מתחם היריד הבין-לאומי על שם רשיד כראמי
 | |
| מבנה "הביתן הלבנוני" במתחם כשלצדו בריכת השתקפות | |
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2023, לפי קריטריונים 2, 4 | |
| שטח האתר | 40 הקטאר |
| שטח אזור החיץ | 32 הקטאר |
| שנים בסיכון | 2023 – |
מתחם היריד הבין-לאומי על שם רשיד כראמי (בערבית: رشيد كرامي الدولي في طرابلس) הוא מתחם בעיר טריפולי במחוז צפון לבנון בלבנון שהיה אמור לארח יריד בין-לאומי שנתי אך בנייתו מעולם לא הושלמה אחרי שהופסקה על ידי מלחמת האזרחים בלבנון. המתחם האליפטי, שתוכנן על ידי האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר, ממוקם בין המרכז ההיסטורי של העיר ובין אזור הנמל "אל-מינא" ושטחו כ-70 הקטאר.
על אף שבנייתו לא הושלמה לחלוטין, ולמרות מצבו המוזנח והעובדה שהוא מעולם לא שימש את מטרתו המקורית, המבנים בו עדיין נחשבים לאחת הדוגמאות הבולטות והמרשימות ביותר לאדריכלות מודרנית בארצות ערב והמזרח התיכון, ועל כן ב-2023 הוא הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[1]
היסטוריה
בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, בתקופת נשיאותו של פואד שהאב, קודמה בלבנון מדיניות כללית של מודרניזציה והפחתת הפערים בין הפריפריה הלבנונית לבין הבירה ביירות.[2] עיקרון חשוב במדיניות היה הפיכתה של העיר הצפונית טריפולי למרכז כלכלי משמעותי יותר, ועל רקע פתיחת מספר ירידים בין-לאומיים בארצות ערב, בפרט כאלו בדמשק שבסוריה ובבגדאד שבעיראק, הוחלט ליזום יריד כזה בטריפולי. היוזמה קודמה על ידי ראש הממשלה רשיד כראמי, שהגיע מאזור טריפולי, ואושרה בהחלטת ממשלה ב-1959.[2]
ממשלת לבנון החלה לחפש אחר אדריכל בעל שם עולמי שיתכנן את הפרויקט. בסיוע השגריר הברזילאי בלבנון, על רקע יחסי ברזיל–לבנון שהיו חמים יחסית באותה תקופה בשל הפזורה הלבנונית בברזיל, הממשלה יצרה קשר עם נימאייר,[3] שבאותו זמן כבר צבר לעצמו מוניטין לאחר שהיה מעורב בפרויקטים כגון תכנון ברזיליה. נימאייר הגיע לטריפולי ביולי 1962, הסתובב בעיר, למד על המבנה שלה וגיבש תוכנית ראשונית שהוצגה במסיבת עיתונאים יחד עם כראמי בספטמבר באותה שנה.[2][4]
כשפרסם את תוכניתו בכתבי עת לאדריכלות הוא ציין שלא אהב את העובדה שהמגרש הייעודי נבחר ללא מחקר מקדים של התוואי העירוני הקיים, ושהיה מעדיף מגרש קרוב יותר לחוף הים התיכון, אך בסופו של דבר התאים את התוכנית לתנאים הקיימים.[5] נימאייר תכנן את הפרויקט כך שייקשר בין המרכז ההיסטורי ובין הנמל, ועל כן תכנן גם שכונות מסביב לפרויקט ליצירת מוקד עירוני שלישי שישלים את הרצף בכל העיר. באופן כללי נימאייר תפס את הפרויקט כאפשרות לשיפור המרחב העירוני בטריפולי בכללותו, על רקע המרכז הישן והצפוף, ושם דגש על שטחים פתוחים נרחבים ואטרקציות, שלא קשורות במישרין ליריד, אשר ישרתו את כלל אוכלוסיית העיר לאורך זמן ויביאו ל"מודרניזציה חברתית" בנוסף לאדריכלית.