נובי מליני
| מדינה |
 אוקראינה |
|---|---|
| מחוז |
 צ'רניהיב |
| מחוז משנה |
 ניז'ין |
| גובה | 118 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בכפר | 905 (2012) |
| קואורדינטות | 51°25′26″N 32°41′49″E / 51.42389°N 32.69694°E |
נובי מליני (באוקראינית: Нові Млини, "הטחנות החדשות") הוא כפר במחוז צ'רניהיב שבצפון-מזרח אוקראינה. ידוע כמקום הולדתו של הסופר העברי יוסף חיים ברנר[1].
היסטוריה
היישוב נובי מליני נוסד סביב שנת 1630, אך התפתחותו המשמעותית החלה בראשית המאה ה-19. באותה תקופה נבנו, בתכנונו של מהנדס גרמני, חמישה סכרים על יובליו של נהר סיים הסמוך לכפר. על גדות הנהר הוקמו טחנות קמח ומתקנים לייצור שמן וסוכר - פעילות תעשייתית שחיזקה את היישוב מבחינה כלכלית ודמוגרפית[1].
בסוף המאה ה-19 התגוררו בכפר כ-3,300 תושבים, מהם כ-350 יהודים. במהלך מלחמת העולם הראשונה נפגעו מספר תשתיות באזור, ביניהם הגשר מעל הנהר, מה שפגע בדרכי הגישה לכפר והצריך סלילת דרכי עפר חלופיות[1].
במלחמת העולם השנייה היה הכפר חלק מהלחימה בחזית המזרחית, ואחריה הוקמה בו אנדרטה לזכר 108 החיילים שנהרגו בהגנת האזור ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה" (השם הסובייטי למלחמת העולם השנייה).
כיום, נותר הכפר קטן, המאופיין בחקלאות עונתית, גינות ירק פרטיות, מחסני מזון מסורתיים ובתי עץ ישנים. חלק מהבתים ננטשו, אך אחרים שופצו ומשמשים כבתי קיץ לתושבי הערים הסמוכות[2].
הקהילה היהודית
קהילה יהודית קטנה התקיימה בנובי מליני מן המאה ה-19 ועד ראשית המאה ה-20. בני הקהילה עסקו במלאכות מסורתיות כמו חייטות, נגרות ופחחות[1]. בכפר פעלו בית כנסת, "חדר" ובית מדרש, וכן מלמדים מקומיים שלימדו את הילדים[1].
הפוגרום ב-1919
במהלך מלחמת האזרחים ברוסיה, התחוללו פוגרומים רחבי-היקף נגד יהודי אוקראינה, ובייחוד בשנת 1919. באותה שנה נערכו פרעות גם בנובי מליני, במהלכן נבזזו בתים, בית הכנסת חולל, ותושבים רבים נרצחו. בין ההרוגים היו בני משפחת ברנר - האב שלמה, האח שמואל ובני משפחתו[1].
על פי עדויות, לאחר הפרעות נערכה תפילת "כל נדרי" בבית הכנסת המחולל, בנוכחות מניין קטן של ניצולים, כטקס זיכרון וקינה על ההרוגים[2]. שרידי הקהילה המשיכו להתגורר בכפר עוד זמן קצר, עד שעזבו אותו בשנים שלאחר מכן. בשנות ה-50 עזבו אחרוני היהודים את הכפר[1].
בספרות
יוסף חיים ברנר, מחלוצי הספרות העברית המודרנית, נולד וגדל בנובי מליני. בסיפורו האוטוביוגרפי "בחורף" (1904) תיאר ברנר את עיירת ילדותו כמקום דחוס, קודר ודיכאוני, ואת בית הוריו כבית דל שבו שררו נוקשות וקשיי פרנסה. תיאוריו מדגישים חורף מתמשך - הן במובן האקלימי והן במובן הרוחני[3].
אחיו, בנימין ברנר, תיאר בספר זיכרונותיו "גדולה היתה הבדידות" (1978) תמונה שונה במקצת: אף על פי שסבל מעוני ומקור, הוא הדגיש את נופי הסביבה - נהר שופע, צמחייה עשירה, גינות ירק ומטעים - כגורם ש"חיפה ופיצה" על הדלות שבבית[4].
אברשה וילשר פרסם בשנת 1992 את ספר הזיכרונות "Mother and Son: Tales of a Shtetle, 1908-1923" שבו תיאר את חיי היהודים בנובי מליני בראשית המאה ה-20. בספרו הוא מתאר את חיי היום-יום בעיירה, את בעלי המלאכה היהודים, את אווירת בית הכנסת ואת דמותם של מלמדים מקומיים - ובהם שמואל ברנר, אחיו של יוסף חיים ברנר[1].
קישורים חיצוניים
- רוחמה אלבג, 'בחורף' בסוף הקיץ: מסע אל עיירת הולדתו של יוסף חיים ברנר (א), באתר "עונג שבת", 28 באפריל 2017
- רוחמה אלבג, 'בחורף' בסוף הקיץ: מסע אל עיירת הולדתו של יוסף חיים ברנר (ב), באתר "עונג שבת", 5 במאי 2017
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 1.7
רוחמה אלבג, ביקור בנובי־מליני שבאוקראינה, כפרו של י"ח ברנר, באתר הארץ, 19 בדצמבר 2016
- ^ 2.0 2.1 רוחמה אלבג, 'בחורף' בסוף הקיץ: מסע אל עיירת הולדתו של יוסף חיים ברנר (ב), בבלוג "עונג שבת", 5 במאי 2017
- ↑ רוחמה אלבג, 'בחורף' בסוף הקיץ: מסע אל עיירת הולדתו של יוסף חיים ברנר (א), בבלוג "עונג שבת", אפריל 2017
- ↑ בנימין ברנר, גדולה היתה הבדידות, עם עובד, 1978, עמ' 24
נובי מליני42337426Q4326422