יהודה (בן יעקב)

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

יְהוּדָה הוא אישיות מהתנ"ך בספר בראשית. בנו הרביעי של יעקב ואשתו לאה. צאצאיו הפכו לשבט יהודה, ועל שמו נקרא עם ישראל כיום בשם יהודים. על פי הברכה שניתנה לו על ידי יעקב בצוואתו, "גור אריה יהודה", מקובל שדגלו וסמלו הוא האריה. נקרא "יהודה" כהודיה של אמו לאה לה' על הולדתו ”הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה'”[1]. קורותיו מסופרים בפירוט בספר בראשית בפרקים ל"ח ומ"ג.

יהודה נחשב לדמות מרכזית, דומיננטית, ובעלת השפעה רבה על החלטותיהם של שאר האחים. אמנם, מקובל היה שהבכור היה זוכה למעמד הרם ביותר מבין האחים, אך בשל כשל בתפקודם של אחיו הבוגרים, ראובן, שמעון ולוי במקביל ללקיחת אחריות מצידו, זכה יהודה להיות בכיר האחים ומנהיג השבטים.

לפי ספר היובלים ומדרש תדשא, נולד יהודה בט"ו בסיוון, בשנת ב'קצ"ה, בהיות יעקב אביו בן שמונים ושבע שנה[2]. הוא הוליד את פרץ וזרח בגיל שלושים ושלוש, ומת בשנת ב'שי"ד בגיל 119[3], נכד נין נינו היה דוד המלך.

סיפור מכירת יוסף

בסיפור מכירתו של יוסף מתגלה כושר המנהיגות והשפעתו הרבה של יהודה על אחיו. לאחר שיוסף, בעל החלומות, מגיע לבקר את אחיו בדותן, מחליטים שאר האחים להתנקם באח השנוא עליהם, הזוכה ליחס מועדף מהאב, ולהורגו. יהודה יוצא חוצץ נגד כוונתם וכך מונע את הרצח: "ויאמר יהודה אל אחיו: מה בצע כי נהרג את אחינו וכסינו את דמו?"[4]. בעקבות מקרה זה נמכר יוסף לעבדות לשיירת הישמעאלים היורדים למצרים. פרשנות חז"לית מספרת שבעקבות מעשה המכירה, מעמדו של יהודה בקרב אחיו נפגם, "וירד מאת אחיו ויט (קשר קשרי מסחר) עד איש עדולמי ושמו חירה". וזאת בטענה שהיה עליו להשתמש בכוח השפעתו, למנוע כליל את מכירת יוסף.

יש מפרשים שמסבירים שכוונתו הייתה לשם שמיים להציל את יוסף, ולכן יעקב ברכו "מטרף בני עלית"[5], אמנם רבי מאיר אומר שכל המברך את יהודה הרי זה מנאץ[6], וברכת יעקב הייתה על מעשה תמר ולא על מכירת יוסף[7].

מעשה יהודה ותמר

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – מעשה יהודה ותמר

על פי המסופר, יהודה נושא לאישה את בת שוע, היולדת לו שלשה בנים: ער, אונן ושלה. תמר מתחתנת עם ער, אך הוא מת. אונן מסרב לייבם אותה ואף הוא מת בשל סירובו להקים זרע לאחיו, ויהודה מסרב לתת לה את בנו השלישי שלה, מכיוון שהוא חושש לחייו, ומתרץ את הסירוב בכך ששלה עדיין קטן. אחרי שתמר רואה שאין סיכוי שהיא תינשא לשלה, היא אורבת ליהודה, חמיה, על אם הדרך, כאשר היא מחליפה את בגדי אלמנותה, ומסתירה את פניה. יהודה שחשבה לזונה מציע לה כמתן שכר גדי עזים מן הצאן, ונותן לה כערבון את החותמת והפתילים שלו ובא עליה. לאחר זמן, כשמסופר ליהודה כי תמר בהריון מזנות, מצווה יהודה להמיתה בשרפה. אך תמר שולחת ברמז ליהודה כי היא הרה ממנו - "לאיש אשר אלה לו אנכי הרה, הכר נא למי החותמת והפתילים האלה". ואכן יהודה מודה ואף אומר "צדקה ממני, כי על כן לא נתתיה לשלה בני". ממעשה זה נולדו פרץ וזרח, כאשר מפרץ יצאה שושלת בית דוד.

