לדלג לתוכן

משתמש:מוקיר רבנן/דינא דגרמי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
דינא דגרמי
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת בבא קמא, דף ק' עמוד א', מסכת בבא קמא, דף צ"ח עמוד ב'
שולחן ערוך חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף א'

דינא גרמי הוא מונח הלכתי בדיני נזיקין המבטא נזק שנגרם על ידי פעולה עקיפה של אדם ולא כתוצאה ישירה של מעשהו. בגמרא נחלקו התנאים האם המזיק באופן זה חייב לשלם או שפטור[1], ולהלכה נפסק כי חייב לשלם את הנזק שגרם[2].

רקע ומקורות

אדם שהזיק ממונו של אחר בפעולה ישירה מוגדר כאדם המזיק ומחויב בתשלומי הנזק שנגרם. במקרה שהנזק נגרם בפעולה עקיפה מוגדר המזיק כגרמא ומחויב בתשלומי הנזק רק בדיני שמים. התלמוד מגדיר דרגה אמצעית בשם גרמי.

מקורות

במסכת בבא קמא[3] מובאת דעת רבי מאיר, לפיה כרם שמחיצתו נפרצה והבעלים נמנעו מלתקנה אף לאחר התראה, ומפני כך התבואה בשדה הסמוך נאסרה באיסור כלאי הכרם, בעל הכרם חייב בתשלום על הנזק אף שהוא לא יצר את הנזק באופן ישיר. מכך הסיק ריש לקיש שרבי מאיר מחייב בגרמי.

מקור נוסף מופיע בדברי אמימר[1] לגבי הקורע שטר חוב של חברו, לפיו הדעה המחייבת מזיק בגרמי תחייב את קורע השטר. להלכה נפסק כדעה המחייבת לפי דברי הגמרא שם שרפרם חייב קורע שטר חוב בתשלום הנזק[4].

מקרים נוספים בהם דנה הגמרא בדין זה הוא ב'מזיק שיעבודו של חבירו' - אדם שהזיק קרקע המשועבדת עבור הלוואה, וכתוצאה מכך המלוה ניזק מפני שלא יכול לגבות את חובו מהקרקע המשועבדת, המזיק חייב לשלם למלוה משום דינא דגרמי[5] [6] [7]. (הראשונים נחלקו בדין זה במקרה שהזיק שעבוד שאינו ממון לכל העולם).

כמו כן, בגמרא נראה כי בעל מקצוע שגרם ללקוח נזק כתוצאה מהערכתו המקצועית, במקרים מסוימים הוא מוגדר כמזיק וחייב לשלם מדין גרמי: 'המראה דינר לשולחני' הוא מקרה שבו אדם התייעץ עם חלפן כספים האם לקבל את המטבע כתשלום, מבואר בגמרא[8] שאם נגרם נזק עקב טעות בהערכתו של השולחני, ברוב המקרים[9][א] הוא חייב לשלם[11]. דיין שטעה - לדעת רבי מאיר שמחייב בגרמי, דיין שטעה בשיקול הדעת וטעותו גרמה לנזק[12] חייב לשלם מדין גרמי[13][14]. גם בודק שאינו מומחה שראה מום בעינו של בכור בהמה ושחטו על פיו - מאחר והדין הוא שאסור לסמוך עליו ואין הדרך לבדוק על ידי מומחה לאחר השחיטה, חייב הבודק לשלם על הבכור מדין גרמי[15].

מוסר למרות שאינו מזיק באופן ישיר חייב לשלם מדין גרמי[16].

ההבדלים שבין גרמא לגרמי

ערך מורחב – גרמא בנזיקין

הראשונים נחלקו מהו ההבדל בין גרמי בו המזיק חייב בתשלום הנזק, לבין המזיק בגרמא שפטור. נאמרו בזה כמה ביאורים:

  • הרא"ש[17] כתב שגרמי מוגדר רק כשהאדם הזיק בעצמו[ב], ובתנאי שההיזק ודאי[ג] ונגרם בשעת מעשה[ד].
  • התוספות[22] מביאים את דעת הריצב"א שסובר שאין חילוק מהותי בין המקרים המוגדרים כגרמא לבין המקרים המוגדרים גרמי, וגרמי הוא קנס שרבנן קנסו רק בהיזק מצוי כדי למנוע מקרים של היזק מכוון.
הגדרת הרמב"ן לחילוק בין גרמא לגרמי

כלל גדול יהיה בידך: כל הגורם ומחמת גרמתו בא היזק שאי אפשר אלא באותו היזק ואינו תלוי בדעת אחרים, אלא בשעה שגרם בא ההיזק או שהוא עתיד לבוא, כגון זה חייב רבי מאיר ונקרא בגמרא ברי היזקא.

