משתמש:מהדורא קמא/פרנסה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אני משכים ומוצא כל אלו לפני
בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני.

הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני.

כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני, כל אומנויות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל. אלו לפני
ברכות נח ע"א

פרנסה או סדרי הפרנסה היא מכלול הסדרים והדרכים שברא ה' שבני אדם יפעלו על פיהם על מנת להשיג את הדברים ההכרחיים לצורך קיומם ואת המותרות הרצויים להם בכדי לחיות בשמחה ובטוב לב וברוב כל.

נתן ה' מחכמתו לבשר ודם את חכמת סדרי הפרנסה (אקונומיה בלע"ז) שהיא חכמה בהחכמות המעשית, העוסקת בסדרי הפרנסה של כל ציבור וציבור שבעולם, ובחוקים ובקשרים שבין בני הציבור מהבחינה הנוגעת לעשית המלאכות ולדרכי התחלקותם של כל הקניינים המשמשים לצורכי האדם.

חכמת סדרי הפרנסה העוסקת בדרכים והסדרים שבהם כל האמצעים לפרנסה שבבריאה הלכים ונהיים מתוקנים ומזומנים לכל הבריות, כגון הדברים הגולמיים שבבריאה מה הם הסדרים שבהם הם- נאספים, מעובדים, נעשים, מוקצים למכירה, מוצאים מרשות היחיד לרשות הרבים, נישאים ברשות הרבים ומופצים, ועד שלבסוף הם נקנים כסחורה. כמו כן עוסקת חכמת סדרי הפרנסה במערכת הקשרים ויחסי הההחלפה בין בני האדם במהלך מלאכת עשיית הסחורות, ובמהלך ההעזר והסיוע למכירה ובמהלך הקנייה.


שער האגדה

עולם הדרש

פרשת המן מלמדת על ענייני הפרנסה

ויאמר משה אל בני ישראל ערב וידעתם וגו', אמרו להם עד שאתם ישנים במטותיכם הקב"ה מפרנס אתכם. (מכילתא בשלח-ויסע פרשה ב)

רבי אליעזר אומר לימות המשיח ולימות ירמיה הנביא, שבשעה שאמר ירמיה לישראל מפני מה אין אתם עוסקין בתורה, אמרו לו במה נתפרנס, הוציא להם צלוחית של מן ואמר להם, הדור אתם ראו דבר ה', אבותיכם שהיו עוסקים בתורה ראו במה נתפרנסו, אף אתם אם תעסקו בתורה הקב"ה יפרנסכם מזה. ( מכילתא בשלח -ויסע פרשה ו)

שטו העם ולקטו, יכול מפני שמצטערים עליו בשעת לקיטתו היו מתרעמים תלמוד לומר שטו העם, לפתח ביתו היה יושב ומלקט פרנסתו ופרנסת ביתו, ואחר כך וחם השמש ונמס (ספרי בהעלותך פט)

משל למה הדבר דומה, למלך שגזר על בנו להיות מפרנסתו פעם אחת בשנה, ולא היה מקביל פני אביו אלא בשעת פרנסתו, פעם אחת חזר וגזר עליו להיות מפרנסתו בכל יום, אמר הבן אפילו איני מקבל פני אבי אלא בשעת פרנסתי די לי. כך ישראל היו בביתו של אדם חמש זכרים או חמש נקבות היה יושב ומצפה ואומר שמא לא ירד המן למחר ונמצינו מתים ברעב, יהיה רצון מלפניך שירד, ונמצאו הופכים את לבם לשמים. (ספרי בהעלותך פט)

דברי בן זומא על מעשה ה' בסדרי הפרנסה

מעלות הדרומיות של הר הבית מזמן בן זומא שנשתירו כיום

בן זומא ראה אוכלוסא על גב מעלה בהר הבית אמר ברוך חכם הרזים וברוך שברא כל אלו לשמשני.
הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח"כ אכל ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנין לפני.
כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש גזז ולבן ונפץ וטוה וארג ואחר כך מצא בגד ללבוש, ואני משכים ומוצא כל אלו מתוקנים לפני, כל אומנויות שוקדות ובאות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני

ברכות נח ע"א

בדברי בן זומא גנוז יסודות גדולים בסדרי הפרנסה שברא ה' בעולם

  • אדם הראשון לעומת אוכלוסא, ברוך חכם הרזים: סדרי הפרנסה של כל מערכת פרנסה מתוקנת יותר ככל שיש בה אוכלוסא גדולה יותר העוסקת בישובה של עולם
  • אדם הראשון יגע חרש זרע וכו' גזז ולבן וכו' לעומת כל אומנויות שוקדות: סדרי הפרנסה בכל מערכת פרנסה מתוקנת יותר ככל שיש בה יותר חלקת עבודה בין האמנויות שכל אומן ואומן מומחה לתחומו, ופועל בתחומו אומנותו.
  • אדם הראשון ללא משמשים לעומת ברא כל אלו לשמשני: בסדרי הפרנסה אף על פי שכל אומן ואומן מתכוון לתועלת עצמו, הקב"ה בידו הנעלמה עושה שמכל זה יהיה שימוש ותועלת לכל יתר הבריות שבשבילם נברא העולם.
  • אדם הראשון יגע בשדה לעומת באות לפתח ביתי ואני משכים ומוצא כל אלו לפני: בסדרי הפרנסה בכח המסחר יוצאים כל האמצעים לפרנסה שבבריאה נהיים מתוקנים ומזומנים לבריות, בכל מקום ומקום ואפילו בעיר הרחוקה מהשדה.