[6] כמו כן, בניגוד לתכנוני ירידים דומים עד אז שכללו ריבוי ביתנים קטנים ונפרדים (עיצוב שנימאייר תפס כ"אדריכלות רעה" ו"מבלבלת"),[3][7] נימאייר תכנן מבנה מרכזי גדול מאוד לתצוגות של המדינות שיתארחו ביריד במעין צורת בומרנג שייצור רצף לאורך כל הפרויקט, עיצוב שנעשה בהשראת תוכנית הפיילוט של ברזיליה.[2]
התכנון המקורי של נימאייר ראה במתחם חלק אינטגרלי מהרצף העירוני והוא רצה שיהיה פתוח ונגיש לשאר העיר ושיעבור בו כביש מרכזי, אך בפועל הממשלה הלבנונית דחפה לגרסה שאפתנית פחות וקלה יותר לאבטחה בעיצוב הסופי - כך שהמתחם היה מגודר, השכונות ההיקפיות שנימאייר תכנן לא יצאו לפועל והכביש הוסט אל מחוץ למתחם, אם כי קרוב אליו.[8][6][3]
לאחר שתוכנית נימאייר התקבלה למעשה נגמרה המעורבות הישירה שלו כמעט לחלוטין, ובניית הפרויקט, שהיה אחד מהמורכבים והגדולים שנעשו בלבנון,[7] נעשתה על ידי מספר חברות הנדסה ובנייה לבנוניות. טקס הנחת אבן הפינה התרחש ב-1 באוקטובר 1963,[2] אך העבודות המשמעותיות החלו רק ב-1967, לאחר שנים של התאמות בתכנון, משא ומתן עם הקבלנים ובירוקרטיה.[7][9]
ב-1975, לאחר שהעבודות התקדמו באיטיות יחסית בשל קשיים תקציביים אך היו לקראת שלבי סיום, פרצה מלחמת האזרחים בלבנון והפרויקט נעצר לחלוטין.[7][10] בשל מיקום המתחם קרוב לכניסה של טריפולי ולנתיבי התחבורה הראשיים, הוא הפך למעוז אסטרטגי שהחליף ידיים פעמים רבות, ובפרט היה לתקופה קצרה מפקדה של הכוחות המזוינים של סוריה לאחר שנסוגו לצפון לבנון במהלך מלחמת לבנון הראשונה עם ישראל.[7] הכוחות השונים ששלטו על המתחם בזזו כמעט את כל הציוד שהיה בו למעט שלדי הבניינים, והוא נפגע במקומות שונים בצורה קלה מנזקי לחימה. ב-1990, לאחר סיום הלחימה, המתחם החל להיקרא על שם רשיד כראמי, שנרצח בהתנקשות ב-1987 במהלך המלחמה.[7]
בשנים שלאחר מכן היו שני ניסיונות שיפוץ של המתחם, אחד ב-1993 ואחד מסיבי יותר ב-1997, שנעשו ללא התייעצות עם נימאייר וששינו את המטרות והמאפיינים של מספר מבנים, ובפרט מתחם מגורים אחד הפך למלון ששינה לחלוטין את מאפיינו האדריכליים.[7] בהמשך העשור משרד הנוער והספורט של לבנון תכנן בניית אצטדיון כדורגל בחלק הדרומי של המתחם לרגל גביע אסיה בכדורגל 2000 שלבנון אירחה, אך בעקבות לחץ ציבורי התוכנית הוסטה לחלק אחר של העיר.[7] ב-2001 עלתה תוכנית להפוך את המתחם לפארק שעשועים, מעין "דיסנילנד מזרח-תיכוני"; גם הפעם נעשה קמפיין ציבורי נגד התוכנית, בפרט ב-2006 האתר הוסף לרשימת המעקב של אתרים בסיכון של קרן המונומנטים העולמית (אנ'),[11] וגם הפעם התוכנית נזנחה.