נהר אל-בארד
| מדינה |
 לבנון |
|---|---|
| מחוז | צפון לבנון |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 6,000 (2014) |
| קואורדינטות | 34°30′48″N 35°57′35″E / 34.51333°N 35.95972°E |
| www.nahrelbared.net | |
נהר אל-בארד (בערבית: مخيم نهر البارد, מילולית: הנהר הקר) הוא מחנה פליטים פלסטינים הנמצא במחוז צפון לבנון שבלבנון, 16 קילומטר מצפון לעיר טריפולי.
עד 2007 חיו במחנה כ-30,000 תושבים: פליטים פלסטינים מ-1948 וצאצאיהם. לאחר העימות במחנה בין צבא לבנון לבין ארגון הטרור הסוני פתח אל-אסלאם, שנמשך מספר חודשים באמצע 2007, ושבמהלכו נמלטו כל תושבי המחנה וחלק גדול ממנו נהרס, שבו אליו כ-6,000 מתושביו (נכון לינואר 2014).[1]
המחנה, הנמצא על שפת הים התיכון, נקרא על שם הנהר העובר מדרומו. על פי הסכם קהיר מ-1969, הצבא הלבנוני אינו נכנס בדרך כלל לשטח מחנות הפליטים הפלסטיניים וביטחון הפנים במחנות הוא באחריות הארגונים הפלסטיניים.
המחנה הוקם בדצמבר 1949 על ידי הצלב האדום במטרה לתת דיור לפליטים פלסטינים שהתמקמו בבקעת הלבנון ובפרברי טריפולי וסבלו מתנאי החורף הקשים שם. בניגוד לרוב מחנות הפליטים בלבנון, שהוקמו בצמוד לעריה המרכזיות של לבנון, נהר אל-בארד הוקם במקום המרוחק מערים לבנוניות מרכזיות, והעיר הקרובה אליו - טריפולי, מרוחקת כ-16 ק"מ ממנו. למרות זאת, בשל מיקומו על הכביש המוביל לסוריה וקרבתו היחסית לגבול הסורי, הפך אזור המחנה עם השנים למרכז מסחרי לתושבי נפת עכאר, בה שוכן המחנה.
מבנה המחנה
המחנה מחולק למחנה הרשמי המכונה גם "המחנה הישן" ולחלק שרשמית איננו מצוי בתחומי המחנה ומכונה "המחנה החדש". שטח המחנה הרשמי הוא 0.2 קמ"ר בלבד והוא נמצא באחריות אונר"א. השטח שמסביב למחנה הרשמי, מתפרש בעיקר מצפון למחנה הרשמי, ובאופן פחות מדרום וממזרח למחנה הרשמי. הצפיפות בו פחותה מבמחנה הרשמי ומתגוררות בו בעיקר משפחות שנהנות מרווחה כלכלית יחסית.
המחנה הוא בצורת מלבן כשהכביש הראשי צפונה עובר בחלקו הדרומי של המחנה ורחוב השוק בניצב לו. החלקים השונים של המחנה נקראים על שם מקומות בגליל: ספוריה, סעסע, דמון (אנ'), צפת וכדומה. אזורים אחרים קרויים על שם מקור המשפחות המתגוררת בהן. לדוגמה: אזור "אל-מגרבי", בו מתגוררות משפחות שמוצאן ממרוקו, תוניס ואלג'יריה והגיעו לארץ ישראל בשנות ה-30 של המאה ה-20.
עימות 2007
אור ל-20 במאי 2007 פשט כוח שהשתייך לכוחות ביטחון הפנים של לבנון על בית בטריפולי, שבו, על פי החשד, נמצאו אנשי ארגון פתח אל-אסלאם שביצעו יום לפני כן שוד בנק בעיר. בעקבות הפשיטה החל יום קרב ברחובות הסמוכים לאזור הפשיטה בין כוחות הממשלה ובין אנשי ארגון הטרור. בתגובה, פשטו אנשי פתח אל-אסלאם על נקודת ביקורת מעבר של צבא לבנון באזור מחנה נהר אל-בארד והרגו מספר חיילים בשנתם. צבא לבנון הגיב מידית בהרעשה ארטילרית של מחנה הפליטים.
במשך יותר משלושה חודשים ניהל צבא לבנון מצור על מחנה הפליטים בשילוב ירי ממסוקי תקיפה והרעשות ארטילריות שהסבו למחנה נזק כבד ולמעשה, הרסו אותו כליל. כל תושבי המחנה (כ-27,000 נפש)[1] עזבו אותו; רובם לאל-בדאווי - מחנה פליטים קטן המצוי בפאתי טריפולי (שאוכלוסייתו הוכפלה תוך שבועות) וחלקם הדרימו עד אזורי ביירות וצידון. האזרחים האחרונים שנותרו במחנה, 25 נשים ו-37 ילדים ממשפחות אנשי פתח אל-אסלאם, פונו אף הם ב-24 באוגוסט 2007. ב-2 בספטמבר 2007 הסתיימה הלחימה לאחר שצבא לבנון השתלט על כל שטח המחנה והכניע את כיסי ההתנגדות האחרונים של אנשי פתח אל-אסלאם.
שיקום המחנה
בזמן הלחימה ואחריה טיפלו בפליטים סוכנויות הסיוע של האו"ם, ובעיקר אונר"א. הפליטים שנעקרו מבתיהם התאכזבו מחוסר סיוע המדינות הערביות לשיקומם.[2] נכון לסוף 2008, 88% מהסיוע הכספי לשיקום המחנה ולתמיכה בפליטי המחנה הגיע ממדינות המערב ובעיקר מארצות הברית ומנורווגיה.[2] לאחר סיום הלחימה כל בתי המחנה נהרסו באופן יזום על ידי ציוד מכני הנדסי כדי לאפשר את בנייתו מחדש מן היסוד.[1] פרויקט השיקום של המחנה הוא הפרויקט הגדול ביותר שעומד (נכון ל-2014) בפני אונר"א ועלותו הכללית היא 345 מיליון דולר.[1]
נכון לינואר 2014, 1,321 משפחות (5,857 נפש) שבו לחיות בבתיהם החדשים במחנה ו-284 חנויות חדשות במחנה סופקו לסוחרים. שאר המשפחות שנעקרו - 3,546 במספר (15,723 נפש) ממשיכות לחיות בדיור זמני שנבנה סביב למחנה ובמחנה הפליטים אל-בדאווי.[1]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- מחנה נהר אל-בארד, באתר אונר"א (באנגלית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Nahr el-Bared camp profile, באתר אונר"א
- ^ 2.0 2.1 Hugh Macleod, "Life set to get harder for Nahr al-Bared refugees", באתר IRIN, 5 בנובמבר 2008