המפגש עם יוסף במצרים

העלייה העיקרית במעמדו של יהודה הייתה במשבר פגישת השבטים עם יוסף שליט מצרים. לאחר שיוסף מחשיד את האחים כמרגלים, ומצווה להביא מארץ כנען את בנימין כאימות לדבריהם, ומחזיק את שמעון בבית הכלא, יעקב אביו שחושש לחייו של בנימין, מקבל את ערבותו של יהודה מול מילתו של ראובן ("אנוכי אערבנו מידי תבקשנו") ומרשה לבנימין לרדת למצרים תחת חסות יהודה. גם לאחר מכן, למול יוסף השליט המצרי שהתנכר והתנכל לאחיו, החשיד את בנימין בגנבה לשווא, ומבקש לקחת אותו לעבד, יהודה תופס מנהיגות, נושא נאום רהוט ומציע את עצמו לעבד במקום בנימין. דבר שגורם לרגשנות רבה אצל יוסף ולגילוי הסוד שהוא בעצם אחיהם האבוד. בעקבות תפיסת האחריות הזו גם מעמדו אצל אביו משתפר, והוא שולח אותו למצרים ככוח חלוץ לפני ההגירה של כולם למצרים[8]. עוד מסופר שם, שלאחר מותו של יעקב, חוששים השבטים שיוסף ינקום בהם, ויהודה הולך אל יוסף בראש אחיו, להתחנן ולבקש סליחה על העוול שגרמו לו.

ברכת יעקב

יהודה בציורו של פרנסיסקו דה סורבראן

בברכת יעקב, יהודה מקבל את אחת הברכות המרשימות. להיות לוחם עז שאוחז בעורף אויביו ומנהיג עם ישראל באופן ששרביט המלוכה תמיד איתו, וגם בעל ארץ מבורכת ברוב יין וחלב, עד כדי כך שהמקרא מפליג בתיאור, שהוא יכבס את בגדיו ביין ושיניו יבהיקו מלובן החלב[9]. על רקע ברכה מרשימה זו, ברכת משה ליהודה[10], שבה הוא מבקש מה' שישמע לקול יהודה ויהיה לו לעזר מצריו, נשמעת מינורית ודלה, גם במשמעותה וגם בכמות הפסוקים שמוקצת לו, לעומת שבטים אחרים כמו לוי יוסף ואשר.

פרשנים כבר עמדו על כך שיהודה ניחן בתעצומות נפש מיוחדות, ומוחל על כבודו כשופט, ומודה בפומבי בכך שהוא הוא האדם שגרם לתמר להרות, ואומר "צדקה ממני" כדי למנוע את הוצאתה למוות כפי המנהגים שנהגו באותם ימים[11]. הפרשנים קושרים אותו לדוד המלך צאצאו, שגם הוא מודה בחטאו בסיפור כבשת הרש בדבריו "חטאתי לה'".

על פי המסורת היו כל מלכי הממלכה המאוחדת (להוציא שאול) וממלכת יהודה, משבט יהודה מזרעו של דוד המלך. גם המשיח מוזכר בספרי הנביאים כנצר לשבט יהודה.