[7] ב-2006 עלתה תוכנית להפוך את המתחם ליריד של סחורות מיובאות סיניות, אך אישור התוכנית נעצר בעקבות מלחמת לבנון השנייה שפרצה באותה שנה והעימות בין צבא לבנון והארגון האסלאמיסטי פתח אל-אסלאם שפרץ במחנה הפליטים נהר אל-בארד הקרוב לטריפולי בשנה שלאחר מכן; תחילת מלחמת האזרחים בסוריה ב-2011 והשפעותיה על לבנון קברו את התוכנית לחלוטין.[7][12][13] על אף שתוכניות שיקום כלליות של המיזם לא אושרו, בפועל השיפוצים החלקיים הביאו לכך שחלקים מהמתחם החלו להיות בשימוש, כמו התיאטרון הפתוח שאירח הופעות עד 2016 ותערוכות שמתקיימות בחלק הדרומי המשופץ של הביתן המרכזי.[7]
ב-2019 ממשלת לבנון יזמה הקמה של "מרכז ידע וחדשנות", שאמור לעזור ליצירת תעשיית היי-טק בעיר ולשפר את מצבה הכלכלי, בחלק המערבי והשומם יחסית של המתחם. הממשלה פתחה במכרז בינלאומי לתכנון המרכז, בשיתוף גופים לאומיים ובין-לאומיים לאדריכלות ולשימור, תוך דרישה שהמרכז החדש יתחשב במבנים הקיימים ויסייע בשימור שלהם ושל התכנון המקורי של נימאייר. המכרז הושלם אך הפרויקט נתקע לאור המשבר הכלכלי החמור שהחל בלבנון בסוף 2019.[7]
ב-2018 לבנון הוסיפה את האתר לרשימת המועמדים שלה להכרזה על אתר מורשת עולמית, ובנוסף קרן גטי (אנ') נתנה מענק בשביל תכנון תוכנית שיקום כוללנית לאתר בשיתוף אונסק"ו, במסגרת תוכנית כוללת של הקרן לשימור מבני אדריכלות מודרנית.[7][14][10] במרץ 2022 הפרלמנט הלבנוני אימץ חוק שאמור לאפשר את שימור האתר בהתאם לסטנדרטים של אונסק"ו.[15]
בינואר 2023, בכינוס מיוחד של ועדת המורשת העולמית, המתחם הוכרז כאתר מורשת עולמית בהליך חירום מזורז יחסית, על רקע המשבר הכלכלי בלבנון ומצבו המידרדר של המתחם, והוא הוגדר בהתאם כאתר מורשת עולמית בסיכון.[1] בנימוקים להחלטת הוועדה הוזכרו הייחודיות של האתר כדוגמה בולטת לאדריכלות מודרנית בעולם הערבי, בפרט בשל קנה המידה הגדול, השילוב של מרכיבים מהאדריכלות האסלאמית והלבנונית-מסורתית והשפעתו על האדריכלות בלבנון בדור שלאחר בנייתו; הייצוגיות של תופעת הירידים הבין-לאומיים שצמחו בעולם הערבי ככלי לחיזוק הלאומיות וההשתלבות במודרניזציה העולמית; הייחודיות שלו לעומת מתחמי ירידים קודמים והניסיון להשפיע בצורה רחבה יותר על המרחב העירוני; והעובדה שעל אף מצבו המידרדר והלא-מושלם, שלדי המבנים ואלמנטים נוספים במתחם השתמרו בצורה מספיק טובה בשביל להראות את התכנון המקורי של נימאייר ואת החשיבות שלו.[16]
הרכב המתחם
המתחם משתרע על אליפסה ששטחה 72 הקטאר, שבמרכזה מבנה התערוכות הגדול ומסביב לו נמצאים 14 מבנים משמעותיים (רובם בצד הקעור של המבנה המרכזי), בריכות השתקפות, שטחים ירוקים פתוחים ומגרש חניה.[8]
מבני הכניסה
הכניסה הראשית למתחם נמצאת קרוב לקצה הדרומי של המבנה המרכזי. היא כוללת עלייה שבסופה נמצאים רחבה גדולה עם תרנים שיועדו לדגלי המדינות המתארחות,[3] מבנה שיועד לקבלת פני הבאים ולפנאי ולצדו פורטיקו, שעוצב בהשראה "מסורתית-ערבית",[5] ממנו ניתן לצפות על כל המתחם.