שער התולדות

שני אלפים תהו

סדרי הפרנסה באלף הראשון

מאכלים

בני שבט ההדזה לבושים בכתנות עור שבים מציד בשדה, אחד השבטים האחרונים כיום המשמרים את סדרי הפרנסה כעין בני האלף הראשון

סדרי הפרנסה באלף הראשון היו אסיפת עשב השדה, צידת ציד, ודיגת דגים. קודם נח לא היה עוד מחרשה בעולם, וכאשר בני האלף הראשון ביקשו לעבוד את האדמה והיו יגעים בידיהם במר ופסל לחרוש ולזרוע [1] ולתלוש בידיהם [2] . ואף אחרי יגיעתם האדמה הייתה ארורה ולא הייתה מוצאיה אלא קוץ ודרדר, ועל כן בני האלף הראשון היו אכלים בעיקר את עשב השדה הגדל ללא עבודת האדם [3], וכך נמשך הדבר עד שבתחילת האלף השני כלה זרעו של קין ונולד נח ובא בעולם נחמה מעצבון הידיים מן האדמה אשר אררה ה' [4]

בני האלף הראשון היו גם צדים בעלי חיים (באיסור)[5] ואוכלים אותם. בני האדם לא היו מגדלים בהמות בקביעות [6] אלא היו צדים צייד בהזדמן.

כלים

הכלים באלף הראשון היו כלי אבן וכלי עץ, אולם לא היה להם כלי מתכת של נחושת וברזל [7]

מלבושים

אבן רחיים לטחינה של גרעינים תוך סיבוב שנשתירה מליל אלף השני
וימח את כל היקום. נמחו הגופות ודייק הכתוב אשר על פני האדמה דוקא אלו שהיו מונחים על פני האדמה. אבל נשתיירו כמה גופות שנפל עליהם עפר הרבה ע"י שטף המים ונשארו הגופות קיימין. והן הנה עצמות שמוצאין חופרי ארץ ומוצאין עצמות מבריות שלא נמצא עתה בעולם וכו' והיה ההשגחה שישתיירו עצמות אלו כדי שיבא דור אחרון ויכיר סתרי הטבע וזהו כבודו ית'
העמק דבר בראשית ז כג

אחרי גירושו של האדם הראשון מגן עדן, דעת האדם עוד לא נשלמה כראוי לעבודות מלאכותיות [8] ה' נתן בלב אדם חכמה ולמלאכה [9] לעשות כתונות עור ללבושו מעורות חיות שמתו [10] וכן לבשו בני האלף הראשון כתנות עור עד שבאלף השני החלו לעשות מלבושים מצמר או מפשתים. [11]

מגורים

ישבי מערות, הגרים בנקרות סלעים וחורי עפר למחסה ולמסתור מזרם וממטר (הכתב והקבלה בראשית ד' י"ז)[12]

סדרי הפרנסה באלף השני

מאכלים

סדרי הפרנסה באלף השני היו עבודת האדמה וכל מלאכת עבודה של סידורא דפת והפיכת צמחי בר לצמחים שבראשותן של האדם, בתחילת האלף השני נחה האדמה מקללתה ואחרי יגיע בזעת אפים הייתה מוציאה צמחים הראויים לעשות מהם לחם. וכן באלף השני התחילה מלאכת רעית הצאן והפיכת חיות בר לבהמות שברשותו של האדם [13] (המהפכה החקלאית בעברית)

כלים

במשך האלף השני התחילה להתפשט בעולם כלי מתחת של נחושת וברזל וכן כלי המחרשה וכלי קצירה. וכן כלי נגינה ככינורות ועוגבים.

וַתֵּלֶד עָדָה אֶת־יָבָל הוּא הָיָה אֲבִי יֹשֵׁב אֹהֶל וּמִקְנֶה: וְשֵׁם אָחִיו יוּבָל הוּא הָיָה אֲבִי כָּל־תֹּפֵשׂ כִּנּוֹר וְעוּגָב: וְצִלָּה גַם־הִוא יָלְדָה אֶת־תּוּבַל קַיִן לֹטֵשׁ כָּל־חֹרֵשׁ נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל וגו'

בראשית ד יט-כב

מלבושים

בגדי צמר או בגדי פשתים

מגורים

אוהלים יושבי אוהלים

שני אלפים תורה

סדרי הפרנסה באלף השלישי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – כלי מלאכה בהווה של התורה שבכתב

מגורים

הוא החל להיות גבור בארץ הוא היה גבור ציד לפני הכי הוא החל להיות מושל בגבורתו על האנשים,  והוא המולך תחלה, כי עד ימיו לא היו מלחמות ולא מלך מלך,  וגבר תחלה על אנשי בבל עד שמלך עליהם,  ואחר כן יצא אל אשור ועשה כרצונו והגדיל,  ובנה שם ערים בצורות בתקפו ובגבורתו, וזהו שאמר ותהי ראשית ממלכתו בבל וארך ואכד וכלנה: (רמב"ן בראשית י י"א)

יושבי אוהלי כיבושים הארצות ונהפכים לעובדי אדמה, נחלות

סדרי הפרנסה בעם ישראל בזמן האבות בזמן השופטים

כנ"ל

סדרי הפרנסה בליל האלף הרביעי

עדין העיקר חקלאים אבל צומח מאד המסחר בערים תחת המלכויות המושלים בכיפה

סדרי הפרנסה בעם ישראל בזמן הנביאים

ערים שבנו מלכות בית דוד ומלכות עשרת השבטים והמסחר שבערים

סדרי הפרנסה ביום האלף הרביעי

סדרי הפרנסה של יוון ורומי שווקים אמניות

סדרי הפרנסה בעם ישראל בזמן התנאים

כנ"ל

עמוד השער של פנקס מכון דרכי חיים.
בשנת תרס״ט יסד הרב יונתן בנימין הורביץ, מנהל לשכת "פקידים ואמרכלים דאמשטרדם בירושלים", והקים בשיתוף עם ת״ת ״עץ חיים״, מוסד ללימוד מלאכה בשם ״מכון דרכי חיים, בית לימוד מלאכה על טהרת הקודש״, שעמד תחת פיקוחו והשגחתו של המרא דאתרא רבי שמואל סלנט זצוק"ל

שני אלפים ימות המשיח

סדרי הפרנסה בליל האלף החמישי

(הביזנטים) [מלכות אדום] והפרסים

סדרי הפרנסה בעם ישראל בזמן האמוראים

כנ"ל אמוראי א"י ואמוראי בבל

סדרי הפרנסה ביום האלף החמישי

המסחר הגדול שתחת מלכות ישמעאל (תור הזהב של האסלם)

