נאווסקולריזציה של הקרנית
 | |
| כלי הדם הקרנית |
נאווסקולריזציה של הקרנית (באנגלית: Corneal neovascularization) היא תופעה בה מתפתחים כלי דם חדשים מן הפלקסוס (צבר כלי דם שעוטף את הקרנית) לתוך רקמת נמק העצם כתוצאה ממחסור בחמצן. רקמת הקרנית היא חסרת כלי דם והיא אחראית על השבירה האופטית העיקרית של קרני האור החודרות לתוך העין. גדילה של כלי דם באזור זה תגרום לפגיעה בשקיפות הקרנית ותוביל לפגיעה בחדות הראייה.[1]
רקע
קרנית העין היא השכבה הקדמית ביותר של העין. היא אחראית על השבירה האופטית העיקרית של קרני האור החודרות לתוך העין. הקרנית היא רקמה שקופה לחלוטין, שלא מכילה כלי דם. היא בנויה מרקמת קולגן שקופה, והמבנה שלה מעוגל וסימטרי. במידה ונפגמת שקיפות הקרנית, עלולה להיפגע חדות הראייה. בנאווסקולריזציה של הקרנית גדלים כלי דם לתוך רקמת נמק העצם. הופעתם של כלי הדם יכולה להיות עמוקה או שטחית, ובעלת השלכות פתולוגיות.
נאווסקולריזציה של הקרנית בעלת השלכות פתולוגיות ועלולה לפגועה בראייה. מצב זה יכול להיגרם על ידי דלקת הקשורה לזיהום כימי, פציעה כלשהי באזור העין, מחלה אוטואימונית, תגובות רגישות יתר של מערכת החיסון, מחלה אטופית, תנאים לקויים לאחר הליך השתלת קרנית, דלקת הקרנית (קרטיטיס), דלקת הקרנית והלחמית (קרטוקוניונקטיביטיס), חבישת עדשות מגע מעל פרק הזמן הדרוש, מחלות קרנית, כוויות כימיות באזור העין, צלקת בקרנית ועוד גורמים נוספים.[1][2]
גורמי סיכון
נאווסקולריזציה של הקרנית יכולה להיגרם בעקבות גורמים מולדים או נרכשים. להלן פירוט הגורמים השונים.
- גורמים מולדים-
אנירידיה (באנגלית: Aniridia) מצב מולד של חוסר התפתחות הקרנית.
מחלות ניווניות עשיות גם כן להוביל להתפתחות של נאווסקולריזציה של הקרנית כגון פטריגיום או התנוונות שוליי הקרנית ההיקפית (באנגלית :terrien's marginal degeneration).
- גורמים נרכשים-
דלקות, זיהומים, טראומה שעברה הקרנית; כל אלו יכולים גם כן יכולים להוביל להתפתחות נאווסקולריזציה של הקרנית.
נאווסקולריזציה של הקרנית שנגרמת בעקבות זיהומים לרוב קשורה למגע עם חיידקים שונים (כלמידיה, עגבת) או עם נגיפים (הרפס סימפלקס והרפס זוסטר) כמו כן ישנן פטריות העלולות להוביל לתופעה (קנדידה, asperigillus, fusarium),מגע עם תולעת בשם onchocerca volvulus יכול לגרום לתופעה גם כן.
אחד הגורמים העיקריים הקשורים לתופעה דחייה של שתל לאחר שמטופל עבר השתלת קרנית.[3]
הרכבת עדשות מגע עלולה לגרום לתופעה גם כן. זה אף רלוונטי יותר עבור עדשות שמכילות ריכוז גבוהה של חומרים עם הידרוג'ל. חומרים אלו בעלי קיבולת גדולה של חמצן באופן יחסי, כתוצאה מכך נגרע חמצן שהיה אמור להיות מועבר לקרנית. מצב שכזה נקרא היפקוסיה (חוסר דם באיבר מסוים). עקב כך מתפתחים כלי דם ישירות לקרנית כדי לספק את החמצן החסר. מאמרים מעריכים שכ-27% מהאנשים המרכבים עדשות מגע באופן יומיומי עשויים לפתח נאווסקולריזציה של הקרנית, אבל ההנחה הרווחת היא שמספר זה ילך וירד בשל הפופולריות העולה של העדשות החד פעמיות בהן ריכוז ההידרוג'ל נמוך יותר.[1]
התפתחות המחלה - פתוגנזה
צמיחת כלי הדם החדשים גורמת לעלייה בכמות הציטוקינים, הציטוקינים נקשרים לקולטנים ייחודיים על גבי התאים ומובילים לשינויים ביוכימיים באזור.
