נחום ברוכי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. נחום ברוכי (29 באוגוסט 1937, כ"ב באלול תרצ"ז – 27 בנובמבר 2021, כ"ג בכסלו תשפ"ב) היה מחנך, היסטוריון, חקלאי ואיש צבא ישראלי. חבר קיבוץ בארות יצחק, ברוכי כיהן כמזכ"ל של תנועת הקיבוץ הדתי בשנים 1999–2003, ותיעד את תולדותיה במחקר אקדמי ובספרים שכתב. לפני כן שירת בחיל השריון ופיקוד העורף, והשתחרר בדרגת סא"ל.
חייו
ילדות
נחום ברוכי נולד בגדרה כבנם השני של שרה ויהושע ברוכי, שהיו לפני כן חברי קבוצת רודגס, ליד פתח תקווה. הוא נקרא מנחם נחום, ע"ש האדמו"ר מבויאן-טשרנוביץ, רבם של אביו וסבו. כשהיה כבן שנתיים, עברה המשפחה לטירת צבי, לשם נקרא אביו לשמש כמוכתר הקיבוץ. כילד, שהיה מהשכבה הבוגרת של ילדי הקיבוץ, הושפע מאוד מהאווירה בבית ובקיבוץ, ומהחיים בצילו של אביו, המוכתר. לעיתים הצטרף לביקורים של אביו במאהלי הבדואים באזור, עימם עמד אביו בקשרי ידידות. בהיותו כבן 11 פרצה מלחמת השחרור, שבמהלכה נהרג דודו, צבי תמרי הי"ד, ואשתו, הלנה, שהייתה אחות אביו של נחום, חלתה ולאחר כמה חודשים נפטרה. ארבעת ילדי המשפחה נלקחו על ידי הדודים, שרה ויהושע ברוכי, לטירת צבי, והמשפחה הפכה לאחת.[1] בעקבות האירוע הזה החליטו ההורים לעזוב את הקיבוץ, ובשנת תש"י (1950) עברה המשפחה לירושלים. בירושלים הצטרף נחום לתנועת בני עקיבא, לשבט "מתנחלים". בסיום לימודיו בבית הספר היסודי "לדוגמה", יצא ללימודים בישיבת כפר הרוא"ה, ומשם המשיך ללימודים בישיבת "כרם ביבנה".
שירות צבאי
נחום התגייס לצה"ל במסגרת גרעין נח"ל "מתנחלים", שיועד לחזק את קיבוץ בארות יצחק, שהוקם מחדש באדמות וילהלמה, לאחר שפונה ממקומו בנגב בעקבות קרב קשה במלחמת השחרור. במבצע סיני היה נחום באמצע קורס מ"כים, והשתתף בקרבות המיתלה. לאחר מכן השתתף בקורס קצינים, והשתחרר בדרגת סגן. מכאן ואילך המשיך לטפס בסולם הדרגות ובמגוון תפקידים. במלחמת ששת הימים היה מ"פ בחטיבת השריון הראל, שלחמה בצפון ירושלים, ושיחררה את האזור מה"קסטל" דרך "נבי סמואל" עד "תל אל פול" וגבעת המבתר. במלחמת יום כיפור צלח את תעלת סואץ כמפקד גדוד 86, והשתתף בקרבות בעיר סואץ ובכיתור הארמייה השלישית. במלחמת לבנון הראשונה שירת כסגן מפקד חטיבת שריון. תפקידו האחרון בצבא היה במסגרת פיקוד העורף, בו פיקד על נפת פתח תקווה במלחמת המפרץ. השתחרר משירות מילואים בגיל 60, בדרגת סגן-אלוף.
נחום היה חבר בהנהלת עמותת חטיבת הראל, ומטעמה היה חבר בהנהלת עמותת גבעת התחמושת, ותקופה מסוימת עמד בראשה.
בני עקיבא
בשנת תשי"ט (1958) לאחר שחרורו מהצבא, יצא נחום ל"טיול הגדול". יחד עם שני חבריו לגרעין הנח"ל, יחזקאל דגן ומשה זר, יצאו למסע רגלי, מתוכנן היטב לפרטי פרטים, ממטולה לאילת. נחום קבע את מושבו בקיבוץ בארות יצחק, ושימש בו במגוון תפקידים, החל מחקלאי פשוט, טרקטוריסט בשדות המשק, מרכז ענף, מרכז משק, מזכיר הקיבוץ ועד לתפקיד מזכ"ל תנועת הקיבוץ הדתי (1999-2003). בשנת תשל"ד 1974 יצא נחום עם משפחתו לארצות הברית כשליח מרכזי של בני עקיבא בצפון אמריקה. במשך 3 השנים שבהן ריכז את פעילות בתנועה, דאג וארגן גרעיני עלייה לארץ, וכן דאג לשליחת סטודנטים יהודים לביקורים בברית המועצות, בתקופה בה מסך הברזל עוד חצץ בין הגוש הקומוניסטי לבין העולם החופשי.