המבנה שופץ בשנות ה-90 של המאה ה-20 כדי לשכן בו את משרדי ניהול המתחם והוא השתמר במצב טוב יחסית.[17]
מבנה התערוכות הגדול
המבנה המרכזי שלפי התוכנית של נימאייר כל הפרויקט סובב סביבו ובו המדינות המתארחות ביריד היו יכולות להקים את הדוכנים שלהן. למעשה מדובר בתקרת בטון, שבמרכזה היא קשתית ובקצותיה יש חלקים ישרים שמייצרים צורת בומרנג, והיא מוחזקת על ידי שתי שורות של עמודי בטון לאורך הבומרנג ועל ידי קורות חיצוניות (inverted beams) מעל הגג. אורך הקשת 640 מטר, רוחבה 70 מטרים והגובה תחתיה הוא שישה מטרים.[17] בין החלק הקשתי לחלקים הישרים תוכננו פתחים בתקרה בצורה עין.
בשנות ה-90 החלק הדרומי של המבנה שופץ ונוצרו כמה חללים סגורים על ידי הוספת קירות זכוכית בין עמודי הבטון, והם משמשים לתערוכות וכנסים בהיקפים קטנים. לעומתו החלק הצפוני הוזנח ומצבו הידרדר ברמה שהוא דורש שיפוץ משמעותי כדי לשמור על שלמותו.[17]
בית ההארחה (פרויקט מנג'רה)
בית ההארחה היה אמור להכיל 14 חדרים עבור אורחים חשובים מאוד. הוא בן קומה אחת, ובמרכזו יש אטריום לא מקורה שאמור לדמות חוש (אנ') - סוג של חצר פנימית שאופיינית בחלקים מהעולם הערבי, ובפרט בטריפולי העתיקה.[17] התקרה שלו מורכבת מקורות בטון שיוצרות מעין מבנה של פרגולה.
ב-2016, בסיוע האיחוד האירופי, התחיל פרויקט שיפוץ של המבנה, תוך שימור המאפיינים האדריכליים שלו, כך שיוכל לשמש למטרה חדשה: פרויקט "מנג'רה" (منجرة, Minjara, מילולית: "נגרייה") שנועד לתת מתחם שיעזור לשקם את תעשיית הנגרות המסורתית של טריפולי שדעכה החל מהעשורים האחרונים של המאה ה-20.[17] הפרויקט הושלם ב-2018 והחל לספק מתחם עבודה לנגרים מקומיים לסייע להם בשיווק הרהיטים שלהם.[18] ב-2022 פרויקט השיפוץ של בית ההארחה זכה בפרס אגא חאן לאדריכלות.[19]
הביתן הלבנוני
מבנה ריבועי בקרבת הקצה הדרומי של המבנה המרכזי, אשר מוקף כולו על ידי בריכת השתקפות ומקושר לשאר המתחם על ידי גשר מבטון. לפי חלק מהמקורות הוא נועד לשמש כ"מוזיאון לבנון".[5] במרכזו חלל סגור על ידי מעטפת זכוכית עם עמודי פלדה, שמוקפים בארקדה מבטון. המבנה דומה מאוד למבנה אחר שנימאייר תכנן באותה תקופה - ארמון איטמרטי (אנ') בברזיליה, משכנו של משרד החוץ הברזילאי (אנ'); אך בניגוד לארמון איטמרטי בו נימאייר תכנן מעטפת קשתות חצי עגולות, בביתן הלבנוני הוא השתמש בקשתות מחודדות, מאפיין בולט באדריכלות האסלאמית.[5][17]
בניית המבנה כמעט הושלמה לחלוטין לפני הפסקת הבנייה ב-1975, אך מאז הוא לא תוחזק, הפלדה החלידה והרבה מהאובייקטים בתוך המבנה למעט השלד נגנבו.[17]
התיאטרון הניסיוני
מבנה של כיפת בטון בגובה 60 מטרים שהייתה אמורה להכיל תיאטרון עם 1,000 מושבים, עם במה עגולה במרכזו. נימאייר ייעד אותו להיות "תיאטרון ניסיוני" שיציג מגוון רחב של סגנונות.[5]
המבנה מזכיר כיפות אחרות שנימאייר תכנן, כמו היכל הישיבות במטה (אנ') של המפלגה הקומוניסטית של צרפת בפריז שהושלם ב-1970.[17]
עם הפסקת הבנייה ב-1975 המעטפת החיצונית הושלמה אך החלק הפנימי עדיין לא היה בשלב מתקדם. בשל חוסר תחזוקה מצב הבטון המזוין הידרדר והפלדה שבו החלידה, ובנוסף קומת הכניסה הוצפה במים כך שלא ניתן להגיע מהכניסה הראשית לקומה העליונה של המבנה.[17]
ביתן ה"פירמידה"
מול מרכז המבנה המרכזי בצד מזרח מצויה כניסה משנית שלידה עומד ביתן קטן יחסית במעין צורת פירמידה עם בסיס בצורת כוכב. מטרתו המדויקת לא ידועה, אך הוא ככל הנראה היה מיועד עבור הפעלות לילדים ולידו שכן מגרש משחקים.[17] המגרש נהרס לחלוטין, והפירמידה נמצאת בסכנת קריסה חלקית.