סדרי הפרנסה בעם ישראל בזמן הגאונים וראשוני הראשונים

כנ"ל תקנת הכתובה

סדרי הפרנסה בליל האלף השישי

אירופא

סדרי הפרנסה בעם ישראל בזמן הראשונים וראשוני האחרונים

ריבית לנוכרים ירידים התר עסקא

סדרי הפרנסה ביום האלף השישי

סדרי הפרנסה בזמן האחרונים והמלקטים

שער הדקדוק

פרנסה וכלכלה בלשון הקודש

לשון תורה לחוד

בתקופת התורה שבכתב היו משתמשים בפועל כִּלְכֵּל לציין עניינים מסדרי הפרנסה. דוגמא לדבר: וְכִלְכַּלְתִּי אֹתְךָ שָׁם כִּי-עוֹד חָמֵשׁ שָׁנִים רָעָב פֶּן-תִּוָּרֵשׁ אַתָּה וּבֵיתְךָ וְכָל-אֲשֶׁר-לָךְ (בראשית מ"ה י"א) וַיְכַלְכֵּל יוֹסֵף אֶת-אָבִיו וְאֶת-אֶחָיו וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִיו לֶחֶם לְפִי הַטָּף (שם מ"ז' י"ב) וְעַתָּה אַל-תִּירָאוּ אָנֹכִי אֲכַלְכֵּל אֶתְכֶם וְאֶת-טַפְּכֶם וַיְנַחֵם אוֹתָם וַיְדַבֵּר עַל-לִבָּם (שם נ' כ"א) וכן עוד הרבה פסוקים בנביאים ובכתובים.

בכל התורה שבכתב לא מצאנו את הפועל פרנס.

לשון חכמים לחוד

בתקופת התורה שבעל פה מלשון חז"ל ואילך משתמשים בפועל פרנס לציין עניינים מסדרי הפרנסה וכן לציין את ענייני תפקיד של מנהיג הציבור פרנס, כגון במימרא: "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן קופה של שרצים תלויה לו מאחוריו, שאם תזוח דעתו עליו, אומרין לו: 'חזור לאחוריך'!" (יומא כב ע"ב)

בלשון היוונים יש את הפועל pronoeo המציין בין השאר עניינים מסדרי הפרנסה, שם העצם pronoētēs, הגזור מפועל זה, מציין 'אחראי, מנהל', חז"ל שהיו זה לעומת זה של יון העלו מלשונם, ובחכמתם הקדושה חדשו בלשון הקודש את המילה הפועל פרנס לציין עניינים מסדרי הפרנסה וכן לציין את ענייני תפקיד של מנהיג הציבור כעין מלשון יון.

יפת אלקים ליפת וישכון באהלי שם. בר קפרא אומר יהו דברי תורה נאמרין בלשונו של יפת בתוך אהלי שם. רבי יודן אומר מכאן לתרגום מן התורה... רבן שמעון בן גמליאל אומר אף הספרים התירו שיכתבו יונית, שנאמר יפת אלקים ליפת, דברים של יפת יהו באהלי שם, אי הכי גומר ומגוג נמי, הכי קאמר יפיותו של יפת יהיה באהלי שם.

ילקוט בר' י, סא

עברית של חול לחוד

מחדשי העברית של חול רצו לפרוק עול מלכות שמים ולהתנתק מכל חיי עם ישראל שבתקופת התורה שבעל פה, ובקשו להתחבר כביכול לתקופת התורה שבכתב, ועל כן מכל מקום שיש בלשון הקודש מילים נרדפות הם העדיפו את לשון התורה שבכתב על פני לשון התורה שבעל פה. וכן גם במילים הנרדפות ב'פרנסה וכלכלה' הם השתמשו בכל מקום במילים מפועל כלכל תחת מילים מהפועל פרנס. דגמא לדבר, כלכלה כלכלי כלכלית וכדו'.

סדרי הפרנסה אקונומיה בלע"ז

סדרי הפרנסה נקראת ברוב לשונות לע"ז "אקונומיה" או "אקונומיקה". ראש הפילוסופים אריסטו הוא זה שנתן שם זה להחכמה העוסקת בחקר חוקי מערכה הפרנסה של היחידים. והמילה אקונומיה מורכבת מהמילה שבלשון יון οίκω (אִיקוֹ, בית ) עם המילה νέμω (נֶמוֹ או נומוס, חוק וסדר).

סמוך ליום האלף השישי אחר שנתן ה' מחכמתו לבשר ודם תוספת מרובה על העיקר בחכמת סדרי הפרנסה ונתן להם ה' חכמה להבין גם את סדרי הפרנסה של מערכות הפרנסה של הציבור. מזמן זה ואילך נמצא שכיח בין חכמי אומות העולם מילים כמו "אקונומיה של הממלכות", "אקונומיה של השלטון", "אקונומיה של הציבור" או "אקונומיה של העם ", לצין את חכמת סדרי הפרנסה של מערכות הפרנסה של הציבור, אך באחר מחצית המאה השישית לאלף השישי הפך השימוש בשם "אקונומיקה" לבדה כנפוץ ושגור ביותר בלשון אומות העולם לצין את את חכמת סדרי הפרנסה של מערכות הפרנסה של הציבור, וזאת בהשראת הספר "עקרונות האקונומיקה" של החכם אלפרד מרשל משנת ה'תר"ן.