קונטרס דינא דגרמי לרמב"ן
  • הרמב"ן כותב שהכלל העיקרי בגרמי הוא שמעשה ההיזק יגרום להיזק בטוח, אך לא מצריך שהנזק יקרה מיד או שיעשה מעשה בגוף החפץ[ה]. הרמב"ן מגדיר זאת כ"ברי היזקא" וסובר שאפילו אם מבחינה מציאותית לא בטוח שהנזק יקרה, בכל זאת נחשב לגרמי מפני שנחשב שהעמיד את ממון חבירו במצב שעומד להינזק והוא מצב ודאי בחפץ[ו].
  • הרמב"ם פוסק[23] שמוטל על יורשי אדם לשלם את נזקיו. המגיד משנה[24] מסביר שלדעתו חיוב גרמי הוא כמזיק גמור ולא כקנס, ולכן היורשים חייבים לשלם - כבכל מזיק. מאידך, הרמב"ם בהלכות סנהדרין[25] כתב שדיין שטעה פטור מלשלם כי הוא לא התכוון להזיק[ז]. הרמב"ם מנמק את פסיקותיו בכך שהחילוק בין מתכוון לשאינו, הוא סברא מעיקר הדין לפטור מגרמי[ח]. ביאור נוסף בדעת הרמב"ם מובא במאירי[28], שדוקא אם ההיזק בא ממנו חייב משום גרמי אבל אם עצם ההיזק לא בא ממנו נחשב רק גרמא, לדוגמה המשסה כלב של חבירו באדם אחר פטור מדיני אדם מפני שעצם הנזק נעשה על ידי הכלב[ט].
  • הראב"ד[29] סובר שגרמי חייב רק באופן שהתכוין להזיק בלי שיש לו מכך הנאה אבל אם הזיק בגרמי רק כדי להסב לעצמו רווח פטור[י], דין זה הובא בשולחן ערוך[30] בשם 'יש אומרים'[י"א].

שיטת הסוברים שאין הבדל בין גרמי לגרמא

הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי מדייק מדברי רש"י במסכת בבא בתרא[31] שהוא סובר שאין הבדל בין גרמי לגרמא, וכך הסמ"ע[32] כותב בשם הרמב"ם והטור. לשיטה זו כשהגמרא השתמשה בלשון "גרמא" היא עסקה בשיטת הפוטרים בגרמי וכשהיא השתמשה בלשון "גרמי" היא עסקה בשיטה המחייבת בגרמי. הסמ"ע נקט כן גם בדעת השולחן ערוך[י"ב].

להלכה

להלכה נפסק בשולחן ערוך[33] כשיטת הרי"ף והרמב"ם שהמזיק בגרמי חייב, והחיוב הוא על ההיזק ולא קנס[34]. הרמ"א הביא את דעת הריצב"א שגרמי הוא קנס שנוהג במקרים שכיחים של נזקים בגרמא. הש"ך מוכיח מהרבה ראשונים שגרמי הוא רק קנס ולכן במקום שאין סיבה לקונסו, כגון שמסר את ממון חבירו לאנסים באונס פטור, מאחר שעשה כן באונס[י"ג].

דעת האורים ותומים שאמנם דינא דגרמי הוא מדין מזיק ולא קנס אבל הוא דין מדרבנן ולא מן התורה[35].

בנוסף בשולחן ערוך נפסק כי לא צריך שפעולת ההיזק תיעשה בגוף החפץ כדי שתחשב כגרמי, ולכן גם אם זרק כלי מראש הגג והיו תחתיו כרים או כסתות באופן שלא ישבר כשיפול, ובא אחר ומשך את הכרים והכסתות חייב מדין גרמי למרות שלא נגע בכלי בעצמו, כמו כן הזורק מטבע של חבירו לים באופן שאפשר להוציאו על ידי צוללן, וכן אם פיחת צורת המטבע של חברו על ידי פטיש חייב לשלם על ההוצאות מדין גרמי. אך הרמ"א[36] פסק שכל המקרים המובאים בשולחן ערוך הם רק גרמא בנזיקין ולא גרמי[י"ד] ולכן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, כדעת הרא"ש והתוספות.

