמץ לא היו יכולים.[3] ואם נאמר שזה טעם היחיד לאכילת מצה, הקשו הראשונים אם כן מה טעם נצטוו כבר באכילת מצה בליל הפסח הראשון קודם שיצאו ממצרים, ותירצו שהקדוש ברוך הוא רואה את העתיד וצופה ומביט מה שעתיד להיות על ציוום מבערב על הנס של מחר.[4] עוד יש שתירץ שהקדוש ברוך הוא ציוום לאכול מצה כדי שבזכות אוכל זה שעושים בחפזון, יוציאם הקדוש ברוך הוא למחר בחפזון.[5]
זכר לשעבוד
זכר למעשה השעבוד במצרים, כי בעת שהיינו משעבודים לפרעה אכלנו מצות,[6]. יש אומרים שכן הדרך לתת לעבדים מפני שאינו מתעכל במהרה כחמץ ויספיק ממנו מעט. [7] ויש אומרים מפני שלא היה להם פנאי להשהות עסתם עד שתחמץ מפני נוגשים אצים. [8]
ממעלת אכילת קרבן פסח
להראות בליל זה בחינת הגדולה והחירות ולאכול כמנהג הבני חורין, כי באכילת מצות יערב לו אכילת קרבן הפסח שנאכל צלי [9] ויש אומרים שהוא כעין דין לחמי תודה הבאים עם הזבח, שבאים מצות, וכמו כן ציוום השם יתברך לאכול מצות עם הפסח שהוא קרבן על שמחת הגאולת הפסח. [10]
דרך הדרש
מעשה אמהות
כנגד שרה אמנו. כדי להזכיר באכילת מצות זכותה שעשתה למלאכי השרת עוגות מצות ולא טעמו לחם חמץ. [11]
לחם עוני
למה נקרא המצה לחם עוני; על שם עינוי שנתענו במצרים. [12] ויש אומרים על שם שעונין עליו דברים הרבה. [13] וכלומר שאומרים עליו הגדה, וגומרים עליו את ההלל.[14] ויש אומרים מה עני שדרכו בפרוסה אף כאן בפרוסה, [15] וכלומר שיש לברך על אכילת מצה על לחם פרוס. [16] ויש אומרים מה דרכו של עני הוא מסיק ואשתו אופה אף כאן הוא מסיק ואשתו אופה, [17]וכלומר ונותנו מיד לתנור כשנגמר היסקו, כדי שלא תגיע העיסה לידי חימוץ. [18]
שבעת ימים תאכל מצה לרבות מה
אף על פי שכתוב שבעת ימים מצות תאכלו, מכל מקום אין חובה לאכול מצה רק לילה הראשון בלבד, [19] ואם כן למה נאמר שבעת ימים מצות תאכלו, יש שדרשו לומר לך כי כשלא אכל חמץ בשבעת הימים הללו מעלה עליו הכתוב כאילו אכל מצות. [20] ויש אומרים שבא לומר דמכל מקום אם אכל מצה כל שבעת הימים קיים בזה מצוה. [21] והאוכל מצה כהלכתה שבעה ימים כאלו נעשה שותף להקדוש ברוך הוא במעשה בראשית. [22]
שבע ימים כנגד מה
למה שבעה ימים מצות תאכלו, יש אומרים שעל פי מדרש חז"ל שקרעת ים סוף היה ביום השביעי ליציאתם ואכילת מצה היא זכר למה שקרה להם בצאתם ממצרים שאכלו מצות כל שבעת הימים, מפני שנחפזו בהליכתם במדבר עד היום השביעי שטבעו המצרים בים. [23] ויש שאומרים על פי דברי חז"ל שכל מכה ממכות מצרים הייתה במשך רביע החדש שהוא שבעת הימים ששימש כל מכה ומכה מעשרת המכות וכנגד זה אכלים מצה שבע ימים.[24]
דרך הרמז הפילוסופי
אחד הפשוט
לרמז על מציאת השם שהוא אחד בלי שום שיתוף, על ידי שמצה הוא עיסה לבד בלי עירוב. [25]
חידוש העולם
לרמז על חידוש העולם, לפי שהעולם כולו בראשית הבריאה היה כמו עיסה שהיה מעורב מים בארץ, ועיסת חמץ לקוח משאור הקדום, והקדום מהקדום כו', מה שאין כן מצה אינה לקוחה משום דבר, ולכן אנו לוקחין מצה שאינה לקוחה משום דבר כדי להראות החידוש המוחלט מאין גמור. [26]
השגחה על פעולת המזלות