סדרי הפרנסה בלשון הקודש ולהבדיל בעברית

התרגום של "אקונומיה" ללשון הקודש הוא סדרי הפרנסה או חוקי הפרנסה ובהמכלול אנו משתמשים בלשון סדרי הפרנסה

העברית של חול כדרכה תרגמה אקונומיה - כלכלה

שער הבחינה

ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת וגו' יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב מה רבו מעשיך ה׳ כולם בחכמה עשית מלאה הארץ קניניך

תהלים ק״ד כ א


מהות הבחינה היא התבונן בסימני חכמת הבורא בברואים ושערם בנפש כפי כח הכרת המבחין וכו'. סימני חכמה בברואים אשר נוכל לבחן בהם וכו' סימן החכמה הנראה בחכמות ובמלאכות ובפעולות, אשר הכינם הבורא יתברך לאדם, להשלמת תקנתו וסיבות טרף חוקו ושאר תועלותיו הכוללות והמתבודדות. ועל זה רמז הכתוב באמרו "מי שת בטחות חכמה או מי נתן לשכוי בינה" (איוב לח, לו ) ואמר: "כי ה׳ יתן חכמה מפיו דעת ותבונה" (משלי ב, ו ). ואחד כך חשוב במעלת האותיות המכתב והכתיבה. אשר וכו' בו כותבן מה שיש ביניהם מעניני משא ומתן וסחרה הלוואה וקנין וכו'. אך הטרפים (פ' הפרנסות) המיוחדים לאישי מני החים רבו מספר והחכם כאשר יתבונן בהם ויבין סבותם ויכיר חכמת מחשבת הבורא יתעלה בהם ועליהם אמר דוד (תה' קד) כלם אליך ישברון לתת אכלם בעתו תתן להם ילקוטון תפתוח ידך ישבעון טוב ואמר (שם קמ"ה) פותח את ידך ומהשביע לכל חי רצון.

חובת הלבבות שער הבחינה

הענין הנפלא בהטבע הוא ההזנה התמידית, שזה קיום הנמצאים והרכבת הנפרדים, ובדרך טבעי כל יום קבוע הזנה לאלפי אלפים בלי מספר נמצאים, מזון, אשר כל אחד יזון מן הטבע, הוא פועל מורה על חכמה ושלמות וכבוד השי"ת למבין, יותר ממה שמורה הנסיים, ולכן אמרו (ברכות ד:) משום דאיתא באלפא ביתא, שענין אלפא ביתא מורה על סדור טבעיי, שאינו מדלג, רק שהולך מאלף עד תי"ו. ולכן בברכת המאורות בחול ושבת סדרו באלפי ביתא. והוא כמו סדור הטבע, שמתנהג בלא מרוצה, רק שהולכין הסבות קשורות והעלולים מסודרים, ובאופן הסידור הטבעיי אם נותן מזון להנמצאים אז הוא ענין פלא.

משך חכמה על ויקרא פרק כו פסוק ד

חכמת ה' ביסודות סדרי הפרנסה

חכמת ה' במעשה ידיים ומעשה חכמה

חכמתו יתברך שבסדרי הפרנסה מתגלית בראש ובראשונה במעשה ידיים שהם דברים שהיו גולמיים ועובדו באופן כלשהו ביד האדם. המכנה המשותף לכל המעשה ידיים של סדרי הפרנסה הוא, שכולם נעשו בעקבות טרחה של האדם עם כוונה לעשותם, ויש להם חשיבות כל שהיא עבור העושה או עבור בני אדם אחרים שעתידים לבקש לקנות את המעשה ידיים הלז. הטרחה של האדם מכוון ומודרך על ידי הרצון להקנות שויות להמעשה ידיים הזה. כאשר קיימת טרחה כזו ולמעשה ידיים הזה יש שויות בעיני עושהו או בעיני אחרים, ניתן לומר שהוא עבר ונכנס להיותו מכלל סדרי הפרנסה, כלומר הוא יצא מסדרי הטבע של מעשה ידי שמיים ונכנס לסדרי הפרנסה של מעשה ידי אדם. בקיצור: גם פרי שנקטף הוא מעשה ידיים של סדרי הפרנסה וכמוהו גם ספינת אוויר, אף שכמותה וחכמת מורכבותה של הטרחה הדרושה לעשות אותם שונה בתכלית.

הן מעשה ידיים והן מעשה חכמה בשעה שהם מוקצים למכירה הם נקראים סחורה, אלא שאת המעשה ידיים הוא סחורה חומרית והמעשה חכמה הוא סחורה מופשטת.

בדומה לכך, מעשה חכמה היא פעולה שעושה האדם בחכמתו הגורמת תועלת מופשטת, אבל איננה מלאכה העושה מעשה חמרי גשמי בעל גוף. כלומר היא עושה דבר בעל שויות עבורו או עבור אחרים שאיננו מלובש בגוף גשמי. כגון התוקע בשופר לכבוד מלך בשר ודם, או רופא הנפשות הנותן עצות לחולה הנפש, הם דוגמא לדבר למעשה חכמה משום שאין פעולתו עושה מעשה בעל גוף חומרי, אלא מעשה חכמה שיש בו שויות עבור המלך או המתרפא ונדרש טרחה וכוונה כדי לספק אותו.

חכמת ה' בחיבור של: מעשה ידי שמיים, מעשה ידי אדם, ועבודת האדם

ה' ברוב חכמתו עשה שהדברים הגורמים למלאכה הם שלושה ובחיבור של שלושתם יחד נהיית מלאכת העשייה של כל המעשה ידיים, ואופן הרכבתם ודרכי חיבורם הם הם הנותנים את הצורה והכמות של סדרי הפרנסה של כל ציבור וציבור שבעולם. הגורם למלאכה הראשון הוא המעשה ידי שמיים שבסביבתם: מקרי הזמן, והאקלים, הבריאה והבריות שסביב אמצעי יסודות הפרנסה והמחצבים המזומנים לפניהם המשמשים להם למלאכת עשיית מעשי ידיים שונים.

הגורם למלאכה השני הוא המעשה ידי אדם שברשותם - סך כל הנכסים שגם הם כשלעצמם מעשי ידיים, המשמשים ומסיעים לעשיית מעשי ידיים אחרים,כגון כלי מלאכה וכלי מכונה ומבני בתי המלאכה.

הגורם למלאכה השלישי הוא העבודת האדם, כלומר הזמן והטרחה שמוצאי אדם במהלך מלאכת העשייה.