כללים בדינא דגרמי

גורם דגורם

הראב"ד[39] פוסק שדוקא גורם הנזק חייב אבל גורם דגורם פטור[ט"ו]. לעומתו הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי כתב שכיון שגרמי נחשב למזיק אז גם גורם דגורם חייב ולכן אפילו אם רק גרם לשטר חוב להישרף חייב.

הש"ך[40] מכריע שלא כדעת הרמב"ן ופוטר את המזיק בגורם דגורם לשלם את נזקו.

בממונו

במקרה בו ממונו של האדם הזיק בגרמי כגון שורו שקרע שטר; הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי בתחילת דבריו כתב שפטור ובהמשך דבריו מסיק שחייב[ט"ז]. מאידך הנימוקי יוסף[41] מביא בשם הרא"ה בשם רבו (הרמב"ן) שגרמי דממונו פטור[י"ז], וכן פסק הרמ"א[42].

ברציחה

הראשונים דנים בדין אדם שרצח בגרמי; הר"ן[43] כתב שפטור[44]. אמנם ברבינו דוד[45] נראה שחייב.

בדיבור

דיין לא מומחה שטעה; אם טעה בדבר משנה, דינו בטל[46] ואם אי אפשר להחזיר את המצב לקדמותו כגון שהאדם שקיבל את הכסף לא נמצא במקום, נחלקו הפוסקים; דעת הרי"ף[47] והרמב"ן[י"ח] וכן דעת הרמב"ם[49] שפטור. לעומתם התוספות [50] מחייבים.

דיין שטעה בשיקול הדעת וטימא את הטהור או חייב את הזכאי, הרמב"ן סובר שחייב מדין גרמי[51]. והתוספות[50] סוברים שחייב מדין אדם המזיק[52].

במחשבה

רש"י[53] כותב שאם אסר דבר במחשבה נחשב רק כגרמא ולא כגרמי ופטור[י"ט]. הרא"ש[55] כתב שהסוגיא לפיה פוסק רש"י היא כדעת רבנן שפטרו בדינא דגרמי אבל לרבי מאיר חייב בכזה מקרה, והחיוב הוא אף בגרמי במחשבה. דעה זו מובאת גם ברמב"ן בקונטרס דינא דגרמי.

גרמי על ידי אי-פעולה

היד רמ"ה כותב [56] שאדם שמחויב לתקן את הגדר בינו לבין חבירו ולא גדר, ובעקבות כך באו גנבים לבית חברו, חייב לשלם את הגניבה מדין גרמי למרות שלא עשה מעשה בפועל אלא רק נמנע מלקיים את חובתו לגדור את הפירצה.

הרא"ש חולק[57] על כך משום שמקרה זה אינו שונה מ"פורץ גדר בפני בהמת חבירו" שפטור כי לא "ברי היזקא" וכי לא עשה מעשה בגוף החפץ[58].

במניעת רווח

הרמב"ן כותב[59] שהכופף קמת חבירו ובכך היא נהייתה טמונה, ואחר כך הגיעה אש ושרפה את הקמה בעל האש פטור מלשלם עליהם (משום שאש פטורה ב"טמון"). וזה שכופף את הקמה פטור למרות שבגללו בעל האש פטור מלשלם[60], ומכאן מסיק הרמב"ן לכל דבר שאינו נזק ישיר אלא רק מניעת רווח אינו נחשב גרמי.

על ידי ספק איסור

שוחט ששחט באופן שיש מחלוקת מפורסמת אם השחיטה כשרה או לא, חייב לשלם לבעל הבהמות את דמי כולן משום גרמי[61].