לרמז שהשם יתברך מנהיג את המזלות בהשגחה ומשדדם כרצונו מבלי הסיר השגחתו מהם כרגע, וכל פעולת המזלות היא הכל פעולת מעשה האומן הפועל על ידי האומן מבלי הפסק והסרה, ואין להם תנועה מבלעדי כוחו, לפי שמצה אינו עושה שום פעולה מעצמה רק פעולת האומן, דלא כחמץ דאחרי שהאומן גומר פעולתו הנה העיסה בעצמה עושה פעולת עצמה, במה שמרתחת ומגבהת את עצמה לכל צד ונסדקת בכמה סדקים וכיוצא בהן כמה פעולות שהעיסה עושה בעצמה מבלי האומן. [27]
חירות מהצטרפות עם דבר אחר
המצה פשוטה שהרי לא מצרפים בה שאור, וכל דבר שהוא פשוט מבלי שמצטרף אליו דבר הוא ענין החירות, שהרי המשועבד יש בו צירוף שהוא מצטרף אל אשר הוא אדון לו ומשעבד לו, ומי שהוא בן חורין עומד בעצמו אין לו צירוף כלל רק עומד בעצמו. לפיכך ראוי מי שיצא אל החירות שיוכל המצה שהיא פשוטה מבלי צירוף שאור,[28]
מדות הענווה וההכנעה
מצה מורה על מידת ההכנעה והענוה, שמשום מידה זו שישנה בבני ישראל בחר ה' בהם והוציאם לחירות, לפי שעיסת המצה אינו מגבהת ועולה כטבע החמץ העולה למעלה. [29]
דרך הסוד
ערך מורחב – מצה בדרך הסוד
ספירת הרחמים או המלכות
אכילת מצה בליל הפסח היא כדי לכלול את אכילת קרבן הפסח עם מדת הרחמים, ומידת המצה היא חסד ורחמים, לפי שעיסה שלא תפח והתחמץ היא עיסה בלי כוחות של אש וגבורות, ואין לדינים אחיזה בו. ונוהגת המצוה הזאת ז' ימים בכדי לידע שכל הז' מדות ואף הדינים שבז' מדות הם מקושרים עם מדת הרחמים [30]
מצה היא בסוד המלכות שהמלכות נקראת מצה לרמז שאין במלכות תערובת חמץ וקליפות שהמלכות נטהרה לבעלה הקב"ה,[31]
מוחין
על פי האר"י, מצה מכוונת כנגד המוחין ומצה בגימטריה ע"ב ס"ג שהם הצירופים המכוונים כנגד ספירת החכמה (ע"ב) וספירת הבינה (ס"ג) והחכמה והבינה הם מוחין. [32] ומצה היא ביותר בחינת מוחין דאבא [33]
בכל שנה מחדש
סוד יציאת מצרים היא יצאה משערי הטומאה, ובכל שנה ושנה מחדש ה' יתברך מוציא את בני ישראל משער הנ' כמו שהוציאם בימים ההם בעת יציאת מצרים, על כן בכל שנה ושנה צווה ה'לאכול מצה כמו שאכלו מצה בימים ההם בעת יציאת מצרים [34]
מאכל רפואת הנפש
המצה היא לרפא הנפש כדי שתוכל להשיג סוד האמונה העליונה, ונקרא מיכלא דהימנותא, או מיכלא דאסוותא. ואחרי שאכל את התרופה שבועה ימים יכל לאכל חמץ בכל השנה ללא חשש יהי ניזוק [35]
דרך החסידות
- ערך מורחב – מצה בדרך החסידות
למעלה מהזמן
גאולת מצריים לא הייתה אלא על ידי הקב"ה בעצמו ולא מצד שום דבר זולתו. ולפיכך לא יצאו ישראל אלא רק במדריגה שהיא למעלה מהזמן. מפני שכל הדברים הם תחת הזמן ונבראים בזמן זולת השם יתברך שהוא למעלה מהזמן. ולכך אסר ה' לישראל את החמץ שעשייתו היא על ידי שהיית זמן, וצוה על אכילת מצה שעשייתה היא על ידי מהירות ללא שהיית זמן.[36] ויש שאמרו שרק בשבעת ימי הפסח אכילת מצה היא רשות, אך בכל שאר ימות השנה אין רשות לאכול מצה. מפני שבכל ימות השנה האדם משועבד לטבע ולזמן, ורק בשבעת ימי הפסח האדם יוצא מהשעבוד לטבע והזמן. וממילא הוא יכול לאכול מצה גם כן. [37]
נטיה זמנית לקצה למטרת רפואה