דוגמא לדבר: כדי לעשות מצות, נצרכים כדברים גולמיים חיטה ומים גולמיים (הבריאה והבריות שסביב), נצרך כלי מלאכה של כל מלאכה ומלאכה מסידורא דפת כלי מחרשה כלי קצירה כלי לישה וכדו' (מעשה ידי אדם) ונצרך אדם שיעבוד וישתמש בכלים כדי לעשות את המצה (עבודת האדם).

חכמת ה' בקו גבולות האפשר ובשכרו כנגד הפסדו

קו גבולות האפשר

בידי אדם מסוים כמו גם בידי הציבור בכללותה נתן ה' כמות מוגבלת של: מעשה ידי שמיים, מעשה ידי אדם, עבודת האדם. וכפי המידה שה' נתן להם מזה, כך הם יכולים להשתמש בהם בכדי לעשות מעשי ידיים שונים. קו גבולות היכולת מצייר ומראה את גבולות האפשר של מלאכות העשייה השונים, בצורה שלו יצויר עולם פשוט שבו יש רק שני מעשי ידיים בלבד. השיפוע של הקו המתעקם בכל נקודה מביעה את שכרו כנגד הפסדו של מידה מסוימת מהמעשה ידיים האחד כנגד המעשי ידיים האחר, שכנגד השכר שיש לנו בזה שעסקנו ממלאכה העשייה של המעשה ידיים האחד, הצטרכנו להפסיד ולוותר על עשייה של המעשה ידיים השני ובכך ככך שמרווחים אנו מידה מסוימת מהמעשה ידיים האחד מפסידים אנו כמות מסוימת מהמעשה ידיים האחר, ונצרך לחשב שכרה כנגד הפסדה במה להשקיע יותר ובמה להשקיע פחות.

חכמת ה' במסחר

מטבע זה טבעו עזרא ונחמיה בביאה שניה והוא שימש בסדרי הפרנסה של תחילת בית שני
ויבא יעקב שלם עיר שכם וגו' ויחן את פני העיר: אמר רב: מטבע תיקן להם. ושמואל אמר: שווקים תיקן להם
שבת ל"ג ע"ב

גזרה חכמתו יתעלה שבני אדם יהיו זקוקים לדברים שאינם ברשותם ולמעשי ידיים שאינם עושים אותם בעצמם, וכן גזרה חכמתו יתעלה שיהיה ברשות בני האדם דברים וכן יעשו מעשי ידיים שהם עצמם אינם זקוקים להם, ועל כן יקומו בני האדם ויקיימו מסחר, כלומר שבני האדם יחליפו דברים אלו עם אלו, ראובן שיש ברשותו דבר מסוים שאינו זקוק לו, יתנו לשמעון שזקוק לדבר המסוים הלז ושאיננו ברשותו, ושמעון ייתן לראובן תמורת הדבר המסוים הלז דבר אחר שישנו ברשותו והוא שמעון אינו זקוק לו וראובן כן זקוק לו. קשרי המסחר יכולים להתקיים במסחר בפירא בפירא, שבו בני אדם מעבירים זה לזה סחורה תמורת סחורה אחרת. אולם על דרך הרוב, נעשה המסחר מאמצעות שימוש במטבע שהוא דבר מסוים בעל ערך מוסכמתשויות. מחיר הנקוב בכסף מביעה את מחיר הסחורה בערך בכלול של כל הסחורות האחרים.

בכלכלות מורכבות יותר, ישנם בני אדם שהתמחותם היא בשידוך בין בעלי השדות או בעלי המלאכה לבין הקונים בני אדם אלו מכונים "סוחרים".

מקובל בין החכמים להבחין בין מסחר בפנים, מסחר בין אחדים המשתייכים לאותו מערכת פרנסה או לאותה ממלכה, ל'מסחר בחוץ הנעשה בין מערכת פרנסה אחד לבין מערכות פרנסה אחרים.

חכמת ה' במערכות פרנסה

ה' בחכמתו יסד בסדרי הפרנסה שבעולמו מערכות פרנסה: מערכת מערכות של סדרי הפרנסה נפרדים שבכל מערכת פרנסה אישים רבים מקובצים ונכללים למערכת פרנסה אחת. ה' נתן בלב בני האדם לכונן סוגים רבים של מערות פרנסה , שונים בגודלם ובאופיים, והם מחולקים במידת החשבתם את התחרות, מידת התחרות שי בהם בפועל, בצורת חלוקת התפקידים, במידת עושרו או עוניו של מערכת הפרנסה, מידת קשריו של מערכת הפרנסה למערכות פרנסה אחרים, וכן הלאה על זה הדרך.

מערכות פרנסה הפשוטים ביותר הם מערכות פרנסה שכל אישיים עוסקים בעשיית מעשי ידיים אותם ישתמשו הם בעצמם בלבד. [14]. מערכות פרנסה פשוטים הם מערכות פרנסה העומדות לעצמן, כלומר, הם חיים על אמצעיהם הם וסגורים בפני שווקים אחרים. במערכות פרנסה פשוטים ביותר של אלפיים שנות תהו, לרוב כל עושה הוא גם המשתמש; וכל העושים-משתמשים גם עוסקים גם בניהול וגם בחישובים הנוגעים הטרחה בעשיית המעשה ידיים.

במערכות פרנסה מורכבים יותר נעשה חלוקת עבודה: חלק מן שני האדם מתמחים בעשיית דברים מסוימים, ואילו חלק אחר של האנשים מתמחה בעשיית דברים אחרים. פעולתם של בני האדם השונים, לבד או ביחד, מביאה לעשיית מעשי ידיים. דוגמא לדבר, כדי לעשות בגד צמר שישמש כסות בחורף, יכולה העבודה להתחלק בין רועה הדואג לכבשים ולמחיתם, גוזז צמר הגוזז את צמרן של הכבשים, אנשים הכובשים את הצמר לסיבים וכאלו האורגים מן הצמר את הבגד. קיום חלוקת עבודה הוא המבחין העיקרי בין מערכות פרנסה פשוטים למערכות פרנסה מורכבים.