מוזיאון החלל ומנחת המסוקים
יחסית במרכז המתחם ניצב מבנה תת-קרקעי שיועד להיות מוזיאון חלל. נימאייר, בדומה לכמה אדריכלים ואמנים אחרים בעולם, הושפע מהמרוץ לחלל שהתקיים באותה תקופה, ורצה ליצור חלל שיוקדש לחלל בפרויקט שלו.[17] על תקרת המבנה ניצב מנחת מסוקים בצורת דסקה, שמוחזק על ידי עמוד בטון מרכזי שמתפשט כלפי מעלה.
קומת המוזיאון הוצפה ונבזזה מהאובייקטים שהיו בה, ובעוד המנחת מחזיק מעמד מצב הבטון ממנו הוא בנוי מידרדר.[17]
מגדל המים
בחלק הצפוני של המתחם, בקרבת התיאטרון הפתוח, נמצא מגדל מים בצורה גלילית כשבראשו עולה מעין מעטפת בצורה שמזכירה פטרייה ובחלקו העליון יש חריצים המאפשרים תצפית. בראשו של המגדל הייתה אמורה להיות מסעדה עם תצפית פנורמית ליתר המתחם ולחלקים נוספים מטריפולי.[17]
הבניין נמצא במצב תחזוקתי ירוד והגישה אליו נחסמה מסיבות בטיחותיות וסכנת קריסה.[17]
התיאטרון הפתוח וקשת השער
ליד מוזיאון החלל קיימת בריכת השתקפות גדולה שבתוכה נמצא התיאטרון הפתוח. מעל הגשר שמוביל לתיאטרון נמצאת קשת גדולה מבטון, שנראית כמו גרסה מוקטנת של קשת השער בסנט לואיס שבארצות הברית, שעוצבה על ידי אירו סארינן.[17][5] הגשר מוביל למשטח טרפזי שעליו יש 600 מושבים ומולו, על פלטפורמה מופרדת בתוך הבריכה, ניצבת הבמה שעליה ממקומת מעטפת בטון לשיפור האקוסטיקה.
התיאטרון אירח מספר הופעות מפעם לפעם עד שב-2016 התרחשה קריסה חלקית והוא נסגר לציבור מסיבות בטיחותיות.[17]
מבנים משניים
מקבץ של ארבעה מבנים קטנים בקרבת הקצה הצפוני של המבנה המרכזי ונועדו לספק מזון למבקרים באתר, אשר בנויים מגגות של ריבועי בטון רחבים שיוצרים הצללה ונתמכים על ידי מבנה במרכזם. לא נעשה בהם שימוש כלשהו והם נזנחו.[17]
בחלק הצפוני נימאייר תכנן מעין "אגף דיור", שכלל מספר מבנים קטנים יחסית שמדגימים עקרונות לעיצוב דיור שהוא רצה לקדם. האגף כולל "מוזיאון דיור" חד-קומתי בצורה ספירלית ואת בית מנהל היריד, שעוצב בצורה ייחודית שאמורה לדמות יחידת דיור בסגנון אדריכלי "בלתי-מרוסן" ומזכירה את פרויקט "קאזה דאש קנואש" (פור') של נימאייר בריו דה ז'ניירו.[17] המבנים לא השתמרו בצורה טובה והאובייקטים בהם נבזזו.