בממון ששוויו משתנה

אדם ששמר על שור חברו והזיק ונתחייב סקילה ובא אחר והזיק את השור ועל ידי כך השומר התחייב לשלם לבעלים את דמי השור, וכן אם הזיק חמץ שעבר עליו הפסח ועל ידי כך השומר התחייב לשלם את שווי החמץ לבעלים, כתב הרמב"ן[62] שחייב מדין גרמי. אמנם התוספות[63] באחד מתירוציהם כתבו שאם הזיק דבר שלא שווה ערך לכל העולם לא מתחייב מדין גרמי, והש"ך[64] תמה על דבריהם אבל פסק שפטור משום שהכריע שגרמי הוא קנס ולכן כל היזק שאינו מצוי לא קנסו בו.

מקרים מצויים

• מי שהזמין את חבירו לבית דין בעיר אחרת ולא הגיע לדיון, חייב לשלם את ההוצאות לחבירו מדינא דגרמי[65].

• אדם שביטל שידוך ללא סיבה מספקת, חייב לשלם את כל הוצאות הצד השני[66].

• אומן שיצר או הכין מוצר על פי בקשת הלקוח, ולאחר שסיים, הלקוח מעונין לחזור בו מהזמנתו, ולמוכר אין מה לעשות במוצר, הלקוח חייב לשלם משום גרמי[67]. [כ].