מערכות פרנסה בהם יש חלוקת עבודה, בדרך כלל אינם מערכות פרנסתה העומדות לעצמן לחלוטין. חלוקת העבודה מצריכה התמחות, ולכן יש רווח ניכר בעשיית קשרים עם בני אדם המתמחים בעבודות מסוימות, כדי לעשות החלפה של מעשה ידי מסוג אחד מעשה ידיים מסוג אחר.

חכמת ה' מדת העומד למכירה ומדת המבקשים לקנות, והשער שבשוק

ה' עשה בחכמתו שהשוק הוא יהיה המקום בו נפגשים הקונים והמוכרים של סחורות כדי לסחור בהן, בין אם מדובר כפשוטו במקום מוחשי ובין במקום מופשט. השער של הסחורות נקבע בשוק בהתאם למדת העומד למכירה ומדת המבקשים לקנות : בכל שער שבעולם מעוניינים בעלי המלאכה למכור כמות מסוימת הנגזרת ממבנה ההוצאות של מהלך מלאכת העשייה, דהיינו השער של הדברים הגורמים למלאכות והדברים הגולמיים (זוהי "התאמה של מידת העומד למכירה"), ואילו הקונים מעוניינים בכמות אחרת הנגזרת מה"תועלת" שהם מוצאים מהמעשה ידיים וממעשי ידיים אחרים ("התאמה של מדת המבקשים לקנות "). באופן פשוט ניתן לומר כי התאמה של מדת העומד למכירה תהיה בדרך כלל התאמה עולה - כלומר, בעלי המלאכה יעשו ויעמידו כמות גדולה יותר מן המעשה ידיים ככל שהשער גבוה יותר. התאמה של מדת המבקשים לקנות , לעומת זאת, היא בדרך כלל התאמה יורדת - כלומר, הקונים יבקשו כמות קטנה יותר מן המעשה ידיים ככל שעולה השער.

חכמי חכמת סדרי הפרנסה סוברים שבסופו של דבר השוק יגיע לשיווי משקל ושער הסחורה בשוק יהיה השער בו הכמות המבוקשת תהיה זהה לזו הנעשית. הסברה העומדת מאחורי שיווי משקל זה, הוא שברמת שער גבוהה ממנו ישרור מצב של "עודף העומד למכירה" - הכמות העומדת למכירה גדולה מהכמות המבוקשת, דבר שיגרור הורדת השער מצד בעלי המלאכה שנותרו עם עודפי סחורה. באופן דומה, בשער הנמוך משער שיווי משקל ישרור מצב של "עודף המבקשים לקנות " - הכמות המבוקשת עולה על זו העומדת למכירה, מצב שיוביל קונים לעוט על הסחורה המועטה העומדת למכירה ולהציע עליה מחיר גבוה יותר. מהלכים אלה ייפסקו רק לכשיגיע השוק למצב של שיווי משקל, והשוק יתייצב בשער מסוים בו הכמות המבוקשת שווה לכמות העומדת למכירה.

ישנם חילוקי דעות בין חכמי חכמת סדרי הפרנסה אם הליכים של מדת העומד למכירה ומדת המבקשים לקנות אכן חותרים להגעה לנקודת "שיווי משקל" שבה מדת המבקשים לקנות ומדת העומד למכירה מאוזנים, או שהשוק נמצא בתהליך של הפרה מתמדת של שיווי משקל או אפילו של אי שיווי משקל כחלק ממבנה השוק.

ציור המראה את עשר העמים שבזמן הגלות ברך ה' את מעשי ידיהם ואת סדרי הפרנסה שלהם והעמידם לראש ולא לזנב והם בזמנינו רק למעלה ולא למטה.
בזמן שישראל עושים רצונו של מקום הבטיחם הכתוב: יפתח ה' לך את אוצרו הטוב וגו' ולברך את כל מעשה ידך, והלוית גוים רבים ואתה לא תלוה, ונתנך ה' לראש ולא לזנב, והיית רק למעלה ולא תהיה למטה, כי תשמע אל מצות ה' אלקיך אשר אנכי מצוך היום לשמר ולעשות
דברים כח יב יג

חכמת ה' בהשתמשות, חיסכון ונתינה בעסקה

ליחידים השונים בציבור יש פרנסה ממספר מקורות: שכר עבודה, ומעסקה. חלק מהפרנסה אשר בו משתמשים במשך תקופה מסוימת כדי לקנות סחורות הוא ההשתמשות שלהם בתקופה זו. יתרת פרנסתם שלא הוציאו בתקופה על השתמשות היא החיסכון. וכן יש שאת החיסכון עושים בו נתינה בעסקה שענינו שהאדם נותן את הממון הנותר לו לעסוק בו הוא לבדו או בשותפות עם אדם אחר על מנת ולהרוויח ממנו ממון נוסף. .

חכמת ה' בהלוואה ללא ריבית של נשך

לכסף יש שויות-זמן והוא נקרא ריבית.

שער ברוך שנתן מחכמתו

גדר חכמת סדרי הפרנסה

קיימות מספר הגדרות חכמת סדרי הפרנסה. את הפשוטה מביניהן החכם אדם סמית', מי שנחשב לאבי חכמת סדרי הפרנסה של יום האלף השישי, לפיו סדרי הפרנסה היא "חכמה החוקרת את העושר". ביתר פירוט, חכמת סדרי הפרנסה על פי מר סמית' היא "חקר העשייה, הפיזור וההחלפה" של עושר. החכם ג'ון סטיוארט מיל נתן הגדרה דומה: "החכמה המעשית של עשיה ופיזור עושר", כאשר את העושר לעניין זה תיאר כ"מלאי הדברים השימושיים".

החכם אלפרד מרשל הסיט את ההגדרה של החכמה מעושר לברכה מרובה, כדי לתת ביטוי לפעילות כלכלית שאינה בהכרח קשורה לכסף או מתכות יקרות. לפיכך סדרי הפרנסה עוסקת במכלול ההיבטים החומריים של החיים והפעילות החברתית המשפיעים על רווחתו ותועלתו של האדם.