ענין החימוץ שהוא דבר טבעי בלחם לשיהיה קל העיכול וטוב הטעם, וזה מקביל למצב הראוי באדם שצריך לילך בשביל הזהב ושיהיה בו גם היצה"ר ונטיה מסוימת אל החומרית. אבל למשך זמן קצוב הוצרכו ישראל להמנע מן החמץ וליזון ממצה, להורות ולפעול שהם היו ממעטים בעצמם למשך זמן מסוים את כח היצה"ר והנטיה החומרית עד הקצה האחרון, והגביר בעצמם את ההתקרבות אל הרוחניות. והנטיה לקצה הרוחני למשך הזמן המגדר תסיע להם להיות בשביל הזהב במשך כל השנה, אולם במשך כל השנה אי אפשר ולא רצוי לא לאכול חמץ ולנטות עד לקצה הרוחני. שעל ידי זה יעמדו במדריגה הראויה להם. וזה היה ביציאת מצרים, כי הנה עד יציאת מצרים היו ישראל מעורבים בטומאת האומות גוי בקרב גוי, וביציאתם נגאלו ונבדלו ונזמנו גופותם ליטהר ולהזדמן לתורה ולעבודה. ולענין זה נצטוו בהשבתת החמץ ואכילת המצה.[38] [39]
לפני שהאדם מחמיץ
מצה הוא כשלא נשתנה העיסה על ידי חימוצה, וכן בני ישראל לא נשתנו בגלות, בני ישראל יצאו ובני ישראל עלו, וזה החסד שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ עד שנגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם, [40] ועד שלא החמיצה עיסתן של ישראל נגלה עליהם אור הקדושה, וכמו כן בוודאי מתקיים בכל שנה ושנה. [41][42]
פועל ענווה והכנעה והכרתת התאות
מצה נקרא לחם עוני, שעונין עליו דברים הרבה, מלשון השפעה כדרך שאמר הכתוב אענה את השמים והם יענו את הארץ, שעל ידי המצה הוא מושפע ביראה והכנעה וביטול ולידע שהכל מאתו יתברך שמו, ועל ידם זוכה לתורה ולדברים הרבה. [43]
ויש שהוסיפו, נקרא לחם עוני, כי עניינו הוא להוליד העניות בנפש, שיהיה עומד ומצפה לרחמי שמים כעני בפתח, ואחר כך נקרא לחם שעונין עליו דברים הרבה, כי אחרי שצועק לה' מקירות לבו, זוכה לענייה בקול רם.[44]
קחו מזמרת הארץ בכליכם, סופי תיבות מצות, וכלומר דעל יידי המצות יוכל האדם לזמר ולהכרית את התאות מהארציות אשר בכליכם, דהיינו בתוך פנימיות לב האדם, כמאמר הכתוב וכלי כליו רעים [45]
הערות שוליים
- ↑ הגדה של פסח על פי הפסוק בשמות יב לט: ויאפו את הבצק עגת מצות כי לא חמץ כי גרשו ממצרים ולא יכלו להתמהמה. מפרשי הפשט על הפסוק בדברים טז ג: תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת. וכן פירש הרשב"ם על הפסוק שמות יב יז: ושמרתם את המצות כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים.
- ↑ דעת זקנים שמות יב לט. ספורנו שם. אבן עזרא שמות יב טו.
- ↑ רמב"ן שמות יב לט.
- ↑ שבלי הלקט על הגדה של פסח בשם רבינו ישעיה. אבודרהם בשם רבי יוסף קמחי.
- ↑ אור החיים שמות יב טו.
- ↑ רמב"ן על הפסוק בדברים טז ג, וכן פירשו כמה ממפרשי ההגדה על מה שאנו אומרים: הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא בארעא דמצרים
- ↑ אורחות חיים על פיסקא הא לחמא עניא בשם רבי יהוסף האזובי בשם רבי אברהם אבן עזרא, שהיה שבוי בהודו והיו מאכילין אותו לחם מצה ולא נתנו לו לעולם חמץ.
- ↑ ספורנו דברים טז ג, ועיין שם שביאר: והטעם להזכיר חפזון הלחם הוא כי תמורת אותו חפזון העוני היה לך אחר כך חפזון הגאולה.
- ↑ אור החיים שמות יב ח.
- ↑ העמק דבר דברים טז ג, ועיין שם שביאר: אבל בזמן הזה אכילת מצה בלילה הראשונה בא ללמדנו ענין חפזון, והיינו שאנו אומרים מצה זו שאנו אוכלים על שום שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ. וכן כתב בהגדת ליל שמורים. וכבר כתב כן החתם סופר בתורת משה ויקרא כג יא, שאכילת מצות עם קרבן הפסח הוא כאכילת המצות עם קרבן התודה.