עץ משפחה

עץ משפחה המציג את הדורות הקודמים:

נחור
 
 
תרח
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
קטורההגר
 
אברהם
 
שרהנחורהרן
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מילכה
 
לוט
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בתואל
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ישמעאליצחק
 
רבקהלבן הארמי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
בשמת
 
עשו
 
יעקב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
לאה
 
 
רחל
 
 
בלהה
 
 
זלפה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ראובן
 
 
יוסף
 
 
דן
 
 
גד
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שמעון
 
 
בנימין
 
 
נפתלי
 
 
אשר
 
 
 
 
 
 
 
 
לוי
 
 
 
 
 
יהודה
 
 
 
 
 
יששכר
 
 
 
 
 
זבולון
 
 
 
 
 
דינה
 


קברו של יהודה

קבר המיוחס ליהודה בן יעקב, הנמצא בלב העיר יהוד
מבנה קבר נבי יהודה בעמק החולה, המקודש על ידי העדה הדרוזית כמקום קבורתו של יהודה בן יעקב

על פי פשט הכתובים, כל האחים, לבד מיוסף, נקברו במצרים, אך לפי ספרות חז"ל העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ להיקבר שם[12].

על פי חלק מהדעות בספרי[13] נקבר יהודה במערת המכפלה שבחברון או בסמוך לה[14].

מסורת ערבית מן התקופה הממלוכית מצביעה על מבנה הממוקם בצד גן העצמאות, במרכז העיר יהוד, כעל קברו של יהודה בן יעקב. במבנה הקטן בעל הכיפה, קיים מחראב הפונה לכיוון מכה, ובמרכז החדר מצבה גדולה המציינת את מקום קבורת יהודה. חלקים ממבנה הקבר, כדוגמת צמד העמודים הניצבים בכניסה למבנה, קדומים בהרבה, וסביר להניח שהובאו למקום מאתרים אחרים. בתוך המבנה נמצא סיפור המקום. היישוב גני יהודה, הסמוך למקום המיוחס לקברו ביהוד, קרוי על שמו. הדרוזים מאמינים כי קברו של יהודה נמצא בעמק החולה, במקום הנקרא "קבר נבי יהודה", אשר יש המזהים אותו עם העיר המקראית יהוּדָה שבנחלת שבט נַפְתָּלִי[15].

בספר הישר מסופר:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם... איש בנחלת בניו... ואת יהודה קברו בעיר בביא נגד בית לחם.

ספר הישר, סוף ספר יהושע

שבט יהודה

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – שבט יהודה

ראו גם

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ בראשית, כ"ט, ל"ה
  2. ^ סדר עולם זוטא פרק רביעי; סדר הדורות, שנת ב'קצ"ה
  3. ^ ראו ילקוט שמעוני על שמות א
  4. ^ בראשית, ל"ז, כ"ו
  5. ^ ולכן ברך אותו ולא את ראובן למרות שגם ראובן התכוין להציל שפתי חכמים בראשית לז' כב' אות מ' מביא את המהרש"ל שמסביר שזה מקורו של רש"י שראובן נתכוין רק כדי שיעקב לא יתלה בו את המכירה
  6. ^ סנהדרין ו' ב' כיון שהיה צריך להשיבו אל אביו רש"י סנהדרין ו' ב' ד"ה כנגד
  7. ^ תוס' סנהדרין ו' ב' ד"ה "אלא"
  8. ^ בראשית, מ"ו, כ"ח
  9. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, פסוקים ח'-י"ב
  10. ^ ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק ז'
  11. ^ ספר בראשית, פרק ל"ח, פסוק כ"ו
  12. ^ תלמוד ירושלמי סוטה (דף ח ע"ב; פרק א הלכה י): "ככתוב (בראשית מו) אנכי ארד עמך מצרים ואני אעלך גם עלה מה ת"ל גם עלה. אמר אותך אני מעלה ושאר כל השבטים אני מעלה מלמד שכל שבט ושבט העלה עצמות ראש שבטו עמו"
  13. ^ פרשת וזאת הברכה פיסקה שמ"ח.
  14. ^ כמבואר שם בפירוש המיוחס לראב"ד, בזרע אברהם ובספרי דבי רב.
  15. ^ עולם התנ"ך, ספר יהושע, מאת גרשון גליל ויאיר זקוביץ. "דברי הימים" הוצאה לאור בע"מ, 1999, עמ' 187




Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0