קישורים חיצוניים

ביאורים

  1. ↑ הראשונים[10] מסבירים שהשולחני נחשב מזיק בגרמי כי בכך שאמר שהמטבע טוב הפסיד את הבעלים, משום שנתן תמורת אותו מטבע סחורה וכבר לא יכול למצוא את הקונה
  2. ↑ כגון בדוגמאות שהובאו לעיל במסכך גפנו על גבי תבואתו של חבירו (שהדבר אסור משום כלאיים) – דעת הרא"ש[18] שזה מוגדר כגרמי ולדעת הרמב"ן[19] זה מוגדר כמזיק ישיר.
  3. ↑ בשונה ממי שראה אחר זורק כלים מגובה על כרים וכסתות, וסילק את הכרים וכסתות, שבזה לא עושה היזק בגוף הממון. זאת לעומת הרי"ף, הרמב"ם והרמב"ן שסברו שגם המושך כרים וכסתות חייב משום גרמי.
  4. ↑ לעומת גרמא בו החפץ ינזק לאחר זמן מביצוע פעולת ההיזק. סברה זו הובאה גם בתוספות[20] ובראשונים נוספים[21]
  5. ↑ שחייב את מי שמשך כרים וכסתות מתחת הכלי.
  6. ↑ כגון מי שמוסר את ממון חבירו לאנסים שעד עתה הממון היה שמור מפניהם ועל ידי שגילה לאנסים על הימצאות הממון הוא כבר נהיה חשוף לנזק והוא כבר לא שמור כמו שהיה וכשהם יקחו אותו זה מחמת גרמתו.
  7. ↑ הב"ח בסימן כה פירש את כוונת הרמב"ם בצורה אחרת, ולדבריו אין משמעות לכך שלא נתכוון להזיק אלא שכיוון שהפסק היה טעות אין לו תוקף של פסק, ואם כן הנזק נחשב כגרמא ולא כגרמי.
  8. ↑ חילוק זה מבואר בשו"ת הרמב"ם[26] שכתב שפורץ גדר בפני בהמת חבירו חייב משום גרמי, אמנם ליסטים שפרצו לחצר ועל ידי זה הבהמה ברחה פטור. וביאר הרמב"ם שהסיבה היא משום שהפורץ את הגדר בפני בהמת חבירו התכוין להזיק, מה שאין כן הליסטים לא התכוונו להזיקו[27].
  9. ↑ אמנם אם זרק אדם כלי שלו מראש הגג ותחתיו יש כרים וכסתות ובא אחר ומשך את הכרים, זה שמשך חייב משום גרמי ואע"פ שלא שנגע בכלים בכל זאת הוא גורם ההיזק ונחשב שההיזק בא ממנו כמבואר במשנה תורה לרמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ז', הלכה ז'.
  10. ↑ לדוגמה אשה שמכרה את זכות הכתובה שלה לאחר ונתגרשה ומתה וגם בעלה מת ובא הקונה של הכתובה לגבות את זכות הכתובה שקנה מהירושה שנותרה והיורש מחל על הכתובה שהדין הוא שמי שמכר שטר וחזר ומחלו מחול. והנה אף על פי שמי שמוכר חוב וחזר ומחלו חייב לשלם לקונה משום גרמי אבל במקרה זה לדעת הראב"ד היורש פטור מלשלם משום שהסיבה שמחל על הכתובה היא כדי שלא יגבו מהירושה שקיבל וכיון שהוא מתכוין להנאתו ולא להזיק פטור מדין גרמי.
  11. ↑ ועיין בראב"ד בהשגות על הרי"ף בדף מ"ד כתב שאם לא התכוון להזיק אלא להנאתו פטור כמו שבהיזק שאינו ניכר שאם לא התכוון להזיק פטור משום שקנסו רק את מי שהתכוון להזיק אבל אם התכוון להנאתו פטור כמו שכתב הראב"ד בהשגות על הרמב"ם בפרק ז' הלכה ד' .
  12. ↑ גם לדעת הסמ"ע יש מקרים שהפטור הוא מצד גרמא כמו שנפסק בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן ת"כ, סעיף כ"ה שהתוקע באוזן חבירו וחרשו פטור בדיני אדם, והסמ"ע שם כתב שהפטור הוא בגלל שזה גרמא.
  13. ↑ והביא שהרמב"ן הרגיש בקושיא זו ותירץ שהקלו רבנן במי שהזיק בגרמי בדיבור במקום אונס ותמה עליו הש"ך למה עקרו רבנן דין תורה.
  14. ↑ ועיין בש"ך[37] שהביא מדברי המהרש"ל בשם הראב"ן שאפילו אם מעך כלי כסף והרס את צורתם פטור מדיני אדם כי זה רק גרמא כיון שאפשר לתקנם ולהחזירם למה שהיו, והש"ך חלק על כך וכתב שדוקא במטבע שהצורה היא רק לסימן אבל בכלי שהצורה היא עצם השימוש בו הריסת הצורה היא היזק גמור, וכן נקט החזו"א[38].
  15. ↑ ולכן אע"פ שהשולח את הבעירה ביד חרש, שוטה וקטן חייב זה דוקא במקרה בו האש שרפה דבר שגופו ממון אבל אם שרפה שטר חוב פטור משום שהוא גורם דגורם (שהרי המזיק שטר חוב בידיים חייב משום גרמי).
  16. ↑ כן פירש את דבריו הש"ך בסי' שפ"ו אבל מדברי הפני יהושע בבבא קמא י"ג נראה שהבין שהרמב"ן לא חזר בו אלא רק חילק בין אופני הגרמי שאם השור קרע שטר חייב משום שהשור עצמו עשה עשיה גמורה רק שהשטר לא ממון אבל בשור שנפל לבור מים והסריח את מימיו מריח נבילתו עצם מצד השור היה בעקיפין.
  17. ↑ ולמד זאת מהדין שכתוב בגמרא שאם שור חפר בור בעל השור לא חייב על נזקי הבור ולמדו כן מהפסוק איש יכרה בור איש בור ולא שור בור והרא"ה דימה דין זה לגרמי דממונו שכמו שלא חייב על הבור של שורו כמו כן לא חייב על גרמי של שורו. הקהילות יעקב תלה במחלוקת זו ויכוח יסודי בדין גרמי שהרמב"ן סבר שגרמי הוא הרחבה של מזיק בצורה ישירה, והנימוקי יוסף סבר שסיבת החיוב בגרמי היא משום שהוא אחראי על הנזק שנגרם על ידו בצורה עקיפה.
  18. ↑ נימוקו של הרמב"ן[48] שפטור מאחר ולא "ברי היזקא" שהרי בזמן פסיקת הדין אין ודאות שלא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו.
  19. ↑ לדוגמא הכניס פרה אדומה לתוך עול עם פרות נוספות וע"י כך הפרה חרשה ונפסלה לאפר פרה אדומה פטור משום שבהמעשה שהכניס אותה לעול אין ראייה שכוונתו לעבוד בה שיכול לומר שהכניסה לשם כדי שתינק מאימה, אבל כיון שבאמת כוונתו היתה שתדוש היא נפסלה, והוא פטור דגרמי במחשבה פטור[54].
  20. ↑ אמנם לפי הרמב"ן[68] נראה שמקרה זה נחשב לגרמא משום שהאומן לא היה חייב לפעול לפי הלקוח בשונה ממראה דינר לשולחני ודיין שהניזק היה חייב לציית להוראתם.