החכם ליונל רובינס ניסח הגדרה מתוקנת של חכמת סדרי הפרנסה: חכמת סדרי הפרנס היא חקר השימוש באמצעי הפרנסה המצויים בצמצום שיש בהם שימושים חלופיים. כלומר, חכמת סדרי הפרנסה עוסקת בחקר השימוש של בני האדם באמצעים הנתונים בגבול שיכולים לשמש למטרות שונות. משמעות המונח "גבול" ענינו שבעולם הזה תמיד לא יוכל העולם אין לספק באופן עד בלי גבול רצון כל אחד שהרי יש גבול וסך מסוים לכל הדברים בעולם, בין אם זה סוגי מתכות, מזון או אמצעי פרנסה כאלו ואחרים. אם כן כל הדברים והאמצעים המצויים בעולם הזה יש בהם "גבול" ביחס להשלמת רצון כל בני האדם, ועל בני האדם אפוא להפנות את אותם "אמצעי פרנסה שבצימצום" אל המקומות והצורות שם הם נצרכים ביותר ומבוקשים ביותר. למשל, אדם יכול לעשות מחלב מיני מעדנים או מין מתיקה שהגליד, או לחלופין למכרו כמשקה כפי שהוא. ובכך עוסקת חכמת סדרי הפרנסה - להפנות את אותם אמצעי הפרנסה אל המקומות בהם הם מבוקשים ביותר על ידי בני האדם.

פרטים בסדרי הפרנסה ובמכלול סדרי הפרנסה

חכמת סדרי הפרנסה מתחלק באופן כללי לשניים:

  • פרטים בסדרי הפרנסה שעניינו בבעלי מלאכה בודדים, שווקים בודדים וקנים בודדים.
  • מכלול סדרי הפרנסה שעינינו בכללות מערכת הפרנסה כולה. לדוגמה: במקום לבחון את מדת העומד למכירה ומדת המבקשים לקנות שבשוק מסוים, היא מתמקדת בסך המעשי ידיים של של מערכת הפרנסה כולה. במקום לבחון את שערו של מעשי ידיים מסוים היא תבחן את רמת השערים הכללית במערכת הפרנסה.

השלמות

עין עוד

חול:כלכלה במדור ערכי חולין על טהרת הקודש בהמכלול

Evolution-tasks-not.png ערך זה מכיל דפי טיוטה וניסוי וטעייה של ניסוח המבט התורני  בנושא חילוניות. Holyoake2.JPG