האנזים מטאלופרוטאז (באנגלית: metalloproteinase) "משבית" את פעילות הממברנה הבזילית והנוזל הבין תאי שתפקידן בין היתר להוות חוצץ בין רקמות הגוף השונות כמו כן, אנזימים פרוטאוליטים מאפשרים לכלי דם שצמחו לחדור את תאי האפיתל ולהיכנס למשתית השכבה של הקרנית.
כאשר נוצרת דלקת באזור העין, שכבת הקרנית, תאי אנדותל, ותאי מקרופאגים מסוימים מייצרים הורמוני גדילה היוצרים תעלות ייעודיות לכלי הדם הנוצרים.[4]
טיפול
טיפולים תרופתיים עבור נאווסקולריזציה של הקרנית עדיין לא הוכחו כיעילים. ייתכן ויידרש הליך פולשני כדי למנוע החרפה של המצב.
מטופלים אשר חובשים עדשות מגע שעלולות לגרום להיפוקסיה נדרשים להפסיק את השימוש כצעד ראשון, ניתן להשתמש כתחליף בעדשות מגע שונות שלא מיוחסות להיפוקסיה.
בדרך כלל המטופל מקבל סטרואידים ותרופות אנטי דלקתיות כדי לטפל במחלה. עם זאת, מתן של סטרואידים עלול להגביר את הסיכון לזיהום, גלאוקומה, קטרקט, הרפס סימפלקס. התרופות אנטי דלקתיות עלולות להגביר את הסיכון של כיבי קרנית והמסת.
מאחר שהורמוני גדילה לוקחים חלק מרכזי בגדילתם של כלי הדם, טיפול פוטנציאלי עבור נאווסקולריזציה של הקרנית כולל עיכוב תפקודם של הורמוני הגדילה על ידי נוגדנים ספציפיים. מעכבי הורמוני הגדילה כוללים תרכובות נתרן ומרכיבים שעדיין לא הוכחו כיעילים (off-label) כמו רניביזומאב, והם משמשים כיום לטיפול במגוון מחלות רשתית.
שימוש ברניבזומאב הוכח ככזה שמוביל לצמצום משמעותי בטווח גדילת כלי הדם, וקיצור בקוטרם אך עם זאת, אין שינוי משמעותי באורכם של כלי הדם. מגבלות שונות מיוחסות לטיפול זה, ההליך דורש פעולות חוזרות ונשנות כדי לשמור על ההשפעות החיוביות לאורך זמן. הטיפול הראה כי הוא בטוח ויעיל לטווח קצר אך השפעות ארוכות טווח לא תועדו. טיפול על ידי נוגדנים נחשב כיום כטיפול ניסיוני.[3]
כאשר המצב הוא על רקע אטופי או אוטואימוני (למשל, אטופיק קרטוקוניונקטיביטיס), לעיתים ניתן טיפול במשחת פרוטופיק (טקרולימוס).
אפשרויות כירורגיות
התערבות פולשנית בטיפול עבור נאווסקולריזציה של הקרנית מיושם רק כאשר הטיפול התרופתי לא שיפר את המצב. בהליך זה בדרך כלל מנסים לחסום את כלי הדם או לכרותם.[4]
כריתת כלי הדם ברקמת הקרנית עלול לגרום לסיבוכים שונים. בדרך כלל ההליך מבוצע באמצעות קרן לייזר. נזקים שעלולים לגרום כתוצאה ממההליך כוללים דימום ודילול רקמת הקרנית .
