ניבתן

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
קריאת טבלת מיוןניבתן
Noaa-walrus22.jpg
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: טורפים
על־משפחה: טורפים ימיים
משפחה: ניבתניים
סוג: Odobenus
מין: ניבתן
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Odobenus rosmarus
תחום תפוצה
Odobenus rosmarus distribution.png

נִיבְתָן[1] (שם מדעי: Odobenus rosmarus) הוא יונק ימי-למחצה גדול, החי במימיו הקרים של האוקיינוס הארקטי. לעיתים נקרא בטעות "אריה ים" ויותר נפוץ בשם "סוס ים". בַסדרה טורפים (Carnivora), הוא שני בממדיו רק לפיל הים.

הניבתן הוא המין היחיד במשפחת הניבתניים, Odobenidae, ששמה, המורכב (ביוונית) מן המילים odous ("שן") ו- baino ("הולך"), נובע ממנהגם של ניבתניים למשוך את עצמם מן המים תוך שהם נעזרים בחטיהם. במין זה קיימים שני תת-מינים: הפסיפי, Odobenus rosmarus divergens, והאטלנטי, Odobenus rosmarus rosmarus. תת-המין הראשון גדול במעט, ומשקלו מגיע ל-1,800 קילוגרם. שם המין מגיע משמו השוודי של בעל החיים, והסיומת divergens של תת-המין המתאים מתייחסת לכיוון צמיחתם של החטים, המתרחקים כלפי חוץ.

מחזור החיים

הניבתנים מזדווגים במים וממליטים על הקרקע או על קרחונים. הם מאכילים את צאצאיהם בתוך המים. צלילתם במים עשויה להימשך עד מחצית השעה, ולהגיע לעומק של 90 מטר. מזונם כולל בעיקר צדפות ורכיכות אחרות. הזכרים מתחרים על טריטוריה, ונלחמים זה בזה לעיתים קרובות. המנצחים בקרבות אלה שולטים על הרמון משלהם בו מצויות נקבות רבות. ניבתנים בוגרים נושאים צלקות עמוקות מן הקרבות הרבים, שרק לעיתים רחוקות הם קטלניים. ידועים מקרים שבהם ניבתנים הרגו דובי קוטב.

הניבתנים הפסיפיים מבלים את הקיץ בצפון מצר ברינג בין צ'וקוטה ואלסקה, לאורך החוף הצפוני של מזרח סיביר, בים בופור, לאורך החוף הצפוני של אלסקה, ובמים שבין אתרים אלה. באביב ובסתיו הם מתאספים במצר ברינג, סמוך לחופים המערביים של אלסקה, ובזרם Anadyr. בחורף הם יורדים לדרומו של ים ברינג, לאורך החופים המזרחיים של סיביר, מדרום לחלקו הצפוני של חצי האי קמצ'טקה, ולאורך החופים הדרומיים של אלסקה.

עונת הייחום של הניבתנים היא באמצע החורף. הזכרים מפגינים את יכולתם במים ומתחרים באגרסיביות על תחום משלהם, באזור שבו מצויות הנקבות. הביצית המופרית נשארת רדומה במשך מספר חודשים, ואז מתחיל היריון של כ-11 חודשים. כשהגור נולד, אורכו כמטר אחד, והוא כשיר לשחות. הגורים יונקים במשך כשנתיים, ואז שוהים עם אמהותיהם משנה ועד לשלוש שנים נוספות. הנקבות מגיעות לבגרות בגיל 6, ואילו הזכרים בגיל 9 או 10. הניבתן חי כ-50 שנה.

הניבתנים עושים מחצית מחייהם במים, ואת המחצית השנייה על החוף ובין הקרחונים, שם הם מתאספים בעדרים גדולים. הם רועים על קרקעית הים בחיפוש אחר רכיכות, ואינם בוחלים גם בדגים מזדמנים. החטים משמשים להעלאת הצדפות מקרקעית הים, ולא לחפירה. סילוני מים שהם יורים מפיהם, מסייעים להפוך את הצדפות ולהעלות אותן אל המים. בשעת רעב, ניבתנים עשויים לתקוף גם חדשנים חדי קרן או כלבי ים.

אוכלוסייה

מצויים כ-200,000 ניבתנים פסיפיים. לניבתן יש שני אויבים טבעיים, מלבד האדם: האורקה ודוב הקוטב. דובי הקוטב מתפרצים אל תוככי העדר, מבהילים את הבוגרים, וחוטפים גורים או פרטים חלושים אחרים.

ילידי אלסקה צדים כ-3,000 פריטים מדי שנה. חוקי ארצות הברית וקנדה מגבילים ציידים שאינם מן הילידים, ואוסרים על יצוא השנהב, המשמש ליצירת פסלונים וחריטים. בעצם העוקץ של הזכר משתמשים הילידים להכנת סכינים. באתרים שונים אפשר לקנות שנהב, כביכול מן התקופה שלפני איסור הציד.

מן הניבתנים האטלנטיים נותרו כ-15,000 פריטים, החיים במימי אוקיינוס הקוטב בקנדה ורוסיה, ובמימי גרינלנד. בעבר היו מצויים במספרים גדולים בהרבה.

גלריה

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ניבתן בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ מילון בעלי חיים נכר (תשל"ב), 1972. האקדמיה ללשון העברית


Logo hamichlol 3.png
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0