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ח עמוד ב'
  2. ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף א'.
  3. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק' עמוד א'
  4. ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף ב'.
  5. ↑ בתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ל"ג עמוד ב' מובא שהמזיק שיעבודו של חבירו פטור, כדברי רבה שהשורף שטרותיו של חבירו פטור וכתב הרא"ש שכיון שקיי"ל שחייב בדינא דגרמי הוא הדין שחייב במזיק שיעבודו של חבירו. ועוד עיין בתלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף מ' עמוד ב' שנחלקו בזה רשב"ג ורבנן.
  6. ↑ וכן מי שעשה את עבדו אפותיקי (שיעבוד מוגבר) ושחררו ועל ידי כך א"א לגבותו חייב משום גרמי (שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) יש להשמיט את מילה "הלכות" מתוך הפרמטר.משנה תורה לרמב"ם, הלכות הלכות חובל ומזיק, פרק ז', הלכה י"א). אך הראב"ד חולק על הרמב"ם וסובר שנראה שהמזיק שעבודו של חברו פטור, אפילו שגרמי חייב משום שהוא פוסק כרבנן. אך עיין בשגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) יש להשמיט את מילה "הלכות" מתוך הפרמטר.משנה תורה לרמב"ם, הלכות הלכות נזקי ממון, פרק ח', הלכה ז'.
  7. ↑ גר"א, חושן משפט, סימן ת"ז, סעיף ב'.
  8. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף צ"ט עמוד ב'.
  9. ↑ למעט מקרה של שולחני מומחה שייעץ בחינם שאינו חייב לשלם על הנזק.
  10. ↑ הרא"ש, מסכת בבא קמא, דף צ"ט עמוד ב', הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי ועוד.
  11. ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ש"ו, סעיף ו'.
  12. ↑ למעט דיין מומחה שדן ברשות ריש גלותא או שקיבלוהו בעלי הדין כדיין, שאינו חייב לשלם.
  13. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בכורות, דף כ"ח עמוד ב' ועיין בתלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ג עמוד א' ובתלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ק' עמוד א'.
  14. ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן כ"ה, סעיף ג'.
  15. ↑ הרמב"ן בהלכות בכורות פרק ד דף לו עמוד ב (בדפי הרי"ף), באתר היברובוקס וכך נפסק בשולחן ערוך, יורה דעה, סימן ש"י, סעיף ג'.
  16. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף קט"ז עמוד ב' וכך נפסק בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ח, סעיף ב'.
  17. ↑ הרא"ש על בבא קמא פרק ט סימן יג.
  18. ↑ הרא"ש, מסכת בבא קמא, דף צ"ט עמוד ב'.
  19. ↑ בקונטרס דינא דגרמי.
  20. ↑ תוספות, מסכת בבא בתרא, דף כ"ב עמוד ב'.
  21. ↑ רבנו ירוחם ועוד.
  22. ↑ תוספות, מסכת בבא בתרא, דף כ"ב עמוד ב'.
  23. ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ח', הלכה א'.
  24. ↑ מגיד משנה, על משנה תורה לרמב"ם, הלכות חובל ומזיק, פרק ח', הלכה א', הסבר זה נמצא במפרשים נוספים.
  25. ↑ משנה תורה לרמב"ם, הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ו', הלכה א'.
  26. ↑ תשובות הרמב"ם חלק ב תשובה תלב, באתר היברובוקס
  27. ↑ בית הבחירה למאירי, מסכת בבא קמא, דף נ"ו עמוד א'.
  28. ↑ בית הבחירה למאירי, מסכת בבא קמא, דף נ"ו עמוד א'.
  29. ↑ הובא בספר התרומות שער נא, חלק ו, אות ח-ט.
  30. ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ס"ו, סעיף כ"ג.
  31. ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף כ"ב עמוד ב'.
  32. ↑ הסמ"ע, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף א'.