קרוב אליהם, בקצה הצפוני של המתחם, מוקם מבנה שהיה אמור לשמש כדיור לעובדי המתחם ונימאייר השתמש בו כמעין אב-טיפוס לבניין מרובה דירות. הבניין, בבסיסו מלבן ארוך, בן ארבע קומות והיה אמור להכיל 10 דירות. הוא הושלם ורוהט לפני סיום הבנייה, אך הוא ניזוק קשות במלחמת האזרחים.[17] בשנת 2000 משקיע פרטי קיבל אישור לשפץ את המבנה, ואף ששמר על שלד הבטון השיפוץ לא התחשב במאפיינים האדריכליים האחרים של התכנון המקורי והוא הפך למלון מרובה חדרים.[17] המלון נסגר בסופו של דבר ונבדקו אפשרויות לשחזור המבנה כך שידמה לתכנון המקורי.[15]
בצד הקמור של המבנה המרכזי מוקמו מבנים קטנים שיועדו לשירותי מנהלה ולתחנת כיבוי אש, אף הם ניזוקו קשות במהלך המלחמה ונותרו נטושים ומוזנחים.[17]
השטחים הפתוחים
המתחם כולו מוקף בשטחים ירוקים, חלקם עוצבו כגנים בסגנון "טרופי". לפי מקורות מעטים מי שהיה אחראי לאדריכלות נוף באתר הוא הברזילאי רוברטו בורלה מרקס, קביעה לא מפתיעה לאור הסגנון של הגנים והעובדה שהרבה לעבוד בפרויקטים של נימאייר, אך הפרויקט לא מופיע ברשימת הפרויקטים הרשמית של בורלה מרקס.[17] מרבית הגנים המשיכו להיות מתוחזקים ועם השקיה לאחר סיום מלחמת העולם השנייה, אך הגנים בחלק הקמור של המבנה המרכזי נזנחו לחלוטין.[17]
בריכות ההשתקפות
הבריכות הרדודות, שצורת רובן מלבנית, תופסות שטחים נרחבים במרכז המתחם בקרבת כמה מהמבנים המרכזיים, והן נועדו להקנות אשליה שאותם מבנים צפים על המים.[17] הן שופצו בשנות ה-90 ותוחזקו בצורה טובה עד העשור השני של המאה ה-21, אך לאחר מכן זרימת המים אליהן הופסקה ומצב הבטון המרכיב אותן הידרדר; עם זאת לאחר ימים גשומים הבריכות יכולות להתמלא מספיק כדי להגשים את מטרתן לזמן קצר.[17]
השפעה
כבר משנות ה-60, זמן התכנון והבנייה, לפרויקט הייתה השפעה משמעותית על האדריכלות בלבנון. האדריכלים המקומיים, שהושפעו עד אז בעיקר מזרמים שונים באדריכלות הצרפתית כמו אר דקו, התרשמו מנימאייר ועבודתו והחלו לקבל השראה ממנו ומהאדריכלות המודרנית הברזילאית בכללותה, שנתפסה כמתאימה יותר לאקלים ולתנאי הסביבה בלבנון.[7]
בניית הפרויקט, שהיה למעשה מהמורכבים ביותר שנעשו עד אז בלבנון, חייבה את חברות הבנייה המקומיות להשתפר, כשבפרט הן היו חייבות להשתמש בטכניקות מתקדמות להכנת בטון מזוין כך שיתאימו למבנים המורכבים שנימאייר תכנן, מה שהוביל לעלייה באיכות של אותן חברות בפרויקטים אחרים שביצעו בלבנון והשפיע לטובה על תהליכי בנייה במדינות ערביות נוספות במזרח התיכון.[15]
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של מתחם היריד הבין-לאומי על שם רשיד כראמי (בערבית)- מתחם היריד הבין-לאומי על שם רשיד כראמי באתר אונסק"ו (באנגלית)
אסתר זנדברג, אחד מאתרי המורשת המודרניסטית החשובים ביותר במזרח התיכון מסתתר בלבנון, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2018
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 "The Rachid Karameh International Fair of Tripoli (Lebanon) inscribed on UNESCO's World Heritage List". UNESCO (באנגלית). 2023-01-25. נבדק ב-2023-02-09.