חינוך
בהיותו כבן 45, שינה נחום כיוון, והפך למורה בבית הספר של הקיבוץ הדתי בקבוצת יבנה. לשם כך נרשם ללימודי ארץ ישראל באוניברסיטת בר-אילן, כדי שהידע הרב שהיה לו יקבל אישור אקדמי. את לימודיו באוניברסיטה סיים בתואר ד"ר, בגיל 71. את עבודת הדוקטורט בנושא "הקיבוץ הדתי בשנים תש"ח-תש"ך" הגיש בהנחיית זאב ספראי ועירית עמית כהן.[2] ספרו "נקום ובנינו" מבוסס על עבודת המחקר. בבית הספר ביבנה הקים את מגמת לימודי ארץ ישראל, מהראשונות בארץ. ובהמשך כיהן כמנהל בית הספר. בכל השנים ריכז, ארגן וניהל טיולים ומסעות בכל מרחבי הארץ, ושימש כיועץ לאחרים שרצו לארגן טיולים. בשנת תשס"ו 2006 נענה נחום לפנייתה של משפחת אופנר, והצטרף למיזם "נפגשים בשביל ישראל" כיועץ ומתכנן. במסגרת המיזם, מטיילות קבוצות שונות לאורך שביל ישראל, בליווי הסברים על האתרים השונים לאורך המסלול, בנושאי טבע, מורשת מסורת ונוף.
חיים אישיים
נחום הכיר את חנה (ביתם של מנחם ומלי ערמון, ממייסדי בארות יצחק) בהגיעו כנח"לאי לקיבוץ. הם התחתנו ובנו את ביתם בקיבוץ. לזוג 6 ילדים, שגם הם, כהוריהם ממשיכים בדרך של אהבת העם והארץ. כל ילדיו שירתו בצה"ל כקצינים, וכך גם רוב נכדיו.
נחום נפטר בשבת פרשת וישב, כ"ג בכסלו תשפ"ב ונקבר בקיבוצו, בארות יצחק.
ספריו
- בארות יצחק בהתיישבות ובמלחמה, הוצאת ספרים אריאל, תשס"ט - 2009
- חטיבת הראל במלחמת ששת הימים, הוצאת ספרים אריאל, תש"ע - 2010
- נקום ובנינו, הוצאת יד יצחק בן צבי, תשע"א - 2011
- ביריה שלנו, הוצאת ספריית יהודה דקל, תשע"ג - 2013
- חיים של שליחות, הוצאה עצמית, תשע"ו - 2016
- בשביל ישראל - סיפור חיים, הוצאה עצמית, תש"ף - 2020
- הבנאי, הוצאה עצמית, תש"ף - 2020
קישורים חיצוניים
- אלישיב רייכנר, כבשנו את ירושלים אבל בלי שופרות, בעיתון מקור ראשון, כ״ו באב ה׳תש״פ, 16 באוגוסט 2020
- אלי אשכנזי, החקלאי שחי חיים של שליחות, והנציח את הסיפור האדיר של בארות יצחק, באתר וואלה!, 11 בדצמבר 2021
- אלי אלון, מת נחום ברוכי, לשעבר מזכ"ל הקיבוץ הדתי, באתר News1 מחלקה ראשונה, 30 בנובמבר 2021
- עדי גרסיאל, יפי הבלורית והכיפה - הדתיים בפלמ"ח, באתר ערוץ 7, ט' בניסן תשע"ג, 20 במרץ 2013
- בלדה לקיבוץ-נחום ברוכי, באתר קיבוץ בארות יצחק
הערות שוליים
- ^ שמעון כהן, חלוץ, חסיד, מוכתר, מנהל ודיפלומט, באתר ערוץ 7, י"ח בכסלו תשע"ז, 18 בדצמבר 2016
- ^ נחום ברוכי, הקיבוץ הדתי בשנים תש"ח-תש"ך, אוניברסיטת בר אילן, תשס"ח 2008
מאגר עבודות דוקטור, באתר המחלקה ללימודי ארץ ישראל וארכיאולוגיה, אוניברסיטת בר אילן