  33. ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף א'.
  34. ↑ בסימן שפ"ח סעיף ב' חייב את היורשים לשלם, ובקנס היורשים פטורים
  35. ↑ אורים ותומים, חושן משפט, סימן קי"ט, סעיף ב' והוסיף שיש נפקא מינא לשיעבוד, שכיון שהחיוב הוא רק מדרבנן אין לחוב זה שיעבודא דאוריתא.
  36. ↑ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) יש לציין מספר סעיף אחד בלבד בכל פרמטר, ניתן להפריד באמצעות |.שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיפים ז'–מפרש-רמ"א.
  37. ↑ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:שולחן ערוך) יש לציין מספר סעיף אחד בלבד בכל פרמטר, ניתן להפריד באמצעות |.שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיפים ז'–מפרש-רמ"א.
  38. ↑ חזון איש על בבא קמא, יג, ב
  39. ↑ הובא בספר התרומות שער נא חלק ו אות ח
  40. ↑ שפתי כהן, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף ג' וכן כתב הקצות החושן.
  41. ↑ בבא קמא כא (בדפי הרי"ף).
  42. ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף א'.
  43. ↑ הר"ן, מסכת סנהדרין, דף ע"ז עמוד ב'.
  44. ↑ כיון שזה לא מעשה ישיר שלו. וכן דעת השיטה מקובצת, מסכת בבא קמא, דף כ"ו עמוד ב'.
  45. ↑ רבנו דוד, מסכת סנהדרין, דף ע"ז עמוד ב'.
  46. ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ל"ג עמוד א'.
  47. ↑ סנהדרין דף יא: בדפי הרי"ף.
  48. ↑ מלחמות ה' סנהדרין ל"ג.
  49. ↑ שגיאת לואה: (בקריאה לתבנית:רמב"ם) יש להשמיט את מילה "הלכות" מתוך הפרמטר.משנה תורה לרמב"ם, הלכות הלכות סנהדרין והעונשין המסורין להם, פרק ו', הלכה א'.
  50. ^ 50.0 50.1 תוספות, מסכת בבא קמא, דף ק' עמוד א'.
  51. ↑ בספרו מלחמות ה' בסנהדרין לג.
  52. ↑ כי הפסק של הדיין גורם לנזק בצורה ישירה.
  53. ↑ תלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ג עמוד א'.
  54. ↑ כך ביאר המהר"ם שי"ף שם, וכן נראה בפלפולא חריפתא. אך הרע"א שם דחה את הראייה מרש"י.
  55. ↑ הרא"ש על בבא קמא פרק הגוזל.
  56. ↑ יד רמה, מסכת בבא בתרא, דף ב' , הובא בארבעה טורים, חושן משפט, סימן קנ"ז.
  57. ↑ הובא בארבעה טורים, חושן משפט, סימן קנ"ז.
  58. ↑ החזון איש בבא בתרא, סימן א, אות ג, באתר היברובוקס הסביר את דברי הרמ"ה שלדעתו בדין זה זה יותר ברי היזקא מפורץ גדר לפני בהמת חברו.
  59. ↑ בקונטרס דינא דגרמי.
  60. ↑ כי ההטמנה של הקמה רק גרמה לבעל החיטים שלא יקבל את הכסף אבל לא היא החסירה את בעל החיטים אלא האש.
  61. ↑ טורי זהב, יורה דעה, סימן י"ח, סעיף ח' והנקודות הכסף שם סובר שזה מזיק גמור אך הרמ"א בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן ש"ו, סעיף ה' כתב שאינו גרמי ופטור. ועיין בש"ך שם.
  62. ↑ קונטרס דינא דגרמי.
  63. ↑ תוספות, מסכת בבא קמא, דף ע"א עמוד ב'.
  64. ↑ שפתי כהן, חושן משפט, סימן שפ"ו, סעיף א'.
  65. ↑ שולחן ערוך, חושן משפט, סימן י"ד, סעיף ה'.
  66. ↑ שו"ת חוות יאיר סימן קס"ח.
  67. ↑ טור בשם תשובת הרא"ש כלל ק"ד סימן ו' וכך נפסק בשולחן ערוך, חושן משפט, סימן של"ג, סעיף ח'.
  68. ↑ הרמב"ן בקונטרס דינא דגרמי כתב כן לענין מי שקנה זרעים וזרע אותם והם לא צמחו שהמוכר לא צריך לשלם לו את כל הוצאות הזריעה משום שהקונה לא היה חייב לזרוע אותם אע"פ שאין שום סיבה שלא יעשה כן.

הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.

אוחזר מתוך "https://www.hamichlol.org.il/w/index.php?title=משתמש:מוקיר_רבנן/דינא_דגרמי&oldid=3626876"