חסימה של כלי הדם תלויה בפרמטרים רבים כמו עומק הכלי, גודלו, קצב זרימת הדם, לכן ההליך לא תמיד מצליח. החום שכרוך בהליך זה יכול אף לעורר תגובות דלקתיות שעלולות להגביר את נאווסקולריזציה של הקרנית.
טיפול יעיל הוא טיפול פוטודינמי (טיפול שמבוסס על שימוש באור וחום תת-בקרה) עם זאת, טיפול זה מוגבל מבחינה קלינית בשל עלויות גבוהות והרבה סיבוכים פוטנציאליים. במהלך הטיפול מחט אלקטרוליזה מוחדרת אל הלימבוס (רקמת הקרנית) וכך באופן מכוון מקרישים את הדם.
בשלבים מתקדמים של נאווסקולריזציה של הקרנית קיימת סכנה ממשית לראייה ולכן בדיקה שגרתית על בסיס שנתי מומלצת עבור חובשי עשות מגע.[5]
מחקרים
דילול בכלי הדם בנאווסקולריזציה של הקרנית הושג בטיפול ניסיוני על חולדות על ידי הזנה מקומית של דוקסיציקלין ושל טריאמצינולון (חומרים אנטיביוטיים המשמשים לטיפול בזיהומים).
על פי מחקר שנעשה בשנת 1998 על ידי בית חולים מטעם אוניברסיטת הווארד במדינת מסצ'וסטס שבארצות הברית העוסק באופטלמולוגיה, נאווסקולריזציה של הקרנית הופכת נפוצה יותר ברחבי העולם עם שכיחות משוערכת של 1.4 מיליון מקרים בשנה, המחקר דגם רקמות קרנית מאנשים שעברו השתלת קרנית בעבר, נמצא כי יותר מב-20% מהרקמות שנבדקו הכילו כלי דם ברמה כזו או אחרת של נאווסקולריזציה של הקרנית.[1][6]
ראו גם
לקריאה נוספת
- 2018, Loss of β Epithelial Sodium", American Journal of Pathology"- מאמר שסוקר את התנאים ביוכמיים בנאווסקולריזציה של הקרנית
- "Plos ONE, 2012 ,"Human Tears Reveal Insights into Corneal Nevascularization - מאמר שסוקר את הגורמים הקשורים לתופעה
- Corneal nevascularization: An Anti-VEGF Therapy Revie", Survey of Ophthalmology, September-October 2012 "- מאמר שסוקר אודות התופעה
- Immunologic Disease of the eye-General Pathology, Chapter 16 - ספר מאת Paul Riordan-Eva, James J. Augsburger (בשפה האנגלית)
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Abdelfattah N. S., Amgad M., Zayed A. A., Salem H., Elkhanany A. E., Hussein H., El-Baky N. A, "Clinical correlates of common corneal neovascular diseases: a literature review"., nternational journal of ophthalmology
- ^ Usui, T.; Sugisaki, K.; Iriyama, A.; Yokoo, S.; Yamagami, S.; Nagai, N.; Ishida, S.; Amano, S, Inhibition of Corneal Neovascularization by Blocking the Angiotensin II Type 1 Receptor, Investigative Ophthalmology & Visual Science
- ^ 3.0 3.1 Nema, HV; Nema, Nitin, Textbook of Ophthalmology,, 5th Edition. New Delhi: Jaypee Brothers Medical Publishers
- ^ 4.0 4.1 Fitzpatrick's Color Atlas and Synopsis of Clinical Dermatology, 8e, Klaus Wolff, Richard Allen Johnson, Arturo P. Saavedra, Ellen K. Roh, 2018
- ^ Current Medical Diagnosis & Treatment 2018, Maxine A. Papadakis, Stephen J. McPhee, Michael W. Rabow, 2018
- ^ Riazi-Esfahani, M; Peyman, GA; Aydin, E; Kazi, AA; Kivilcim, M; Sanders, Prevention of corneal neovascularization: evaluation of various commercially available compounds in an experimental rat mode
הבהרה: המידע במכלול נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה יעוץ רפואי.