הערות שוליים

  1. ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו, ומה היתה ההנחה והמנוחה שעשה נח בעולם, אמרו (רש"י, תנחומא יא) כי עד שלא בא נח בעולם לא היה להם כלי מחרישה והיו יגעים בידיהם במר ופסל לחרוש ולזרוע, משבא נח שהיה איש האדמה וחשב בשכלו להקל בעבודת האדמה תקן כלי מחרישה וחרש עם השורים והחמורים ולמדו בני העולם ממנו. הנה כי הוא היקל בעבודת האדמה וזהו הנחמה וההנחה, לפיכך אמר ממעשינו והוא עבודת האדמה כמו ממעשהו מן השדה (שופטים יט, טז), ואע"פ שכל מלאכה בכלל מעשה ברוב הוא נופל על מעשה האדמה, ומעצבון ידינו ממה שהיינו עצבים ועמלים בידינו. אשר אררה ה', כמו שאמר לאדם (לעיל ג, יז) ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה, ואעפ"כ אחר נח גם כן עבודתה בעצבון אלא שהוא היקל בחכמתו בעמל ובעצבון.(רד"ק על בראשית פרק ה פסוק כט )
    כשחטא אדם נגזר עליו לאכול עשב, שנאמר וקוץ ודרדר וגו', ואכלת את עשב השדה, הוא שנאמר נמשל כבהמות נדמו(חזקוני בראשית א כט)
  2. טרם ביאת נחלעולם לא היה להם מחרישות מזלגות וקרדומים והיו חסרים מכל כלי מלאכה והיו מצטערים מאד בענין חרישה וקצירה, ככתוב זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו (הכתב והקבלה בראשית פרשת בראשית פרק ד)
  3. ופירשו רבותינו ז"ל (בראשית רבה כ כג) שתעלה דברים ארורים יתושים ופרעושים וקוץ ודרדר, ולאדם שנאמר לו ואכלת את עשב השדה היוצא מאליו, עם כל זה הטיב הוא יתברך עמו באומרו בזעת אפך תאכל לחם, שהוא שאם יעבוד את האדמה יאכל לחם, שחלב חטים תשביענו, שממנה יצא לחם כי תתן את כחה לו. אך אתה לא כן אלא ארור אתה יותר מן האדמה, כי הנה עד כה לא מנעו ממנה תת כחה לאדם, רק כשלא יעבוד את האדמה, ועתה גם (יב) כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה לך כאשר באדם, שאם יעבוד את האדמה תתן כחה לו. (האלשיך הקדוש - ספר תורת משה על בראשית - פרק ד פסוק ט-יד))
  4. זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו. וזו היא הנחמה, שבימיו כלה זרעו של קין, שנתקללה האדמה בעבורו כדכתיב "לא תוסיף תת כחה לך", כל זמן שאתה וזרעך בעולם, וכיון שכלה זרעו של קין, התחילה לחזור]לקדמתה, ולכך נאמר מן האדמה אשר אררה ה' (בכור שור בראשית פרק ה פסוק כט ) זה ינחמנו ממעשנו כבר ראית כמה נדחקו בזה דברי המפרשים והנכון בעיני הוא שהנה קללת אדם הגבילה הקב"ה עד סוף ימיו כמ"ש כל ימי חייך עד שובך אל האדמה ואדם הוליד את שת בן ק"ל שנה ושת הוליד את אנוש בן ק"ה ואנוש הוליד את קינן בן נ' שנה וקינן הוליד את מהללאל בן ע' שנה ומהללאל הוליד את ירד בן ס"ה שנה וירד הוליד את חנוך בן קס"ב שנה וחנוך הוליד את מתושלח בן ס"ה שנה. ומתושלח הוליד את למך בן קפ"ז שנה. ולמך הוליד את נח בן קפ"ב שנה שהם כלם אלף וחמשים וששה שנים. הנה אדם חיה תשע מאות ושלשים שנה ויצא מזה שאחרי מות אדם קכ"ו שנה נולד נח והיה א"כ נח בהשתלשלות הדורות האלה הוא הראשון שנולד אחרי שמת אדם הראשון. ולכן כשנולד נח אמר למך אביו כיון שבני זה נולד ראשונה אחרי מות אדם ושובו אל האדמה יתחייב שעמו תבא המנוחה אל הארץ ושהוא לנו משמיע שלום מבשר טוב שינחמנו השם ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה' בחטא אדם כיון שכבר אדם מת וזה היה הראשון מן הדורות שנולד אחרי מותו (אברבנאל בראשית פרשת בראשית פרק ה) ארורה האדמה נתקללה האדמה וכו'. והיא לא נתקללה אלא ימי חייו של אדם שנאמר כל ימי חייך וצא וחשוב שנותיו ותמצא שמשמת הוא לא נולד איש עד שנולד נח וחזרה ברכה למקומה דכתיב זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו מן האדמה וגו' וכתוב ויחל נח איש האדמה ויטע כרם. (חזקוני בראשית פרשת בראשית פרק ג)
  5. קודם המבול האדם היה אסור באכילת בעלי חיים סנהדרין נט ב
  6. אבי ישב אהל ומקנה. הוא היה הראשון לרועי בהמות במדברות, ויושב אהלים חדש כאן וחדש כאן בשביל מרעה צאנו, וכשכלה המרעה במקום זה הולך ותוקע אהלו במקום אחר (רש"י בראשית ד' כ')
  7. אבי לוטש כל חרש נחשת וברזל. מחדד אומנות נחשת וברזל, וכו' כלומר מחדד ומצחצח כל כלי אומנות נחשת וברזל(רש"י בראשית ד' כ"ב).
    וספר באלה להודיע מי היו המתחילים בבניין הערים ובמרעה הצאן וחכמת הניגון ומלאכת המתכות (רמב"ן בראשית ד' י"ז).
  8. ויעש ה' - כי דעת האדם עוד לא נשלמה כראוי לעבודות מלאכותיות, וברצון ה' נעשו הכתנות מאליהן, ונתן בהם דעת ללבשן, ועשאן מעורות חיות שמתו (אברבנאל בראשית ג כא)
  9. ויעש ה' - נתן בלב אדם חכמה ולמלאכה (מלבי"ם בראשית ג כא) אולם יש דעות שבפעם ראשונה ה' עשה לאדם את הכתונות עור בדרך נס
  10. ויעש ה' - כי דעת האדם עוד לא נשלמה כראוי לעבודות מלאכותיות, וברצון ה' נעשו הכתנות מאליהן, ונתן בהם דעת ללבשן, ועשאן מעורות חיות שמתו(אברבנאל בראשית ג כא)
  11. יבל היה אבי יושב אהל ומקנה. שהתחילו להשתמש בבע"ח בעבור צמרם (מלבים בראשית ד כ ) ופשתן היא חלק מעבודת האדמה שהחלה עם נח וכל זה היה באלף השני
  12. ויהי בונה עיר . רבים אמרו לתכלית מה בנה קין עיר והוא היה אדם השלישי ע"פ כל הארץ ואין צריך לעיר לו ולבניו, גם קשה שאדם יחיד יבנה עיר מבלי עזר רבים ומבלי כלי מלאכהנמצאים, ובערכין (פ"ט מ"ו) נקרא עיר שלש חצרות ובכל אחד שני בתים,  ויאמר הרוו"ה ידענו כי קדמוני בני אדם היה להם נקרות סלעים  וחורי עפר וכפים למחסה ולמסתור מזרם וממטר, ועוד היום נמצאים כאלו לרוב במדינות אסיא  והמה כעת מאין יושב ובמדינות אפריקי עדיין יש יושבי מערות ונקראים טרוגלודיטין (האהלענבעוואהנער) ומסתבר כי קין היה הראשון אשרהכין מערה כזאת לו ולמשפחתו והיא היתה נקראת עיר בלשון עברי בהנחתה הראשונה כאשר עדיין נקראת כן בלשון ערבי,  ונשאר השם עיר גם אחרי אשר החלו לבנות בתים ע"פ ארץ:(הכתב והקבלה בראשית ד' י"ז)
  13. ויקרא את שמו נח לאמר, בשעה שברא הקב"ה את אדם הראשון השליטו על הכל,  הפרה היתה נשמעת לחורש, והתלם נשמע לחורש, כיון שחטא אדם מרדו עליו,  הפרה לא היתה נשמעת לחורש,והתלם לא היה נשמע לחורש, כיון שעמד נח נחו (בראשית רבה פרשת בראשית פרשה כה)
    (5) מלבים על בראשית פרק ב פסוק יט ותראה שתחלה אמר ויצר ה' כל חית השדה ואת כל עוף השמים, ובקריאת שמות הוסיף לכל הבהמה, כי נודע שכל בהמות הבייתיות היו תחלה מדבריות ונמצא עוד מכל אחד מינו הפראי, חמור הבר ושור הבר וכדומה, רק שהאדם כבשם תחת רשותו וע"י שנוי המזונות וגדולם אצל האדם נשתנה טבעם ממדברי לבייתי, וע"כ במ"ש ויצר ה' לא הזכיר בהמה כי בתחלה היו כולם חית השדה היינו מדברים, רק אחר שהביאם אל האדם, ברר אדם מהם אלה שראה שיוכל לעשותם בייתים, ולקחם לעצמו וקרא להם שמות כפי תשמישן בביתו ובשדהו, ואז קרא שמות לכל הבהמה:
  14. סיפורו של החכם דניאל דיפו על רובינזון קרוזו משמש בחכמת סדרי הפרנסה כמשל למערכת פרנסה פשוטה כזו