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 מסך ההמלצה על אתר המורשת, עמ' 9–13 (זמין להורדה באתר אונסק"ו (באנגלית))
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 Lahoud, Adrian (2013). "Architecture, the city and its scale: Oscar Niemeyer in Tripoli, Lebanon" (PDF). The Journal of Architecture (באנגלית). 18 (6): 809–834.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ "Le président Karamé présente à la presse la maquette de la Foire internationale de Tripoli « L'idée d'un bâtiment unique, tel que conçu par Oscar Niemeyer (...), est révolutionnaire »". L’Orient-Le Jour (בצרפתית). 1962-09-04. נבדק ב-2023-02-09.
- ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 Philippou, Styliane (2010-05-29). "Oscar Niemeyer's Permanent International Fair in Tripoli". GreekArchitects (באנגלית). נבדק ב-2023-02-09.
- ^ 6.0 6.1 El Hussein, Adonis; Saadi, Rola A. (2019-12-03). "Article: The Value of "Negative" Space – the Modernist Public Space of Oscar Niemeyer's International Fairgrounds Complex". Docomomo International (באנגלית). נבדק ב-2023-02-11.
- ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 7.12 7.13 מסך ההמלצה על אתר המורשת, עמ' 28–34 (זמין להורדה באתר אונסק"ו (באנגלית))
- ^ 8.0 8.1 מסך ההמלצה על אתר המורשת, עמ' 13–16 (זמין להורדה באתר אונסק"ו (באנגלית))
- ^ Tabet, Jad (2012). "Le projet de foire internationale d'Oscar Niemeyer à Tripoli, Liban (1968-1974)". Suspended spaces#2 - une expérience collective (בצרפתית). Paris: Editions BlackJack: 22–27.
{{cite journal}}: תחזוקה - ציטוט: url-status (link) - ^ 10.0 10.1 "Will the Rashid Karami International Fair regain its missed glory?". UNESCO (באנגלית). 2022-01-17. נבדק ב-2023-02-11.
- ^ "International Fairground". World Monuments Fund (באנגלית). נבדק ב-2023-02-11.
- ^ "Norte do Líbano abriga obra esquecida de Oscar Niemeyer". Conselho de Arquitetura e Urbanismo do Pará (בפורטוגזית). 2014-08-29. נבדק ב-2023-02-12.
- ^ Shehadi, Lemma (2019-01-03). "Too little, too late? The battle to save Tripoli's futuristic fairground". the Guardian. נבדק ב-2023-02-12.
- ^ "Keeping It Modern: 2018 Grants Awarded". The Getty Foundation (באנגלית). נבדק ב-2023-02-11.
- ^ 15.0 15.1 15.2 מסך ההמלצה על אתר המורשת, עמ' 35–56 (זמין להורדה באתר אונסק"ו (באנגלית))
- ^ "Decision 18 EXT.COM 5.1 - Any other matter: Nominations to the World Heritage List - Nominations to be processed on an emergency basis - Lebanon". UNESCO (באנגלית). 2023. נבדק ב-2023-02-12.
- ^ 17.00 17.01 17.02 17.03 17.04 17.05 17.06 17.07 17.08 17.09 17.10 17.11 17.12 17.13 17.14 17.15 17.16 17.17 17.18 17.19 17.20 17.21 17.22 17.23 17.24 מסך ההמלצה על אתר המורשת, עמ' 16–27 (זמין להורדה באתר אונסק"ו (באנגלית))
- ^ "WE ARE MINJARA: Reviving Tripoli's Woodcraft Heritage". MINJARA (באנגלית). נבדק ב-2023-02-09.
- ^ "Inclusive: The six winning projects of the 2022 Aga Khan Award for Architecture embody an inclusive, pluralistic outlook". Aga Khan Development Network (באנגלית). 2022-10-31. נבדק ב-2023-02-09.
  | |
|---|---|
|
