משה זר
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. משה זָר (נולד ב-27 בינואר 1937) הוא סוחר קרקעות המתגורר בקרני שומרון. היה חבר במחתרת היהודית, וב-1985 הורשע בעבירות של גרימת חבלה חמורה וחברות בארגון טרור[1].
ביוגרפיה
משה זר נולד ב-1938 בירושלים לבנימין זר, יליד איראן וצאצא למשפחת אנוסי משהד, ולבת דודתו, שרה. בן דודו של אביו, מרדכי זר, שימש כחבר כנסת מטעם מפא"י. אביו של משה עבד כמכונאי רכב, אך בפרס עבדה המשפחה במשך דורות בעבודות, שכללו שימוש בחוטי זהב. על שם מלאכה זו נקראה המשפחה: 'זַר', שבפרסית פירושו חוטי זהב. בתקופת מלחמת השחרור, היגרה משפחתו לפנמה, אך שבה כעבור שנה לתל אביב.
זר למד בתיכון צייטלין, ובהיותו חניך תנועת בני עקיבא הצטרף לגרעין של שבט "מתנחלים" בתנועה. ב-1955 התגייס לנח"ל המוצנח. הוא לחם במלחמת סיני, והשתתף בקרב המיתלה, בו נפצע קשה מאוד בראשו ואיבד את אחת מעיניו.
מאוחר יותר, החלים והצטרף לגרעין "מתנחלים" בקיבוץ בארות יצחק ונשא את יעל, חברת הגרעין, לאשה. בקיבוץ עסק בהוראת מדעי הטבע, וניהל את החשמלייה. בשנת 1963, עזב את הקיבוץ, עבר למושב אבן שמואל, והחל לעבוד כחשמלאי עצמאי. בתחילת שנות ה-60, עשה חיל בעיסוקו כחשמלאי, ובכסף שהצליח לחסוך[דרוש מקור] החל לקנות קרקעות.
לאחר מלחמת יום כיפור, ובעקבות הקמת התנחלויות יהודיות בשטחי יהודה ושומרון, החל גם זר לרכוש אדמות באזור והיה לסוחר קרקעות מוכר בקרב תושבי האזור היהודים והערבים. בשנת 1978, עבר עם בני משפחתו להתגורר בקראוונים בקרני שומרון. ב-1981 בנה לעצמו ולבני משפחתו בית גדול על גבעה בקרן הצפונית של קרני שומרון, מתוך השתיים שעל שמן נקרא היישוב. ב-1983 ניצל מהתנקשות בחייו כאשר בעל קרקעות ערבי עמו סחר הכה אותו בגרזן בפניו ובגרונו, ירה בו ופצעו קשה. זר אושפז לתקופה ארוכה, אך שב והחלים.
זר היה הנהג של החוליה שהניחה ב-1980 את המטען חבלה שגרם לקטיעת רגליו של בסאם אלשכעה, ראש עיריית שכם, במסגרת פעילות המחתרת היהודית. ב-1985 הורשע על מעשה זה בבית המשפט המחוזי בירושלים בעבירות של גרימת חבלה חמורה וחברות בארגון טרור. הוא נדון לשלוש שנות מאסר, מתוכם רק 4 חודשי מאסר בפועל (התקופה בה שהה במעצר), לאור נכותו וחוות דעת רפואיות לפיה מצבו אינו מאפשר את שהותו בבית סוהר[1]. מאז שחרורו ממאסר, ממעט זר להיחשף לציבור, בעוד בני משפחתו נחשפים בסיקור אירועים שונים בכלי התקשורת.
בראיון שמסר בדצמבר 2015 אמר זר: ”אני בוגר המחתרת היהודית, נתפסתי, הודאתי ושילמתי את המחיר. מאותו הרגע שנתפסתי, ידעתי שאני מתחרט על מה שעשיתי והיום אני חושב שהמחתרת היהודית לא עשתה נכון, זאת צריכה להיות עבודה של המדינה, של הממשלה, של הכנסת ושל השלטון. ...מבקש להעביר מסר לנערי הגבעות ולפיו הדרך היחידה "לפגוע" בערבים, לא במובן הפיזי כמובן, היא באמצעות בניית בתים בארץ ישראל. "אני מתנגד לתג מחיר, לא להכות ערבים, לא לשבור חלונות, לא לעקור עצים. תג המחיר לא עוזר לנו, רק מפריע ומקלקל.”[2]
משפחת זר
למשה וליעל זר שמונה ילדים, כולם מתגוררים בהתנחלויות ופעילים בולטים בקרב מתיישבי יהודה ושומרון. משה זר נחשב "גואל קרקעות" בקרב המתנחלים; בנו, גלעד, נרצח ב-2001 מירי מחבלים בעת מילוי תפקידו כקב"ט מועצה אזורית שומרון; בנו, הרב יונדב, משמש כר"מ בישיבת הר ברכה ונשוי לעתיה זר, בתו של הרב משה לוינגר; הבנות, ענת ושלומית, פעילות ביישוב היהודי בחברון; וחתנו ההיסטוריון גרשון בר כוכבא מנהל את מדרשת חברון.