- ↑ שמות רבה פרשת בא פרשה טו סימן יב.
- ↑ ספרי דברים קל.
- ↑ פסחים קטו:.
- ↑ רש"י פסחים לו א.
- ↑ פסחים קטו ב.
- ↑ רשב"ם קטז א ד"ה אף כאן בפרוסה.
- ↑ פסחים קטז א.
- ↑ רשב"ם שם.
- ↑ רש"י שמות יב טו מדברי חז"ל.
- ↑ אור החיים שמות יב טו
- ↑ חזקוני שמות יב יח הביאו החתם סופר. ובמשנה ברורה הביא כן בשם מעשה רב להגר"א
- ↑ ספר הרוקח הלכות פסח סימן רצא, ושם: דכתיב מצות יאכל את שבעת הימים' ימים אין כתיב כאן אלא שבעת הימים שבעה ימי בראשית.
- ↑ אבן עזרא שמות יב טו.
- ↑ חזקוני שמות יב טו.
- ↑ הגדה של פסח יפה נוף על פסקת רבן גמליאל.
- ↑ של"ה מסכת פסחים מצה עשירה - דרוש שלישי (ב).
- ↑ בני יששכר ניסן מאמר ח אות א.
- ↑ ספר גבורות השם - פרק לו ראה שפת אמת - במדבר - לשבועות - [תרנ"ו] ד"ה איתא בעצרת
- ↑ כלי יקר ויקרא ו ט.
- ↑ ריקאנטי שמות יב י
- ↑ פרדס רמונים - שער כג פרק יג וכתב שם שכן מבואר בזוהר פרשת ויצא (דף קנ"ז.) ובתקונים (תקונא יג דכ"ח ע"ב) פי' כי מצה היא ה'
- ↑ שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ה. בזוהר פרשת ויצא (דף קנ"ז.) ובתקונים (תקונא יג דכ"ח ע"ב) מפורש כי מצה היא אות ה' בפשטות הכוונה ה' אחרונה משם הוויה שהיא ספירת המלכות, אולם בפרדס רמונים שער כג פרק י"ג כתב שאפשר שמצה היא סוד הבינה שהיא גם כן אות ה' הראשונה שבשם הוויה
- ↑ שער הכוונות - דרושי הפסח דרוש ו
- ↑ חסד לאברהם - מעין ב - נהר נז - סוד נפלא מענין השבתת חמץ ואכילת מצה:
- ↑ זוהר הקדוש כרך ב קפג עמוד ב, ושם: למלכא דהוה ליה בר יחידאי וחלש, יומא חד הוה תאיב למיכל, אמרו ייכול בריה דמלכא מיכלא דאסוותא דא ועד דייכול ליה לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא, עבדו הכי, כיון דאכל ההוא אסוותא אמר מכאן ולהלאה ייכול כל מה דאיהו תאיב ולא יכיל לנזקא ליה, כך כד נפקו ישראל ממצרים לא הוי ידעי עקרא ורזא דמהימנותא אמר קודשא בריך הוא יטעמון ישראל אסוותא ועד דייכלון אסוותא דא לא אתחזי להון מיכלא אחרא, כיון דאכלו מצה דאיהי אסוותא למיעל ולמנדע ברזא דמהימנותא, אמר קודשא בריך הוא מכאן ולהלאה אתחזי לון חמץ וייכלון ליה דהא לא יכיל לנזקא לון.
- ↑ ספר גבורות השם - פרק לו
- ↑ שפת אמת - ויקרא - לפסח - שנת [תרל"א]
- ↑ דרך ה' לרמח"ל - חלק ד פרק ח - במצות הזמנים, ענין חמץ ומצה
- ↑ מקורו הוא ביאור בדברי הזהר הקדוש שמצה היא מאכל של רפואה. וכן הוא על פי היסוד של דרך האמצע ושביל הזהב שביארו הראשונים ושלצרך רפואת הנפש יש לנטות לזמן לאחד הקצוות ראה פירוש המשניות לרמב"ם
- ↑ שפת אמת פסח תרנ"ח.
- ↑ שפת אמת פסח תרלט.
- ↑ רעיון זה מיוסד על דברי המקובלים שכתבו שבכל שנה ושנה מחדש ה' יתברך מוציא את בני ישראל משער הנ' כמו שה' הוציאם בימים ההם בעת יציאת מצרים, (חסד לאברהם - מעין ב - נהר נז - סוד נפלא מענין השבתת חמץ ואכילת מצה)
- ↑ ישמח ישראל על הגדה של פסח אות יח.
- ↑ פרי צדיק בראשית קונטרס עת האוכל בעניני האכילה
- ↑ חסד לאברהם