נבואת המספד בירושלים
המספד בירושלים הוא אירוע שעתיד להתרחש על פי נבואה בספר זכריה. לאחר שה' יושיע את יהודה וירושלים מכל העמים שיצורו עליהם, בית דוד ויושבי ירושלים יספידו הספד גדול על דמות שנדקרה. ההספד מתואר כהספד עצוב ביותר שמשתווה לצער של הורים על שכילת בנם היחיד או הבכור, ויהיה גדול כמו ”מִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן”. לפי עמדה מקובלת אצל חז"ל ופרשנים רבים, המספד בירושלים יהיה על מותו של משיח בן יוסף.
הנבואה
בספר זכריה מתוארת נבואה לפיה מגיעים כל העמים לצור על ירושלים, וה' נותן ביושבי ירושלים גבורה להילחם באויביהם ויושיע אותם. לאחר הניצחון, בית דוד ואנשי ירושלים מספידים דמות חשובה שנדקרה:
וְשָׁפַכְתִּי עַל בֵּית דָּוִיד וְעַל יוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִַם רוּחַ חֵן וְתַחֲנוּנִים וְהִבִּיטוּ אֵלַי אֵת אֲשֶׁר דָּקָרוּ וְסָפְדוּ עָלָיו כְּמִסְפֵּד עַל הַיָּחִיד וְהָמֵר עָלָיו כְּהָמֵר עַל הַבְּכוֹר. בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן
הנביא זכריה משווה את העצב שבמספד לצערם הנורא של הורים ששכלו את בנם היחיד או הבכור. הנביא מוסיף ומשווה ל”מִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן”, מספד שכנראה היה מפורסם בגודלו בעבר, אך אינו מופיע במקום אחר בתנ"ך. התלמוד מביא פסוק זה כדוגמה לפסוק שלא ניתן להבינו ללא עזרת תרגום.[1] אכן, תרגום יונתן בן עוזיאל זיהה את המספד אליו משווה זכריה כשני מספדים שנערכו למלכים שונים: המספד לאחאב בן עמרי מלך ישראל שנהרג בקרב על רמות גלעד מול מלך ארם בן הדד (הדדרימון בן טברימון), והמספד על יאשיהו בן אמון מלך יהודה שנהרג בקרב מול פרעה נכו בבקעת מגידו.[2]
המספד בירושלים ייערך בהפרדה בין משפחות שונות ובין גברים לנשים:
וְסָפְדָה הָאָרֶץ מִשְׁפָּחוֹת מִשְׁפָּחוֹת לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית דָּוִיד לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת בֵּית נָתָן לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. מִשְׁפַּחַת בֵּית לֵוִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד מִשְׁפַּחַת הַשִּׁמְעִי לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד. כֹּל הַמִּשְׁפָּחוֹת הַנִּשְׁאָרוֹת מִשְׁפָּחֹת מִשְׁפָּחֹת לְבָד וּנְשֵׁיהֶם לְבָד
זהות המוספד
בתנ"ך לא מצויין מי היא הדמות המוספדת. בגמרא נחלקו רבי דוסא וחכמים מיהו המוספד: לפי דעה אחת מדובר בהספד על משיח בן יוסף שנהרג. לפי הדעה השנייה, מדובר בהספד על יצר הרע.[3] העמדה השנייה מתבססת על דברי חז"ל לפיה יצר הרע יתבטל בעתיד: ”לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים. צדיקים נדמה להם כהר גבוה ורשעים נדמה להם כחוט השערה. הללו בוכין והללו בוכין: צדיקים בוכין ואומרים 'היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה!' ורשעים בוכין ואומרים 'היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה!'” (תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב עמוד א').
פרשנים רבים אימצו את הזיהוי של המוספד כמשיח בן יוסף.[4] לפי פירוש זו יש משמעות מיוחדת לכך שמי שמספיד את משיח בן יוסף הם דווקא בית דוד ויושבי ירושלים. בין בית יוסף ובית יהודה שרר מאבק שמקורו בתכונות הבולטות השונות של האחים יוסף ויהודה. מאבק זה היה אחד הגורמים לפילוג המלוכה במשך מאות שנים. המספד של בית דוד על משיח בן יוסף הוא ביטוי לכך ”שלא יהיה אז ביניהם לא קנאה ולא איבה כי אם אהבה עצומה” (אברבנאל, זכריה יב,יב).
הערות שוליים
- ^ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ג' עמוד א'
- ^ תרגום יונתן, זכריה יב,יא
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף נ"ב עמוד א'
- ^ רש"י, אבן עזרא, מצודות דוד, אברבנאל ועוד