לאחר הרצח של בנו גלעד, רכש זר את השטח עליו נבנתה חוות גלעד, אליו עבר להתגורר בנו איתי ומשפחתו, והיום מתגוררות במקום כ-30 משפחות נוספות ופועלת בו ישיבת "שירו למלך".
עסקי הקרקעות ומשפטים
פעילותו העסקית של זר מעוררת עליו ביקורת והערצה כאחד. בעיני הימין בישראל, נחשב זר ל"גואל קרקעות", ובעיני חלק מגורמי השמאל, הוא איש מסוכן, המביא להרחקת ערבים מאדמתם. עסקי הקרקעות הסבוכים, הרגשות הלאומנים הקשורים בהם, והחשאיות המרובה – כל אלה מובילים אותו להתדיינויות משפטיות ולהתנכלויות של אלה הבאים איתו במגע. אחד מהם הסתיים, כאמור לעיל, בניסיון התנקשות בחייו.
בהקשר אחר, הגישו זר ובני משפחתו תביעת פיצויים נגד שני מחבלים, שביצעו את הפיגוע שבו נהרג בנו, גלעד זר, ונגד הרשות הפלסטינית ואחדים מבכיריה, ובהם יאסר ערפאת ומוחמד דחלאן. בית המשפט דחה את התביעה.[3]
ב-2008 תיאר העיתונאי ופעיל השמאל גדעון ספירו את זר במילים "מגדולי שודדי הקרקעות בשטחים הכבושים". זר תבע את ספירו בתביעת דיבה, וזה השיב כי מדובר במטאפורה. ב-2011 דחתה שופטת בית משפט השלום בתל אביב שושנה אלמגור את תביעת הדיבה בנימוק שלספירו עומדת הגנת תום הלב וכי דבריו לא נועדו להשמיץ אלא לעורר שאלה באשר להתנהגותו של זר.[4]
בינואר, 2009, פסק בית משפט השלום בתל אביב לטובת משה זר ובנו, איתי זר, בתביעת דיבה כנגד עיתון "מעריב" וחייב את העיתון בתשלום פיצוי בסך 40,000 ש"ח. תביעת הדיבה נסובה סביב כתבה שפורסמה ב"מעריב" ב-2005 ובה נטען כי משפחת זר הנהיגה קבוצה מהמאחז "חוות גלעד", שנערכה להתמודדות מול כוחות הביטחון שבאו לפנותם ולצורך כך הכינה שמן רותח וחומרי הדברה כדי לפגוע בהם. בפסק הדין מתח השופט ביקורת קשה על עיתון "מעריב", על תוכן הכתבה ועל הפגיעה בבני משפחת זר.[5]
"מצפה צבאים"
בראשית שנות ה-80 רכש זר שטח של תשעה דונמים סמוך ליישוב קרני שומרון, על שרידי מערכות ביצורים ירדניות ומערות קבורה קדומות. השטח מוקף בשדות מוקשים ירדנים.
בלב האתר, על גבעה הנישאת למרחק, הקים זר בשנת 1982 מבנה מגורים בן ארבע קומות המכונה "מצפה צבאים".[6]
קישורים חיצוניים
- חדשות נענע, משה זר מחוות גלעד: נתפנה מהמקום מרצוננו, באתר של "רשת 13", 16 באוקטובר 2002 (במקור, מאתר "nana10")
- יצחק דנון, משה זר ודניאלה וייס הגישו תביעת דיבה נגד "מעריב", באתר גלובס, 25 בספטמבר 2006
- יגאל מוסקו, אדון השומרון, באתר מאקו, 14 בדצמבר 2007
- חיים לוינסון, נדחתה תביעתו של משה זר על נזקים שנגרמו לו בפינוי חוות גלעד, באתר הארץ, 4 באוקטובר 2009
- משה זר: המדינה השתלטה על קרקעותיי, באתר ערוץ 7, 10 בנובמבר 2010
- משה זר הפסיד בתביעה לגדעון ספירו, באתר ערוץ 7, 11 באוקטובר 2011
- משה זר: שר הביטחון רימה אותנו, באתר ערוץ 7, 13 בדצמבר 2011
- שלום ירושלמי, "אקים עוד יישובים לזכרו של בני גלעד", באתר nrg, 16 בדצמבר 2011
- משה זר: על שר הביטחון לאשר את בית השלום, באתר ערוץ 7, 19 בספטמבר 2012
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 פסק הדין של חברי המחתרת היהודית, מאגר "נבו"
- ^ "מתחרט על פעולותיי במחתרת היהודית", בני טוקר, "ט בטבת תשע"ו, 31/12/15, באתר ערוץ 7.
- ^ http://www.the7eye.org.il/77465
- ^ עוזי ברוך, משה זר הפסיד בתביעה לגדעון ספירו, באתר ערוץ 7, 11 באוקטובר 2011
- ^ כתב מקור ראשון,[1], כתבה ב"מקור ראשון", 30 בינואר 2009,"מעריב" יפצה ב-40,000 שקל על הכתבה השקרית "מחכים לחיילים עם שמן רותח"
- ^ שלום ירושלמי, "אקים עוד יישובים לזכרו של בני גלעד", באתר nrg, 16 בדצמבר 2011
